סיפורים

הוא פתח את הדלת. איך שהדליק את האורות הסתובב אליי, "תעצמי עיניים". הסתכלתי אליו במבט של "בחייך". הוא שם לי את היד שלו על העיניים, סגר את הדלת מאחורי והוביל אותי לסלון. הוא לחש לי באוזן "אל תיבהלי", ונתן לי לפתוח את העיניים

בכל פעם שאני חוזרת מהמפגשים שלנו אני מורידה את הבגדים ועומדת מול המראה, בוחנת את נשיקות האהבה שהשארת לי, משערת כמה זמן יקח לפצעים להחלים ועד כמה מהר אחזור מתחת לשוט שלך כדי שתעשי לי חדשים

אני כל כך מבינה אותך שנפצעת ואתה לא יכול לרוץ. גם אני מרגישה כמו נמר כלוא בכלוב, עכשיו עם הרצועה הזו שנמתחה לי בכף הרגל ואני בקושי יכולה ללכת. אז מה אתה עושה בדיוק? איפה אתה מוציא את כל המרץ העודף הזה

היא בשלה, עקשנית כתמיד, שמה לעצמה מטרה לשרוד את המתקפה הזו, ללא שום שמץ של הבעת חולשה.

השבוע הזה אנחנו צריכים להתעורר בשלוש בבוקר. ולהעמד בדום מתוח. עירומים לפני החדר של האדון דניאל

מעבירה את היד שלי על השיער שלו, קצוץ אבל מספיק ארוך כדי למשוך בו, אל הזיפים שלו והצוואר שלו, מעבירה את היד על השרירים המוקפדים של החזה והבטן שלו אל בין הרגליים

פעם אחת. תזכיר לי איך. תזכיר לי שאפשר גם. תתנתק, חתיכת חרא סאדיסטי שכמוך. תתנתק מכל אלמנט בסדמי שאתה חייב להשתמש בו לסשנים ולזיונים.

כבר לפני כמה שנים סיפרתי לו שאני "בקטע", שאני אוהבת את הסקס שלי קינקי וקשור למיטה, או לקיר. הוא הגיב באדישות, אמר שככה הוא הניח שאני אוהבת את זה והוסיף שבטח מתישהו גם הוא יכנס לזה, כדי לנסות. היינו צוחקים על זה מדי פעם, על איך שיום אחד הוא יקום בבוקר קשור למיטה כשאני גוהרת מעליו ומטפטפת על החזה שלו את "ליל כוכבים" עם שעווה. היינו חברים מאד טובים, מעולם לא חשבנו על זה ברצינות.

כבר מההתחלה הוא מצא חן בעיניה. היה נחמד להכיר מישהו בעולם האמיתי, לשם שינוי. הוא היה רגיל. הם עבדו יחד

הוא לארג' איתה. לחלוטין. את זה אפשר להבין: היא צעירה, היא חדשה בעסק, יש לה לב חלש, היא רגישה.
מה שבאמת לא מתקבל על הדעת זה החוצפה שלה. וכמה היא מרשה לעצמה. וכמה היא מסובבת אותו. ומנפנפת. ומתגרה

הוא שותה בירה ולא מציע לי. אחרי העשר דקות אני שואלת אותו בחיוך כזה, כי לא בא לי לעשות סצנה, "אני אחכה עוד הרבה"? והוא מסתכל עלי ואומר לי להתפשט. אני לא מבינה אם הוא רציני, כי הוא ממשיך להתעסק עם המחשב, אז אנחנו ממשיכים לשבת שם עוד כמה דקות

"לא יפה לנעוץ מבטים". הוא לוקח את כף המרק שלה ואוכל בעזרתה את הסופלה שלו, משאיר אותה עירומה שוב. היא מסדרת ואוספת את שיערה ואז רוכנת מעל הקערה, מוציאה לשון ונוגעת במרק החם

מי היה מאמין, הסופר הלאומי של ישראל גם בקטע. בספרו "שירה", בע"מ 113, מתאר ש"י עגנון מפגש של שליטה והצלפה בעברית המדהימה שלו

אתה לוחץ על המקש הירוק. לשרוף גשרים. אנרכיסט טירון שכמותך. הדבורה מאיה מבועתת. עשרים דקות אחרונות לשיעור והדבורה מאיה מזיעה כמלאת צוף. כמו אחת שעברה, כמו לפני חודשיים, אורגיית בוקאקי עם עשרים מסיימי קורס טיס. אם זה היה שיעור פתוח ולא שיעור רגיל של כיתה סגורה היה יכול להיות לה מזל. אבל אתה מכיר את השיעורים שהיא נותנת ובימי ראשון היא מלמדת בכיתה סגורה שיעור בחינוך מיני

זה פשוט הטריף אותי, המחשבה על זה. איך ילדה בת 18 יכולה להיות במצב שיש לה עבד קבוע, ובנוסף לזה היא עוד מחפשת בנונשאלאנט כזה גבר נוסף שירד לה מדי פעם?

הוא אסר עליה לירוק, לבלוע או להקיא את תכולת פיה. "עד שלא מורידים את המים בשירותים, מה שנכנס לאסלה נשאר באסלה", הסביר לה

מה נעשה היום, מאסטר? מדיקל? מחטים? אולי תצליף בי בשוט הגמלים שלך? כבר מזמן לא דיממתי כמו שצריך.
לא, שפחה. היום אנחנו נעשה משהו עמוק יותר, כואב יותר, ממשי יותר. הפעם, אני הולך לבדוק עד כמה אמיתית ההתמסרות שלך.

