האשה המושלמת, סיפור

האשה המושלמת, סיפור

JabberwockY​(שולט) • 9 בפבר׳ 2008

[זהירות, חומר קשה.]

הריח שקיבל את פניו לא היה בלתי-נעים כפי שחשש. זה היה סתם ריח סטרילי, כזה שיוצר לך בראש תמונה ירוקה של חדר ניתוח על-אף שהחדר היה לבן כולו; אבל הקור היה כמעט מקפיא עצמות. היא חיכתה לו בדיוק במקום בו אמורה היתה לחכות והיתה יפה בהרבה ממה שתואר לו בשיחת הטלפון: צעירה, בשנות העשרים המוקדמות, שיער אדמוני חלק ופני מלאך שלוות, שוכבת ללא ניע וממתינה לו. הוא נעל מאחוריו את הדלת הכבדה, השאיר את המפתח במנעול והתקרב להתבונן בה.
העירום הבוטה שלה היה מכוסה בסדין ירקרק שרק הבליט יותר את מתאר שדיה ולרגע נדמה היה לו שלא יוכל להמשיך, על אף כל ההכנות. הזקפה שהיתה לו כשעמד מחוץ לדלת נעלמה עכשיו כליל. הוא ידע למשל שיהיה קר, אבל לא עד כדי כך. גם הקירות העירומים לא הוסיפו תחושת חמימות. היא שכבה שם מבלי לזוז, ממתינה לו, והוא החל מתקרב לאיטו, עקב בצד אגודל, דואג שלא ישמעו אותו. הפחד הזה לא עזב אותו למרות שידע שאין מי שישמע ושהדלת, בכל מקרה, נעולה מבפנים. פתאום היה נראה לו הכל פתטי להחריד. אבל הוא כבר פה והוא כבר לקח את הסיכון וכבר דאג להכל מראש אז יהיה טיפשי לחזור בו עכשיו; איכשהו הראש שלו תמיד הצליח להצדיק את מה שהגוף דרש. המינימום שהוא יכול לעשות, אם כבר הגיע עד לכאן, הוא להסיר את הסדין ולראות איך היא נראית מתחתיו. הזדמנות כזו, ידע, לא תחזור.

כשהיה קרוב מספיק עצר להביט בפניה האצילות, הנינוחות. שיערה גלש באדמומיות חיונית על פני שולחן הנירוסטה ומעבר לו, מהווה קונטרסט קיצוני לקור המתכתי כמו גם לעורה החלק והחיוור. הוא ניסה להזכיר לעצמו לנשום; יש לו מספיק זמן ואף אחד לא צפוי להטריד אותו כאן, וכמתוך חלום הושיט אליה יד מהוססת, מוכיח לעצמו שזה אמיתי. הוא רצה להרגיש.
עיניה היו עצומות והוא הרשה לאצבעו לגעת בעדינות בשפתה התחתונה כשהוא ממשיך ומשרטט קו-מתאר דמיוני סביב השפתיים הצעירות והמלאות שגוון כמעט-כחלחל פשט בהן. היא היתה כל-כך סקסית עד שהיה צריך ממש להתאפק שלא לנשק אותה, על אף שידע שהוא יכול. אבל הוא שלט בעצמו, כראוי למעמד; הכל חייב היה להיות מושלם הלילה. מהשפתיים עבר ללטף את עצמות הלחיים הבולטות, החיוורות כסיד, ומשם בתנועות ארוכות סביב האוזן כשהוא מסדר קווצות שיער סתורות ומחזירן למקומן הנכון. הכל חייב היה להיות מושלם ונכון ויש לו את כל הזמן שבעולם. מחשבה זדונית התגנבה לראשו: אם רק היתה פותחת עכשיו את עיניה, אם היתה מישירה אליו מבט לעולם לא היתה נותנת לו לגעת בה ככה. היא היתה מן הסתם קופצת ובורחת ממנו דרך הדלת הנעולה. היה ברור לו שהיא היתה הרבה מעבר לליגה שלו, מסוג הנשים שכשעיניהן פקוחות נותנות רק לגברים יפים וטיפשים להתקרב אליהן. הוא ניסה לדמיין אותה צוחקת מבדיחה ששמע אתמול, רואה אותה בעיני רוחו מניפה ראשה לאחור בצחוק פרוע ומשוחרר, רעמת השיער שלה גולשת בעקבות תנועה חיננית, אצילית, של הצוואר. היא בהחלט היתה מסוג הנשים שלמד כבר שלעולם לא יוכל להתקרב אליהן.

