סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אתה העבד שלי אך אני לא אדונך

אדון קשוח 30 ב"ש​(שולט)
לפני 20 שנים • 21 באפר׳ 2004

אתה העבד שלי אך אני לא אדונך

"מכאן ברור מה טבעו של העבד ומה תפקידו; מי שאינו של עצמו על פי הטבע אלא של אחר, ובכל זאת אדם הוא, הריהו על פי הטבע עבד".
(אריסטו, פוליטיקה א, פרק ד).

לכל הוותיקים שלום (וגם לחדשים). אני חדש כאן באתר אבל ותיק בעסק - הייתי אדון לכמה וכמה בחורים ופיתחתי תורה שלמה על איך ומה...
החלטתי לפתוח נושא חדש בפורום גברים כדי לדבר על שליטה ופילוסופיה, שליטה וביולוגיה, שליטה ותרבות הצריכה, בקיצור: שליטה כפי שהיא נגזרת מתורות שונות. אשמח לקבל תגובות וגם לקרוא דעות בנושא. עבדים - אם אתם מגיבים, אל תשכחו כללי נימוס ואם אתם פונים אליי בהודעה אישית - רק על פי ההוראות שבפרופיל שלי.

הרבה פעמים פונים אליי בצ'אט בחורים בתואר "אדוני". אני פוסק להם שאינני האדון שלהם אלא אדון. מה ההבדל? – הבדל קטן בצורתה של המלה אך גדול במשמעות. אם אני מניח לאיזה עבד לקרוא לי אדונו הרי שכבר נתתי לו אישור (ועוד בדיעבד) על שניסה לרכוש עליי בעלוּת. אגרוף בבטן או בעיטה חזקה בתחת – זה מה שהוא צריך וחבל מאוד שדרך הצ'אט זה לא בר ביצוע. אבל כאן זה לא צ'אט ולכן יש לי הפנאי והנינוחות להסביר את השקפתי לקולגות שלי האדונים (וגם לעבדים היושבים בפינה ומנסים לצותת). תיהנו. התכוונתי להנאה אינטלקטואלית 😉

אריסטו, פילוסוף יווני שחי לפני יותר מאלפיים שנה דיבר על תופעת העבדות (האמיתית). אריסטו דיבר על האופי הכנוע שיש לעבד באופן מולד. כמו כן הגדיר אריסטו את מהות היחסים שצריכה להיות בין אדון לעבדיו. באופן הכי חופשי אני בוחר לאמץ את משנתו ולהחילה על משחקי שליטה. אמנם אריסטו התכוון לאדונים אמיתיים ולעבדים אמיתיים אך בתוך משחק השליטה היחסים בין האדון לעבד דומים מאוד לאלו שבין אדון אמיתי לעבד אמיתי.

אריסטו "הולך עד הסוף"; הוא מגדיר את העבד כרכושו, או כקניינו, של האדון, וגוזר מכך מסקנות. אריסטו מתחיל בדבר שנשמע הגיוני מאוד: הוא מסביר שעל הקִניין מדברים כמו שמדברים על חלק של משהו – הוא שייך למי שמחזיק בו. דומה הדבר לאבר כלשהו בגופי – האבר הוא חלק מן השלם (אני) ולכן הוא קנייני. אריסטו עורך אנלוגיה בין האבר של גופי לבין העבד של האדון: העבד הוא קניין חי; הוא כלי שניתנו בתוכו חיים. אולם, ככל קניין שהוא, הוא שייך למי שמחזיק בו. מכאן מסיק אריסטו שהעבד שייך לאדון שמחזיק בו. כלומר, באותו אופן בו אבר בגופו של האדון שייך לאדון, כך גם העבד שייך לאדון.

לעומת זאת, מבהיר אריסטו, החלק (כל דבר שהוא חלק ממשהו אחר) אינו יכול לטעון שהשלם שייך לו. כך למשל, אבר בגופי, כגון: הזין היפה שלי, אינו יכול לטעון שאני שייך לו... זה הזין ששייך לי כי הוא חלק ממני ולא ההפך. אמרנו קודם שהעבד הוא קניינו של האדון ולכן העבד הנו חלק מהאדון (כאחד מאבריו). כּיוַן שכך, לא יכול לטעון העבד שהאדון המחזיק בו שייך לו, כלומר, לא נכון שהאדון שייך לעבד.

למדנו בזכות אריסטו: בצדק קורא האדון, אם רצונו בכך, לעבד המוחזק ברשותו "עבד שלי". אולם שקר גס מצד העבד לקרוא לאדון המחזיק בו "אדוני". העבד שייך לאדון אך האדון אינו שייך לעבד.

זכור זאת כנוע: אתה העבד שלי אך אני לא אדונך!
מאסטר יקיר​(שולט)
לפני 20 שנים • 22 באפר׳ 2004

מאמר מעניין...

מאסטר יקיר​(שולט) • 22 באפר׳ 2004
שלום לך אדון קשוח
וברוך הבא לפורום...

הבאת כאן מאמר מעניין,
אך הרשה לי לחלוק עליך בסוגייה מסויימת...

אני לא מסכים לאמירתך, שאם העבד כינה אותך: "אדוני"
הוא ראוי לאגרוף בבטן.
יש דרכים אחרות לחנך.

עצם הפגיעה בעבד, שלא מתוך אקט של שליטה ומתוך הענקת כאב,
אותו אתה זקוק להעניק לו והוא זקוק לקבל,
כמוה כפגיעה על ידך ברכושך בקניינך!

יש כאן סתירה מובהקת, בין מה שאמר שאריסטו,
לבין יחסך בדרך החינוך.

