מעבר לעצמך....

" 323 ימים חלפו מאז שכתבת את הפוסט האחרון שלך.
האם את מסכימה איתי שכמעט שנה, זה זמן מספיק ארוך לחכות לפוסט הבא?

לטיפולך המסור אודה :)

כן, אני נשוי. לכן מה נותר לי חוץ מהפוסטים הנוגעים שלך?"

:)

לא יכלתי שלא לפרסם את ההודעה המתוקה הזו...

סורי איש נחמד....השראה!!! אף אחד  לאהצליח לעורר בי השראה שתוביל אותי לכתוב שוב...

3 דק אחרי הוא כבר היה בדלת. או באינטרקום. או מה זה חשוב.
הוא היה. תמיד היה.
כמו שעון ישן שחיכה שאתיר את מחוגיו.
כמו קפיץ דרוך.
בומרנג אולי.
משליכה והוא חוזר.
והוא ערום והזין שלו דרוך והחדר חשוך ואתה על הספה ממתין.
כמו מהופנט במחזה. לרגע קהל.
בתוך רגע אחר תהפוך לשחקן. פעיל.
מאוד פעיל. אולי משנה. אולי ראשי.
לידו.
והוא ימצוץ או שאתה לו.
עוד לא החלטתי.
זה תלוי בגודל ההתארכות.
בעובי ההתעבות.
במבט המתחנן.
בינתיים הוא מלקק את מגפי .
ואתה בזוית העין.
כמו כלבלב שלקחו לו את הצעצוע.
רטוב. מקנא. מיילל אל תוך החושך.
ויש לי עוד דקה לחשוב מי ימצוץ למי ואם ובכלל.
ויש לי עוד רגע להחליט
במי אבחר.
את מי ארצה.
או שלא.
זה תלוי בגודל ההתארכות.
בעובי ההתעבות.
ואולי זה תלוי
במילים שיצליחו לחדור את מסגרת עור המגף.
השחור.
הארוך.
זה שמכסה את כף הרגל והירך
ומותיר שוקיים בהירים וחשופים כמעט לגמרי.
ואני ממתינה למילים שגורמות לי להישאב,
לצאת אל המסע ולא לחזור אולי אפילו.
מילים שדרכן מרגישה את עצמי.
רק את עצמי.
רק.
לא את הזין הדרוך שלו ואפילו לא את שלך.
ויש לי עוד רגע לחשוב
ויש לי עוד רגע להחליט.
במי אבחר.
את מי ארצה.
או שלא.

רציתי שיצא ממך חלב.
אמרת.
והפנית ראשך היפה לאחור.
שואף את מנת הניקוטין.
ליטפתי אותך.
אחכ היה כבר ברור. שככה.
מבלי שנתכוון. נכנסנו לאזור המסוכן.
זה שלוקח את העונג והכאב ומערבל אותם ביחד לכדי שיקוי
ממכר.
רוחני כמעט.
מעטים אם בכלל העזו להיכנס אליו.
לעיתים יש שלטי אזהרה.
כיסוי העיניים ששמתי עליך,
אטם כנראה גם את עיני.
לא ראיתי.
נפלתי אליו.
לא הייתי שם מזמן,
ובכלל חשבתי שבינתיים האזור הזה הוצא מחוץ לחוק,
אבל הפה שלך שמצץ מהשד שלי,
לא הותיר לי מקום לספק.
אני שם.