מבלי משים, מתוך שרעפיו, מצא את ידו מרפרפת בעדינות על כתפה החשופה, עוברת באלגנטיות על עצמות הבריח ומשתהה סביב השקע שבינן לבין הכתף, פולשת מעט אל הקו שממנו ומטה כוסה גופה בסדין הירקרק. הוא לקח את ידו במהירות בחזרה - כאילו נכווה - ולקחו לו כמה שניות, אחרי שווידא שאינה זזה, להניח אותה שוב, פתוחה ורכה. הפעם הניח את ידו על צלעותיה - בין השדיים ומעל לסדין. היא, מצידה, רק שכבה שם ונתנה לו לעשות בה ככל העולה על רוחו; הוא אזר עוד קצת אומץ והוריד מבטו אל שדיה, משכנע את עצמו בכוח שהיא לא תקום ותסטור לו, שהיא שם בשבילו. הוא מעולם לא הניח ידו, ולעולם גם לא יניח שוב, על חזה יפה כל-כך; הוא חשב לעצמו מה מסתתר שם מתחת לסדין והחל מלטף לאיטו את שדיה בתנועות רכות ועגולות, חופן מדי פעם את אחד מהם, ואז את השני, ואז שוב את הראשון, מתחיל להרגיש את הבליטה המהוססת במכנסיו מתעוררת לחיים. ממה שהובטח לו בשיחת הטלפון ושהוכיחו כבר קוי המתאר של גופה הוא ידע שאם יוריד ממנה את הסדין יתגלה לו הגוף היפה ביותר שראה בחייו ושמכאן, מהנקודה הזו שבה תשכב עירומה מולו, כבר לא תהיה לו דרך חזרה. הוא אהב את הפחד הזה שהציף אותו בכל פעם שעמד לעשות משהו כזה, משהו שממנו אין כבר דרך חזרה, אהב את האדרנלין שזורם בגוף בנקודות האל-חזור האלו ומזכיר לו שזה אמיתי. והמוחשיות הבלתי מתפשרת הזו עשתה את העבודה: ככל שהצטבר יותר אדרנלין בגופו והזקפה שבמכנסיו הפכה מורגשת יותר הוא הצליח להפסיק לחשוב ולהתחיל להרגיש, התחיל לשחרר את עצמו, מזכיר לעצמו בכח שזו בדיוק הסיבה שהוא כאן. כשליבו פעם במהירות כזו שיכול היה להרגיש את העורקים נמתחים בצידי רקותיו משך מעליה את הסדין במשיכה פתאומית אחת ונתן לו להתעופף לצד השני של החדר בדרמטיות שתאמה כה יפה את המעמד, חושף את גופה לפניו.

היא יכלה בקלות לדגמן בגדי ים, או הלבשה תחתונה, ואולי זה גם מה שעשתה. הוא ניסה להזכר אם ראה אותה אי-פעם בקטלוג כלשהו ואז חשב על זה שהוא שוב חושב, במקום להרגיש, וללא היסוס הפעם הושיט את ידו וצבט את פטמתה הורודה-חיוורת, מנקה את ראשו ממחשבות. הוא לא רוצה לחשוב הלילה; הוא כבר עשה את כל החשיבה בבית. שוב שטף אדרנלין, ושוב הבליטה במכנסיו מורגשת יותר. הוא ידע שככל שתתפח הבליטה הזו יהפוך לאגרסיבי יותר, לחדור-מטרה יותר ולטקסי פחות, והוא דווקא רצה להמשיך להתענג על יופיה המונח כה זמין לפניו. אבל הגוף הוא גוף ויש לו את צרכיו שלו. הוא החל צובט גם את פטמתה השניה ומלטף את שדיה המושלמים בשתי ידיו שהחלו צוברות אומץ, עושות בה כבשלהן, נוגעות, חופרות, מרגישות, חוקרות. משדיה המשיך בתנועה טבעית אל צידי הגוף, אל עבר מתניה ומשם אל אגנה החשוף, יוצר בידיו תמונת גיטרה וחוזר ועובר על קוי המתאר המחברים בין החזה לאגן. זה היה האיזור האהוב עליו בגוף הנשי, האיזור שבו נגמרות הצלעות והופכות לבשר הרך והנעים שמתחבר בחינניות לעצמות האגן. לאיטו, החל שולחן הנירוסטה להרגיש קצת פחות מנוכר.

