לפני 11 חודשים. יום ראשון, 4 במאי 2025 בשעה 4:19
לפני שנה הוא סיים את הקשר הכי ארוך ורציני שהיה לו מלבד הנישואים. לא נראה שהוא בכלל התאבל על זה. לא דיבר יותר מידי. פשוט נגמר.
היום אני יודעת כמה זה דפוק ולא בריא.
כמה הקפיצה שלו לאחרות מראה על הדחקת הרגש.
ספויילר : זה מה שעושה עכשיו בפרידה שלנו.
הוא נכנס לסחרחרה רגשית מול ענייני עבודה בכלל. פתח עסק חדש והתחיל את חייו. כמה תמכתי בו!
הוא גם נפרד (בצורה מגעילה) מאיזו מישהי (מגעילה) שיצא איתה תקופה לא ארוכה. משום מה היא האשימה אותי והתחילה להתנכל לי. הוא מבחינתו חסם ושלום על ישראל. חברים שלי הם אלו שתמכו בי כשהיא התחילה ללכלך ולרדת עלי בקבוצות. עליו שישמור ויגן ויתמוך בי אין מה להישען.
אז הוא היה איתי וזה כמובן לא מספיק.
הוא מיקבל אז 4 : בנוסף אלי, שתי פוטניציאליות גרושות לקשר מקנן ועוד נשואה אחת. שנה וחצי קיטר לי שאני הנשואה האחרונה שהוא יוצא איתה והנה הגיעה עוד מישהי. הוא סחב את הדיסוננס הזה הרבה זמן. רוצה מקננת אבל החופש קורא לו אז דווקא נשואות זה פתרון.
אבל אני כמובן מטומטמת. נלחצתי סתם מהגרושות ומהנשואה לא נלחצתי. חשבתי שאני מקום 1. שהיא לא מאימת עלי. היא באמת נחמדה ונורמלית ודווקא בחר בה בגלל שאינה מאימת על הקשר שלנו. חשבתי שאני הכי חשובה לו. הכי בלב שלו.
מטומטמת.
ניפגשנו במסיבת פורים בצפון. הכנתי לנו תחפושת זוגית. היא היתה שם והוא נישק אותה בתאווה ממש מול הפנים שלי. דפדפתי. הרי אני זו שבפועל איתו. אני בת הזוג.
שבוע לאחר מכן, יום חמישי, בעלי בדייט וגם הוא (עם הנשואה). טורגרתי ממש. שלחתי לו הודעה לפני והוא הבטיח לחזור אלי ולא חזר. הדם עלה לי למח. חברים ניסו להרגיע אבל התחרפנתי בפנים. שלחתי לו הודעה מה שלעולם אני לא עושה. הוא חזר אלי בלילה אחרי הדייט רותח מזעם. מי ישמע מה עשיתי...
למחרת היינו אמורים להיפגש. הוא היה צריך לבוא איתי למסיבת פורים קטנה של החברים שלנו. כבר איים שזה לא יקרה. עשה מה שעשה תמיד. כל פעם שקשה לי בגלל משהו שעשה לא ברגישות הוא מתקיף ומאיים בפרידה.
בעלי חזר ב2 בלילה ומצא אותי במצב רגשי מזעזע. לקח אותי לסיבוב בשכונה. איזה אושי מדהים זה. לפנות בוקר מטיילים ברחובות העיר וב6 בבוקר הסיע אותי לתחנת הרכבת בהרצליה כדי שאעשה לו הפתעה.
מכירים את הסצנה ב"מזכירה"? שהיא לא מוכנה להיפרד ונאחזת חזק בשולחן העבודה שלו כמו בקרנות המזבח? אז ככה בדיוק עשיתי. הגעתי למקום עבודתו והתישבתי על הספסל בחוץ. החברות חשבו שהשתגעתי ולחצו שאפרד ממנו. אני הרגשתי שעושה איזו מיחווה הוליוודית. הוא הגיע בשעות הבוקר המאוחרות והיה בהלם למצוא אותי שם.