תינוק שלי אמרתי.
את אמא שלי ענית.
אמא שלי.
וינקת.
והגוף הצעיר שלך נלפף בתוכי.
והוא היה זר כל כך
ומוכר כל כך.
מתפתל ויונק.
והפה שלך שם על השד שלי .
ממלמל.
את אמא שלי.
אמא שלי.
אני שייך לך.
רק לך.
ורציתי אז לעטוף אותך עד כלות בתוך עצמי
וכאילו לרוקן אותך בבת אחת.
ולשמור עליך
שלא תברח יותר מעצמך.
כי היה לי נראה שהחיים שלך
הם רצף בריחות וחיפוש אחר בית.
נושא אותו על גב בכל מקום,
עם מקל של נדודים.
לא עוצר.
רק לרגע.
כהשד שלי בפה שלך.
תשמרי עלי. ביקשת.
תחתלי אותי.
אני התינוק שלך.
רק שלך.
ורציתי להמשיך ולהצליף בך,
ורציתי לאחוז אשכיך בכוח,
ורציתי להניח אותך על ברכי,
כמו היית ילד קטן ואבוד,
ורציתי להשתין על גופך
כדי שאשוט בקרביך,
ורציתי לזיין אותך חזק.
חזק.
עד שתתרוקן.
עד שגופך הצעיר ירגע.
עד שלא תרצה לברוח יותר.
עד שהאדרנלין בדם שלך ישכח.
עד שתהיה מקועקע גם בגופי.
עד שלא תברח יותר.
עד שתרגיש בית.

מחותל ושמור ורגוע.

תשמרי עלי ביקשת.

ורציתי ללחוץ בשלט על פאוזה.
כי לא רציתי שהרגע הזה ייגמר.

אני רוצה להתעטף בך.
כן. להתעטף בך עכשיו.
כאילו היית כרבולית בסלון.
שותקת, רכה.
לפזר אותך על ברכי.
קצוותיך על הרצפה.
אני רוצה שלא יהיה אכפת לי שהן על הרצפה.
שלא יהיה אכפת לי בכלל.
שתהיה רק כרבולית.
שותקת.
אני רוצה שתשתוק עם פה פתוח
ואז ארק לך בפה.
ארק לך בפה זונה קטנה ומכורבלת.
ואתה תגמע הכל.
כי אתה רק כרבולית.
קצוותיך על הרצפה.
ואני רק מתעטפת בך.
או דורכת עליך. אחד מהשניים.
או שניהם ביחד.
דורכת עליך. כרבולית זין שכמוך.
והזין שלך יהיה מרוח שם על הרצפה.
דרוך. מעוך. רפוי. עלוב.
רוצה לחנך אותך להיות כרבולית.
שתשנן היטב את הוראות השימוש ואחר כך תשתוק.
עד שאומר לך אחרת.
שתבין שלכרבולית שלי יש זמן מדף קצוב.
ורק אני קוצבת אותו. או קוצצת אותו.
כי אתה רק כרבולית.
קצוותיך על הרצפה
ואני רק מתעטפת בך. כי קר לי לרגע.
וכשיהיה לי חם אני אסיר אותך מעלי
ואאפסן אותך על המדף הכי גבוה.
או אולי הכי נמוך.
רוצה אותך נמוך. עם תחת מורם.
מתקן לשלט. או לרגלי.
רוצה שתאופסן.
רוצה להוריד אותך כשאצטרך.
אני רוצה שתצטרך אותי. עד כלות.
שתשב מקופל על הספה או על המדף ותחכה שאתעטף בך.
עם פה פתוח ותחת מורם.
וכל המיה בחדר תקפיץ את שריריך הרפויים.
והבל נשימתי יפיח בך חיים.
כי אתה רק כרבולית.
ואני רק מתעטפת בך.
כי אתה רק כרבולית.
שותקת.
ואין לך קיום בלעדי.

הוא יעשה לך טוב.
ככה עם הלשון שלו עמוק בתוך הכוס שלך.
הוא ילטף.
הוא ילטף לך את הבטן השטוחה, הילדותית.
אצבעותיו ירפרפו ליד הפירסינג שנלפף בטבורך הלבן כמרד נעורים.
עורך מתוח.
והוא. אצבעותיו ידעו נשים רבות, בוגרות יותר.
הוא יעשה לך טוב.
ככה עם הלשון שלו עמוק בתוך הכוס שלך.
הוא ילטף.
הוא ילטף את שדייך העומדים, הזקורים.
חנוטים בתוך מחוך נשי מדי לגבולותייך הילדותיים.
ואני עם הסיגריה כך בצד, אביט באצבעות המרקדות על גופך.
"תפסיק" אפקוד.
"תמשיך" אומר.
והוא יפסיק וימשיך בקצב מילותי.
ואת כמו בובה, תשבי על הספה עם רגליים פתוחות וכוס צעיר.
ותאנחי.
ולא תדעי אף פעם שלעולם לא תהיי קיימת.