הוא נתן לעצמו להנות מהתנועה שהכתיב גופה לידיו. אף אחת, מעולם, לא שכבה וחיכתה לו ככה; הן תמיד רצו ממנו כל מיני דברים, תמיד היו להן דרישות שלא באמת רצה לספק, ואת מה שכן היה לו לתת הוא פחד לספר. בעל כרחו החל מתנשם במהירות גוברת וידו האחת ירדה מעצמה אל מכנסיו, השניה חופנת שוב את אחד משדיה המלאים ומשחקת בו בתנועות עגולות. מדי פעם הרשה לעצמו להכאיב לה קצת, לחפון את אחד השדיים קצת יותר בכוח, לשחק בהן, לשנות את צורתן כאוות נפשו. הוא לא הצליח לפתוח את כפתורי מכנסיו ביד אחת ונאלץ לעזוב אותה לרגע, הפשיל את מכנסיו והחזיר את ידו במהירות אל הגוף המהמם ששכב מולו, פוחד לאבד שניה נוספת של מגע. איברו כבר היה קשה וזקוף, מלא בדם ומרגיש כאילו עומד להתפוצץ. הוא לא זכר מתי הרגיש ככה עם מישהי אחרת, מתי עמד לו עד כדי כך.

תוך-כדי שהוא מתרומם מעט חפן את ידה בידו, כף ידו כנגד גב ידה, והניח את איברו ביד החיוורת. מגעה היה קר כקרח, ניגוד מוחלט ומרגש לחמימות שעלתה לו ממפשעתו. הוא עזר לה לעטוף את הזין שלו, לוחץ עליו דרך ידה, לוחץ ומרפה, ועיניו עצומות ברפיון כעיניה. היא היתה חלום שהתגשם והוא היה מאוהב בה לחלוטין באותו רגע, מוכן לעשות הכל בשבילה ובלבד שתמשיך ללחוץ ככה על הזין שלו, לשכב עירומה מולו בגופה המהפנט ולצחוק, מניפה את ראשה לאחור ונותנת לשיערה לגלוש על צווארה העדין. קצב הלחיצות שהכתיב החל מתגבר והולך. הוא פקח לאיטו את עיניו ואז התכופף ונישק אותה בחושניות מתפרצת, תחילה עוטף את שפתיה בשפתיו ואז נושך קלות, ואז מאלץ את פיה להפתח בלשונו ומחפש את לשונה. אבל הוא לא נהנה לנשק אותה; זה הרגיש לו לא נכון (והוא לא רצה להתחיל חשוב עכשיו למה) אז פשוט הפסיק ומשך ממנה את ראשו, משאיר אותה פעורת פה.

החלל השחור שניבט אליו מפיה הפעור מנע ממנו לזוז, איבן אותו במקומו והעביר זרמים משתקים במורד עמוד השדרה. הדבר היחיד שיכול היה לעשות היה להושיט את ידו ולפתוח בעדינות את פיה עוד קצת, ואז עוד קצת, ולהתבונן עוד ועוד בחלל השחור הזה שנפער מולו. הוא הרגיש כאילו נשאב לתוכו, לתוך החלל הזה שלא נסגר מעצמו ואז הושיט אצבע ודחף פנימה, זקר אצבע נוספת ודחף גם אותה. היא לא התנגדה לו ונשארה כך, פעורת פה מבלי לזוז, נותנת לו לעשות בה כרצונו, להכניס ולהוציא את אצבעותיו כאוות נפשו. הוא התחיל להשתלהב והתמכר לתחושותיו; זו היתה כעין הוכחה ניצחת בשבילו שהיא הייתה שלו עכשיו, כל כולה, שם בשביל מטרה אחת בלבד: לענג אותו בדרך שהוא יבחר ולהעניק לו את עצמה בלי שום מעצורים. בשבילו היא הייתה באותו רגע, ללא שום ספק, האשה המושלמת.