הוא לא נפרד ממני ולא היה לו לב לא ללכת איתי למסיבה בערב. הוא שם אותי בבית שלו לישון בזמן שעבד וחזר אחר הצהריים.הודה בפניי ששיקר לי.
הוא שכב איתה.
כאמור הוא עבר אז חתיכת תקופה רגשית וזה גרם לו להתרחק ממני מינית וגם מהאחרות. מסתבר שלא ממנה. "כי איתה אין לחץ". לא הבנתי את זה אז. היום אני מבינה את זה היטב. הבריחה שלו מאינטימיות. מלהתמודד עם הרצון שלי לקירבה, מלהתמודד עם הבושה והאשמה שמכאיב לי.
זה גבול שלי - לשכב עם אחרות ולא איתי.
ועברתי על הגבול שלי. ויתרתי. העיקר שלא יעזוב אותי.
במסיבה הוא היה במצב דיכי לגמרי. אני כל כך רציתי לשמוח ולהנות והוא ברח לשינה.
החליט שהוא נוסע הביתה אז חזרתי גם לביתי. מטומטמת. במקום להישאר עם חברים. במקום להנות ממיניות עם אחרים (בעלי לא הסכים לי אז להיות במיניות בלי שבן הזוג הנוסף איתי, אני גם לא רציתי וככה פעם אחר פעם ויתרתי על האפשרויות הללו).
הוא המשיך לצאת עם הנשואה. כאמור היא לא טירגרה אותי. כשהיינו בדייט ובמקביל התכתב איתה על ענייני זימה שתקתי. לא הבעתי את מורת רוחי על חוסר הכבוד כלפי כי הוא כל הזמן מכר לי את עקרון החופש ושאני הכי קרובה אליו בעולם ואיתי הוא חולק את כל הסיפורים על האחרות. שאם לא יוכל לעשות זאת אז מה זה אומר על הקשר שלנו? אם הוא יאלץ לצנזר זה לא קשר שהוא רוצה ואני גם רציתי. לדעת הכללל . להיות בשליטה. בשליטה מדומה.
כשהייתי איתו אצל חברים שלו הם שאלו אם נגיע לאורגיה שהם מארגנים. לי הוא אמר שהוא לא מתכוון ללכת אז עזבתי את זה.
מה בסוף הסתבר? שהוא הלך איתה. עם הנשואה.
היה כמה דקות, לא התחבר וכרגיל הלך לישון. אבל זה הסיפור שסיפר לי. כבר לא יודעת מה מדויק.
ברור שכעסתי אבל כל כעס מביא לאיום בפרידה.
"אני בכלל רציתי להציע לך ללכת איתי לפסטיבל אבל אם את ככה...".
הוא זרק פירור. פתיון ואני נגסתי. שכחתי הכל רק עפתי על ללכת איתו לפסטיבל! מעולם לא הייתי.
זה היה חמישי-שישי-שבת.
בראשון טסתי עם בעלי והילדים לחו"ל. בעלי היה מאד לחוץ מזה. שאעשה דברים מיניים עם אחרים ויהיה לו קשה ויחרב לנו הטיול. הרגשתי בין הפטיש לסדן. כמו תמיד ניסיתי להנדס עניינים ולשמור על שקט בשתי החזיתות.
הבטחתי לבעלי שיהיה בסדר.
והוא? הוא פנה אלי "גם הנשואה תהיה שם עם בעלה אבל אני לא רוצה שיהיה דרמה". מראש הציג לי עובדה ואני שוב בלעתי את הפתיון.
היום הראשון של הפסטיבל היה נפלא! הרגשתי כל כך מאושרת ונאהבת! היא אכן היתה שם אבל עם בעלה. שטויות.
למחרת בבוקר יצאנו הוא אני וידידה לארוחת בוקר והיתה לו שם פליטת פה. "אני פה בפסטיבל עם 2 בנות הזוג שלי". לא התיחסתי.
בצהריים, מולה, חזר על המשפט הזה וכאילו קיבלתי אגרוף בבטן. ככה אתה בוחר להכריז על זה? היא בעצמה הופתעה. למה לא לתווך לי את זה ברגישות?
