|
|
|
איך אפשר בכלל לחלוק ביגון?
תן לי לקחת רק חלק קטן על הגב
אין בי נחמה או שקט להציע לך
רק כף יד חמימה
כשהאפר תחתייך טורף עוד ונותר רעב
וסירנות בים השיש הקר הזה שרות לך לבוא
ואין בי הפוגה או מקלט
רק לשון שצמאה לפצעים שלך
עוד מעט יבוא הגשם שישטוף את הכל
רק עוד קצת, אני מבטיחה
Maybe I just wanna be yours
מתחממת מול אש הגשר ששרפתי
בבטן חלל פעור ובתוכו הד הקורא בשמי האמיתי
הדרך ביננו מתארכת עד שאתה מאבד צורה ומנצנץ כמו כוכב במרחק
אין לי מסע גדול לעבור
הדרך היא קצרה
היעד כל כך קרוב
אבל כדי לצאת לדרך הזו
צריך לעשות צעד ראשון
שש שנים של בלוג נמחקו
אבל זוהי לא פרידה
רק דף נקי ולבן
הבחנה
ובעיקר, מיקוד
בדברים החשובים באמת
הייתי בת שש, אולי שבע
במושב בדיוק סללו את דרכי הכורכר שהובילו לבתים
האספלט השחור היה רותח
עד אותו היום שיחקנו יחפים
אני זוכרת שהורדתי נעליים ובדקתי כמה צעדים אני יכולה ללכת קדימה במעלה הרחוב עד שזה כואב מידי
אני לא זוכרת כמה פעמים זה קרה אבל כל פעם התקדמתי עוד במעלה הרחוב לכיוון קצה המושב בו חיכה לי פרדס עם לימונים מתוקים ותפוזים, במרכז הפרדס עמד לו עץ תות גדול ורחב גזע
אני זוכרת את הצעקות של אמא שלי בזמן שהיא מורחת משחה על הכוויות ברגליי
אני זוכרת את הטעם המתוק של תותי העץ הלבנים ואת תולעי המשי מטיילות להן על העלים
