לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ

...מי זה קורא לך הלילה - הקשיבי
מי שר בקול אלייך - אל חלונך
מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך

מי ייתן חייו ישימם מתחתיך
מי כעפר לרגלייך יחייה
מי יאהבך עוד מכל אוהביך
מי מכל רוח רעה יצילך
ממעמקים.

עידן רייכל
לפני 18 שנים. 29 בנובמבר 2005 בשעה 19:50

אלי
תן לי את השלווה
לקבל את הדברים
אשר אין ביכולתי לשנותם
אומץ
לשנות את הדברים אשר ביכולתי
ואת התבונה
להבחין בין השניים

"תגיד" שאלתי אותו. "יצא לך להכיר במקרה מישהו מואר?" כן, אחד או שניים, הוא עונה..."מי לדוגמא?" שאלתי בסקרנות. הוא נתן לי שם חבר שלו. שכן שלנו, בן אדם רגיל נראה כמו כל אחד...לא מאוד שמח, לא מאוד עצוב...סתם עוד איש. כשאנחנו באים לבקר הוא תמיד שמח לארח אותנו, איש ממש נחמד...באמת... "מה עושה אותה מואר?" אני שואלת.
"הוא פשוט מאושר...ושום גורם חיצוני לא יכול לשנות את זה..."
אני מקשה..."ואם למשל תהיה מלחמה, הוא ימשיך להיות מאושר?"
"כן".
"ואם אישתו חס וחלילה תעזוב אותו, הוא ימשיך להיות מאושר?"
"כן"
"ואם אחד מהילדים שלו, יפצע בתאונה ויהיה נכה, גם אז הוא ימשיך להיות מאושר?"
"כן"
עשיתי ממנו, ממש איוב מהבחור...
"תראי" אומר לי האהוב שלי "אם את תגיעי הביתה ותהיי במצב רוח ממש מחורבן ואני לא אצליח לשמח אותך...ונגיד, נריב...זה יעשה אותי ממש לא מאושר. זה אומר בעצם שאני לא מואר. כי הבן אדם המואר יהיה מאושר בכל מצב שהוא"
"נכון" אני אומרת "אבל מסיבות אחרות מאילו שאתה מציין"...האדם המואר הוא מאושר...אבל יש לו חמלה כלפי כל היצרום החיים...כמו בודהה שאם אדם יבוא לדקור אותו בסכין ואדם אחר יבוא לתת לו עוגה טעימה הוא יאהב את שניהם באותה המידה".
"כמו ישו שיתן את הלחי השניה".
מהות ההארה היא אהבה כלפי כל היצורים ולא חוסר איכפתיות כלפי כל היצורים. כאן נחלקו דעותינו. הוא אמר שהאדם המואר דואג לעמצו...וכל העולם מצדו יכול ללכת להזדיין. אני אמרתי שהאדם המואר שואף להיות מואר לרווחתם של כל היצורים החיים ומאחר שהוא מאושר בעצמו הוא שואף לכך שכל הסובבים אותו יהיו מאושרים גם הם.ופועל למען המטרה הזאת...ולא רק למען אושרו האישי.

לפני 18 שנים. 28 בנובמבר 2005 בשעה 13:31

I'm No Angel/ Dido

If you gave me just a coin for every time we say goodbye
Well I'd be rich beyond my dreams, I'm sorry for my weary life
I know I'm not perfect but I can smile
and I hope that you see this heart behind my tired eyes
If you tell me that I can't, I will, I will, I'll try all night
and if I say I'm coming home, I'll probably be out all night
I know I can be afraid but I'm alive
and I hope that you can trust this heart behind my tired eyes

I'm no angel, but please don't think that I won't try
I'm no angel, but does that mean that I can't live my life
I'm no angel, but please don't think that I can't cry
I'm no angel, but does that mean that I won't fly

I know I'm not around each night
and I know I always think I'm right
I can believe that you might look around

I'm no angel, but please don't think that I won't try
I'm no angel, but does that mean that I can't live my life
I'm no angel, but please don't think that I can't cry
I'm no angel, but does that mean that I won't fly

