בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

השמצות

walking dead
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
walking dead • 19 בפבר׳ 2013
רפאל כתב/ה:
אני מסכים עם אליפל שיש בכלוב משהו יוצא דופן. כמות הלכלוך והאגרסיות שפוגשים כאן היא יוצאת דופן. יש לזה כמה סיבות בעיני. חלק מזה קשור באנונימיות שיש לאנשים. חלק בתקשורת וירטואלית שרוויה בכשלים ומתחממת בקלות. וחלק מזה קשור גם במנטליות בדס"מית, שבה אנשים מפלרטטים באופן אגרסיבי ומנפחים את החזה שלהם באופן אגרסיבי. אבל אני לא חושב שכל אלו הם העיקר.

אני חושב שהסיבה העיקרית לאווירה המדכאת שבכלוב היא העדר אחווה בין האנשים והעדר אווירה קהילתית מגבשת. הפילוסופיה הדומיננטית בכלוב היא ש"אין באמת קהילה, רק מקבץ של אנשים זרים שבמקרה חולקים נטייה מינית דומה". למרות שבעבר התבטאתי כך בעצמי, היום אני חושב שזה פשוט איום ונורא. זה נורא בעיני שאנשים יכולים לשרוץ בכלוב במשך כמה שנים, לכתוב בפורומים מאות הודעות, ושאינם מפתחים מחוייבות חברתית ויחסים של ערבות הדדית שהם למעלה מ"במקרה אנחנו חולקים נטייה מינית דומה". בהעדר כוח חיובי מגבש, הנטייה הטבעית של אנשים לנהות אחר היצר, לרכל ולעקוץ זה את זה פשוט משתלטת על האינטראקציה החברתית.

באופן אישי, כאשר הלכלוך והאגרסיות מופיעים סביבי, קשה לי לקחת את הדברים בקלות ובהומור. עם השנים אמנם מפתחים עור של פיל, אבל עדיין אכפת לי ממה שאנשים אומרים ומאיך שהם אומרים. כמו שריין אמרה, זה לגמרי לא נעים. וכמו הרבה אחרים אני לא פעם תוהה, ביני לבין עצמי, אם זה נכון להשקיע כל כך הרבה אנרגיות במקום שבו הרווח החברתי הוא כל כך נמוך.


מילים כדורבנות. מעניין מה היה לקוסה ומניירה (כך קראו לדמויות בבלוגך ז"ל שנהגו ללעוג לגולשים אחרים בכלוב?) לומר על זה.

הבעיה שלי היא לא הפילוסופיה הדומיננטית לדבריך בכלוב אלא הצביעות וחוסר היכולת של כל אחד להביט קודם על עצמו לפני שהוא שופט אחרים.
Brave Dwarf
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
Brave Dwarf • 19 בפבר׳ 2013
רפאל כתב/ה:

אני חושב שהסיבה העיקרית לאווירה המדכאת שבכלוב היא העדר אחווה בין האנשים והעדר אווירה קהילתית מגבשת. הפילוסופיה הדומיננטית בכלוב היא ש"אין באמת קהילה, רק מקבץ של אנשים זרים שבמקרה חולקים נטייה מינית דומה". למרות שבעבר התבטאתי כך בעצמי, היום אני חושב שזה פשוט איום ונורא. זה נורא בעיני שאנשים יכולים לשרוץ בכלוב במשך כמה שנים, לכתוב בפורומים מאות הודעות, ושאינם מפתחים מחוייבות חברתית ויחסים של ערבות הדדית שהם למעלה מ"במקרה אנחנו חולקים נטייה מינית דומה". בהעדר כוח חיובי מגבש, הנטייה הטבעית של אנשים לנהות אחר היצר, לרכל ולעקוץ זה את זה פשוט משתלטת על האינטראקציה החברתית.


אני עם פרלין. הגעתי לכאן עם אוקיינוס של סולידריות, ואני חושב שרובנו הגענו לכאן מתוך תקווה קהילתית וניסיון למצוא פלטפורמה עליה נוכל לבסס מעין "משפחתיביזם" שיבוא בהפוכה למה שקורה בחוץ, שם אנחנו סתם "סוטים". החלום המשפחתיביסטי הזה התנפץ בהדרגה ותחתיו הגיעה המסקנה העגומה שאין כאן קהילה ושאנחנו כה שונים בתכלית עד שאין שמץ של סיכוי שאי פעם נמצא שפה משותפת.