פעם, היינו יושבים שם ממש באותם הכסאות.
אספרסו כפול וחלב חם בצד. קפה הפוך גדול חזק.
אח"כ הייתי מביטה בך.
מבט אחד.
ברור.
חודר.
והשקיק.
קטיפה שחורה נטולת פרטים מיותרים.
ומסביבנו המולת בית קפה.
בועה.
אנחנו והשקיק.
אתה קם.
מסדר מכנסייך המחוייטים.
נכנס לשם.
תא שירותים רחב. נקי. מאובזר.
פותח את השקיק ומחכה לדפיקה החרישית בדלת.
אני מאחריה.
אוושת מנעול.
אתה פותח.
חריץ.
נכנסת.
שנינו שם.
המולת בית הקפה בחוץ.
משילה תחתוניך.
מנשקת אותו. את אברך שהוא שלי.
חזק.
מלטפת חזך, כמו בטרם זיון של זונה בתא שירותים.
אתה נצמד לקיר.
עוצם עיניים.
אברך תופח. אברך שהוא שלי.
ידי על אשכיך. מלטפות. מכאיבות לרגע.
אתה נאנק.
מוציאה מהשקיק את כלוב הפלסטיק.
המפתח הקטן בידי.
אברך גדול. פורץ. רוצה.
מנשקת נשיקה אחרונה בטרם יכנס לכלוב.
אתה מביט בו בחוסר אונים.
הוא מביט בי בתשוקה.
אני מלטפת חזך, כמו זונה בתא שירותים מפוייח.
אתה מתיישב על האסלה.
חפוי ראש.
עונד את הכלובון על אברך.
כך בקושי.
פותח את הברז כדי שאנשי החיים שבחוץ לא יחשדו.
מרטיב קלות את אברך הבוער.
דפיקה קלה "יש כאן מישהו?"
שקט.
ורק אברך נכנס בחרישיות לתוך כלוב הפלסטיק.
הבורג.
המנעול.
המפתח אצלי.
קליק.
מעתה אתה תשתין רק בישיבה ורק כשארשה לך.
אשתמש בו רק כשניפגש. האם ברור זונה?
אתה לובש מכנסיך. מסדר את התחתונים, אילו שנוחות לך עם הכלובון.
יוצא.
סוגר את הדלת.
ואני דקה אחריך.


אתמול, זה היה סתם תא שירותים רגיל.
מצחין מעט אפילו.
עם שיירי נייר טואלט ליד הכיור.
הורדתי את מכנסי.
התיישבתי על האסלה.
השתנתי.
ומול עיני התמונות מפעם.

לכל התמהים, החולמים, המתגעגעים, המפנטזים...

פרשתי קצת.
יש מקומות שחורים פחות מסתבר, שגם בהם אפשר למצוא את התשוקה.
אבל יותר מזה - את השקט, שאותו כנראה חיפשתי ללא הפסק ולא מצאתי אותו כאן...
וזה מתאים לי בימים טרופים אילו בצל הפוך והמרק החם...

אולי אחזור...
הרי לא אוכל לברוח מעצמי לנצח...

בינתיים....
צופה בכם...
נזכרת...
חושבת...

וחוזרת להתכרבל איתו בפוך...