לפני כמה ימים הייתה לנו מריבה. נאמרו הרבה מאוד דברים...הוא כעס, אני בכיתי. דבר די אפייני למערכת היחסים בינינו. מריבה. רבים, משלימים, עושים מייק-אפ סקס...שבמקרה הזה נדחה לבוקר למחרת...כי היינו שנינו כל-כך עייפים אחר כך.
מוזר, המריבות האלו...שכבר עכשיו אני זוכרת די במעומעם על מה היא הייתה המריבה הזו...ואם מישהו ישאל אותי עוד שבוע לא יהיה לי מושג.
אבל אחד מהדברים שאני זוכרת בפירוש ששטן אמר....היה – "איך זה שבבלוג שלך את צובעת את הקשר שלנו בצבעים כל-כך וורודים. את כותבת שאת דואגת לי , עם כל מה שקורה איתי בעבודה...ובעצם את מדאיגה אותי עכשיו בכל הדברים שיושבים עלייך ובכלל לא מתחשבת בי...ועוד אומר לי האהוב שלי...וכתבת על הזיון המדהים הזה שהיה לנו...ועכשיו הרסת הכל. לפעמים יש דברים שלא צריך לדבר עליהם, לנתח אותם, להסביר אותם...וזה בעצם מה שמקלקל את הקשר שלנו...זה שאת חייבת לדבר על הכל".
אולי אני מקצינה קצת...אך זו הייתה רוח הדברים – וזה נכון. כתבתי כאן כבר במספר מקומות. ככה אני – "what you see is what you get" – אין כאן סודות, אין פינות אפילות, הכל על השולחן.
נכון...לפעמים זה קצת מעיק לדעת הכל כל הזמן, לנתח כל דבר...חבר טוב אמר לי פעם...שזה די מעיק שאני חייבת לומר כל הזמן איך אני מרגישה – "רע לי, טוב לי, חם לי, קר לי..." האדם הזה מזמן כבר לא חבר שלי. זה מה שאני, אקספרסיוניסטית...ומי שרוצה משהו אחר – מישהו עם חומות ומסתורין...שיחפש במקומות אחרים. אני אומרת, אני מדברת, אני פותחת.
"בעצם..." אמרתי אני..."אתה לא חייב לקרוא את הבלוג שלי, אני לא אתאכזב אם לא תקרא"...בעצם חשבתי לעצמי זו תהיה הקלה. כי אני באמת כותבת לעצמי...כבר אין כמעט אנשים שקוראים את הבלוג ויודעים איך נראה הפרצוף שלי...ואלו שיודעים, יודעים, כמו שאמרתי, אין לי שלדים בארון. ובכך סגרנו את עניין הבלוג...אז יש לי פחות קורא אחד...ויותר חופש להגיד באמת את מה שאני רוצה...
ואם ...שטן האהוב שלי...יחליט בכל זאת יום אחד לקרוא את הקטעים האלו (כי בסך הכל הסקרנות הרגה את החתול)...גם זה לא ממש משנה לי.

לפני 18 שנים. 23 בנובמבר 2005 בשעה 15:09

This Time / Tracy Chapman

This time
I won't show I'm vulnerable
This time
I won't give in first
This time
I will hold out with my love
This time
I will not be hurt


I'm gonna love myself
More than anyone else
I'm gonna treat me right
I'm gonna make you say
That you love me first
And you'll be the one with the most to lose tonight
This time


This time
I won't let my emotions rule my life
This time
I'm gonna keep my heart locked safe inside
This time
I'm gonna be my own best friend
This time
I'm gonna be the one


To win
Your love
Your affection
To hide
My fear
Of rejection
This time


לפעמים אני מסתכלת אחורה על הקשר ביננו. רואה איך שהוא התפתח והשתנה. ורואה כמה שהוא נותן לי. גם הקשר – וגם שטן, האהוב שלי. יצא לי לחשוב לאחרונה על מה שהוא אמר על בדס"מ ועל מערכת היחסים שלנו. כל מי שמכיר את שטן יודע ורואה שהוא אדם נורא דומיננטי, נורא גבר. בכל המובנים, מצד אחד ג'נטלמן מושלם ומצד שני יש בו חיספוס. ואני, כשנפגשנו היה לי בראש בדס"מ...פינטזתי על בדס"מ...האמת פחות עניין אותי ה – ס"מ ...אלא יותר ה – ב"ד.
פינטזתי על שליטה, על אובדן שליטה, על קשירות...וכמובן שראיתי בדס"מ בכל כיוון שהסתכלתי עליו. וכששטן הגיע – ראיתי את זה גם בו, וישר כמובן ראיתי את המאסטר שבו – וכך התייחסתי אליו. לא רק במיטה אלא גם בחיים האישיים שלנו, ראיתי בו מאסטר.
והאהוב שלי, שהתפיסה הזאת נורא החמיאה לו – השתדל באמת להיות המאסטר שלי. הוא עשה מאמץ כנה – וכמו שאמרתי זה לא ממש נוגד את האופי שלו – אז לא היה לו קשה להכנס לתפקיד המאסטר. הבעיה היתה אצלי...שנורא רציתי מאסטר, אבל ממש לא הייתי מוכנה להיות שיפחה. זה אכן נשמע כמו דילמה. וזו אכן הייתה דילמה. מכיוון שבכל פעם שהרגשתי שהוא מנסה להגיד לי מה לעשות, או לנהל אותי...הייתי מתמרדת ובדרך כלל (אני אהיה הראשונה שאודה) בצורה די אינפנטילית...ולפעמים גם פוגעת. גם בו וגם בעצמי.
וכך יצא שנכנסנו למאבקים מטישים ובלתי נגמרים של אגו, של מי יותר חזק, ושל מי המילה האחרונה. של מי יגיד ראשון למי את המילים...ושנינו שיחקנו במשחק הזה ואז אחד לא היה מוכן לשים פוס ולהפסיק. שנינו מחולשה, מפחד להראות שאנחנו חלשים, שאנחנו פגיעים...שאנחנו לא מאסטרים.
אז כן אני השפחה, השפחה של שטן...ולא במובן הבדס"מי – אלא בחיים – אני מוכנה לעשות בשבילו כל דבר...אבל לא מתוך פחד לאבד אותו וגם לא מתוך הבנה שהוא יודע טוב ממני מה טוב בשבילי. אלא מתוך אהבה. אני אתן לו את מה שאני יכולה לתת – כי אני מאמינה בו ובכך שהוא אוהב אותי. לא משחקת איתו יותר במשחקי אגו...רוצה להתמסר אליו עד הסוף.