ההבנה הזו התחילה לחלחל לראשו. הוא הוציא לאיטו את אצבעותיו מפיה והחל מלטף את פניה, בהתחלה לאט ובעדינות, אחר-כך יותר בגסות ולבסוף בברוטאליות, חודר את המרחב האישי שלה כאילו היה לש בצק. ברגע הבא כבר היה סוטר לה בעצמה מתגברת והולכת, רק בכדי לוודא שהיא לא בורחת לו, שהיא נשארת שם, שלו. הוא הרגיש את מבטו הופך לחייתי יותר ככל שעצמת הסטירות התגברה והתמכר לקצב קבוע של מגע ידו בלחייה, מחזיר את ראשה למקומו אחרי כל סטירה ומשפשף כל העת את איברו בעזרת ידה הקפואה, לוחץ ומרפה ומניע קדימה ואחורה. ואז, פתאום, גמר.

מתנשם, הוא פקח את עיניו וגילה שזרמתו הסמיכה נמרחה על כל כף ידה. הוא קפץ מבוהל לאחור; קור מקפיא עובר בעצמותיו וקבס עולה בו. הוא התרחק ממנה כמהופנט, צועד לאחור כשהוא מחזיק את איברו בידו, וכשהגיע לקיר נלחץ עליו בגבו והתיישב מבועת, עוית קטנה של גועל-עצמי בזוית פיו. המחשבות הסתובבו בראשו בערבוביה מוזרה ושום דבר ברור לא צץ, שום מחשבה צלולה. הוא רק הרגיש רע, בדיוק כפי שהיה מרגיש תמיד אחרי שהיה מאונן ומפנטז על מה שבעצם עשה בדיוק כרגע. לאחר שניות ארוכות התעשת; הוא הכין את עצמו גם לזה, הוא ידע שזה יגיע, וזה עזר לו להשתלט על מחשבותיו. ומעבר לכך- זקפתו לא נרפתה אפילו במעט; בדיוק להפך. הוא קם ממקומו באחת וחזר אל שולחן הנירוסטה כדי לגלות שהיא נשארה בדיוק במצב בו השאיר אותה, ידה מלאה בזרמתו ונשפכת עכשיו על שולחן המתכת הקר. היא, לעומתו, לא נגעלה ממנו כלל. היא פשוט שכבה שם וחיכתה לעוד, מוסרת את עצמה בידיו. מחייך לעצמו הוא ליטף מעט את לחייה ואז פישק את רגליה, ברכיה מעבר לשולחן הנירוסטה והשוקיים מתדלדלים למטה אל עבר הרצפה. הזין הזקור שלו לא נתן לו לנוח, לא נתן לו לחשוב יותר מדי והוא חזר ללטף אותה, לש את בשרה בידיו כאילו הייתה רכושו, כאילו כבש אותה. הידיעה הברורה שבכניעתה המוחלטת דרבנה אותו והאדרנלין חזר לזרום בגופו ביתר שאת. מדי פעם, תוך כדי שמישש אותה, סטר לפניה רק בכדי לראות כיצד זז ראשה הצידה ולא חוזר מעצמו למקומו.

ידיו החלו נעות בטבעיות אל עבר החור שלה והוא החל משחק איתו, חוקר אותה באצבעותיו. היה לו זמן לעסוק בחור שלה כראוי והוא ניצל אותו היטב: מפשק ומרחיב, חושף, דוחף אצבעות, יורק כדי להרטיב ודוחף שוב. תוך כדי משחק גילה שהוא יכול לדחוף לתוכה יותר משתי אצבעות ומהר מאד מצא עצמו וכל ידו בתוכה, מעבר לשורש כף-היד, מרחיב אותה ומרגיש היטב את דפנות האגן שלה נלחצות כנגד זרועו. מדי פעם עצר והביט בה, כאילו מנתק עצמו מהסיטואציה, והחל מרים את אגנה מבפנים כאילו היתה ידו שיפוד שעליה היא מורכבת, הבובה שלו. פתאום, תוך כדי משחק, הפריע לו שהיא לא חלקה מספיק: הוא רצה לראות היטב את ידו נכנסת ויוצאת מהחור שלה. לכן שלף את ידו מתוכה והחל מסתובב בחדר ומחפש כלי שיעזור לו, ועל אחד משולחנות העבודה הפזורים בחדר מצא סקלפל. הוא שטף אותו, חזר אליה והחל מגלח.
מעט מאוחר יותר הסתבר שלגלח מישהו אחר היא משימה שונה מאד מלגלח את עצמך, משימה שלא היה מורגל בה ושלא עלתה בידו כלל. הוא עצר לחשוב; זה היה קריטי שיוכל לראות אותה גלויה לחלוטין מולו.

