teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2006
בין פנטזיה למציאות
חשבתי על זה שחלק גדול מהבעיות שצפות כאן נובעות מאיזה טשטוש בין הפנטזיה למציאות.
נראה לי שככל שעובר הזמן, והאינטרנט תופס חלק יותר ויותר משמעותי בחיינו כצינור להעברת מידע, תחושות, רגשות וחוויות, כך מיטשטש הגבול הדק בין הפנטזיה למציאות. מבחינה היסטורית אפשר לראות את זה ברמת הנגישות של המידע למי שהתעניין. אם בעבר היה צורך לעבור כברת דרך ארוכה, הדורשת תעוזה ואקטיביות, למשל לגשת לדוכן העיתונים ולקנות חוברת העוסקת בפטיש מסויים, או לגנוב איזה פריט לבוש מהכביסה של השכנה, אז בעבר הקרוב זה עבר לטלויזיה, שם היה צורך לרכוש מנוי או מקלט מיוחד כדי לצפות בתכניות מסויימות, והיום, באינטרנט הכל זמין. בהתחלה כטקסטים בסיפורי פנטזיה, ואחר כך ציורים ותמונות, מעובדות מחשב, סרטוני וידאו, מצלמות רשת, וידאו 'אט ועוד. הכל כדי למכור לנו פנטזיות. והקו שהיה גדר ושביל עם שומרים ואזעקה, אותו היינו צריכים לעבור כדי לגעת בפנטזיה, הפך להיות פס דק במפה מאוד גדולה ומפורטת. תרבות הנישה שגדלה למימדים מפלצתיים, יחד עם הצטמצמות הכפר הגלובאלי עד קצות האצבעות שמקישות על המקלדת, איפשרה לכל עולל שיכול להקליד מילה בגוגל לשחות בים של מידע, שאיש אינו אמון על אמיתותו או אפילו חוקיותו. אז חופש המידע שורף לנו את הקו שעובר בין פנטזיה למציאות. אז? זו לא הפנטזיה שלנו - זו פנטזיה של מישהו אחר. וזה עצום ! כי אם יש חיסרון אחד גדול בפנטזיה שלנו, הוא זה שזו פנטזיה שלנו! זה כנראה גם מה שכל כך עוצמתי בפנטזיה שלנו - אנחנו שולטים בכל מה שקורה שם. אנחנו השולט, הנשלט, הקירות והרצפה, אנחנו השוט וגם טיפות הזיעה. ומה שחסר כדי להפוך את זה ליותר מרגש, זו איזו אי וודאות קטנה, קצת קלט ממישהו אחר מלבד עצמנו. וכאן האינטרנט מצא קהל נלהב של אנשים עם פנטזיות, שכל מה שהם רוצים זה להתרגש יותר, להרגיש יותר, ומה יותר קל מלהתחבר לפנטזיה של אחרים? אז יש כל כך הרבה מזה, הצפה מוחלטת של המחשבה והרגש, ומטבע הדברים, זה קצת מתערבב. ההזדהות עם הפנטזיה של האחר, התוספת המרגשת של דברים שאנחנו לא חשבנו עליהם, והכל לוקח אותנו צעד קדימה בעוצמות וצעד אחורה בידיעה מה נובע מהליבה שלנו, ומה בא מהשראה. הצעד הבא המתבקש, הוא לעשות משהו. כל כך הרבה פנטזיה, כל כך הרבה רגש, לאן כל המחשבות האלה יכולות ללכת? הצורך העז להגשים את הפנטזיה ניזון גם מהויזואליות והפלסטיות של האינטרנט. הכל נראה כל כך אמיתי, האשליה מושלמת, זה יכול לקרות כאן ועכשיו. כמה קליפים של ספנקים אתם מכירים שיש בהם אפטר-קייר? המדיה עושה את שלה ומציגה זוית צרה וחדה של הדברים, ואנחנו קונים את זה. נוח לנו לחשוב במימדים צרים, נוח לנו לחשוב בתויות, סטיגמות, הכללות, וזה לא שונה. ואז באים האינטרסים - מישהו כמונו, אבל מהצד השני של המקלדת, גם כן רוצה להגשים את הפנטזיה, לפעמים ממקום טוב, ולפעמים ממקום רע. ובתוך כל הקולולוש של פיסות מידע ופיסות אשליה, מישהו, איפה שהוא, משתכנע ומשליך פיסת פנטזיה במקום בו אמורה להיות פיסת מציאות. ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו מנהלים סוג של חיים כפולים מעוותים. לא עוד 'אני' אחד בתוך מציאות / פנטזיה / ערבוב של שתיהן, אלא חלקים של ה'אני' מותאמים במיוחד לאותה החויה. מעין מקיאבליזם, שלנו עם עצמנו. כי בפנטזיה יכולנו להיות מישהו אחר. לוותר על חלקים חיוניים ב'אני' לטובת ריגושים בשליטתנו. יכולנו להיות רוצחים, אנסים, סאדיסטיים למוות או עד פציעה אנושה, להיפגע או לפגוע בזרים מוחלטים - הכל. הפנטזיה עוקפת את המוסר הפנימי, את הכללים. אין אתיקה בפנטזיה, כי זה מה שהיא, פנטזיה. אבל, כאמור, העלילה מסתבכת, והגבול שהיה משורטט בטוש על המפה, היטשטש וקצת נשחק. ואנשים בתוכנו, אנחנו, מעיזים להתיק את המצב הזה שטוב לפנטזיות, גם למציאות. ''...אם הוא יגיד לי לקפוץ מהגג..'' ''..ציות עיוור ומוחלט..'' ''..חפץ לשימוש חד-פעמי ולפח..'' ''..האלילה המושלמת שלא טועה..'' שחור ולבן, התאמה מושלמת, ידע מוחלט, כל אלה מושגים שאינם קיימים במציאות. הם שאולים מעולם הפנטזיה. (גם שחור ולבן, במציאות הם ערבוב של צבעים !) ובכל זאת הם מוצאים עצמם בשימוש בעולם המציאות שלנו. ובמקום להקל עלינו, ולרגש אותנו, הם זורעים הרס ונזק בכל מה שעושה אותנו בני אדם. אז נראה לי שדווקא בימים אלה, אולי שווה לקחת את הזמן ולשרטט את הקו מחדש. אולי לא צריך גדר ושומר, או שביל טשטוש, אבל קו פשוט וברור. שיהיה. ואולי, רק אולי, דווקא הקו הקטן הזה, יתן לנו את החופש לדחוף את ההנאה שלנו עוד ועוד קדימה, ויגדיל את החופש שלנו להיות עצמנו, עם כל המשתמע מזה. ימים יגידו teacher |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2006
יתכן
שבחלק זה פער בין מציאות לפנטזיה אבל בעיקר
פער בציפיות העדפה לצבוע מציאות בורוד עד שזה מתנפץ לרסיסים לאכזבה גדולה |
|
|
גלתיאה
|
לפני 17 שנים •
21 באוג׳ 2006
Re: יתכן הוא כתב/ה: שבחלק זה פער בין מציאות לפנטזיה אבל בעיקר
פער בציפיות העדפה לצבוע מציאות בורוד עד שזה מתנפץ לרסיסים לאכזבה גדולה אני חושבת שזה יותר להתבלבל בין מציאות לפנטזיה. בסופו של דבר אם הפער בין המציאות לדמיון גדולים, המציאות תמוסס אותה ואז האכזבה היא באמת גדולה כמו שציינת. אנחנו כל כך מלאים בהם, ועוד לפני שנגענו בבדסמ. כמה פעמים ראיתי את אלו שמציינים בפרופיל שלהם שהם ממתינים לאחת שלהן, האחת והיחידה. ונניח שיש להם באמת נפש תאומה, אבל אולי היא בכלל גרה בזימבבאוי? אז נאחזים בדמות הזו, ובנתיים מחמיצים קשרים עם אנשים נחמדים, והחיים חולפים על פניהם כי הם נאחזים בפנטזיה, ומתעקשים להשאר איתה. וסאבים שמפנטזים על מלכה אכזרית, אלילה מושלמת שמרסקת אותם והופכת אותם