לפני 18 שנים. 22 בנובמבר 2005 בשעה 21:07

זמר שלוש התשובות/נתן אלתרמן

הוא אמר אם תלכי אחרי
לא קטיפה תלבשי ולא משי
יהיה מר עד בלי כח אולי
אז אמרה היא לאט כח יש לי
אם צריך אתהלך בסחבות כלובשת קטיפה מבריקה
אם צריך אקרצף רצפות – ואהיה בעיני כמלכה

כל אשר תבקש ותשאל
אעשה ואוסיף לשמוח
יהיה טוב אהובי, יהיה קל
לעולם לא יחסר לי כח


הם בדרך כלל כל כך פשוטים להבנה שזה מצחיק/עצוב. אולי מה שמצחיק הוא שלקח לי כל כך הרבה שנים להבין. מישהו מהחברים הטובים שלי אמר לי פעם שזה בגלל שאין לי אחים, אף פעם לא הצלחתי לקלוט לגמרי איך המוח הגברי עובד. אבל העיקר שבסוף הצלחתי...וזה באמת די פשוט.
אבל היום הוא מוטרד. כל מני דברים שקשורים בעיקר בעבודה. ואני דואגת לו, שהוא מסתובב עם הפרצוף העגום הזה בבית. בדרך כלל זה מאוד פשוט מציצה עובדת ב – 90% מהמקרים. אבל היום הוא אפילו לא רצה...וזה יוצא דופן...זה כמעט ולא קורה. אז אני באמת מודאגת.

לפני 18 שנים. 15 בנובמבר 2005 בשעה 11:40

מפלצת האיילה – יונה וולך
וכל העופות היו בגני
וכל החיות היו בגני
וכולן שרו את מר אהבתי
והפליאה מכולן לשיר האיילה
ושיר האיילה היה שיר אהבתי
וקול החיות שתק
והעופות פסקו מלצרוח
והאיילה עלתה על גג ביתי
והיתה שרה לי את שיר אהבתי
אבל בכל חיה יש מפלצת
כשם שבכל עוף ישנו משהו מוזר
כשם שמפלצת ישנה בכל אדם
ומפלצת האילה סובבה לה סביב הגן
כשהעופות הרכינו ראש כשאיילה שרה
והחיות נמנמו כשאיילה שרה
ואני הייתי כלא הייתי כשהאיילה שרה
ברגע הרך ההוא הלמה בשערי
וכל העופות עפו והחיות נסו
האיילה נפלה מהגג ושברה את הראש
ואני ברחתי ובגן אהבתי סוגרת מפלצת
גורילה שחורה ורעה כשיכחה.



דיברתי על זה כבר בפוסטים קודמים...אבל משהו קרה לנו. הזוגיות שלנו הולכת ומשתפרת. יש ביננו תיקשורת מדהימה. הוא מגיע הביתה ואני רוצה לחבק אותו וללטף אותו ולעשות לו נעים בכל הגוף. הולכים לישון מחובקים כל לילה. יש הרמוניה , יש הבנה , יש אהבה נורא, נורא גדולה.

ויכול להיות שככה זה בזוגיות...כבר אמרתי שאין לי הרבה ניסיון בזה. אבל משהו קרה לסקס שלנו...הוא נעשה קצת אנמי, קצת דהוי. אני לא יכולה להגיד שאני סובלת. המגע שלו עדיין מדהים. החיבוק שלו עדיין הכי חיבוק שבעולם. אבל כבר אין את הריגושים של הימים הראשונים.

אתמול הוא בא הבייתה מהעבודה בערך ב 20:00 מוטש לגמרי. עוברים עליו ימים קשים עם הג'וב החדש. והאלגריה החולנית שנחתה עלי כנראה הדביקה גם אותו. בקיצור , אכלנו ארוחת ערב...עישנו ג'יונט קטן ואז הצעתי לעשות לו מסאז'...הוא נראה כל כך עייף וגמור מהעבודה הזאת...ומזמן, מזמן לא עשיתי לו מסאז' מושקע.

