לא התקלחתי. לא התקלחתי כי בכוס שלי עוד היה קצת מהמיץ שלו, זיון מרוכסן של אחר-הצהריים, זיון לא-צפוי אבל מהנה מאוד. שטפתי פנים וזרועות, התבשמתי, אבל בתוך תחתוני נהניתי מתחושת הטפטוף, שארית הזרע שלו שנזלה לי על הירך.
מ' ואני מגחכות כשאנו צועדות, עטופות מעילים וצעיפים, אל מועדון-הלילה הירושלמי החביב עלינו באותה התקופה. איזה מופקרות אנחנו.
"אני אוהבת את ההרגשה הזאת," אומרת מ', "ללכת ככה עם המעיל ושאף אחד לא יודע מה יש לי מתחתיו."
בפנים: פעמיים יין אדום, מזמינה מ' אצל הבר. פעמיים ג'ין וטוניק, אני נשענת מאחוריה, מוחצת את שדיה אל הדלפק, ופעמיים רום וקולה. "מה את עושה?" היא מסובבת אלי ראש.
"מה יש, שיהיה לך אומץ להוריד את המעיל," אני אומרת. "תשתי מהר," אני מורה לה, כשהברמן שם את כוסיות-היין מולינו. אנחנו גומעות ונושאות את המשקאות האחרים אל אחד השולחנות בצד. חם. חם לי.
החלטנו לצאת הערב כי שתינו רוצות זיון.
רום וקולה, המשקה השלישי. חצי שעה עברה מאז שהגענו. הראש שלי מסתובב, והיד שלי מסתובבת בתוך החצאית שלי, בלי לשים לב מי מסתכל ומי רואה. "בואי לרקוד," מושכת אותי מ', ולצלילי להיטי קדם-אירוויזיון 78' אנחנו מפזזות על הרצפה המשופשפת. מ' מועדת ונשפכת לזרועותיו של בחור חסון. "הי, אתה זה שדומה לברי סחרוף," היא אומרת לו, פעם כבר צפינו בו כאן וניהלנו את השיחה הזו. "זה טוב?" הוא שואל, אוחז אותה במרפקיה, "בטח," היא אומרת. תוך כמה דקות הם נעלמים, אני עוקבת אחריה במבטי, מסמנת לעצמי איפה היא (אני חושבת) נמצאת.
מענטזת קצת לבד, יש דווקא שיר שאני אוהבת - קדם-אירוויזיון 79' - ומאחור אני מרגישה גוף מתחכך בי, קרוב, קרוב מדי, ואני פוקחת עיניים ומסתובבת. דווקא בחור נחמד, זה שמחייך אלי, ותוך זמן לא-רב אנחנו רוקדים סלואו צמוד לצלילי הדיסקו של "אבבא", לא-מתואמים-בעליל עם פיזוזי הסביבה.
בפינה הוא נוגע בי, מלטף אותי, אומר לי כמה אני יפה וכמה יפה אני רוקדת. מ' מלכסנת אלי מבטים מהפינה שלה, בזרועותיו של ברי סחרוף המדומה, והיא קורצת לי, ייאאיי, שתינו מוצאות זיון כמו שתכננו, איזה מופקרות אנחנו...
שניים באותו היום, אני חושבת לעצמי. זרעו של האחר עדיין על ירכך, וכבר את מתחככת בשני.
במונית לדירה שלו, שלוש המדרגות בכניסה מכוסות בוץ והוא נושא אותי בזרועותיו, ומפיל אותי על מיטתו. חדר נעורים של בן, לונגי מהודו על המיטה ועל הקיר, נעלי ספורט זרוקות בפינה. "עוד, עוד," אני חושבת כשהוא בתוכי, חופר בי. "אני אוהב את זה שאת כל-כך רטובה," הוא אומר לי, ואני חושבת על זרעו שיתערבב בזרעו של הקודם, ועל עצמי שמערבלת בתוכי את שניהם, ועל המיץ שלו שעוד מעט ינזל על ירכי. אנחנו מסבים פנינו זה מזו, מהבל-פינו האלכוהולי, ברגע של חיבה אני נושקת ללחיו, הוא נושק למצחי, באמת בחור נחמד. "עוד, עוד," אני חושבת, וזה באמת לא נגמר. לוקח לי נצח לגמור, לוקח לו נצח לגמור (אני כבר חושבת: זה לא נחשב בעיה בשלב הזה?).
במונית הביתה, מתחת למעיל, אני תוחבת יד חסרת סבלנות לחוש את הלחות המיצית שלי, שלו, ושלו. עולה במדרגות ומרגישה את הטפטוף החמים. בבית פושטת את תחתוני הרטובים. טעם של אלכוהול ושל סוכר בפה, ריח של מין ושל סיגריות בשיער. אני מתקלחת, שוטפת מתוכי את שניהם.
במיטה, אני מאוננת. בבוקר שכאני מתעוררת, שאריות הנוזלים בתוכי הן שלי בלבד.
לפני 18 שנים. 26 בדצמבר 2005 בשעה 9:58