לאבק אנושי, וכל קשר עם דומית שהיא פחות מכך, הם ידחו בטענה שהיא טובה מדי. הם באמת מאמינים בפנטזיה כמו שהם חווים אותה, ואם בפנטזיה לא נגרם להם נזק, לא עולה על דעתם שבמציאות זה עלול להיות מאוד שונה. כשפוגשים אנשים חדשים צריך לפגוש אותם נקיים מפנטזיות וממשאלות. אחרת אם הוא מגעיל, הוא מגעיל, ואם הוא דורסני, הוא דורסני, ואף אחד לא יטעה ויחשוב שאם בפנטזיה שלו הדום הוא קשוח, או הדומית, אז זה חלק מהעניין. ואז נכנסים למערכת עם מישהו שנתת להתנהגות שלו פירוש משלך ברוח הפנטזיה, אבל הוא בכלל אדם מגעיל וגס. שלא לדבר על קשוח שזה נחמד, אבל מה יקרה ביום שתצטרכי את הצד הרך והמכיל שלו? אה, זה לא בפנטזיה... |
|
|
עינבר
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2006
יש הרבה תלונות שאני ואחרים הורסים את הפנטזיה,
בכך שאנחנו כותבים כל כך הרבה פוסטים של אזהרות. התלוננו שהפכנו את הכלוב ממקום מרגש ומקסים, למקום שלא כיף לגלוש בו, שקשה למצוא פוסט מרגש. שאני קוראת אותך, אני חושבת שאני משרטטת את הקו. אולי אני הורסת לחלק מהותיקים כאן את הכיף מהקהילה, אבל אני בהחלט לא מעודדת פנטזיונרים ושרלטנים להכנס. מי שבאמת אוהב BDSM, ידע לעשות מה שהוא אוהב וגם תמיד ניתן למצוא כאן גם פוסטים על BDSM הטוב והיפה, הם רק לעולם לא יהיו באורך של 7 דפים. |
|
|
| Jake(שולט) |
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2006
טיצ'ר,
אני בהחלט מסכים איתך ששבדרך כלל יש פער גדול בין הפנטזיה לבין המציאות. אך באותו הזמן, הכל תלוי בפנטזיה ובמציאות של המפנטז. החלק שאני לא לגמרי מסכים איתו הוא הקטע העוסק בקליטת הפנטזיה על ידי הצד האחר. לרוב, לא מדובר ב"התאמת" פנטזיות למעשה אלא בעלמא בלבד, כאשר הצד השני שואף ראשית למשוך אליו את הצד השני ולאחר שיצליח "להסתדר" עם זה. עינבר, אינני חס על רגשות ה"הוותיקים" ומידת הנאתם פחות חשובה לי מאשר האפשרות לשתף אנשים בחוויות לא נעימות ו/או אזהרה מפני מפגע זה או אחר. הבעיה היא הפוכה. לעתים רבות הפער בין הפנטזיה לבין המציאות אינו דווקא פער בפנטזיות של שני אנשים שונים, אלא פער בין מה שאדם חושב שיחוש בעת הגשמת הפנטזיה לבין מה שאותו אדם אכן חש בעת הגשמתה. זו עיקר הבעיה. |
|
|
יהלום
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2006
וואו,
זה הצליח להיות פוסט ששובר את השתיקה שלי.... יפה. טיצ'ר, אהבתי מאוד את מה שכתבת. אני חושבת שאתה צודק. אפשר להפוך חלק מהפנטזיה למציאות. אבל הדבר הזה מצריך המון המון אנרגיה. אפשר לקרוא לזה רקימת חלומות למציאות. וההבדל הוא שבחלומות - הכל הולך כמו שתכננת, במציאות, לא משנה כמה תתכנן תמיד יהיו בלת"מים. ואז צריך להתמודד איתם. ואז הפנטזיה משתנה למציאות... |
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2006
טיצ'ר, אהבתי מאוד את מה שכתבת ואיך שכתבת את זה.