נכנסנו לחדר השינה...אבל ...המזגן דלק כל היום – והיה קר מדי בשביל מסאז'...ושנינו, מסטולים מעט, אמרנו שנכבה את המזגן וניכנס קצת מתחת לשמיכה עד שנתחמם...ואז זה קרה...התחלתי ללטף אותו. בהתחלה ליטופים עדינים...ואחר כך עוד ליטפים...בכל הגוף. אני אוהבת את איך שהוא מגיב. בעיקר במצב הסמרטוטי מעט שהוא היה בו. גונח בעדינות כשאני נוגעת בו.

אחר כך נסתם גם לי האף...אוף עם האלרגיה הזאת...והייתי צריכה להסתובב לצד השני כדי לפתוח אותו...אני לא יודעת מה היה שם...מה היה שונה, שלא היה לנו בפעמים האחרונות....אבל הוא התחיל ללטף אותי לאט. עצמתי עיניים והתמכרתי למגע שלו. איטי, לא ממהר לשום מקום. מלטף פעם פה ופעם שם. מעביר לי יד על הפטמה ואז עוזב...מעביר ליטף בין הרגליים שלי, בוחן מה מידת הרטיבות המצטברת שם. כל כך התגעגעתי למגע המלטף הזה שלו. מגע איטי, בוטח...לא ממהר לשום מקום.
וכל מה שאני צריכה לעשות, רק לעצום את העיניים ולהנות. מדי פעם אני מגניבה גם ליטוף קטן, שומעת אותו נושם בכבדות באוזן שלי. הוא מקלף ממני ומעצמו את הבגדים, ואנחנו מתחכחים זה בזה, בהתחלה בעדינות ואחר ביתר עצמה. ידו מוצאת לה דרך אל הכוס ומלטפת, ואני רטובה כולי כבר לא יכולה לחכות שהוא יחדור אלי. והזין שלו עם הזיקפה המופלאה שלו, עומד כבר בפתח הכוס שלי, רק מחכה להכנס פנימה. הוא נותן לי להמתין עוד קצת, ואז חודר פנימה לתוך הרטיבות. בהתחלה בעדינות ולאז ביתר עוצמה. אני כולי רועדת מתענוג, כשהוא מזיין אותי, וידו ממשיכה לשחק לי בדגדגן, עד שהוא הופך אותי על הבטן ומזיין אותי מאחור בעצמה. הוא גומר בתוכי כמו שאני אוהבת ואני מרגישה את מטחי הזרע החזקים שלו ואת הזין שלו מתכווץ ומתרפה בכוס שלי.

הוא ממשיך לחבק אותי בתנוחת הכפית. הרגשת את זה? אני שואלת. הוא כבר חצי מנומנם. מה לעשות, ככה זה, סקס תמיד מטיש אותו. אני תמיד מתמלאת באנרגיה אחרי זיון כזה...והוא מתרוקן. אני יוצאת מהמיטה כדי לכבות את האורות בבית. מתארגנת לי עם כל הדברים שלפני השינה...וחושבת. מה היה כאן שונה? פתאום הרגשתי כמו בהתחלה... אולי הפעם באמת הצלחנו להרוג את המפלצת...

לפני 18 שנים. 12 בנובמבר 2005 בשעה 16:46

רוג'ר זילאזני – אחד הסופרים האהובים עלי ביותר – כתב ספר בשם דונרג'ק – שם מתוארות שתי ממלכות מקבילות ממלכת וירטו וממלכת וריטה – שתיהן איפשהו בין המציאות לדימיון. די דומה למציאות שלנו שבה יש מציאות אמיתית בה אנחנו פוגשים אנשים – ויש להם שמות ופרצופים וקול וריח ואת המציאות של האינטרנט – הוירטואלית – שגם בה אנחנו מכירים אנשים רק שכאן יש להם ניקים...ודמויות וירטואליות שהם רקמו לעצמם. מדי פעם גם יש חפיפה בין ממלכת וירטואליה למציאות ולאט, לאט גם מתברר לי שלממלכת הוירטואליה של האינטרנט יש חוקים משלה...

פתאום חשבתי...שאולי אני באמת לא מבינה ממש מבינה את החוקים האלו.

לא מבינה את מהותו של כל הדיון הוירטואלי. למרות שזה נראה כאילו אני כבר שנים על שנים בממלכה הזאת. מכירה בה כל צעד ושעל...שולטת בה וברזיה...בסך הכל אין לי נסיון וירטואלי ענף. יש לי נסיון רב שנים בכתיבה, אבל כל עניין האתרים, בלוגים, הכריות דרך הרשת הוא משהו די חדש אצלי. נכון קלטתי די מהר, השתלבתי מיד...הראתי בקיאות.

