אזור הדמדומים

תמיד אמרתי, הרבה מנהלים בינוניים יודעים מה צריך לעשות. מנהל מעולה חייב להיות מפוקס ולזכור גם מה לא נכון לעשות.

אותו דבר שולט.

שבוע טוב.

Ray LaMontange האיש והגיטרה

בשיר מדהים מדהים מדהים 

שמספר סיפור שרבים מאיתנו מכירים

"Lesson Learned"

Well the truth it fell so heavy
Like a hammer through the room
That I could choose another over her
You always said I was an actor, baby
Guess in truth you thought me just amateur

That you never saw the signs
That you never lost your grip
Oh, come on now
That's such a childish claim
Now I wear the brand of traitor
Don't it seem a bit absurd
When it's clear I was so obviously framed
When it's clear I was so obviously framed

Now you act so surprised
To hear what you already know
And all you really had to do was ask
I'd have told you straight away
All those lies were truth
And all that was false was fact

Now you hold me close and hard
But I was like a statue at most
Refusing to acknowledge you'd been hurt
Now you're clawing at my throat
And you're crying all is lost
But your tears they felt so hot upon my shirt
But your tears they felt so hot upon my shirt

Well the truth it fell so heavy
Like a hammer through the room
That I could choose another over her
You always said I was an actor, baby
Guess in truth you thought me just amateur

Was it you who told me once
Now looking back it seems so real
That all our mistakes are merely grist for the mill
So why is it now after I had my fill
That you steal from me the sorrow that I've earned
Shall we call this a lesson learned?
Shall we call this a lesson learned?

לפני כמה שנים במסעדת אטריות בארץ השמש העולה, סיפר לי חבר אנקדוטה.

"כיצד שני ישראלים מנהלים משא ומתן?" הוא שואל וממשיך, "הם דוחפים זה את זה קדימה מנסים לגרום לצד השני לסגת לאחור, כמו שני מתאבקי סומו ובמקום בו הם מתייצבים לפי יחסי הכוחות בין החזק יותר לחלש יותר שם נגמר המשא ומתן ונוצרת העסקה."

"וכיצד שני יפנים מנהלים משא ומתן?" הוא עוצר, אני שותק ומביט בו בסקרנות וסבלנות עד שהוא לוגם מן המרק שלפניו וממשיך. "שני היפנים מושכים  לאחור ונסוגים. הם עדיין מחוברים במשא ומתן וכל אחד מהם מנסה למשוך אחורה לאט לאט ולמשוך את משנהו קדימה במקום שבו הם מתייצבים לפי יחסי הכוחות, שם נסגר המו"מ ונוצרת העסקה."

תשתה, המרק מתקרר הוא אומר ואנחנו עוצרים ל כמה רגעים לשאוב בקולניות את אטריות האודון אל תוכנו.

"עכשיו תדמיין לעצמך," אומר לי האיש החכם והמנוסה הזה ומחייך, "מצב שבו מתקיים משא ומתן בין ישראלי ליפני, מי דוחף קדימה, מי הולך לאחור ומי נופל עם הפנים בתוך האבק..."

והיום כשחשבתי קצת על שליטה, נזכרתי קצת בסיפור הזה,

ואז בפרסומת המשעשעת "אתה מורח או מנגב?"

וחשבתי על הפאראפרזה "אתה דוחף או מושך?

הסינים האלופים

שוברים את בנימין...

תהנו

פלאש בקים...

היא נכנסת בצעד מהוסס, יודעת שמחכה לה עונש מיוחד ונעמדת בתנוחת המתנה.

אני ממשיך בעניני לכמה רגעים ומתפנה להתיחס אליה, חולף ונעמד מאחוריה, ידי מברישה כנגד צווארה כשאני קושר את הצעיף על עיניה ומוביל אותה לשולחן בחדר השני.

כעשר דקות אחר כך היא קשורה על גבה בתנוחת חיפושית הפוכה ומרותקת לשולחן הנמוך.

יש לי צ'ופר מיוחד בשבילך אני מבשר לה בקול חגיגי.

זוכרת שבפעם הקודמת התנהגת בפריג'ידיות?

"כן מאסטר אני מצטערת"

אז היום יש לי את הצ'ופר בשביל כלבות פריג'ידיות.