ברמה השכלית ברור לכולם שיש פער בין פנטזיה למציאות. השאלה מה עושים עם הידע הזה.... ברוב המקרים, ובאופן מושכל ונכון, תהיה התאמה של הפנטזיה למציאות, והבנה שיש דברים בפנטזיה המקורית שאינם תואמי מציאות - לפחות בנסיבות הקיימות. אז תהיה הפחתת ציפיות, ומימוש חלקי של הפנטזיה. במקרה כזה אין בעיה - למעט רמה מסויימת של עוגמת נפש מאי מימוש הפנטזיה המקורית. הבעיה היא - ואני חושבת שלכך התכוונה גם גליתיאה - עבור אותם אנשים שמנסים ומתעקשים להתאים את המציאות לפנטזיה. כשלונם מהווה את החלק הקטן של הבעיה. תחושה של החמצה או ייאוש כשלא עלה בידם להגשים את הפנטזיה כלשונה. הבעיה הגדולה יותר היא במצבים בהם מנסים "בכח" לקיים ולממש את הפנטזיה, מבלי לקחת בחשבון את הסיכונים הממשיים שבכך. בסרטוני הבדס"מ אין שימוש במילת ביטחון, או כפי שכתב טיצ'ר, אין צורך באפטר קייר, אין "נפילות" אין בעיות. הכל מושלם. וכשהמציאות תופחת על פני הפנטזיה - אי ההבנה של הצדדים המציאותיים, וחוסר היכולת להתמודד עם צדדים אלה עלול להיות מסוכן. איך בכל זאת מגשרים על הפערים? אני מסכימה עם טיצ'ר לגבי שירטוטו של הקו הזה גם במדיה הזה - הוירטואלי, הדגשתו, והפנמתו. הכלי קיים, צריך רק למלאו - מאמרים, כתבות, פוסטים וסיפורי "מציאות" ולא רק פנטזיה, מהווים את אותו קו מודגש. אלא שמי שמגיע לפה (כהכללה "לפה" = המדיה הוירטואלי כמגש לפנטזיה המושלמת), מעוניין למעשה בפנטזיה ולא במציאות. סיפורי "מציאות" שכאלה אינם מעניינים אותו ואולי אפילו מכעיסים אותו. גם התנגדויות אלה הינם חלק מהמציאות, ומשרטטי הקו (דוגמת עינבר ושות') צריכים לקחת זאת בחשבון. להבין את סיבת ההתקוממות, ולהמשיך בדרכם כסמני המציאות, למען אלה שעשויים להזדקק לקו הזה. בברכת SSC מהנה לכולם 
Q |
|
|
scarlettempress{L}
|
לפני 17 שנים •
23 באוג׳ 2006
ציטוט: ברמה השכלית ברור לכולם שיש פער בין פנטזיה למציאות.
האם באמת זה ברור לכולם?... יוצא לי להתקל באנשים שנדמה שצריך ממש ללמד אותם על העובדה הפשוטה הזאת. אהבתי מאוד את הפוסט הזה שטיצ'ר כתב (כמה הולם פתאום הכינוי שלו ) ולדעתי זה אחד הפוסטים החשובים - אם לא החשוב ביותר - שהועלו כאן.
