קורבין דאלאס(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
8 בינו׳ 2010
חוויה בלתי נשכחת עם המלכה אלכסיס מסן פרנסיסקו-חלק א
חוויה בלתי נשכחת עם המלכה אלכסיס מסן פרנסיסקו.
אספר לכם את אחת התקופות המרגשות ביותר בחיי. תקופת ההכרות שלי עם המלכה המדהימה, מיסטרס אלכסיס. בתחילת 2008 נשלחתי מטעם העבודה לשליחות בת חצי שנה בסן פרנסיסקו. באחד הלילות יצאתי למועדון בדסמ יפה כ 10 דקות נסיעה מביתי. המועדון די גדול, בערך בגודלו של סטודיו 49, ומכיל כ-150 עד 200 איש, יש בו מספר מלכות הבית ועבדי שירות. העבדים מסתובבים בחוטיני בצבע ורוד ונותנים שירות לבליינים. הבילוי היה מרהיב, סשנים יפים על הבמה ותפאורה בהחלט מושקעת. חלמתי להיות אחד מעבדי הבית של המקום המתרוצצים סביב, מסדרים את הפרחים, מנקים ומעבירים משקעות. פניתי במייל לאתר המועדון וקיבלתי זימון לראיון. אל המשרדי המועדון נכנסתי באחד הימים בשעות הצהריים. ישבה שם אישה מטופחת מאוד, בשנות ה-50 לחייה והחלה לשאול אותי שאלות. לאחר שהפשיטה אותי ובדקה את ה"סחורה" הודיע לי שהתקבלתי לתקופת ניסיון ועלי להתייצב בערבים למועדון, שם ילבישו אותי בחוטיני בלבד. התפקיד שלי היה להסתובב במהלך המסיבה ולנקות כל לכלוך אפשרי. כמו כן אסור לי לפנות לאנשים אלה אם כן פונים אלי. מלכות הבית היו יפות ומרשימות, אבל הייתה זו מיסטרס אלכסיס המרשימה מכולן. 184 גבוהה יפה מאוד, עיניים בהירות מדהימות בת 25. תמיד מתהלכת עם אותם 3 עבדים, כל אחד קשור ברצועה. עיקר הזמן הייתה מעבירה בשיחות עם נשים אחרות והתעסקות עם עבדיה. מיסטרס אלכסיס לא דיברה עם עבדים אחרים ולא קיבלה פניות מאף אחד. פחדתי לפנות אל המיסטרס, היא נראית מרוצה מאוד מעבדיה הקבועים, אפילו נראה שהיא חשה כלפם חיבה רבה. כמו כן היא דחתה בחוסר נימוס כל פנייה של גבר אחר במועדון. לכן העדפתי שלא לפנות אליה, בכך אני עלול לסכן גם את תפקידי כעבד הבית. ניכר כי המיסטרס מסתפקת במה שיש לה וכי היא סומכת ומכירה את עבדיה. בפעמים הראשונות לא התייחסה אלי המיסטרס כלל אולם הבחנתי לאחר המפגש השלישי לערך הכירה אותי המיסטרס ואף ביקשה ממני מספר פעמים להגיש לה משקה כלשהו או להביא את הציוד שלה משמירת החפצים. לאחר חודש ימים בתפקיד פניתי בסוף הערב אל מיסטרס אלכסיס לשיחה במטרה להציע את עצמי לשורותיה. היא טענה שאל אף שהיא אוהבת מאוד גברים שרירניים עם קוביות בבטן אין לי ממש סיכוי להיות עבד שלה וכי הסיכויים שאתקבל לממלכתה אפסיים. היא סיפרה לי שהמבחנים שהיא עושה קשים מאוד ולרוב העבדים נשברים ומוותרים, רק מעטים עוברים את המבחנים וזוכים להיות עבדים קבועים שלה. נכון לעכשיו יש לה רק שלושה עבדים כאלו. חשבתי לעצמי איך זה הגיוני שמלכה כל כך אמיתית וכל כך יפה ובכל זאת עבדים נשברים במבחנים שלה, כמה קשה כבר יכול להיות, אני מוכן לעשות הכל בשביל