איך לא חשב על זה קודם? הוא החל מסתובב שוב בחדר - כאחוז תזזית הפעם, כאילו מרגיש את זמנו אוזל - פותח ארונות ומחטט בכלים, מנסה למצוא משהו שיעזור לו, אך לשווא. כועס על עצמו הוא חזר לסקלפל, הפעם בתוספת מספריים קטנים מכסף, מיכל של סבון ומבט חדור-מטרה והחלטי. הסבון והמספריים אמנם עזרו מעט אבל לקח זמן רב עד שסיים את המלאכה כך שהיה מרוצה. מדי פעם היה מתרחק מעט, מביט בעבודתו, ממלמל לעצמו משפט מאוכזב וחוזר לעבודה. היה קשה להגיע לשלמות שהיתה דרושה לו.
לבסוף, כשהחליט שהיא חלקה מספיק ניקה אותה במטלית לחה, לקח שלושה צעדים לאחור והביט במעשה ידיו. היא היתה חלקה לחלוטין והחתכים הקטנים והרבים שהיו עכשיו סביב שפתי ערוותה רק הוסיפו ריגוש ליצירה. היא, כמובן, שיתפה פעולה ולא דיממה כלל.

"מושלמת. פשוט מושלמת," לחש לעצמו בהיסח הדעת. הדם שזרם לו קודם לראש, שם היה נחוץ למלאכת הגילוח המורכבת, חזר עכשיו לזרום לאיזור החלציים והוא החל מתרגש שוב כשהוא טורף את הפתח שלה במבטיו. הוא פישק את רגליה והחל משחק שוב בחור שלה, דוחף שוב את כל כף ידו, עד למפרק, וממשש אותה מצידה הפנימי. היא הייתה נקיה לחלוטין גם מבפנים, כפי שהובטח לו, כמעט סטרילית. הוא הרגיש את הזין שלו הולם בכוח, הולם בפעימות מתגברות והולכות כקצב ליבו. עכשיו החל לחשוב איך יוכל לזיין אותה, איך יהפוך אותה לשלו לחלוטין ויסיים את היצירה הקטנה שלו.
בשלב הראשון חייב יהיה להוריד אותה אל הרצפה; הוא פרש את הסדין הירוק שהיה מונח עדיין באחת מפינות החדר וכיסה בו ריבוע גדול מהמרצפות החשופות. אז ניגש אליה וניסה להרים אותה כשידו האחת תחת צווארה והשנייה תחת ברכיה, מה שהתברר כמשימה כבדה למדי לביצוע. הוא נהנה כמובן מכל רגע: נהנה מהקרבה אליה כשידיו תחת גופה; נהנה לנשק אותה, ללקק את צווארה בחושניות, לנשוך אותה קלות ואז חזק יותר ואז חזק מאד, משאיר בה סימנים קטנים; הוא נהנה להרגיש את כובד משקלה כשמשך אותה אליו והתרגש מהעובדה שהיא לא עוזרת לו להרים את עצמה, שהוא יכול לשחק בה כרצונו, שהיא כל כולה שלו ובשבילו. לבסוף לקח נשימה עמוקה והרים אותה כשהוא נאנח מכובד המשקל, מצמיד אותה אל בטנו כשרגליה וידיה משתלשלות מטה ובמאמץ גדול הצליח להתכופף ולהניח אותה, בעדינות ככל שניתן היה, על הסדין הפרוש. אחר פישק מעט את ירכיה וסידר אותה בתנוחה הרצויה לו: ברכיה מכופפות מעט ושמוטות לצדדים וכפות ידיה מכסות את מה שהיה פעם ערוותה ושעכשיו כוסה בחתכים קטנים ואדמדמים. הוא נהנה לראות אותה מסתירה את החור שלה ממנו, ונהנה עוד יותר כשהחל מלקק את בטנה, יורד לכיוון המפשעה ומסיט בעדינות את ידיה זו אחרי זו לצידי גופה, נותן לה לחשוף את עצמה מולו. הוא דמיין שהיא מתנגדת מעט, שהיא לא