(באופן לחלוטין לא מפתיע דווקא הפוסט הזה זוכה למעט רייטינג.) אנשים נכנסים לתוך העולם הזה בידיעה שהם נכנסים לתוך עולם של פנטזיות. חלקם נבונים יותר וחלקם פחות. כשאני נכנסתי לתוך העולם הזה, הכרתי רק את הפנטזיה ונראה לי נורא מפחיד להפוך אותה למציאות. מישהי אמרה לי שהמפלצת לא כל כך מפחידה כשמכרים אותה מקרוב. אני חושבת שהדרך היחידה להכיר את ה"מפלצת" הזאת שקוסמת לנו, היא להתחיל להכיר את המציאות. לפני זמן מה מישהי אמרה לי שהיא מנסה להתרחק מהעולם הזה כי הוא לא עושה לה טוב (היא נכנסה אליו בגיל 16 בערך), והיא אמרה לי גם שכאשר היא קוראת את הבלוג שלי היא מגלה פתאום מציאות שונה - היא מגלה פתאום שבדס"מ יכול להיות שונה. אני תמיד מחפשת כאן את הבלוגים האלה. שמספרים על בדס"מ "אמיתי" מהחיים. אין לי ספק שכל שרוב האנשים שנפגעים בבדס"מ הם אלה שאף אחד לא טרח להראות להם את הבדס"מ האמיתי הזה. Grey / Green כתב פעם בבלוג שלו פוסט שנורא התחברתי אליו - http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=29826&blog_id=4032 ואני אפילו אטרח לצטט: ציטוט: דיון מעניין בפורום הבהיר לנו שיש שתי סוגות מהותיות של בדסמ: אחת מהן מתקיימת בעולם האמיתי, בין אנשים אמיתיים. יש שם לגמור את הסשן עד רבע לתשע, כי צריך לקנות חלב למחר, רגעים נעימים של שוויון וחוסר-בדסמ טוטאלי, שיערות במקומות לא נעימים, וימים שאין בהם חשק לעשות כלום עם השוט החדש, שעוד לא ניסינו. הסוגה השניה היא דמיונית לגמרי: היא לא קיימת על רצף של זמן, אלא ברגעים ספציפיים של תשוקה: הכל טוטאלי בעולם הזה, הדום תמיד דום, השפחה תמיד רטובה, השוט תמיד גמיש והכוסים מגולחים לעד; אין בהם זוגיות, אלא כניעה והכנעה, משפיל ונכנעת, אונס וקורבן. בעולם הזה הסאבית תמיד מסכנה, והדום הוא מין יצור, חסר פנים, אפל, שחור, כמו הרעים בסיפורי ילדים. צריך אותו, כי התשוקה מכתיבה; אבל הוא לא בנאדם טוב.
לפעמים בתמימותי אני שוכחת שיש את העולם הזה, השני, הדמיוני. המסוכן. |
|
|
אושה{אוש}
|
לפני 17 שנים •
23 באוג׳ 2006
פנטזיה לנד
בתור מישהי שחיה בפנטזיות, שנושמת פנטזיות הערבוב הזה חיוני לי.
(מזל שיש את אוש שמושך אותי מהן מידי פעם )
כל חיי חייתי לפיהן. לא, בעצם זה בכלל לא נכון! כל החיים הפנטזיות היו חלק ענק מעולמי אך המציאות היה אפורה למדי. תמיד חלמתי, פינטזתי אבל לא הצלחתי להגשים. ואז הגיע הבדס"מ... פעם ראשונה בחיים שאני מצליחה להגשים את הפנטזיות שלי. פעם ראשונה שיש לי אפשרות לעשות זאת. לקחת את הרצונות, התשוקות, הצרכים ולתרגם אותן למציאות. אני מניחה שהיה לי מזל שניתקלתי לראשונה בבדס"מ כחלק מפנטזיה מופלאה. בדס"מ אמיתי עם אפטר קייר, עם מילת ביטחון, עם זוגיות מאושרת והמון אהבה. תחילת דרכי עוצבה לפי הסיפורים המופלאים שקראתי. וכך בדיוק הית כוונתי ליישם את הפנטזיה. כשהגעתי לכאן הסיפורים השתנו ואיתם הפנטזיות אבל המהות של הפנטזיה נותרה בעינה. אני עדין שואפת לבדס"מ כחלק ממערכת יחסים אוהבת. מישהי מקסימה אמרה לי שבעינה זה הבדס"מ האמיתי
האם קיים צורך לעשות הפרדה? לשרטט גבולות? איני חושבת שמתפקידנו ללמד ולחנך. אבל מי שמרגיש צורך בכך שיבורך. אני מתארת לעצמי שלאנשים חדשים שנכנסים לתחום וקוראים פנטזיות מציאותיות יותר, חיוביות יותר, יהיה אולי קל יותר בהמשך. למרות שהמעבר הזה שחוויתי בין עולם הפנטזיות הדמיוני שקראתי לעולם הפנטזיות שכאן היה טראומתי במקצת. פתאם עלו חששות - האם מה שאנחנו עושים אכן נחשב בדס"מ? אז שאלתי ונעניתי בחיוב. נענתי שאין דבר כזה שאין דבר כזה. אין ספר חוקים וכל אחד מעצב את הבדס"מ שמתאים לו. אבל אם ישנה אפשרות שהוא יעוצב לפי פנטזיות בריאות, בטוחות וחיוביות היא לחלוטין עדיפה בעיני. |
|
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
23 באוג׳ 2006
הלכת רחוק ציטוט: ''..אבל אם ישנה אפשרות שהוא יעוצב לפי פנטזיות בריאות, בטוחות וחיוביות היא לחלוטין עדיפה בעיני..''