ואני לא חושב שזה קשור ל"כוח חיובי מגבש" (כי ממנו דווקא יש: העיסוק ב- BDsM), לא כאשר מדובר ב 57,551 חברים. יש משפט שאומר שסוד נשמר בין שלושה אנשים רק אם אחד מהם מת. אני חושב שכאשר מדובר ב 57,551 אנשים מסוגים שונים, אין שום דרך מציאותית ליצור אחווה.
בלוסום​(לא בעסק)
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
בלוסום​(לא בעסק) • 19 בפבר׳ 2013
free spirit כתב/ה:
...
הבעיה שלי היא לא הפילוסופיה הדומיננטית לדבריך בכלוב אלא הצביעות וחוסר היכולת של כל אחד להביט קודם על עצמו לפני שהוא שופט אחרים.


בדיוק.
בטי בום​(שולטת)
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
בטי בום​(שולטת) • 19 בפבר׳ 2013
העניין הוא תמיד איפה עובר הגבול בין השמצות לאזהרה

לדוגמא : נתתי לסאב את הטלפון וגם כשזה לא התאים הוא לא הפסיק להתקשר ולהטריד זאת הזהרה לגיטימית לחברות שלי או דומיות ששואלות או השמצה?

מישהי שנפגשה עם גבר שכתוב לו רווק וגילתה שהוא נשוי זה לגטימי להזהיר חברות?

ועוד אלפי דוגמאות, אנשים פה חברים ומדברים אחד עם השני וחולקים חוויות אני יודעת שזה לא נעים לשמוע "רכילות" עלינו אבל זה חלק מהחיים.
שמעתי על עצמי כל כך הרבה דברים במהלך השנים והשמעתי את דעתי על אנשים
אני אמשיך להשמיע את דעותי ומי שטוען שהוא לא צבוע.

זה היה בתיכון, בצבא ובמקומות עבודה.
להרבה מהדברים אין קשר למציאות אבל אנשים בוגרים מסוגלים לקבל החלטות על אנשים בלי קשר לאיזה קליקה הם, עם הרבה אנשים שמחתי לגלות שהרכילות לא קשורה לכלום והרווחתי אנשים נהדרים בחיים שלי
ועם הרבה אחרים חטפתי כאפה.

רב סרן שמועתי לא משתחרר בקרוב, תפעילו שיקול דעת.
בלוסום​(לא בעסק)
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
בלוסום​(לא בעסק) • 19 בפבר׳ 2013
בטי בום כתב/ה:
העניין הוא תמיד איפה עובר הגבול בין השמצות לאזהרה

לדוגמא : נתתי לסאב את הטלפון וגם כשזה לא התאים הוא לא הפסיק להתקשר ולהטריד זאת הזהרה לגיטימית לחברות שלי או דומיות ששואלות או השמצה?

מישהי שנפגשה עם גבר שכתוב לו רווק וגילתה שהוא נשוי זה לגטימי להזהיר חברות?

ועוד אלפי דוגמאות, אנשים פה חברים ומדברים אחד עם השני וחולקים חוויות אני יודעת שזה לא נעים לשמוע "רכילות" עלינו אבל זה חלק מהחיים.
שמעתי על עצמי כל כך הרבה דברים במהלך השנים והשמעתי את דעתי על אנשים
אני אמשיך להשמיע את דעותי ומי שטוען שהוא לא צבוע.

זה היה בתיכון, בצבא ובמקומות עבודה.
להרבה מהדברים אין קשר למציאות אבל אנשים בוגרים מסוגלים לקבל החלטות על אנשים בלי קשר לאיזה קליקה הם, עם הרבה אנשים שמחתי לגלות שהרכילות לא קשורה לכלום והרווחתי אנשים נהדרים בחיים שלי
ועם הרבה אחרים חטפתי כאפה.

רב סרן שמועתי לא משתחרר בקרוב, תפעילו שיקול דעת.