מסוגלת לעצור בעצמה בפני לשונו המתקדמת לכיוון חלציה, דמיין את המאבק הפנימי שלה שבסופו הצליח לשכנע אותה לחשוף את עצמה בשבילו. הוא הגיע אל הדגדגן שלה, דגדגן קטן מוסתר בין שפתיים פנימיות אלגנטיות, וחשף אותו בעזרת שתי אצבעות כשהוא מדמיין אותה גונחת מעונג וציפייה. אז הושיט את לשונו בהחלטיות ונגע בדגדגן החיוור, מלקק ומוצץ ונושך ומשחק, והזין שלו הרגיש כאילו הוא עומד להתפקע. אבל הוא לא נכנע לזין שלו; הוא רצה להמשיך ולהתענג עליה, להמשיך ולענג אותה עד שלא תוכל לעצור בעדו מלחדור אליה, עד שתתחנן. תוך כדי משחק בלשונו החל נושך אותה חזק יותר והמחשבה עלתה בו לתלוש את הדגדגן הקטן בשיניו, לשחק איתו קצת בפיו, אבל הוא התאפק. הוא החל מחדיר שוב את ידו לתוכה ופתאום חשב על זה שהיא יבשה לחלוטין, שהיא לא תוכל לקבל את הזין שלו ככה; זו לא היתה מחשבה נעימה - אבל על זה, למזלו, הוא דווקא כן חשב קודם. הוא נעמד במקומו, מביט בה וביופיה הקר והמהפנט, ואז ניתק עצמו ממנה על-מנת ללכת לתיק שהשאיר ליד הדלת. כשחזר היתה בידו שפופרת גדולה של נוזל סיכה שקוף. הוא לחלח את אצבעו ואז את הזין שלו וחזר לקרב את פניו למפשעתה, מחזיק את איברו בידו ומאונן. בידו השניה, שגם עליה מרח כבר כמות נכבדת מנוזל הסיכה שלו החל חופר בתוכה, חוקר ומגלה, לומד את האנטומיה שלה מבפנים ומרטיב אותה בכמויות אדירות של נוזל. התהליך היה כל-כך מגרה שהוא נאלץ, למגינת ליבו, להפסיק לאונן בכדי לא לגמור עוד לפני שחדר אליה באמת. הוא הניח ידו על אחד משדיה היפים והחל מלטף אותו, צובט את הפטמות בקצב בו היה מחדיר אליה את אצבעות ידו השניה ולבסוף, כשהרגיש שהיא כולה שלו, החליט שהוא מוכן.

הוא נעמד על ברכיו ואגנו קרוב מאד לשלה והחל משפשף את איברו בפתחה החלק, מפשק באמצעות הזין את שפתי ערוותה, ואז גהר מעליה, מוכן לחדור. הוא ניסה לכרוך את ידיה בחיבוק סביב צווארו אבל הן כל הזמן נפלו חזרה וזה שוב לא היה מושלם מספיק. היא הייתה צריכה לרצות אותו, הייתה צריכה לחבק אותו ולהתחנן שיחדור אליה, שייקח אותה, שיבעל אותה. הוא קם מאוכזב ממקומו והחל מסתובב שוב בחדר, בולש בין הארונות עד שמצא חוט מתכת חזק דיו. הוא חזר אליה וקשר את פרקי ידיה זו לזו בחוזקה כך שידיה יצרו לולאה ואז התיישב שוב על ברכיו, הזין שלו צמוד לכוס שלה. הוא גהר מעליה שוב והשחיל את ראשו דרך העיגול שיצרו ידיה הקשורות, מניח אותן על צווארו בחיבוק אוהב. בידו האחת תמך בעצמו כנגד הרצפה ובשניה החל משפשף את איברו בפתח שלה, נכנס אליה לאיטו דרך הכמויות האדירות של נוזל הסיכה. כשהרגיש שהוא מוכן באמת עצם את עיניו, נעץ את שיניו בצווארה וחדר אליה באבחה חזקה, תוקע את עצמו עמוק בתוכה ונשאר שם, בפנים, מתנשם מבלי לזוז.

