שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון

לפני 3 ימים. 23 באפריל 2024 בשעה 23:53

התלבטתי איפה לשתף את זה ולבסוף החלטתי פה לטובת הקוראים שקוראים אותי כבר תקופה.

כמה שעות לפני כניסת החג אני מקבלת טלפונים. פרסמו סרטון של הגרוש שלי עם חבריו לגבעות עם גדי קוראים ליהודים לעלות ולנסות להקריב קרבן פסח.

זה לא משהו חדש לי.זה קורה כל שנה בערב החג.

לפני שהתחתנו הוא ישב בליל החג במעצר כי הוא נתפס עם תיק ברובע המוסלמי.

הם עושים את זה בצורה כזו שיש כמה פעילים עם גדי שמנסים להיכנס דרך השערים של הר הבית. 

כל שאר הגוזמבות מסתובבים עם תיקים או ארגזים ריקים כדי לבלבל את השוטרים. הפעם הם הסתובבו עם עגלות  הייתי מעלה פה תמונה אבל בגלל צנעת הפרט אני לא אעלה לאתר הזה אבל אפשר לראות באינטרנט זה נורא מצחיק.

כדי לקצר את ההסבר.

הקרבת קרבן פסח היא מצווה גדולה שניתן לקיים אותה כיום מבחינה הלכתית גם כשבית המקדש לא קיים. רבנים רבים ופעילים של הר הבית כל שנה מנסים לקיים זאת. אבל מחשש להתפרעויות של מוסלמים נגד יהודים המשטרה אוסרת על כך ומעכבת כל בחור שנראה חשוד. היא עושה אותו דבר גם עם הגבעונים באיו״ש. מסיבות דומות להפרעות סדר. לאחרונה נעצרו למעצר מנהלי חמישה חברים טובים מאוד שלו שהכרתי אישית. בעקבות הרצח הנוראי של בנימין הי״ד.

מי שלא מקיים מצוות החג חייב כרת. השנה אני מניחה שמהסיבות המובנות הנושא היה מורכב יותר. הבחורים האלה בסך הכל מנסים לעשות בדיוק מה שהאויבים עושים לנו וזה לוחמה פסיכולוגית. במילים אחרות להראות למי יש יותר גדול. אבל הבחורים היהודים חוטפים על כך הרבה יותר. וקצרה היריעה מלספר על הקרבנות של כל זה. אני לא אכנס לפוליטיקה למרות שדעתי פה מאוד ברורה ומיושבת אבל זו ממש לא המטרה שלי. זה דברים שלא מספרים לכם בתקשורת ה״חילונית״ ולכן זה מקומם שהחדשות האלה כביכול ״שייכות״ לזרם החרדלי.

בכל אופן לא בשביל זה אתם קוראים אותי אז לענייני דיומא אני מניחה שכולם יודעים שאחת המצוות העיקריות של ליל הסדר היא לספר ביציאת מצרים.

מה שלא יודעים שבחג הפסח כל עם ישראל היו עולים לירושלים להקריב קרבן פסח. משפחות שלמות היו יושבות יחד ואוכלות את הבשר ומספרות בסיפור יציאת מצרים. זוהי מצווה מאוד מקרבת ומאחדת. פעם כולם היו אוכלים אצל כולם. להבדיל מהיום.

יש בהקרבת קרבן הפסח בימים שלנו חשיבות גדולה בהתקרבות הגאולה של עם ישראל. ואולי זו הסיבה העיקרית שיהודים כמו הגרוש שלי מוכנים לסכן הרבה עבור זה.

כל שנה לפני החג מכון המקדש מארגן תרגול קרבן פסח. עושים אותו למרגלות הר הבית שם מציגים  את כל המצוות הקשורות בהקרבת הקרבן,כהנים לבושים ככהנים, הלווים שרים הלל וכו.

מה אני חושבת על זה ?

אני חושבת שכל עוד האישה מוכנה שבעלה יהיה במעצר בערב חג אז הכל טוב. בכל מקרה זה מה שיקרה. אני לא מאמינה שזה אפשרי לביצוע בימינו בגלל המתיחות העצומה שיש שם ובכלל במזרח התיכון.