אבל בסך הכל – עד לפני 5 שנים לא היתה לי כתובת אי- מייל. ועד לשנתיים האחרונות לא גלשתי באתרים , אלא רק מסיבות מקצועיות, אפילו לא היה לי מחשב או חיבור אינטרנט בבית. נכון, נכנסתי לעיניינים די מהר. מיילים, אתרים, הכריות דרך המחשב...העולם הוירטואלי קסם לי. אבל בסך הכל אני די טירונית בו. והאסימונים נופלים...לאט ואחד, אחד.

רק עכשיו פתאום נפל לי האסימון והבנתי את כל חשיבותו של ה "ניק"..

ומעשה שהיה כך היה:

פעם מזמן הייתה לי חברה טובה, הזכרתי כאן כאן בעבר – "אהובתי ירוקת העיניים"... הקשר ביננו נותק שלא ביוזמתי מכל מני סיבות...שאפרט אותן אולי ביום מן הימים בפוסט נפרד...ואני יכולה לומר שאני עד היום מתגעגעת אליה ומרגישה שהקשר ביננו לא הגיע לכלל מימוש מלא...

וכמו שקורה, מסתבר פעמים רבות בארצינו הקטנטונת, בחור שהכרתי, בנסיבות שונות לגמרי – וגם הוא הוזכר כאן בבלוג – בשם "אהובי הוירטולאי"...התברר לי שגם לו יצא להתקל בה...והיכן מכל המקומות? כאן בכלוב. שאלתי אותו די בתמימות מה היה הניק שלה...והוא ענה לי.

זמן מה לאחר שאני ואותו הבחור ניתקנו את הקשר החלטתי לנסות לצור עם אהובתי הנושנה קשר בדרך מקורית...שלחתי לה הודעה בכלוב...חשבתי שבכך שהיא לא יודעת שהייתי בקשר עם אותו הבחור אפתה אותה לצור עימי קשר...ואילו רק כדי לגלות מי גילה לי מה הניק שלה...

מה שלא ידעתי היה שבזמן שאני ו "אהובי הוירטואלי" ניתקנו את הקשר ביננו, הוא החליט לנסות לחדש את הקשר עם "אהובתי ירוקת העיניים"...וסיפר לה על סיפור האהבה שהיה ביננו...

כך שבסופו של דבר הדבר היחיד שקרה הוא שהיא כעסה מאוד על כך שהוא גילה לי את הניק שלה, ועל חוסר הדיסקרטיות שלו. באותה תקופה לא לגמרי הבנתי על מה המהומה. בסך הכל ניק...שאני יודעת...לא העברתי אותו גם לאף אחד אחר...עכשיו אני חושבת שאני מבינה קצת יותר את מערכת החוקים בממלכה...ואת חשיבותו של הניק...בכל מקרה אהובה, אם תתקלי במקרה בפוסט הזה, או תשמעי עליו ממישהו...אני מצטערת על הפגיעה בפרטיותך ומבטיחה לך שלא עשיתי שום שימוש במידע שהגיע לידי בדרך מקרה...

עוד סיפורים על מפגשים בין ממלכת וריטו לממלכת וריטה בפוסטים הבאים 

לפני 18 שנים. 11 בנובמבר 2005 בשעה 9:07

ניסתי להתכחש לזה עד עכשיו, למצוא לי כל מני תירוצים....אך כנראה שאין מנוס מלהודות באמת...אני כנראה חולה. מקווה שזו רק שפעת פשוטה ולא איזה מחלה טרופית נדירה, מלריה, בילהרציה או שאר דברים לא נעימים שממש לא בא לי עליהם.

אז אני יושבת כאן מול המחשב, מחכה לבן זוגי האהוב שיבוא לקחת אותי לביקור אצל הרופא המערבי התורן וחושבת לי מחשבות...שמטבע הדברים הן די עגומות...

בזמן האחרון כפי שבדוודאי שם לב כל מי שקורא את הבלוג הזה...לקחתי חלק קצת יותר פעיל בקהילה...קראתי, הגבתי...אפילו פתחתי פורום...ובאמת שאני לא רוצה להשמע מתנשאת או מעליבה...כי באמת יש כאן אנשים מקסמים, שכותבים בצורה מבריקה, וכן גם כמו שיש בכל מקום, גם כמה אדיוטים, שאין להם מושג מאיפה משתין הדג, אבל לא עליהם אני רוצה להלין.

אני לא קדושה. אני בטוחה שיצא לי כמה פעמים בחיים שלי לפגוע באנשים אחרים. אבל אני חייבת להגיד שזה אף פעם לא היה בכוונה ובדרך כלל שמאירים את תשומת ליבי לכך שפגעתי במישהו , אני מיד מתנצלת. ומשתדלת לעשות כמיטב יכולתי לתקן את הטעות.

יש גם משפטים או אימרות שאני משתדלת להמנע מהם כמו : "לא נכון" או "אתה טועה"...