אתה הרי לא פה עם 2 בנות הזוג שלך. אתה פה איתי! היא במיקרה גם פה.
פשוט התרחקתי. לא רציתי לעשות סצנה. בכיתי בצד.
הוא הלך איתה לאיזו סדנא כי מראש אמר לי שלא יהיה רק איתי (ואני המטומטמת קודם לכן ויתרתי על סדנא שאני מאד רציתי בשביל לאזן אותו באיזה שטות).
כמעט הלכתי הביתה. חבל שלא עשיתי את זה. ידעתי שבעלי בדייט ולא נעים לי להתקשר אליו ולבקש שיאסוף אותי. ישבתי עם עצמי ועם ידידה שעזרה ונשמתי. למה זה כל כך הפעיל אותי?
כי כל כך רציתי עוד ממנו. עוד יום בשבוע והוא כל הזמן שיחק על ענין החוסר זמן. אם יש לו בת זוג נוספת אז הוא מחוייב גם אליה ואני יכולה לשכוח מהיום הנוסף.
ענין היום הנוסף יחזור עוד הרבה...
גם קינאתי. מודה. למרות שאני נשואה קינאתי. למרות שאנחנו פולי. לא הרגשתי מעולם בטחון בקשר איתו ולכן כולן הפעילו אותי. ניסיתי לרוב להסתיר את זה.
אחרי שהם סיימו את ענייניהם דיברנו שלושתינו. היא כנראה יזמה כי לא היה לה נעים.
מה יכולתי לעשות? להגיד לו שלא יהיה איתה? רק הצבתי גבול - נפרדות. אני לא רוצה להגיע למקום כשהוא איתה. לא אכפת לי ההיפך.
איכשהו העניינים נרגעו אבל הוא עשה מה שתמיד עושה. מעניש אותי בריחוק שלו. בשקט. הלך לישון ולא יכולתי ללכת לסדנאת הזוגות שהיא שיא הפסטיבל.
יכולתי להיכנס לסדנת היחידים אבל החשש מבעלי וגם אי הרצון לחוות לבד פשוט שלחו אותי לישון.
למחרת בבוקר ניסינו להציל את מה שנשאר מהפסטיבל אבל רק חצי קלאץ'. בנסיעה הביתה הוא היה קר ואני טסתי לחו"ל עם הרבה חששות.
במהלך הטיול בחו"ל תיקשרנו, לא הרבה. לא היה לו נעים? לא יודעת. פירסמו תמונות מהפסטיבל. תמונה שלהם. אין שלנו.
הוא עשה סטורי כדי לפצות אותי? תמונה שלנו. זה מאד שימח אותי.
למחרת שחזרתי ארצה התכנון היה לנסוע אליו. כל כך חיכיתי לזה! מצאתי גבר בדכאון. מסתבר גם ממנה כמעט נפרד. הוא נכנס לחרדה ודכאון. כולו מבולבל על זה שאין לו מקננת. הוא לא הבין שבכל פעם שהתבכין על זה הרגשתי את החרב על הצואר. לא הבין כמה זה גורם לי לחוסר בטחון. וכל הזמן אמרתי לו כשתבוא המקננת, אני אפנה את מקומי. לא אפריע לו להיות מאושר.
זה היה ביולי. במהלך החופש הגדול התקרבנו ואז היה אילת וסיפור הצניחה חופשית ושוב ריחוק ושוב התקרבות.
איתה, עם הנשואה שלו, חייתי בשלום. הוא כבר היה ברגשות אליה אבל לא הרגשתי שהיא מסכנת את מקומי. מטומטמת.
באוקטובר היתה לו יומולדת והיתה לי תוכנית. התעקשתי לבלות איתו את יום כיפור. לקח לו זמן להסכים לזה.
התכנון היה לבלות שלושתינו ביחד את ערב יום הולדתו בחמישי. לא במיניות. ואז אני איתו 3 לילות רצופים.