בכל אופן המשטרה עוצרת גבעונים על הרבה פחות מזה.

מעניין כמה טוב אפשר להסתיר גדי ?

היו שני נערים שעלו עם גדי לאוטובוס. אותי זה הצחיק.

מעניין מה הנהג חשב על זה 

לגבי הגרוש שלי ? אני חושבת שהלוואי שהיה חושב על הבת שלו כמו שהוא חושב על היראת שמיים שלו. כי אפילו חג שמח הוא לא התקשר לאחל לה.

לפני שבוע. 18 באפריל 2024 בשעה 19:19

ביום שישי האחרון הייתי אצל ההורים שלי. ישנתי בחדר ילדותי ובארון הבגדים ממול המיטה נשארו כל המטפחות שלי. מקופלות יפה, כל אחת בצבע. לימי חול, לשבתות וחגים.המראה שלהן ככה מיותמות מכאיב לי בגוף. לכן השארתי אותן בביתי ולא עברתי איתן דירה. אני שוכבת במיטתיבבוקר ואימי מגיעה לאחל לי בוקר טוב, היא מסתכלת על הארון, מסתכלת עליי במיטה עם גופייה וטייטס ״אולי את רוצהלמסור אותן?״.היא שואלת בחשש. אני מסתכלת עליה ומשיבה בתהייה ״לא, אולי עוד אחזור בתשובה״. בליבי אני חושבתאולי עוד אתחתן עם מישהו ירא שמיים, אולי תהיה לי עוד הזדמנות לבנות את בית המקדש הפרטי שלי. בתוכי אני יודעתשהתשובה הזו מבלבלת אותה. אבל אותי משום מה היא ממש לא מבלבלת. יש תקווה לאחריתך אני חושבת. התנתקתי מכלכך הרבה בשנה וחצי האחרונה. התנקתי מכל המניירות, החומרות, התוספות, ההתנזרויות, הצדיקות יתר הזו שהוציאהאותי מדעתי. הטהרה שלא אפשרה לי לעבוד את השם באמת. מעומקא דליבא. בשמחה.שכיסתה אותי בעוד ועוד מסכותוקליפות עד שלא יכולתי לעבוד אותך. אני חושבת שכל המרחק הזה רק מקרב אותי אליך. אולי אני רק מקווה שכך. אז כןאולי השמלה שלי לא מספיק ארוכה והפתח צוואר לא סגור אבל אני הולכת זקופה. אני יודעת שאתה אוהב אותי. ואולי זהבאמת מה שהכי חשוב. מה שבאמת מדליק את הנר שלי. את האש שלי, האש שלי תוקד עד ביאת המשיח.

אני חושבת על כל הדברים שיצאתי איתם לחירות השנה. חירות מהכבלים שהחברה הכניסה אותי אליהם, ההגדרות, הקטלוג. אני לא צריכה אותם יותר. הם לא מטיבים איתי. הם לא אני. יש לי דרך. אני הולכת בה, אני כל הזמן מגששת עודועוד באפלה. לא תמיד יודעת מה הצעד הבא. אבל ברור לי שאני חופשייה לבחור. אני מחוברת למקור הפנימי שלי ולאלכבלים החיצוניים.

אני מהרהרת על הפעם שאלך עם מטפחת שוב וזה מעלה בי חיוך. אולי לא סגורה הרמטית כמו פעם. אולי הפעם אהיה מוכנה לקבל את זה על עצמי באהבה.בשמחה.מכל הלב. להרגיש קורנת ויפה כמו כלה בליל טבילתה. להשלים. ללבוש אותהמחדש כמו כתר לראשי. בלי חרטות, בלי בושה, בלי רגשות אשם. בלי לחשוב שזה לא מספיק. שזה הכל או כלום. או שאת חסידה אדוקה או שאת כופרת גמורה. עבודת השם היא הרבה יותר מכך.

אולי ביום הזה ארגיש בת חורין באמת

אולי הניצוץ שבי יבער בתוכי שוב

אולי ייפתח לי הלב, אולי ייפתחו לי שערי תשובה.

