| RIS |
לפני 17 שנים •
4 במאי 2006
חרב. (סיפורו של אילוף).
.
חרב. (סיפורו של אילוף). 1 שלוש שנים ומחצה, לוטשים בה והופכים בה אל תוך עצמה. חישולי החול המלכותי מקבלים את פניה בְבוֹאה רותחת ושחורה בחום אדמומיוּת ומי הקרח התוסס בהינתנה לחיקם מלובנת עד תום, נותנים בה שֵמות, לוטפים את קפליה ומשׂרגים בתוך עומקיה את בדי טבעה. 2 ובהיותה חשופה, מרושתת בחגוים שדקותם איננה נראית לעין אדם, רק לעין אמן, אשר עומקם חותך את גורלה וגוזר את דבר בואה אל היד המשייפת ומעלימה גבעות ובקעות, החודרת דרך כל נימיה ומנמיכה את ציפיות הפלדה. 3 המתח האכזר והפועם הזה בין הדקות הענוגה ובלתי נתפסת של מירקמי גופה המתכנסים לאפס - לקבוצה ריקה שכולה חדות - לבין כוחה הספון בה לגזור במחי איבחה בשר ודם ושן כאילו חלפה שריקה באוויר העומד ורועד בציפיה. בין חסות רכה של יופי לתשוקה קשה ומתוחה אל מסתרי התנועה. 4 וסימנים ניתנים בה צרובים בבשרה, מספרים את דברי ימי שבטה ותולדות השושלת אשר היא נישאת בראשה, קלה כנוצה, וקתהּ מעשה מרכבה מחושב הנועד אך לכף יד בעליה, ונדן סהרוני ישמש לה בית וימשול בה תמיד בין הצללים . 5 וכאשר תבוא אל האור כרצונו, תתעגל בידו לרכוש את תבנית אצבעותיו לעצמה, כאשר תבהיק בחולפה כברק וצלילה ייבחן כבז העט אל הטרף, כאשר תבליח ותרקוד בידו ותקיים בגופה מידת צניעות ודממה כהוויית משא נפש הסמוראי, היוצר ועושה בה מעשי אדנות וגבורה, יבוא ויקום בה דבר יעודה היחיד מחוז חפץ תשוקותיה אשר אליו נולדה. ה"קַטָנָה", החרב הגדולה מבין שתי חרבות הסמוראי, עשויה מסגסוגת של ברזל ועוד ארבע חמש מתכות שיוצרות פלדה נדירה – קשה מאוד וגמישה - בניגוד למצב הרגיל בו ככל שמתכת היא קשה יותר כך היא פריכה ושבירה יותר. בתהליך החיסום של ה"קטנה" מרדדים את המתכת המלובנת ומקפלים אותה לשניים ושבים ומרדדים ומקפלים לפחות 10 -12 פעמים ויש לפעמים אף 18 ו 20 פעם, ממש כמו בצק עלים... כאשר מקפלים מתכת שוב ושוב 12 פעם מתקבלים בגוף החרב לא פחות מאשר 8,000 עלים דקים מן הדק. ואם מקפלים אותה קרוב ל 20 פעם מתקבלים כמליון עלים. |
|
|
קלייר(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
4 במאי 2006
יפהפה.
שימוש מושלם במילים ובהאנשת החרב. |
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
4 במאי 2006
כתבת מקסים.
מורשת נשגבה העיסוק בחרבות הסמוראים. שמעתי שאנשים שונים עוסקים בקיפול ובחרשות הברזל, ומתמחים בכך. חרבות אלו נקנות, לא מושחזות, ואז מועברות, למשחיז המתמחה במלאכה זו. אומרים שלפי מספר הקיפולים ואיכות המתכת, שנשמרת בסוד ומועברת מאב לבן, נקבעת איכות הפלדה. אומרים שבהפגש שתי חרבות, עשוייה אחת להבקיע רעותה ולנפצה. בהתאם לאיכות שממנה עשוייה. אפרופו, מבלי קשר לסמוראים, האקסקליבר האגדית. מדהים. |
|
|
melody
|
לפני 17 שנים •
4 במאי 2006
אין עליך, RIS.
מופלא שלי 
|
|
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 17 שנים •
8 במאי 2006
איכס
דוחה.
|
|
|
| ורגיליוס |
לפני 17 שנים •
8 במאי 2006
אנלוגיה מיוחדת ועדינה בין האישה וחרב הסמוראים
אנלוגיה מיוחדת בין האישה לחרב סמוראים.
הטיפוח הקפדני לאורך זמן של דפי הפלדה הדקים והשבריריים של החרב עד שנוצרת חרב חזקה. הטיפוח האוהב של האישה עד שנוצרת העוצמה של הקשר שבונים. מיוחד ויפה. |
|
|
Tobias(אחר)
|
לפני 17 שנים •
8 במאי 2006
שכחתם גם שהאדם שאוחז בחרב....הסמוראי גם הוא מחושל כמוה...לוחם משורר..משכיל ומצפה למוות בכל רגע.
כמו שקראתי פעם תיאור של חרב בעלת קסם- החרב לעולם לא תישבר כול עוד רוחו של האוחז בה שלמה. |
|
|
Morticia
|
לפני 17 שנים •
9 במאי 2006
Re: איכס Dan_Kap כתב/ה: דוחה.
אתה מתכוון YKINMK? באמת... נקמנות זו לא תכונה לבבית... |
|
|
| RIS |
לפני 17 שנים •
9 במאי 2006
Re: איכס Morticia כתב/ה: Dan_Kap כתב/ה: דוחה.
אתה מתכוון YKINMK? באמת... נקמנות זו לא תכונה לבבית... הנה דוגמא קלאסית להבחנה בין "איכס" כמופע של חרפות וגידופים ובין "איכס" כהבעה של רגש או תחושה.... (לא לדאוג....אני מקבל את זה בהומור וזה נאמר בהומור....) |
|
|
|
צ'יטה(שולט)
|
לפני 17 שנים •
9 במאי 2006
דוז פואה ריס
|
|
|