להתקבל לשורותיה וברור לי שאצליח לעמוד בכל מבחן. הבטחתי למלכה שאעשה הכל בשביל להיות עבד שלה, אעמוד בכל מבחן אפשרי ובכל מטלה. אני עבד ממושמע, מוכן לנקות, לבשל, לעשות כביסה, לשרת את האורחים. בנוסף יש לי קישורי לשון מעולים וסף כאב גבוה. אחרי ששירתתי ביחידה קרבית מובחרת ולמדתי בשיעורי קרב מגע איך לספוג כאב. מיסטרס אלכסיס השתכנעה וקבענו מפגש באחד מבתי הקפה, כל זאת בתנאי שאכתוב לה במסודר קורות חיים ומה אני מוכן לעשות למען המלכה. הגעתי למקום כרבע שעה לפני השעה שקבענו, הופתעתי לגלות שהיא כבר חיכתה לי שם אם מחברת וכלי כתיבה. הראיון היה ממש כמו ראיון עבודה רגיל. בנוסף הגישה לי דף בחינה ובו מספר שאלות וחידות הגיון. מיסטרס אלכסיס אמרה לי שיש לי חשיבה אנליטית טובה אולם ניכר כי אני לא נוטה לקחת סיכונים יתר על המידה. היא סיפרה לי על סדרת המבחנים הצפויה ועל כך שהסיכויים שלי לעבור נמוכים מאוד. הסידרה היא סידרה בת כ-שבוע ימים שבו הנבחן נכלא בביתה, מנותק לגמרי מכלי תקשורת וטלפונים ניידים וכל מה שהוא רואה באותו שבוע זה רק את מיסטרס אלכסיס. כל טעות ולו הקטנה ביותר פוסלת אותך מלעבור את השבוע בהצלחה. כמו כן לאורך כל השבוע יסתובב הנבחן עם חגורת צניעות. צחקתי לעצמי וחשבתי שזה לא בדיוק מבחנים כל כך קשים אלה להפך, זה הולך להיות שבוע של הנאה מרובה עם המלכה שאני כל כך מעריץ. הסכמתי למבחן, ארגנתי לעצמי שבוע חופש מהעבודה בעוד חודש ימים. בינתיים בזמן זה המשכתי לראות את המיסטרס במועדון הקבוע. ארזתי תיק שלא עולה על שלושה פאונד. לא היה לי משקל בבית ופחדתי לבוא עם מטען עודף ולכן לא לקחתי סיכון ובאתי עם תיק ובו מברשת שיניים, כלי רחצה ומעט בגדים להחלפה. התחלתי להעריץ את המלכה, חשבתי לעצמי איזו מלכה איכותית, איך היא בוררת את עבדיה בכזו מקצועיות. הגעתי לביתה בדיוק ביום ובשעה שקבענו. המלכה הכניסה אותי לביתה, הושיבה אותי ליד שולחן האוכל והכינה לי קפה. הופתעתי מהעובדה שהמלכה מכינה לי קפה ולא דורשת ממני לעשות זאת בעצמי. על השולחן הונח דף נייר ובו מודפס חוזה ארוך עם סעיפים רבים. החוזה מתאר לפרטי פרטים על זכויותיו וחובותיו של העבד. העבד מתחייב להיות מנותק לגמרי מן העולם החיצון במשך שבוע שלם ללא כלי תקשורת וללא קשר עם אף אחד פרט למלכתו. העבד מתחייב לעשות כל מה שהמלכה תצווה עליו בשבוע זה. המלכה רשאית לצלם את העבד ובפרט שתדאג להסתיר את פניו. לרשות העבד יהיה מכשיר סלולארי מידי המלכה שבכל רגע נתון רשאי העבד לחייג אל המלכה ולהודיע כי הוא מעוניין לפרוש מן הסדרה. פרט לכך חל איסור על שימוש במכשיר הסלולארי. המלכה מבחינתה מתחייבת לשלומו ובריאותו התקינה של העבד, מחויבת לדאוג לו למזון וצרכים ולאפשר לעבד לפרוש במידה והוא מעוניין. אין מילת ביטחון, אין גבולות, אין שום דבר! במידה והעבד מעוניין לפרוש הוא יכול לציין