לפני שבועיים. 7 באפריל 2024 בשעה 4:59

אני לא יכולה עם זה 

באמת זה כואב לי בגוף

אולי כי אני מבינה את המשמעות 

אולי כי הרגשתי את זה פעם באמת

אולי כי אני באמת אחת שלוקחת את העולם הזה ברצינות

לצערנו נכנסים עוד ועוד אנשים שמתנהגים בדיוק להפך

דאדי זה לא בדיחה

זה לא מילה שזורקים לכל גבר שקורא לך ילדה שלי

קטנה שלי

דאדי זה מהות

ליטלית זה הוויה שלמה של קשר בדסמי

זה פשוט כל כך עצוב שזה מכעיס אותי

לקחת דבר כל כך טהור מתוק ואמיתי כמו קשר Ddlg

ולהפוך אותו לבדיחה. 

זה האחות החורגת של נשלטות שמ״משויכות״ אחרי שבוע

ומעלות פוסטים כל חמש דקות על האדון שלהם

הכל לשם ההצגה, אתם לא מבינים כמה זה הראה פתטי מהצד.

זה מתחיל בזה שמכניסים למועדון ילדים בני 19 עם גינס וטי שירט

שבאים בשביל לראות חוטיני ומחשוף

או גברים חרמנים שאף אחת לא רוצה להזדיין איתם אז באים לדאנגן בשביל לשכנע בנות לרדת למבוך.

ונגמר בזה. 

פשוט קשה לי לראות את זה מהצד ולא לומר כלום

יכול להיות שאמחק את זה עוד מעט

לא רוצה לפגוע באף אחד

אבל אני חייבת לפרוק ולהניח את זה כאן.

לפני 4 שבועות. 28 במרץ 2024 בשעה 9:16

אני אוהבת תחתונים חדשים

למרות שאני מרטיבה אותם יותר מידי מהר

מי רוצה להצטרף אליי הערב לדאנגן ?

מתחשק לי מאוד לשחק 😈

לפני 4 שבועות. 28 במרץ 2024 בשעה 7:22

טוב קודם כל מה זה התחת המושלם הזה

אהבתי שהוא יושב כל כך יפה קשור ונעול

נראה צעיר מתוק ובתולי 🥹

 

 

לפני חודש. 27 במרץ 2024 בשעה 14:37

וצמה אחת

ילדה קטנה צעירה ותמה

מרגישה סקסית 

טוב אולי בעצם לא כל כך צעירה או תמה 

 

לפני חודש. 27 במרץ 2024 בשעה 7:46

אז כהרגלי בקודש אשתף אתכם באיזה מוד אני על ידי

תמונה שהדליקה אותי הבוקר

אומנם התנוחה לא נראית הכי נוחה

אבל השוט נראה כואבבב

והידיים הקשורות בתנוחה נדירה

וכמובן הרטיבות והפה בין הרגליים

העקבים הביריות והצעצוע שלה

אה והשדיים המטריפים שלי

קיצור אהבתי הכל

*הפרופיל שלי בשיפוצים עד שאבין מה על בגורלה של מאמידום 

לפני חודש. 26 במרץ 2024 בשעה 14:14

מאמידום זה אני למי שלא הבין

הפרופיל שאני משתמשת בו כבר כמה חודשים

אחרי שהחלטתי לקחת צעד קדימה חלק ממני ומה מיניות שלי

לצערי הרב היום בפתאומיות הפרופיל של מאמי נפרץ ונמחק

לא יודעת אם יצליחו לשחזר וזה מאוד מבאס אותי

כי כבר תקופה אני שם

כתבתי שם הרבה והכרתי גברים מיוחדים, יצאתי למסיבות מדהימות

והעליתי תמונות שחירמנו אותי

אני מוצאת שם סיפוק גדול ונמצאת בחקירה ובגילוי של המיניות שלי.

אז למרות שהפרופיל נמחק והבלוג נעלם 

מאמי עדיין פה והיא לא הולכת לשום מקום. 

היא כאן כדי להישאר ואני לא אתן למניאק אחד לעצור אותי. 

אולי עוד אחיה אותה פה מחדש.