הוא שכר לנו חדר מקסים בחיפה עם נוף לבהאיים ואספנו אותה מתחנת הרכבת. יצאנו לדרינקס. הרגשתי בת הזוג שלו ופירגנתי לנוכחותה. היינו שנינו הזוג והיא המצטרפת. ככה אני הרגשתי. לקחנו אותה לאכול איתנו עוגיות (הקטע שלנו) בנייט קוקי.
בחדר סופרייז סופרייז היתה מיניות. לא ביני ובינה אבל כל אחת איתו. בעיקר ביניהם. אני אף הגשתי להם את הקונדום. הרגשתי בעלת הבית, כמו שהרגישה האקסית שלו לפני שנתיים שחגגנו לו. עכשיו אני הבכורה. אני זו שנשארת ללילה. אני זו שאבלה איתו 3 לילות. אני בת הזוג הראשית!
ובבוקר כשישבנו לקפה שיתפתי אותו כמה אני גאה בעצמי. שהכלתי ופירגנתי ולא קינאתי. והוא? לא אמר מילה.
עוד חודש חודשיים עברו והוא נכנס ממש לחרדות ודכאונות. כנראה כבר הבין שלא רוצה בי אבל באמצע גם עשה שוב פאשלה שקשורה בה.
כל הזמן הזה באמת פירגנתי. חשבתי הנה עוד אחת שתחזיק בעול איתי. שאולי קשר חזק נוסף יוריד את רמת הפרפריות שלו. שיהיה שקט ויציבות.
אפילו באיזה סופש שלנו הגענו לעגלת קפה ופגשנו במיקרה אותה ואת בעלה. ישבנו בחברותה כולנו. שפת הגוף שלו זעקה "היא" . כבר הרגשתי שדברים משתנים ועצמתי עיניים.
רציתי ללכת איתו לאיזו מסיבת קהילה בחמישי והוא סירב להתחייב. שבוע לפני הסתבר לי שהיא גם רוצה ללכת איתו. שחשוב להם להיפגש בתאריך הזה בגלל ענייני לו"ז חו"ל. ניסיתי לעזור והוא התעצבן "אל תנהלי אותי". שתקתי. ויתרתי. היה להם פיצוץ בגלל זה ואני שהייתי הכי מבינה ומכילה , (כמו האמא האמיתית במשפט שלמה) זכיתי בסוף בתאריך המיוחל. אבל למסיבה לא הלכנו. הוא החליט שזה יצור דרמה. רק אצלו בראש. הוא בכלל לא תיקשר איתה על זה. מנע ממני משהו שרציתי רק כדי שלו יהיה שקט. רק כדי להימנע מקונפליקט.
מה עשה בזה? רק יצר אנטי בינינו.
כשפניתי אליה לנחמה כשנכנס לשגעת בדצמבר ינואר היא כבר לא היתה כל כך שותפה לצרה.
וכשנפרד ממני לא אמרה לי מילה. רק עקבה אחרי. ביטלתי חברות. לא רוצה מרגלת.
במסיבת פורים השנה , קצת אחרי הפרידה, היא הגיעה עם בעלה. באה להגיד לי שלום ולא יכולתי. היא זכתה בתחרות התחפושות. היא זכתה ללכת איתו למחרת למסיבה שאני רציתי. היא זכתה בו.
בכיתי בהיסטריה.
אני בכלל מאז בוכה בכל מסיבה ואירוע חברתי.
אותה מאז אני רואה בכל מקום. לא מצליחה להיפטר מהנוכחות שלה. לא אומרות שלום.
אני לא מאשימה אותה בכלום רק לא מעונינת במשהו שמזכיר לי אותו.
אין לי מושג אם הם עדין ביחד. יש לו הרי מישהי חדשה שאינה ממש פולי. מענין מה מכר לה או שבאמת נפטר מכל הנשואות כמו שהציעה לו אחת המחזרות שלו (שגם התעשתה וחסמה אותו).
היא אישה נחמדה ואני מאחלת לה כל טוב
הוא איש נחמד ופצוע ואני מאחלת לו כל טוב, רק כואב לי כל כך שזה לא איתי.