זאת במפורש בכל עת. הופתעתי עד כמה החוזה כתוב בשפה משפטית רהוטה ומנוסח היטב. חתמתי על החוזה, המלכה דרשה ממני להתפשט, הגישה לי מגבת ושלחה אותי למקלחת כך שלטעתה זו תהיה המקלחת האחרונה שלי השבוע. לאחר מכן הלבישה חגורת צניעות ושמרה את המפתח אצלה. "מעכשיו ועד סוף הסדרה החגורה תישאר תמיד עליך", אמרה. לאחר מכן קשרה לצווארי קולר, הוליכה אותי על ארבע ברצועה אל חדרה, קשרה את ידי ורגליי באזיקים, הכניסה אותי לכלוב ונעלה אותו. היא אמרה שהיא צריכה ללכת, השאירה לידי את המכשיר הסלולארי, "במידה ותרצה לפרוש אתה תמיד מוזמן להתקשר אלי ממכשיר זה". נשארתי נעול בכלוב, אזוק בידי וברגליי כאשר בכלוב ישנן שלוש קערות, קערת מזון ובה כמות גדולה של פתיתי תירס, קערת מים וקערת צרכים. הרגשתי כמו כלבלב מסכן נעול בכלוב ונשאר לעשות צרכיו בקערה אחת ולאכול ולשתות בקערה אחרת. חדרה של המלכה היה מעוצב יפה, במרכז החדר צלב גדול, על הקירות מתלים לציוד רב הכולל שוטים, אזיקים, מצבטים, דילדואים, פרטי לבוש שונים וכו... חשבתי לעצמי איזה כיף יהיה פה! איזה שבוע נפלא הולך להיות. עברו שעות רבות, התחלתי להיות משועמם, הבטתי בפלאפון שלידי. היה לי ברור שלא משנה מה אני לא מחייג מפלאפון זה. הרעב התחיל לגבור, כמו גם הצמא והקור. לבשתי רק חגורת צניעות ובתוך הכלוב הייתה רק שמיכה דקה. חיפשתי תעסוקה, אולם לא מצאתי. החל לגבור הדחף לעשות צרכים. הבנתי כי אין ברירה, עלי לאכול ולשתות מהקערה ולעשות צרכים בקערה אחרת. בכל הזמן הזה חיפשתי משהו לעשות, הסירחון התחיל לגבור מקערת הצרכים וחוסר הגיוון במזון גרם לי להיות רעב לאוכל אמיתי. אמרתי לעצמי שלא משנה מה, גם אם ייקח שבוע שלם, אני לא מוותר. הייתי משועמם, רעב, קפאתי מקור והתחלתי להתחרט על כך שהגעתי לשם מלכתחילה. לא ציפיתי לדבר כזה. עברו יומיים... לאחר יומיים התחלתי להשלים עם העובדה שכנראה אשאר שם בכלוב הרבה זמן. מחוסר מעש התחלתי לשחק עם הפלאפון מיד ימין ליד שמאל. חשבתי האם לחייג או לא? אולי היא שכחה שאני בכלוב? אולי צריך להזכיר לה? אולי סתם נפלתי קורבן לנוכלת וזה סתם תכסיס? בסופו של דבר לאחר יומיים נפתחה הדלת! מלכתי נכנסה, הייתי הכלבלב המאושר ביותר בתבל, כמו כלב המאושר לפגוש שוב את בעליו. היה כל כך משעמם, עכשיו אני מוכן לעשות כל דבר, כל משימה, הכל ומלבד שלא ישאירו אותי ככה לבד. אם בעבר היו מלכות שקיבלו אותי כעבד ניקיון, הייתי מקרצף את הבית עד לגרגיר האבק האחרון במשך 5 או 6 שעות ועושה פרצוף חמוץ של "נמאס כבר!", הרי שעכשיו משימה כזו הופכת להיות הדבר הכי טוב שאפשר לבקש. פתאום אתה לומד להעריך את המלכה שלך, לקבל על עצמך כל משימה , להיות עבד ממושמע ולעשות הכל למען מלכתך. עד עכשיו לא האמנתי שחינוך ואילוף העבד זה באמת דבר אמיתי אלה סתם גימיק. ללא ספק האילוף הצליח. המלכה התרשמה מאוד, אמרה