זו רצועה שקושרת את הזין.
כמו רצועה של כלב.
במקום צוואר – אשכים.
הנה, סוגרת.
מושכת.
חזק.
הרצועה מלפפת אשכיך.
כמו כלב.
במקום צוואר- אשכים.
כואב?
עוד לא. אני יודעת.
ארצה גם להכאיב לך.
בינתיים מציגה לראווה
את כל סודותי.
רובם שחורים. מעור.
לא תמיד משובח.
זה תלוי.
מושכת.
אחרי.
כן, כמו כלב.
במקום צוואר- אשכים.
הרצועה בידי. והם קשורים. כנועים.
נסה להתנגד.
והרי לא תוכל.
לא תוכל,
אפילו אם אשכיך יהיו פתוחים לרווחה.
כואב?
יכאב. חייבת להכאיב לך. קצת.
והרי אם לא אכאיב – איך תלמד?
איך תלמד להיות זונה טובה?
איך תלמד להשביע רצוני?
איך תלמד להתאים נשימותיך למילותי?
איך?
בפנטזיה דבר לא כואב, אני יודעת.
אבל אני לא פנטזיה והזין שלך קשור עכשיו.
כפתור ברזל אטם את שעריו.
והם תפוחים.
רוצים.
אותי.
אני יודעת.
מושכת.
מושכת.
חזק.
כמו כלב.
זה טוב.
אוהבת את זה ככה.
קשור. כואב.
רוצה. אותי.
צריכה.
צריכה להרגיש את הכאב שלך
רוצה אותי.
כמו כלב.
זונה.
רק
במקום צוואר - אשכים.

וככה במיטה היינו שוכבים זו לצד זה.
והיונים בחוץ.
מאוורר חורק.
מזגן מקפיא.
שמיכה צהובה עם שייר ישן של שעוות נר.
שלא ירד.
מפעם.
בוא אלי.
יותר קרוב.
ממש אלי.
חבק אותי.
כמו מגנט. הייתי אומרת לך.
כמו מגנט.
תינק. עכשיו.
תמצוץ. רוצה לשמוע אותך מוצץ.
מוצץ.
כמו תינוק.
כאילו יצאת מתוכי.
חלק ממני.
אתה חלק ממני.
והגוף שלך היה נצמד לשלי.
קרוב.
חזק.
כולך עוטף.
עטוף.
קח את הפטמה שלי בפה שלך.
כן ככה.
תמצוץ. תמצוץ.
תירגע.
רק אני והשד בפה שלך.
רק אני .
רק זה מרגיע אותך.
ולא אכפת לך כלום. אתה לא צריך כלום.
יש לך הכל.
הכל.
תקשיב לי. תקשיב רק לקול שלי.
תתקרב אלי.
כמו מגנט.
כמו מגנט.
מגנט.
אם אתרחק לרגע. לא תוכל יותר.
אתה לא תוכל.
תמצוץ.
תינק ממני.
אתה חייב את השד שלי בפה שלך.
חייב אותו.
לא יכול בלי.
לא יכול.
לא.
רוצה להרגיש איך זה בלי השד שלי בפה שלך?
הנה הוא איננו.
כן, תתייסר.
תמחה.
תצעק.
תבכה.
תתחנן.
אתה לא יכול בלעדיו.
אתה חלק ממני.
כמו מגנט.
תתקרב.
תיצמד אלי.
תקשיב לי. רק לי.
אין עולם. רק הקול שלי.
רק השד שלי בפה שלך.
תינוק שלי.

גוף בלי תוכן.
כמו בובה מתנפחת.
מסתובבת. מוציאה קולות כשלוחצים לה על הכפתורים.
משננת טקסטים מתוכנתים.
ידיים למעלה. טוסיק מורם.
אין אמת.
יש רק זין.
קטן.
צפון בין שני אשכים מוזרים, רכים מדי, קטנים מדי.
שבורחים לפעמים מבין הסורגים.
זין קטן.
כזה שדורש את טבעת הפלסטיק הקטנה ביותר.
רק בה הוא מרגיש נוח.
רק בה הוא מסוגל להירגע סוף סוף.
אין אמת.
רק גוף בלי תוכן.
בלי לב.
בובה מתנפחת עם ציור של נחש.
כמו סימן מקדים לבאות.
נחש.
אין אמת.
אין לב.
אין תוכן.
רק בובה מתנפחת עם זין קטן וצמד אשכים סוררים.
שלא מסוגל להתקיים בלי הטבעת הקטנה ביותר.
בלעדיה הוא חוזר להיות כלום.