"- את רוצה אותי?" שאל אותה, קודם בלבו ואז בלחישה ואז בקול רם כשהוא ננעץ עמוק יותר ויותר בתוכה.
"את רוצה אותי?" חזר על עצמו, "את רוצה את הזין שלי, נכון? תגידי שאת רוצה אותי, זונה! תגידי שאת צריכה אותי!" הוא החל לזיין אותה, מתנשם כחיה תוך-כדי שדיבר אליה וקצב מילותיו מתגבר עם קצב תנועות התקיעה של אגנו. ההתרגשות החלה גורמת לו לאבד שליטה על גופו והוא החל משתחרר, דופק אותה בקצב מהיר וחזק עד שידיה, המונחות עדיין סביב צווארו, החלו מפריעות לתנועות הפראיות של הגוף. הוא יצא בהיסח הדעת מתוך הלולאה של ידיה והניח אותן, קשורות עדיין זו לזו, מעל ראשה. היא הייתה כל-כך יפה ככה, הזונה הפרטית שלו, והוא ידע היטב שהוא יכול לעשות בה עכשיו כל מה שירצה, ידע שאין איש שישפוט אותו ושמותר לו להרגיש, רק להרגיש ולא לחשוב, להפוך לחיה שהיתה בתוכו.
בשאריות השליטה העצמית שלו הכריח עצמו להרגע מעט, פוחד לגמור. הוא האט את הקצב והחל מלטף את פניה בידו ואז החל לעסות אותן שוב, מועך וצובט בידו את הבשר הקר. לאחר מכן התרומם מעט, הביט בה במבט חודר כשידו על לחיה וציווה עליה לדבר אליו, להגיד לו שהיא רוצה אותו. אבל היא סירבה ונשארה דוממת. כועס, הנחית לפתע על לחיה העדינה סטירה חזקה, סטירה שהעיפה את ראשה הצידה בזוית בלתי אפשרית והדהדה היטב בחלל החדר. ראשה היה מוטה עכשיו הצידה בזוית חדה, לחיה צמודה לסדין הירוק. הוא לחץ בידו את ראשה בחזקה אל הסדין וכעס עליה שוב: "תגידי שאת רוצה אותי; תגידי כבר שאת רוצה אותי, זונה!", סובב את ראשה חזרה למקומו הנכון והנחית עליה סטירה נוספת, חזקה אפילו יותר מקודמתה ומהדהדת לא פחות. "את יודעת שאת רוצה אותי! את יודעת שאת צריכה את הזין שלי בכוס המטונף שלך," אמר והנחית עוד סטירה, מבלי שהחזיר אפילו את ראשה למקומו, מועך את פניה כנגד הרצפה. הוא ייצב את ישיבתו, תקע עצמו עמוק בתוכה והרים קצת את אגנה בעזרת אגנו; בידו האחת החזיר את ראשה למקומו והחזיק אותו כך, מוכן לסטירה הבאה. עוית של זעם התפשטה על פניו. זעם אמיתי, כעס עמוק ובלתי-מרוסן שפרץ עכשיו ממעיין אינסופי של כאב ודחיה, של חוסר סיפוק, של פנטזיות בלתי ממומשות שליוו אותו כל-כך הרבה זמן. הוא החל מנחית עליה סטירות אימים, בזו אחר זו, מחזיק בידו את ראשה שלא יתעוות אחרי כל מכה, מחזיק אותה מוכנה לעוד, מבקשת עוד, מתחננת אליו, רוצה אותו. הוא נתן לעצמו להתפרק עליה, להתפרק כפי שלא הרשה לעצמו מעולם והחל מזיין אותה בכוח, בין סטירה לסטירה. הוא תקע את עצמו באלימות לתוך האישה שהייתה עכשיו רק שלו, רק בשבילו, ודמעות החלו לעלות בעיניו; הוא גהר שוב מעליה, מצמיד את גופו לגופתה וטומן את ראשו עמוק בתוך צווארה היפה והקר, בתוך שיערה האדמוני השופע. לפני שגמר בתוכה היה מכה בה בכוח, מבלי להביט בפניה, וחונק אותה בכף יד חזקה על קנה-נשימה, נושך בתאווה את צווארה ובוכה ומתפרק ונשבר עד שלבסוף שפך לתוכה את תכולתו. דמעותיו החמות היו צורבות עכשיו עמוק בבשרה הקר ונספגות בשיערה האדמוני והוא המשיך לשכב בתוכה עוד דקות ארוכות, נותן לעצמו להתנפץ לרסיסים ומתעטף בידיעה המוחלטת שהיא מקבלת אותו, שהיא מכילה אותו, שהיא רוצה את דמעותיו ושאין שם איש מלבדם שיראה אותו ככה. כשזרמתו ממשיכה לעבור מגופו לגופה, ובעוד נשימתו חוזרת לאיטה לקצבה הנורמאלי לחש לה מילה אחת באוזנה, לחש וחזר ולחש ושוב ושוב ושוב, עד שלא יכול היה יותר להגות אותה:

"תודה".

*

הוא הקפיד להשיב כל דבר למקומו, מחזיר את החדר בדיוק לצורה בה היה כשהגיע, פועל כרובוט מאומן. הוא הניח אותה בחזרה על השולחן הקר, ניקה אותה היטב באחד הסמרטוטים שבחדר, כיסה אותה בסדין הירוק, חתך את החבל מידיה ושם בכיסו, שטף והחזיר את הסקלפל למקומו, וידא שלא השאיר כלום מאחוריו ואז יצא כשהוא נועל מאחוריו את הדלת הכבדה. הבחור שהיה מצידו השני של חשבון הבנק יגיע מחר מוקדם במיוחד ויוודא גם הוא שלא נשארו שום ראיות בחדר, שום עדויות לנוכחותו שם.
הוא נכנס למכוניתו, התניע והתחיל לנסוע הביתה, להתקלח.
כשהבניין הלבן נעלם מאחוריו רק קיווה, בכל מאודו, שאין עוד אנשים כמוהו בעולם.

*

[הכותב, יש לציין ולהדגיש, הינו בפשטות סקרן בלתי נלאה התר אחר העומקים החבויים בתחתית הנפש.
הוא איננו, בשום מקרה, נמשך ליצורים מתים. ובכלל, גופות הן כלי קיבול מצויין למיקרובים על כל מיניהם, ומומלץ להתרחק מהן ככל האפשר].

ותודה לשני יהודים קטנים, רוזמן ורזניק, (http://burknet.com/robsfantasy/section11a.html#Their_Complete_Original_Report) על המידע וההשראה.

מפחיד

*מנגינה*{התווים שלו} • 10 בפבר׳ 2008

כתוב בצורה מרתקת הייתי שמחה לדמיין הכל עם גוף חם יותר ולא בקרירות של הגופה.

Mephisto​(שולט) • 10 בפבר׳ 2008

כתוב מעולה.

היכונו לביאת החרון.

Needles And Pins​(לא בעסק) • 10 בפבר׳ 2008

מעולה.

ואולי דווקא בגלל שזה כתוב על הז'אנר הלא מקובל הזה.

צפידה?

Bent • 10 בפבר׳ 2008

rigor mortis?

סתם בגלל שראיתי גופה פעם.

נ.ב. אני לא חושב שיש אפשרות ליופי מיני באחת, עזוב את הנכון, מותר, אסור וחולני, פשוט אני חושב שכנראה יהיה יותר כיף לדפוק אבטיח.

אבל כרגיל כתוב משובח.

שלגי • 10 בפבר׳ 2008

אתה פשוט יודע לכתוב.
עוצר נשימה.

אתה מוכשר בצורה בלתי רגילה, באמת.

פרלין​(נשלטת){ש} • 10 בפבר׳ 2008

מדהים בנוראיותו ונורא במדהימותו.

amy​(נשלטת) • 10 בפבר׳ 2008

אימל'ה. נקרופיליה?

Re: צפידה?

JabberwockY​(שולט) • 10 בפבר׳ 2008

הייתי מסביר ונותן תשובה רצינית, אבל אני פוחד ממשטרת המחשבות ; )

גוגל, אם זה באמת מעניין מישהו.
ואני מאד מקווה שזה לא.

Re: צפידה?

שלגי • 10 בפבר׳ 2008

כל דבר מעניין אותי, בעיקר כשמצטטים אותו ואני לא יודעת מה זה.
(בורה שכמותי)

אז למדתי מונח לועזי חדש
תודה כרים עבדול.