שהרוב נשברים כבר בשלב הזה אבל שהחלק הקל עוד לפנינו. מכיוון שיש לי סף כאב גבוה ומשמעת טובה אני לא חשבתי שיהיה קשה מעכשיו. אין דבר יותר קשה מלהשאיר עבד כלוא בכלוב במשך יומיים עם פתיתי תירס וקצת מים ללא כל קשר עם יצור חי אחר. החדר היה מטונף, המלכה ציוותה עלי לנקות את כל הבית, להבריק הכל , לשטוף את כל הכלים במטבח, להכין כיבוד קל בסלון ולסדר את הבית. בינתיים היא אמרה שהיא הולכת אך לא אמרה מתי תשוב, מתי היא רוצה שהכל יהיה מוכן? התחלתי לעבוד, עדיין היו עלי אזיקים בכפות הרגליים אבל הייתי משוחרר בידיים והייתי חופשי להסתובב בכל הבית. לא בזבזתי זמן, התחלתי לעבוד הכי מהר שיכולתי. לאחר כמה שעות נכנס לבית אחד משלושת עבדיה. הוא בקושי אמר לי שלום, ידעתי שאסור לי לדבר עם אף אחד ולכן לא עניתי. העבד הלך למטבח והחל לבשל. הוא אמר לי שאת הכלים במטבח אני זה שצריך אח"כ לשטוף. הייתי מאושר, לא היה אכפת לי לשטוף ולנקות, האזיקים ברגליים קצת הפריעו לי יחד עם חגורת הצניעות אבל בסה"כ הצלחתי להפיג את השעמום. השולחן היה ערוך עם 3 צלחות. הייתי רעב מאוד, אחרי הכל לא אכלתי אוכל אמיתי כבר יומיים פרט לפתיתי התירס. חיכיתי שהמלכה תגיע ונשב שלושתנו ביחד סביב השולחן. לקראת הערב המלכה נכנסה יחד עם שתים מחברותיה. הן התיישבו סביב השולחן. העבד שאינני יודע אפילו את שמו החל להגיש את המנה העיקרית. מכיוון שלא מצאו שימוש עבורי, החליטו לשמש בי כמתלה לבגדים. פרשתי ידי לצדדים והמעילים החלו להתלות סביב גופי, התיקים על חגורת הצניעות וצעיפים סביב צווארי. עמדתי שם במשך שלוש שעות, ידי החלו לרעות, גופי הערום החל להזיע. לבסוף המלכה שלחה אותי לעשות מקלחת. לאחר המקלחת העבד שלה הלך ונשארתי לשרת את האורחות בסלון בכיבוד קל. הן צפו בטלויזיה ופטפטו רבות. בכלל לא התייחסו אלי, ניכר כי הן רגילות לעובדה שיש תמיד עבד ערום בבית מיסטרס אלכסיס. המלכה ציוותה עלי לעסות את כפות הרגליים של אחת מחברותיה, סטפני. מדובר באישה שמנה, מטופחת בשנות ה-40 לחייה לא לטעמי בכלל. התחלתי לעסות את כפות רגליה, ברור שלא אפשל אחרי כמעט שלושה ימים, אעשה הכל גם אם צריך לשרת את החברה של המלכה. קיוויתי שהיא לא תרצה אותי ותסתפק במסאז' בלבד אך טעיתי. מהר מאוד עיניה הגדולות הסתכלו עלי ללא הרף וכבר לא הקשיבה לשיחה עם חברותיה. סטפני ציוותה עלי ללקק את כפות רגליה. חיכיתי לאישור מיסטרס אלכסיס וקיוויתי שהיא לא תסכים. מיסטרס אלכסיס ציוותה עלי לעשות כל מה שמיסטרס סטפני תצווה עלי. מיסטרס סטפני אמרה שהיא אוהבת מאוד את מבנה גופי אך מפריע לה שאני לא מגולח ולכן שלחה אותי לגלח את גופי. מיסטרס סטפני חיברה במהירות קולר ורצועה, הובילה אותי לחדר הסשנים, הורידה מכנסייה תחת השומן הרב הנופל מרגליה ציוותה עלי לפתוח את פי והחלה להטיל עלי שתן. על אף הבחילה שאחזה בי שתיתי הכל. לאחר