יש איש אחד – שהוא גם במקרה חבר טוב של בן זוגי שאחד ממשפטי המפתח בדיבור שלו הוא :

"אתה טיפש, בוא אני אסביר לך למה..."

עכשיו, האדם הזה ספציפית יכול אולי להרשות לעצמו...הוא מולטימליונר ויושב על כזו ערימה של כסף שהוא לא צריך חברים מסביבו ואילו שהוא זקוק להם הוא יכול גם לקנות בכסף. אני באופן אישי מוצאת אותו משעשע מספיק כדי שחברתו תהיה נסבלת עבורי (למרות שכשהכרתי אותו חשבתי שהוא פשוט נוראי).

בכל אופן – למהות הנושא. ניתן להגיד כל דבר, ולהביע כל דיעה , השאלה היא איך אומרים. וכאן באתר, אולי בגלל שהחברים לא באמת מכירים זה את זו ורבים מהם מסתתרים מאחורי ניקים כאלו או אחרים...האנשים מרשים לעצמם להשתלח ולהעליב בלי לדפוק בכלל חשבון. וזה חבל לדעתי...אולי צריך לחשוב קצת יותר על מה כותבים ולשם מה כותבים. ואם המטרה היא לפגוע...אז אולי כדאי להמנע מלכתוב את הדברים, או לחשוב על דרך, ואני בטוחה שיש כזאת – לעדן את הדברים ולכתוב אותם לא כדי לפגוע – אלא אולי כדי לנסות להבהיר לאדם הנזכר שגם בצד השני עומד אדם – וגם לו יש רגשות.

לפני 18 שנים. 9 בנובמבר 2005 בשעה 14:40

מסתבר שיש כאן, איפה שאני גרה – אי שם באפריקה הרחוקה - עונת שנה נוראית שנקראת אמאתן...זה לא קיץ, זה לא חורף. זה חם ודביק כמו בשאר הזמן, וגם אביך. מי שראה את הסרט גורילות בערפל יבין...בכל מקרה מה שראיתם שם זה לא בדיוק ערפל זה אמאתן.

ומסתבר שלאמאתן הזה יש גם תופעת לואי מאוד בלתי נעימה – שכל הישראלים שדיברתי איתם דיווחו על אותה התופעה. באמאתן הראשון שלהם כאן...הייתה להם אלרגיה מטורפת. כבר שבוע אני מתעטשת, משתעלת ומקנחת את האף...והיום זה השיא עד כה. האף שלי לא מפסיק לרגע לנזול...והתעתשתי כל כך הרבה פעמים שחשבתי שעוד שניה אני הולכת להתעלף.

חברות המליצו לי כדורים שהם לקחו בעבר...שלחתי את הנהג לקנות...זה קצת עוזר, אבל עדיין...בא לי להכנס למיטה ולא לצאת עד שזה יעבור.

מדהים אותי תמיד שלרפואה יש פתרונות להכל...המין האנושי למד כבר להשתיל איברים...לצור שיבוטים גנטיים, לתת כדורים שיעלו את היצר המיני, שיורדו את לחץ הדם או שיעלו את מצב הרוח...אבל לבעיה פשוטה כמו אלריה – אין פתרון.

אפצ'י.

לפני 18 שנים. 8 בנובמבר 2005 בשעה 11:15

אתמול בשעות הערב המאוחרות אחרי שאהובי חזר הבייתה, אכל ארוחת ערב והתיישב לקרוא את הפוסט האחרון שלי...תקציר השיחה ביננו הייתה כדלקמן:

שטן: "נכנסת בו חזק, אה?"
דסדמונה: "אה, בכלל לא התכוונתי, פשוט כולם כותבים לאחרונה על דומים מסוכנים, אז החלטתי לתת את הגירסה שלי..."
שטן: "ומה אם הוא או אחד מהחברים שלו שנמצאים באתר יתקל בזה. את חושבת שזה יפה ממקומך בארצות נכר, כך להשתלח באדם שלא ממש יכול להגיב אפילו"
דסדמונה: "אבל לא חשפתי אותו, אני חושבת שהסוותי אותו די טוב...ואולי רק מי שמכיר את הסיפור יצליח לזהות את הנפשות הפועלות"
שטן:"אני מאוד מקווה בשבילו שאף אחד מחבריו כבר לא נמצא בכלוב ויעביר לו את רוח הדברים, כי זה די מעליב מה שכתבת שם".
דסדמונה: "אני חושבת שבכל מקרה מגיע לו".
שטן:"אם כך חבל שלא נתת כותרת לבלוג "הדום שלא יודע להבדיל בין תחת לכוס" או " דום – בתחת שלי"...

אחרי זה שנינו התפקענו מצחוק...והיה המשך לשיחה...