באמת? מהנסיון שלי, קליקות משפיעות בצורה קריטית על אופן התפיסה של אנשים את האדם האחר
ועל התדמית שאותו אדם נתפס בעיניהם. גם אם האדם השתנה מהקצה לקצה - רוב הפעמים התדמית שלו כלל לא קשורה למי שהוא.
בטי בום​(שולטת)
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
בטי בום​(שולטת) • 19 בפבר׳ 2013
ריפונזל, הדעה שלי עליך קשורה רק לדברים שאת עשית.
אין קליקות יש לי חברים שאספתי במהלך השנים ויש אנשים שהוצאתי משם בגלל סיבות ונסיבות

להסתתר מאחורי "קליקה" זה פשטני
עם מישהו פוסל אותי על סמך החברים הטובים שלי אני מודה על כך שהוא לא חלק מחיי
ואם מישהו יפגע בצלע שלי, או כל חבר אחר שלי שמבחינתי הוא משפחה , לא יהיה חלק מחיי
רוצה לקרוא לזה קליקה גם בסדר

התחסדות אני מתעבת.
בלוסום​(לא בעסק)
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
בלוסום​(לא בעסק) • 19 בפבר׳ 2013
בטי בום כתב/ה:
ריפונזל, הדעה שלי עליך קשורה רק לדברים שאת עשית.
אין קליקות יש לי חברים שאספתי במהלך השנים ויש אנשים שהוצאתי משם בגלל סיבות ונסיבות

להסתתר מאחורי "קליקה" זה פשטני
עם מישהו פוסל אותי על סמך החברים הטובים שלי אני מודה על כך שהוא לא חלק מחיי
ואם מישהו יפגע בצלע שלי, או כל חבר אחר שלי שמבחינתי הוא משפחה , לא יהיה חלק מחיי
רוצה לקרוא לזה קליקה גם בסדר

התחסדות אני מתעבת.


הדברים שעשיתי?.. היו לפני מעל שנה ומשהו
רק מוכיח את טענתי הנ"ל. תודה.
בטי בום​(שולטת)
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
בטי בום​(שולטת) • 19 בפבר׳ 2013
מוכיח שאני לא אדם סלחן?
איך זה קשור לקליקה או השמצה?
שספרתי לחברות שלי על מה שעשית לא נראה לך הגיוני?

אדם לא רוצה להיות בקשר איתך, מותר?
או שיש חוק התיישנות?

בלוסום​(לא בעסק)
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013

לצוץ אחרי שנה וחצי

בלוסום​(לא בעסק) • 19 בפבר׳ 2013
על דברים שלא קשורים אליך?
תעשי מה בראש שלך אבל יותר מהכל
זה מעיד על תפיסה שנתקבעה
ומאד תלוי מה מספרים... תני לי לנחש שהרבה אמת לא היתה שם.
הרי לא ביצעתי את המעשים האלה בזמן שעבר מאז (לא שאת יודעת).
אבל זכותך לדעתך
יותר מהכל זה מעיד
עליך

אני סיימתי איתך את הדיון לפני שנה ומשהו
אני משקיעה רק באנשים שאני אוהבת
ואנשים שהם ברי למידה icon_smile.gif
רפאל
לפני 11 שנים • 19 בפבר׳ 2013
רפאל • 19 בפבר׳ 2013
Brave Dwarf כתב/ה:
ואני לא חושב שזה קשור ל"כוח חיובי מגבש" (כי ממנו דווקא יש: העיסוק ב- BDsM), לא כאשר מדובר ב 57,551 חברים. יש משפט שאומר שסוד נשמר בין שלושה אנשים רק אם אחד מהם מת. אני חושב שכאשר מדובר ב 57,551 אנשים מסוגים שונים, אין שום דרך מציאותית ליצור אחווה.


אני לא חושב שהעיסוק של מרבית האנשים כאן בבדס"מ הוא בעל אופי חברתי ומגבש, אלא שהוא משקף בעיקר אינטרס אישי ומיני. במובן הזה הכלוב הוא סוג של אתר היכרויות, ומובן שאין קהילה של "היכרויות". אבל זה לא חייב להיות כך. יש למשל קהילה הומו-לסבית, ולמרות שגם אצלם יש לכלוך, הם הרבה יותר מגובשים מבחינה חברתית וקהילתית, והעניין שלהם בהומוסקסואליות הוא גם חברתי.

ואני ממש לא מסכים שאי אפשר לצור אחווה בין אלפי אנשים. עובדתית זה לא נכון. אחווה אינה חברות אישית. וישנה אחווה גם בתוך קבוצות הרבה יותר גדולות.

יכול להיות שהכלוב סובל מבעיות נוספות, אבל אני בעקרון לא רואה כיצד יכולה להיות אווירה נעימה במקום שבו כל אחד הוא לעצמו ולמעגל החברים שלו. איך יכול להיות נעים בפורומים שמה שמניע בהם אנשים הוא איטנטרס אישי או יחסי חברות אישיים?

פרלין ואליפל, אם אינכם מסכימים עם התיאוריה שלי, מה לדעתכם עושה את הכלוב לכל כך לא סימפטי?