כן, היא שוב הייתה שם. הפעם הייתי חכם מספיק בכדי לא לשאול שאלות ולהבריח אותה ובעוד הפה שלה נע קדימה ואחורה על איברי. רק אמרתי "שלום" ידידותי, מעט מופתע

הוא המאסטר שלי, האדון, מושלי ללא עוררין. הוא זכה בי בלי שהיתה לי מעולם יד בדבר. הוא מפקיר אותי לחסדיהם של הגברים הרבים שעוברים במיטתי, מעביר אותי ביניהם כמו השפחה השותקת והכנועה שאני

היא יורדת על הברכיים ואז מתחילה להגיד משהו כמו "זה מלוכלך", אבל היא לא מספיקה כי אני נותן לה סטירה. אז היא שותקת. אני מוציא את הזין שלי ואומר לה למצוץ. כשהיא מסיימת להכניס את החלק מהזין שלי שהיא מסוגלת להכניס לפה שלה, אני מחזיק לה בשתי ידיים בראש ודוחף אותו עד הסוף

להתעלם מזה שאתה יודע איפה היא אוהבת שנוגעים בה ואיפה היא ממש אבל ממש לא. אתה לא חייב תירוצים. תהפוך לאובייקט. תנטרל. תמסור. תעביר ותשלוט. תתחיל מההתחלה. תתייחס אליה כמו אל מגששת טרייה. לחזור עם אותם ניואנסים נדושים אבל מחייבים. לא להפוך אותה לאובייקט. להחזיר אותה לאובייקט שהיא הייתה תמיד. וכך תישאר. גם במסווה של אמא ורעייה ומאהבת ואשת סוד ושותפה לחיים.פשוט להחזיר אותה לאובייקט שהיא.

היא נרתעת, כושלת על ברכיה ושולפת אותו, מכניסה אותו לפיה ומוצצת. הוא מזדקף, והיא מפשקת את רגליה למענו, מרטיבה את עצמה קצת בג'ל. הוא חודר, היא גונחת. אחרי כמה דקות היא מרגישה אותו מתכווץ בתוכה. היא נאנחת עוד קצת, ומוותרת לו. היא מושכת את השמיכה ומתעטפת בה. היא נרדמת מושפלת.

בתי שחי מזכירים לי כוס, רק שבתי שחי באים בזוגות. גם הכוס וגם בית השחי, שניהם איברים מוצנעים, ריחניים, שקועים, מעוטרים בשיער (לפחות במקור), רגישים למגע, ובעיני חלק מאיתנו גם מגרים וחושניים למראה, למגע ולהרחה, או אם תרצו, למישוש ולהסנפה.

היא סגרה את הטלפון וכבר התחרטה שהסכימה. היא כל כך נהנית כשהיא מכריחה אותם להתחנן בדואט, ליילל ולנבוח דרך הטלפון עד שהיא מסכימה שוב ללכת אליהם. לא שאין לזה גם יתרונות, הרי בסופו של דבר זה נחמד לצאת מהחור שהיא גרה בו ולהעביר את סוף השבוע בבית הגדול שלהם.

החלטתי להוסיף כלי נגינה נוספים לתזמורת. ולחילופין – להסיר אלמנטים אחרים. על כן פיה נסתם בתחתוניה, אשר ספגו את נוזליה קודם למעשה הבעילה. את צמד שפתיה העליונות הדבקתי בנייר דבק

אני יודעת שאתה נהנה כשאני נהנית, אבל הפעם תחשוב קצת אחרת. אל תקשיב לקריאות הכאב שלי, אל תדאג לי, נצל אותי, תכאיב לי, אל תעצור לשאול אותי אם אני מוכנה, אם זה בסדר, אם טוב לי, אם קשה לי, אם רע לי, אם קר לי מדי. לא שברת אותי עדיין.

הורדתי את הבגדים וקיפלתי אותם בפינה. ידעתי שככל שאני אעשה את מה שהיא אומרת, כך יגדל הסיכוי שאני אשן הלילה. "תמזוג לי כוס יין ותביא אותו למרפסת", היא אמרה. השפלתי עיניים. ידעתי מה יש במרפסת.

היום גם מפריזים בערכו של הסטוץ וגם לא מעריכים אותו מספיק. אבל זה סטוץ אחר. זה סטוץ בין מאסטר מנוסה לבין שפחה בשנות השלושים המוקדמות לחייה, אישה שידעה לשמור את עצמה ולשמר את עצמה באותה נשימה.

הוא עומד על הברכיים על ארבע משבצות בדיוק בסלון שלי. הוא עירום ועומד לו. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שראיתי גבר אחר עם זקפה. זה מוזר לי, אבל לא מוזר כמו שזה היה לפני שעתיים, כשהיא באה איתו עם שרשרת ומזוודה קטנה.

היא הורידה את הרתמה המתאימה מהמדף והראתה לי אותה. אמרתי לה שאני סומך עליה לחלוטין. היא אמרה שהיא צריכה לעלות למעלה כדי להביא לי רתמה חדשה מהאריזה. בינתיים חזרתי לבחון את הצעצועים שהשארתי על המדף. גפן חזרה עם הרתמה כשעל פניה חיוך ממזרי. "אתה רוצה לנסות אותם?", שאלה והצביעה על המדף. הבנתי מיד למה היא מתכוונת. היא אמרה לי לחכות והלכה לנעול את דלת החנות.