כן זה בטח לא חדש לעוקבים אחרי הבלוג שלי שאני חרמנית על הנקה.

 

 

לפני חודש. 23 במרץ 2024 בשעה 5:21

שבת בבוקר יום יפה

אני במיטה מאוד רטובה

ולבושה כמו נמר

איזה בזבוז של לנז׳רי סקסי 🐆

 

 

 

לפני חודש. 21 במרץ 2024 בשעה 1:39

אני שונאת פרידות. לא מסוגלת להתמודד איתן. לא יודעת איך. מרגיש לי מו לאבד חלק ממני. חלק ממי שכבר לא אהיה. חלק שהשארתי במקום.

היום הייתה הפרידה שלי מהטיפול יום. יותר נכון הייתה אמורה להיות אבל אני בכלל לא הגעתי. בשבוע האחרון חשבתי על זה, ניסו לשכנע אותי, גם דיברתי עם הפסיכולוג שלי על הנושא ועיכלתי את המחשבה הזו. על הסוף. על היום שאחרי. בצבא שהייתה הפריסה שלי לא נתתי לאף אחד לדבר. הרגשתי שזה לא אמיתי. להתחיל לומר דברים טובים על בן אדם בגלל שהוא משתחרר. אם זה היה אמיתי זה היה פנים מול פנים כך טענתי.

היום גם לא רציתי את זה. שידברו עליי ויגידו כל מיני דברים שאני כלל לא מאמינה בהם. שאני בטוחה שנאמרים ״סתם״ כדי להגיד. אבל יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שיש מה לאהוב בי. שאנשים רואים בי טוב שאני לא רואה בעצמי ? שאני משמעותית לאחרים ? אבל מה זה שווה אם זה לא שלם ? אם איני מאמינה בזה ?

אולי זה בכלל מפחיד אותי. מפחיד אותי להאמין בעצמי. מפחיד אותי לאהוב את עצמי. כי אולי אני מפחדת לאכזב. לא לעמוד בציפיות של עצמי.

אני חושבת על זה והשאלות האלה עולות בראשי ואני תוהה האם יש לי תשובה בתוך תוכי ?

אולי בכלל איני מרגישה ראויה לאהבה. אבל אני מאמינה שכל אדם ראוי להיות נאהב. אז למה לי לא מגיע ?

איזה פשע עשיתי לאנושות שנולדתי ?

אני שונאת את עצמי שאין לי תשובה. למה יש בי תולעת כזאת רעילה בתוכי שהופכת את כל הפירות שלי לרקובים ?

בינתיים חשבתי עם הפסיכולוג שהפעם לא אלך בדרכים המוכרות ואתגבר ואערוך בכל זאת פרידה. הוא אמר שאני צריכה לתת לאנשים את ההזדמנות להיפרד ממני ושזה טוב עבור הקבוצה. אבל השתפנתי ברגע האחרון ואולי עוד אתחרט. אולי כבר יהיה מאוחר מידי וישכחו אותי שם.

בכל אופן היום סיימתי תקופה משמעותית שהייתי בטיפול. שלושה חודשים הפכו לשבעה חודשים. עברתי המון בתקופה הזו, עליות מורדות, פוסט טראומה, תרופות ,אהבות נכזבות, כאב קיומי, הדרכה הורית, טיפול קבוצתי,מעבר דירה. הרבה נשים וגברים שהכרתי בדרך שלא מפחדים מלדבר על ההתמודדות הנפשית שלהם, אנשים שבוחרים בטוב, בתקווה, באמונה.אנשים ששיתפתי והכנסתי אותם מעט אל חיי. שיחות על פגיעה עצמית עם ג׳, פאזלים שעשיתי עם י׳, שיחות סיגריה עם ב׳, שיחות על גבולות עם נ׳, צחוקים עם ר׳ והאחיות,  ועוד המון חוויות שישארו איתי  

קשה לי להיפרד מכך. מפחיד להתקדם הלאה. מפחדת מהלא נודע. בחוץ מפחיד מידי. אבל אני מתמודדת עם כך בדרך שלי. אני מחזיקה חזק. אני שורדת. אין לי אפשרות אחרת.