אתנחתא

בגלל שאני הייתי בצופים והוא לא, כולם בבית-הספר שמו לב שאנחנו מתחילים זה עם זו. כולם. גם המורות.

בטיול השנתי של כיתה ט', אחרי שנה של פלירטוטים בשיעורי מעבדה, פתאום הוזמנתי לשבת בספסל האחורי עם המקובלים. הם הקיפו אותי בתשומת לב ובשאלות והתעניינו בי; החברות שלי הציצו בי מקדמת האוטובוס ואני שלחתי לעברן מבטים עצבניים, לא בטוחה באמת מה קורה פה. הוא היה בכיתה המקבילה ובכלל לא נסענו באותו האוטובוס.

באכסנית הנוער בקצרין הוא דפק על דלת החדר שלי והציע שנלך לטייל. לא הלכנו רחוק במיוחד; הוא נתן לי יד והלכנו בין השיחים ושתקנו. ישבנו על הדשא מאחורי החדרים, אני ישבתי ישיבה מזרחית והוא שם את הראש שלו על הרגליים שלי. צחקנו קצת והוא משך אותי אליו שנתנשק. זה היה כל-כך מתוק; לשנינו היה טעם של מסטיק-בזוקה ולו היה גם טעם של סיגריה אסורה. התנשקנו המון זמן וכשניסינו לקום יחד תוך כדי נשיקה נפלנו חזרה לדשא, צוחקים. שכבנו חצי-לילה על המיטה שלי בחדר, וניסינו את כל צורות-ההתנשקות האפשריות. רוב הרפרטואר שלי פותח אז, היום יש לו כמה תוספות וגם וריאציות קלות. אבל למשל, כבר אז נשכתי אותו בשפתיים.

ע', שהיתה מהמקובלים, ראתה אותנו. כשחזרנו יחד לרחבה שבין החדרים כבר היו שם המון חבר'ה מחכים לנו, ועשו מזה עניין גדול. למחרת המורה שלי לתנ"ך אמרה לי, "כל השנה חיכינו לראות מתי כבר תתחברו." זה היה מביך. והמורה למתימטיקה, שהיתה גם שכנה שלי, אמרה לי בטון מרגיע-ציני, "אני אגיד לאמא שלך שהוא בחור טוב."

ואני חשבתי, כבר אז, שעדיף שאמא שלי לא תתערב לי באהבות.