אם העבד הוא רכושך - שמור עליו כפי שאתה שומר על רכושך!

אני גם מתרגם את אמירתו של אריסטו בדרך שונה משלך.

בזה שהעבד מכנה אותי: "אדוני", הוא איננו בהכרח מתכוון לכך,
שאני שייך לו.
העבד, בכנותו אותי "אדוני", מביע את הבנתו ונכונותו לכך,
שאני הבעלים שלו, בדיוק כמו שאר הרכוש שנמצא בבעלותי.

אכן, זו סוגייה מעניינת, אך ניתן לפרשה לכאן ולכאן.


blackfeline
לפני 20 שנים • 22 באפר׳ 2004

אני אמנם לא גבר...

blackfeline • 22 באפר׳ 2004
אבל נראה לי שהכוונה של הקשוח הייתה שהוא לא באמת היה נותן להם אגרוף בבטן. אני חושבת שהוא ניסה לומר שלגבי הצ'אט הוא היה מעוניין שעבדים שפונים אליו יתנו לו כבוד ולא ישר יקראו לו אדוני מכיוון שהוא לא האדון שלהם....
אני כן חושבת שעבד/שפחה צריכים "להרוויח" את הרשות לקרוא לדום/ית שלהם אדוני/גברתי, אבל גם חושבת שאת האדון הקשוח מרגיז שאנשים שהוא לא מכיר פונים אליו בצ'אט בתור "אדוני".
מאיה​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 22 באפר׳ 2004
מאיה​(נשלטת) • 22 באפר׳ 2004
גם אני אוהבת כבוד למילה "אדון". לא משתמשת בזה ככה ביום יום בלי סיבה icon_smile.gif

את התוספת של שיוך אכן צריך להרוויח.
אבל יש מספיק אדונים שהם בעצמם מחללים את שם התואר. בזה שעל השורה הראשונה בצ'ט
דורשים לקרוא להם "אדוני". זה חוסר כבוד עצמי לפי דעתי. כי לא כל כך קל להרוויח להיות שייכת.

בכל מקרה אני חושבת שגם "שיפחתי" או "עבדי" צריך להרוויח. וגם זה כאשר מושמע באויר עושה לי רע וזילזול. כל מילות השייכות "שלי" שייכת" וכאלה , ברגע שהם באים סתם זה באמת סתם.

את השייכות וסיומת שיוך שני הצדדים צריכים להרוויח. אולי לא באותו הקצב , ואולי אני שלו לפני שהוא שלי , אבל לשניהם צריך זמן והכרות והמון עבודה כדי להרוויח.
babywoman​(אחרת)
לפני 20 שנים • 22 באפר׳ 2004

בקשר לאריסטו....

babywoman​(אחרת) • 22 באפר׳ 2004
אני פשוט קצת מכירה, אריסטו בניגוד נאמר לסוקרטוס, לפיטגורוס, לארכימדוס ולעוד רבים וטובים לא הייה מי יודע מה בן אדם נחמד/ חכם/תורם...רוב הסיכויים שבהשלכה להווה שאנחנו היינו קוראים לו איש קטן, קיצוני וקנאי...למרות שהוא נחשב למייסד הפילוסופיה החומרית, ניתן לציין בבטחון רב שהיו רבים וטובים ממנו לפניו שמורשתיהם היוו את הייסוד למה שאריסטו טען לזכותו. הוא יישב באתונה על הר שנקרא ליקיי, היו לו מלאן תלמידים שעיקר תפקידם הייה להעריץ אותו....הוא היה רודף פרסום, מתנשא ודרש מתנות ומנחות יקרות ערך בלא לתת בתמורה דבר חוץ מאישה משפט סתום או שתיים. הוא בז לנשים הרגילות והכנועות ואילו מהגתרות (קורטיזנות משכילות למי ש"במקרה" לא מכיר) הוא פחד כי הן היו חופשיות, יפות, מוכשרות ולעתים קרובות אף נבונות ממנו....
כך שאני לא בטוחה שצריך כל כך להתלהב ממשאיזה זקן מגעיל אמר פעם, לצד דברים רבים אחרים ומגעילים לא פחות שהוא אמר
ב icon_rolleyes.gif
אדון קשוח 30 ב"ש​(שולט)
לפני 20 שנים • 23 באפר׳ 2004
מאיה וקיטי - התקרבתן למה שהתכוונתי בדבריי ("אישה-תינוקת" את טועה ובגדול. תקראי את האתיקה של אריסטו - "תורת המידות" - ותיווכחי עד כמה טעית).

חן חן לנערות החן על התגובות...

אגב, אני מקבל את הרושם שיש כאן בעיקר דום-סאב סטרייטים. אני צודק או טועה?
ob1​(נשלט)
לפני 20 שנים • 1 במאי 2004

בדיוק הפוך

ob1​(נשלט) • 1 במאי 2004
אריסטו אפלטון וכו חיו לפני די הרבה זמן לדעתי ... אני לא ממש בטוח לגבי הרלוונטיות שלהם ... לא שזה ממש חשוב.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ועכשיו אדונים נכבדים:
לצערי אנכם מבינים שאתם צרכים להרויח את נאמנות העבד ולא ההיפך . ומדוע?
מפני שעבד נמצא בדרך כלל במצב בו הוא הפגיע ולכן חשוב ביותר שיוכל לסמוך על האדון.
משיחותי עם אדונים בצטים שונים נראה (לפחות מהצד שלי) שהם לא מבינים זאת. צר לי ולכן רובם נפסלו עוד בשלב השאלה הזהה.
אדון תהיה חכם , לא צודק. צעד צעד.. רכוש את אמון העבד ואז השמיים הם באמת הגבול.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------