שטן:"אבל בעצם...לא מצאתי שום קשר בינך לבין בדס"מ...מאז שאנחנו ביחד, שמעתי רק הבטחות וסיפורים...אבל לא היה שום דבר בדס"מי בקשר שלנו."
דסדמונה: "מה אפילו לא קצת פיצפוצי שעווה בוניל?"
שטן: "אפילו לא קצת"...
דסדמונה: טוב...אז אם לא, אז לא..."

אחר כך ששכבנו ביחד חבוקים במיטה, אמרתי לו..."יכול להיות שכל הקטע של הבדס"מ היה פאזה חולפת...יכול להיות שסתם רציתי להיות קינקית כי זה היה נראה לי מדליק באותה תקופה, ובעצם כל קשר ביני לבין בדס"מ הוא מקרי בלבד..."

אני לא רוצה להכנס להשערות ולספקולציות...תמיד הייתי קצת מוזרה...אולי זה עבר לי, אולי זה לעולם לא יחזור...ומצד שני אולי כן, אם יגיע איזה פיצפוץ מתישהו...אני אדאג להודיע לכם.

לפני 18 שנים. 7 בנובמבר 2005 בשעה 11:40

קראתי כמה בלוגים בזמן האחרון על דומים מסוכנים...והחלטתי להביא את הגירסה שלי לנושא. זה סיפור שקרה לי מזמן, שוב בתקופת רווקותי. האמת שזה בוודאי היה צריך להיות בפרק השני בעלילות דסדמונה בארץ הבדס"מ. לפני זה ניסיונתי בנושא הבדס"מ הסתכמו בעיקר בפנטזיות ובשמיעת סיפורים...מפי חברים.

את אריה הכרתי דרך חבר טוב, האמת שזה בכלל לא היה בקטע של בדס"מ...הוזמנו ביחד למסיבה, שכלל לא הייתה קשורה לנושא. כבר במסיבה הוא הביע עניין בי, בחברתי הטובה שהייתי עימי במסיבה ובעצם בכל שאר הנשים שהיו באיזור.הגישה הזאת עוררה בי מלכהתחילה רתיעה...כפי שציינתי כבר – אני הייתי מעדיפה שהבחור שנמצא איתי יהיה מרוכז בי. אבל לאריה היו גם את הרצונות והמחשבות שלו...שאותן פרש באוזני בהרחבה במשך כל מערכת היחסים שלנו. הוא רצה לחיות בהרמון, כשהוא מוקף בנשים, שתפקידן לענג אותו. דבר שלא הייתי בטוחה אם יותר הצחיק אותי או הרגיז אותי.

הוא חיזר אחרי באופן נמרץ, חיזור שכלל הזמנות חוזרות ונשנות להפגש עמו, הזמנות ליציאות משותפות, ושיחות טלפון ארוכות – שבמהלכן גיליתי שהיה מאוד נעים לשוחח עמו. הוא הקשיב בצורה נפלאה וגם הייתה לו יכולת נדירה להתבטא באופן כזה. משיחה לשיחה הוקסמתי ממנו יותר ויותר.

נושא הבדס"מ עלה לא פעם...והוא הציג את עצמו בפני כמאסטר עם נסיון עשיר בנושא וחויות ענפות עם סאביות שונות. הוא אף סיפר לי שבאותו הזמן הוא נמצא במערכת יחסים עם סאבית ומגיע איתה ועם חברו הטוב ביותר, עופר, די הרבה למועדון הדנג'ן. כששאלתי אותו אם מערכת היחסים ביני לבינו אינה מפריעה לאותה סאבית (מערכת יחסינו כללה באותו הזמן שיחות בלבד) הוא אמר שמערכת היחסים הוגדרה מלחהתחילה כמערכת יחסים לא מונוגמית, ושאני מוזמנת לדבר גם איתה על כך.

כל נושא הבדס"מ – קסם לי מאוד. וגם אריה התחיל לעניין אותי, כמעט מהתחלה ריתקה אותי אף האופציה להצתרף אליו ואל בת זוגו. והשיחות ביננו קיבלו אופי מיני בעליל. המפגש הבא גם כן נשא אופי כזה, למרות שהוא התקיים במקום ניטראלי (בית קפה)...היו מגעים, ממגעים שונים וגם מספר נשיקות מאוד מיניות.

מאותו היום המפגשים שלנו הפכו להיות מיניים יותר ויותר, ונושא הבדס"מ עלה פעם אחר פעם. אך מכל מני סיבות , בעיקר בגלל המרחק הפיזי, לא מומש הפונטציאל המיני של הקשר. כך גם הגעתי בפעם הראשונה למועדון הדנג'ן מלווה בחברה ובחברו הטוב של אריה, שכבר הוזכר כאן...והוקסמתי מהאוירה, מההויה המטפטפת מניות, מהפתיחות ומהאנשים. לצערי, חברתי שעמה באתי הייתה בשוק מכל העניין ונאלצתי לעזוב לאחר זמן קצר...בידיעה שאני לכאן עוד אשוב.

