אתנחתא

שוב אני מתבוננת לתוך הקשרים שהיו לי, ומנסה ללמוד מהם על עצמי היום.
והפעם: הנשוי!



כשלקחתי קורס מחוץ לחוג שלי באוניברסיטה ראיתי אותו שם, כי זה היה החוג שלו. הכרתי אותו מהעבודה - הוא היה אחד המאבטחים שם. ולי בתקופה ההיא היה קיק למאבטחים. לא, לא לרוסים קשישים ואיטיים שמפשפשים לך בתיק בכניסה לסופר, אלא לאלה שיש להם תלתל-אוזניה מאחורי התנוך, משקפי-דיסטנס, אקדח בין הרגליים ואאורה של שלום וביטחון.

ישבנו זה ליד זו וכל השיעור הוא פלירטט איתי, ויצא הגורל שבדיוק באותו היום החלטתי שהגיע הזמן להפסיק עם ההתנזרות הזו ולחזור לצאת עם בחורים, רצוי נורמליים. והוא היה נורמלי, מה-זה נורמלי, ילד טוב ממושבה עם פרדסים, שלומד מדעי-המדינה וחולם על עבודה מסודרת עם קידום בצידה. וכל השיעור הוא פלירטט איתי, ואני נהניתי מאוד.

לקח לי שלושה שיעורים לשים לב שיש לו טבעת על האצבע, ולשאול אם הוא נשוי (פוסתמה!). כן, הוא ענה בפנים מכורכמות, התחתנתי צעיר מדי, אני נורא אוהב אותה, אבל אני מרגיש שאני מפסיד המון. והיא לא מפרגנת לי, אני לא מרגיש סקסי לידה...
הלב נשבר.

אבל מה יכולתי לעשות שנמשכתי אליו, מאוד, ושבדיוק החלטתי להפסיק להתנזר? וגם, אני מודה שהרגשתי "שובבה".

לפני שנפגשנו ללמוד יחד למבחן אמרתי לחברה שלי בטלפון שאני מקווה שכשהוא יגיע הוא ישליך את התיק לצד השני של החדר ויגיד לי, "עזבי את המבחן, כל מה שאני רוצה זה לזיין אותך." ומה תאמרו אם אומר, שזה בדיוק מה שקרה. הוא היה כל-כך יפה בעיני, והגוף שלו כל-כך ריגש אותי. וכשהוא פינק אותי, קינאתי באשתו, ואיחלתי לעצמי מישהו שיפנק אותי ככה. הוא היה הראשון שירדתי לו בשמחה, מרצוני, בכיף שלי, אחרי ההוא שהכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצה. בזכותו גיליתי שזה יכול להיות כיף גם בשבילי.
הוא היה מנייאק, אבל הוא היה גם מותק.

איך שגמרנו אשתו התקשרה - לא יאומן, והם סיכמו כל מיני סידורים לסוף השבוע. ובסוף השיחה הוא הסתובב אלי ואמר, "היא עושה משמרת לילה מחר, את רוצה לבוא איתי לסרט?" ואני (פוסתמה!) הסכמתי.

נורא רציתי שהוא יגיד לי, "הלוואי והייתי פוגש אותך קודם, אז הכל היה שונה," ומה תאמרו אם אומר, שזה בדיוק מה שהוא אמר. והוא גם אמר, "את מדהימה, את כל-כך יפה וסקסית. אני רגוע כשאני איתך, אני מרגיש שאני ממש יכול לתת את עצמי."

אבל כשיצאנו לסרט היינו צריכים להסתתר מכל העיר בערך, כי בכל פינה היה מישהו שמישהו מאיתנו מכיר; "את כל-כך נשית", הוא אמר לי כשהצמיד אותי לקיר בחדר המדרגות ונישק אותי וליטף לי את השיער, אבל אני התחלתי להרגיש כמו נ?ק?ב??ה, ולא רק נ?ק?ב?ה.


אז הפסקתי את זה, אמרתי לו שלא, שדי.

(מעניין, שהעניין המוסרי לא עלה אצלי אף-פעם. לא הרגשתי לא-מוסרית. החלק של הבגידה נראה היה לי הבעיה שלו. אבל הבנתי שאני לא רוצה להיות באהבה חסרת-סיכוי, וידעתי שאני אתאהב.)



הם עברו מירושלים חזרה למושבה עם הפרדסים בה גדל, ונולד להם ילד. הוא התקשר אלי שלוש פעמים:
1. "אני בירושלים באיזו משימת אבטחה סודית." (רוצה שנזדיין? גם ככה אני בעיר)
2. "אשתי בהריון, ורציתי לשתף אותך." (רוצה שנזדיין לרגל המאורע? אני מרגיש מה זה גבר)
3. "אשתי ילדה הבוקר, אני באיזור שלך, מביא הביתה את הדברים בשביל התינוק." (רוצה שנזדיין? מגיע לה מזל-טוב, אני מת לחגוג ואיתה אני לא יכול)
{בכל שלושת הפעמים היית עסוקה בלבשל - מה זה אומר?}

זה היה וזה היה די כיף, בעיקר כי זה נגמר מהר, לפני שהספקתי לצפות שהוא יתגרש ממנה בשבילי.

מה זה השאיר: הוא אחד כזה שבחיים לא היית מאמינה שיבגוד. הוא הבעל המקסים של החברה הכי טובה שלך. הוא האבא המתוק של הילד הכי חמוד בגן (אחרי הילד שלך, כמובן). הוא בחור טוב מבית טוב ממשפחה טובה שעושה משהו כל-כך מעליב ולא יפה לאשתו וגם לנשים האחרות - בלי בכלל להבין מה לא בסדר עם זה. ואי אפשר לראות את זה עליו, פשוט אי אפשר.

מה זה השאיר?
- ידע חדש על עצמי, על ההכרה שלי את עצמי, על היכולת שלי להשתמש במערכות ההגנה שלי לא-מאוחר-מדי.
- קצת חשדנות כלפי הבעלים האוהבים של כל חברותי.
- קצת חשדנות שנכנסה אל מערכות היחסים שהיו לי אחריו, אבל ברובה התפוגגה מאז.
- שוב פעם אכזבה מהעולם הזה, שלא יכול להיות גם טוב וגם הוגן - אלא רק אחד מן השניים. מה יהיה?


הסאביות מתכנסות כדי ללמוד לשמור על עצמן. ואני אומרת - בחורות, בחורים, כולנו - למדו לשמור על עצמכם, וגם למדו להצליח להיות ביחד.