סיגריה במרפסת

סוף יום ואני שוב מוצא את עצמי נשען על מעקה הבטון של המרפסת בדירתי. מביט מהקומה הראשונה על כל האנשים היפים שעוברים כה מעט מתחתי באחד הרחובות הראשיים בתל-אביב. מדליק סיגריה ונותן ליום הארוך של העבודה לזלוג החוצה מהתודעה ולפנות מקום לשקט של הערב. לוקח שאכטה ארוכה מהסיגריה ונותן לאויר למצוא את דרכו החוצה מריאותי באיטיות שברקע השמש נותנת את נשימותיה האחרונות להיום. ״היי, אתה שם. במרפסת.״. הקריאה מוציאה אותי מחלומותי ומחזירה אותי לעכשיו. מלמטה בחורה שחרחורת בשמלה פרחונית מביטה אלי. ״יש לך אולי סיגריה להלוות לי?״. ״להלוות?״ אני שואל. היה ברור לי שאתן לה סיגריה אבל רציתי לבדוק איך היא תגיב, ״את מתכוונת להחזיר לי אותה מתישהו?״. קצת מבולבלת היא ענתה שזה רק ביטוי, והיא בכלל הפסיקה לעשן אבל חברה שלה הודיעה לה עכשיו שהיא מאחרת ותאסוף אותה רק עוד רבע שעה אז היא עצבנית עכשיו אז זה בסדר לעשן. ״אז אתה זורק סיגריה או לא?״. ״חבל, אם אני זורק היא תתלכלך ותהרס. בואי תעלי, גם ככה יש לך רבע שעה לשרוף. וגם הנוף פה יותר מעניין״.

היה בה משהו שעורר בי את הצורך לאתגר ולבדוק אותה. אז אחרי שפתחתי לה את האינטרקום השארתי את הדלת טיפה פתוחה וחזרתי למרפסת. רציתי לבדוק עד כמה נוח היא תרגיש. להפתעתי היא נכנסה בלי לדפוק, סגרה את הדלת והובילה את עצמה למרפסת. ״יש לך פה אחלה דירה. היי אני ענת.״. ״נעים מאוד ענת.״ אמרתי תוך כדי שאני מפנה אילה את קופסת הסיגריות פתוחה. היא לוקחת סיגריה ואני מדליק לה אותה. ״התגעגעתי״ היא אומרת לאחר שסיימה להוציא את העשן.

תוך כדי העישון היא סיפרה לי מה הביא אותה לתל-אביב ואני סיפרתי למה אני חושב לעזוב. ותוך כמה דקות של שיחה הרגשנו מאוד נוח. אבל אז הסיגריות פגשו את המאפרה בפעם האחרונה והבנתי שאיתם גם ענת הולכת. אבל אז היא פתאום אמרה ״באמת יש מפה נוף מעניין.״. ״כן, לפני כמה רגעים הוא היה מעניין יותר... היתה פה אחת שחרחורת יפיפיה עם שמלה בפרחונית.״. שראיתי לאחר כמה שניות על הפנים שלה שהיא הבינה שדיברתי עליה הוספתי ״ומהזוית הזאת המחשוף שלה היה מאוד נדיב.״. היא זרקה ״חצוף!״ לכיווני אבל לא זזה. לאחר כמה שניות היא אוסיפה ״אז איפה אתה כולא את כל הנשים שאתה מעלה לפה מהרחוב?״. ״אני לא כולא, מקסימום אזיקים״ והוספתי עם קריצה ״ובדרך כלל אני גם משחרר אותן בסוף״. ״באמת יש לך פה אזיקים?״ היא שאלה מופתעת. ״כן, למה את מופתעת, אף פעם לא אזקו אותך?״. ״לא...״ היא עצרה לחשוב איך לנסח את השאלה הבאה שלה. ״ואיך זה עובד בעצם? אתה אוזק אותן ואז עושה מה שבא לך?״. ״פחות או יותר״ עניתי, ״אחרי שהן אזוקות הן צריכות להרוויח את שיחרורן.״. ״את רוצה שאני אראה לך את האזיקים״ הוספתי ואחרי שהיא הנהנה בחיובי הבאתי אותם מהחדר.

הגשתי לה את האזיקי מתכת. ״וואי, זה לא בדרך כלל עם פרווה כזאת?״. ״לא, זה הדבר האמיתי״ אמרתי ולקחתי אותם מהיד שלה. ״תסתובבי״ אמרתי ברכות. ״מה?״ היא התפלאה. ״תסתובבי, אני אשים לך אותם שתרגישי איך זה״. לאט ובהססנות היא הסתובבה. הנחתי את ידי על גבה ודחפתי אותה בעדינות לעדן של המרפסת. ושהגוף שלה שעון על הקיר אזקתי לה את שתי הידיים מאחורי הגב. ״איך זה מרגיש, ענת?״. ״מפחיד...״. הטלפון שלה פתאום צילצל. ״שיט, זאת חברה שלי בטח. איך אני עונה עכשיו.״ הוצאתי לה את הפלאפון מהתיק, ״תגידי לה שאת תיהיה שם עוד 10 דקות״, החלקתי את האצבע לענות שיחה והצמדתי לה את הטלפון לאוזן לפני שהיה לה זמן להגיב למה שאמרתי. ״הלו... כן.. אני אגיע עוד 10 דקות.. מה?... הא... קפצתי פה... לקנות סיגריות.. אני כבר באה..״ ניתקתי את השיחה והחזרתי את הפלאפון למקומו. ״טוב, אתה משחרר אותי? אני צריכה לזוז, חברה שלי עוד 2 דקות פה.״. חזרתי על מה שכבר אמרתי ״אחרי שהן אזוקות הן צריכות להרוויח את שיחרורן...״. היא הביטה בי מנסה להבין מה זה אומר ואם אני צוחק או רציני. ״על הברכיים״ ציוותי. בנקודה הזאת היא יכלה לצעוק ולהגיד לי שאני משוגע אבל היא ירדה בשתיקה על הברכיים והביטה לי בעיניים כל הזמן, מוכיחה לי שהיא יכולה להרוויח את השיחרור שלה. הפשלתי את המכנסים והתחתונים ונעמדתי, תרתי משמע, מול הפנים שלה. ״אחרי שאני אגמור את משוחררת״. ובלי לומר מילה היא הכניסה את כל הזין שלי לפה שלה. עולה ויורדת. יורדת ועולה. החזקתי לה את השער ביד אחת והרגשתי איך היא מרפה ונותנת לי להכתיב את קצב תנועות הראש שלה. ״תמצצי כאילו את מנסה לשתות דבש עם קשית״ אמרתי והרגשתי איך המציצות שלה הופכות ליניקות. הרגשתי שאני קרוב כבר ואמרתי לה ״אני הולך לגמור לך בפה, תבלעי הכל ואני אשחרר אותך״. היא הסתכלה לי בעיניים כמבט לאישור והמשיכה למצוץ עד שפרקתי את עצמי לתוכה והיא בלעה הכל בשקיקה. נשענתי קדימה, שאני מעליה, עם שתי הידיים על המעקה והזין שלי עוד בפה שלה והיא מוצצת את הטיפות האחרונות. ״לחברה שלך יש מזדה אדומה במקרה?״. ״הא הא״ היא השמיעה בקול עמום. ״אז היא פה למטה״. נעמדתי אחורה ועזרתי לה להעמד. שחררתי אותה מהאזיקים ואמרתי לה ״כל הכבוד ענת״. ״רגע, אבל איך קוראים לך?״ היא שאלה. ״אספר לך בסיגריה הבאה.״