המפגש הבא שלי ושל אריה כבר היה בביתי. לשנינו כבר היה ברור שזה מפגש מיני...שכבנו יחדיו במיטתי. אני חייבת לציין שזה היה לפני זמן רב (בערך שנתיים) ואני לא ממש זוכרת פרטים. מלבד זה שהיו בעיות תיפקוד מסויימות מצידו...כלומר, לא ממש עמד לו. הוא טען שזה השימוש בקונדום, שהיה תנאי הכרחי מבחינתי מסיבות ברורות. אחר כך באחת משיחות הטלפון שלנו העמקנו בנושא והוא טען שזו אחת הסיבות שהוא נהנה להיות דום. "כשאתה דום" אמר אריה " הסאבית שמולך מוגבלת, והרבה פעמים גם עיניה קשורות. ואתה יכול לעשות בה ככל שעולה על רוחך, ולענג אותה גם בלי שיעמוד לך".

אריה ואני המשכנו להפגש. באחד מן המפגשים שלנו עלתה שוב הסאבית האחרת שלו...שלמרות שהבטיח לי פעם אחר פעם שהיא מודעת לכך שיש לו בנות זוג אחרות, נפגעה מאוד מהקשר ההולך ומתהדק ביננו. אני בגישתי הבודהיסטית ביקשתי ממנו לדבר עמה ובשיחה שהייתה ביננו ניסתי להסביר לה שאין לי עניין רומנטי באריה...טיעון שלא ממש שכנע אותה. היא גם טענה לדבריו שהייתי מתנשאת בשיחתינו המשותפת...ואני, שבאמת לא היה לי עניין להכנס בתוך מערכת היחסים הזוגית שלהם, החלטתי לסיים את הקשר ההולך ומתהדק.

אריה סרב, הוא המשיך להתקשר אלי, וטען שאותה הסאבית סיימה עמו את הקשר ושהוא מעוניין מאוד להמשיך את הקשר איתי. מכיוון שחשבתי שאיש אינו יכול להפגע יותר, הסכמתי להמשכיות הקשר, שכאמור ריתק אותי. בשלב מסויים נכנס גם חברו הטוב של אריה, עופר, לתוך הקשר והיה ביננו מפגש משולש שכלל מעט מגע והרבה הבטחה לשלישיה מענגת...גם עופר כאמור היה בעניין הבדס"מ – והכל היה נראה לי קסום מאין כמותו.

הסשן האחרון ביני לבין אריה, היה בביתו של אריה. הגעתי לשם והיה לי ברור שההבטחה הולכת להתממש. סוף, סוף אקח חלק בקשר בדס"מי. נכנסנו למיטה הוא נגע פי בצורה מפתה מאוד...ואת שאר הערב העברנו במגעים, ספנקים...ושאר משחקים בדירתו המאובזרת. בסופו של הלילה הארוך והמענג, מצאתי את עצמי שוכבת על הבטן, קשורה, עיני מכוסות. כשאריה מצליף בי, ומענג אותי לסרוגין. הסשן הסתיים בחדירה עמוקה לתוך הכוס שלי מאחור, שכן הייתה מאוד, מאוד נעימה לי.

לאחר שהכל הסתיים, וקמנו מהשינה ישבנו שנינו בסלון על כוס קפה...ודיברנו על מה שהיה ואיך היה...השעה הייתה כבר שעת אחר צהריים מאוחרת. ואריה שאל אותי איך היה לי "הזיון בתחת"..."לא היית בתחת שלי, היית בכוס שלי" השבתי אני...אני לא אגיד כאן באופן מפורש מה דעתי על דום שאינו יודע שאינו יודע להבדיל בין תחת לכוס...אבל בשני המקרים הוא היה צריך להשתמש בקונדות כפי שסיכמנו מראש.

בשיחה הנ"ל הסתבר לי שלא בלבד שהוא לא השתמש בקונדום, אלא הוא גם גמר בפנים. הדבר היחיד שאני יכולה להודות עליו לאריה היה שהוא מיהר איתי, לבית מרקחת, לקנות הגלוללה של הלילה שאחרי. משם נסעתי לביתי...ולאחר מכן לא שמעתי ממנו. הוא אפילו לא התקשר לשאול מה שלומי ואיך עברו עלי הימים שלאחר מכן, שכולם יודעים שיש לגוללה הנזכרת תופעות לואי בלתי נעימות.

אחר כך הוא הסביר, שהוא הרגיש לפתע געגועים בלתי נשלטים לסאבית הקודמת שלו והחליט שהוא רוצה להיות עמה בקשר מונוגמי. דבר שלדעתי אמור לשמח את הסביות האחרות ...במועדון ובכלל בסיבבה...כי אם יש מישהו שהייתי מגדירה כמסוכן זה הוא.