הכנתי במיוחד בשבילך זין ממיץ פרי התאווה קפוא. זה מעדן הנה תלקקי אני מושיט לפיה את קרחון הפסיפלורה שהוצאתי מהקונדום הקפוא...

חשבתי גם שתשמחי שמוע שיש לי עוד אחד כזה עם זוית נכונה שתתאים לכוס הפריג'ידי שלך אמרתי בעודי מעביר בידי השניה את גוש הקרח הקפוא על פנים ירכיה...

והבונוס האמיתי? אני אומר בעוד ידי מתעסקות בתחת שלה... בשביל התחת הקפוא שלך הכנתי אחד בטעם קולה הוא יצא קצת שחור... ובגלל שאומרים שזין שחור הוא תמיד גדול אז הגדלתי אותו בשקל ותשעים ... אני מקווה שלא תתנגדי אמרתי והחדרתי את הזין הקפוא לישבנה שניסה לשווא להתנדנד ולהתחמק.

"היה לי גאג מקרח אבל משיקולי בטיחות נראה לי שנשתמש בחבר הישן והמוכר שלנו" אמרתי בעוד היא נוהמת.

ואת יודעת מה סקרן אותי נורא לדעת? תמיד הסתקרנתי לדעתלגבי כלבות פריג'ידיות האם כשמקררים להם את הציצי קופצות להן הפטמות? אז היום חשבתי שכלבה פריג'ידית שכמוך באמת צריכה ידיים של איש קרח שיטפלו לה בחזה והכנתי לך את אלו... אמרתי בעודי מוציא שתי ידי קרח שהקפאתי בתוך כפפת לטקס כשהן קעורות מעל תפוז גדול...

מזל שהייתי יסודי עם הקשירות...

תחזיקי את הזין הקפוא בפה כלבה, אני צריך לצלם את אורגיית הקרח הזו...

וככה שיר צריך להשמע

ידיים לקרסולים!

תספרי עשר הצלפות.

בבקשה כלבה.

מייד נבדוק את התחת שלך מקרוב.

תביאי לי משהו קר לשתות.

שימי ראש.

עוצם עיניים המחשבות מזמזמות כמו פלורסנט ישן.

נראה לי שנעים לה, נעים גם לי...

חוזר ונזכר בחג ההוא...

ארוחת החג מתעכבת, אנחנו בחדר הילדות שלה עוברים על אלבומי תמונות ומזכרות

המבט שלי מספיק והיא נעמדת על הברכיים, שולפת את הזין שלי ומכניסה אותו לפה.

היד שלי בשיער שלה ולא רק בגלל שזה מרגיז.

פתאום הדלת נפתחת ואמא שלה בפתח... 

החצופה מפסיקה רגע למצוץ.

באינסטינקט היד שלי מתהדקת על השיער והיא מתעשתת מהר יחסית (לא מספיק מהר כמו שאדאג להסביר לה אחר כך) וממשיכה.

אמא שלה סוגרת את הדלת לא לפני שראתה את פרצופי השלו, את היד המתהדקת ואת הבת שלה חוזרת להתמקד במרכז היקום.

אחרי שאני גומר, אני קובע שעד סוף הביקור עליה להסביר לאמא שלה שכשהיא מוצצת לי אין שום דבר יותר חשוב באותו הרגע... 

היא מקבלת את המשימה בלי מחאה וזמן קצר מאוחר יותר, עוד לפני שהוגש הקינוח, מסבירה לי שמה שעשה את הכל הרבה יותר קל זה העובדה שכולם רואים ואומרים כמה שהיא נראית מאושרת.

בדרך חזרה היא אומרת שהיא שמחה ומרגישה משוחררת שהפכה לפומבי פאן במיניות שלה והקלה על שהצד השירותי שלה ראה אור. היא רואה בזה לימוד.

אני שותק ומהרהר בחויה המלמדת גם שלי בעמידה מול המבטים הבוחנים ושותקים של אמא שלה. מוצא שקיום מול הקרובים לנשלטת שלך קשה יותר מהתנהלות מול חברים וזרים.

הדרך שבה העולם הזה שולח שלוחות ומתערבב בעולם הונילי היא מעניינת.

גם ניתנת לעיצוב,

וגם מעניינת.

אם אומרים שהחיים הם כמו קופסת שוקולד... אולי כאן הם דווקא מזכירים קופסה של חלבה שוקו וניל...