אין דבר כזה פנטזיה בריאה או חולה - אלה הגדרות במקרה הטוב חברתיות, ובמקרה הלא טוב מצפוניות. פנטזיות לא צריכות לענות לאף אחת מהישויות האלה, בגלל שהן דמיוניות לחלוטין. המציאות לעומת זאת - כן. ולגבי ספר החוקים: ברור שאין כזה, אבל אולי יהיה לך נוח לחשוב על זה כעל שיחון שאת לוקחת איתך למדינה אחרת, עם שפה שאת לא מכירה. והשיחון טוב להתחלה. ואחרי זמן מה כבר לא צריך אותו. אפשר להרכיב משפטים לבד. זו גם הדיעה שלי על כל ה'כללים', העצות, המילים המפוצצות ומסגרות בכלל. פשוט שפה משותפת, מקום לפרספקטיבה. לא חקוק באבן. ציטוט: ''..איני חושבת שמתפקידנו ללמד ולחנך.
אבל מי שמרגיש צורך בכך שיבורך. ..'' הלואי ויכולתי לומר שאני הולך לעשות לך סדר בזה, אבל... מי שמלמד גם לומד ומי שלומד גם מלמד. אין רק אחד. וגם את, בפוסט שלך, לימדת אותי משהו. אז הנה, גם אני תלמיד  ...
''אין דבר כזה שאין דבר כזה'' בניגוד למה שאמרתי קודם ( אני מלא בניגודים), דווקא יש דבר כזה. נוח לנו לחשוב שכל אחד מאיתנו הוא יחודי לחלוטין, והמסקנה שרבים מגיעים אליה, בגלל ההנחה הזו, היא שהם קצת לבד. יצא לך לחשוב ''אף אחד לא מבין אותי באמת..'', ''..לו רק ידעו מה מתחולל אצלי בלב...'' ? הרי אין אחד מאיתנו שלא חשב כך בתקופה כזו או אחרת בחיים שלנו. אבל זה לא נכון, לפחות לא לחלוטין. אנחנו בני אדם, ורב המשותף לנו על השונה. תחשבי על זה כך, אם זה באמת היה כמו שאת אומרת, לא היה מתקיים ענף הפסיכולוגיה, לא היו תוכניות טלויזיה זוללות רייטינג, ולא היו הביטלס. וכשמישהי מקסימה אומרת לך שבעיניה זה ה-BDSM האמיתי, לפי הגישה שלך היית צריכה לזרוק אותה מכל המדרגות - כי היא בעצם אומרת שיש גם BDSM שקרי. במקרה יצא ששלך הוא ה''אמיתי'', אז זו מחמאה שבתוכה מקופלת ביקורת חברתית חבויה.
אז את רואה אושה, למרות שלדעתך אין דבר כזה שאין דבר כזה, ושכל אחד מאיתנו הוא בלתי תלוי בהגדרות בכלל, את בוחרת להשתמש במילים מאוד השוואתיות ו'מציאותיות': אמיתי, חיובי, בריא, ואת אומרת שתחילת דרכך עוצבה על ידי הסיפורים שקראת, ואין בזה רע, זה רק מדגיש את הערבוב בין מציאות לפנטזיה, ואת הקשר החזק שלהם, במיוחד ב-BDSM. teacher |
|
|