מכן ציוותה עלי ללקק את איבריה ולנקות את כל שאריות השתן. ליקקתי במשך כחצי שעה, מיסטרס סטפני גנחה וגמרה בערך שלוש פעמים. חברותיה של מיסטרס אלכסיס הלכו. היא ציוותה עלי לנקות את כל הבית מחדש, לסדר את הסלון, להתקלח ולשטוף את כל הכלים שנשארו מהאוכל. לאחר מכן שלחה אותי בחזרה לכלוב, אזקה את ידי ורגלי, מילתה מחדש את קערות האוכל בשאריות האוכל מהארוחה ומים, השאירה מכשיר נייד והלכה. לפחות יש לי עכשיו אוכל טעים בקערה. הייתי כל כך רעב, בחיים שלי לא נהניתי כל כך מאוכל המוגש בקערה גדולה וללא סכו"ם. |
|
|
הגבירה שלי(שולטת){מיסיסיפי}
|
לפני 14 שנים •
8 בינו׳ 2010
נהדר.אהבתי.
|
|
|
המלכה קרן(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
8 בינו׳ 2010
דיי מענין ביחס לשאר הפנטזיות שיש כאן
יותר מורכב אפשר לומר שאהבתי |
|
|
אתנה
|
לפני 14 שנים •
8 בינו׳ 2010
בהחלט אהבתי
מחכה להמשך
|
|
|
Aציבעוני(אחר)
|
לפני 14 שנים •
9 בינו׳ 2010
יפה מאוד
מאוד יפה
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
9 בינו׳ 2010
שם כובע פומפון על ידיים, ראש ומלך דויד ומעודד המשך.
מציע את התיבה הפרטית שלי כדי לקבל את כתובת המייל שלי. למען אוכל לתקן לך טעות או שתיים. מבלי לפגוע בזכויות הפומפון המקורי (-: |
|
|
פלינט(שולט)
|
לפני 14 שנים •
9 בינו׳ 2010
אכן,
כתוב יפה.
|
|
|
|
קורבין דאלאס(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
10 בינו׳ 2010
Brave Dwarf כתב/ה: שם כובע פומפון על ידיים, ראש ומלך דויד ומעודד המשך.
מציע את התיבה הפרטית שלי כדי לקבל את כתובת המייל שלי. למען אוכל לתקן לך טעות או שתיים. מבלי לפגוע בזכויות הפומפון המקורי (-: תודה על התגובות, אשמח לשמוע ולקבל כל ביקורת. מדובר בסיפור חצי אמיתי וחצי פנטזיה כך שאני קצת מוגבל בשינוי הטקסט. |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 14 שנים •
10 בינו׳ 2010
חס וחסה לשנות טקסט או להעביר עליו ביקורת! לא התפקיד שלי ואין לי הכלים לכך.
מה עוד שאהבתי את הטקסט, אז שאני אמליץ לשנות אותו? מה אני מזוכיסט? מספר טעויות כתיב זעירות אך מיותרות (משקעות - משקאות; אלה אם - אלא אם... זוטות כאלה) וגם איזה חוסר עקביות עם הזמנים. בכל מקרה, אם בא לך, מכיוון שאני בטוח שאקרא את פרק ב', אתה מוזמן לשגר לי אותו טרם פרסום לתיבה או לקבל את הדוא"ל שלי. אקרא שם ואתקן. מה שנקרא לזיין שתי ציפורים עם זין אחד. או שלא, אומרים את זה אחרת. טוב, אתה מבין את הכוונה. (-: סתם הצעה. כי גם ככה, כמו שהוא, היה נורא כיף לקרוא את הסיפור. תודה לך. |
|
|
|
קורבין דאלאס(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
10 בינו׳ 2010
אני מודה לך על הרצון לעזור ושמח כמובן שנהנת לקרוא.
אשלח לך בקרוב את החלק השני לפני הפרסום. כמובן שאני פתוח להצעות ורעיונות. |
|
|