בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ככלות השתיקה

מאת barbie​(אחרת)     30 בספטמבר 2004
כתר שהוסר
בדממה הזויה
איזון שהופר
בשתיקה אבודה
אל עולם שנמוג
וצללים חבויים
יער של סודות
יער של שתיקות
עולם שלם לחיות, להתחבט בענפי השאלות
להבין
לנסות
סיכוי אחד לאלף
או למיליון
ושוב ללכת לאיבוד
בתוך עצמי
או בתוך ההמון
לא לרעוב, לא לאהוב
לבלוע את הכאב
בשתיקה
הכתר הוסר
בדממה רועמת,
קצרה
השיקוי הוחלף
מן הסתם באחרת
עכשיו זה הזמן
לבקש משאלה מכוכב נופל
או אולי
לגשש ביער האבוד
סתם לטייל בחיפוש
אחר הלב
ככלות כוחי
ככלות השתיקה

RIS
בחלומות
יערות מסמלים את תת התודעה, מקום שאליו נדחקים הרשמים ה"מיותרים" ושבו נגלים לאדם סודותיו שלו עצמו. אבל האם גם פתרונם מצוי שם? יותר מכל השיר מרגיש כמו לידה מחדש. אחת מתוך אותן התפכחויות שמובילות אדם, עייף ככל שיהיה, בעל כרחו כמעט, להתודע מחדש אל עצמו. מכל השורות צדה עיני את עיני דווקא זו: "עכשיו זה הזמן לבקש משאלה מכוכב נופל" והיא מביעה גם את ההתפכחות, העייפות אבל בעיקר, ולמרות האירוניה, העצמית, את לידתה מחדש של תקוה.
1 באוק׳ 2004, 4:13
@buba@​(נשלטת)
עצוב ...
חיבוק }{
2 באוק׳ 2004, 5:49