לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

האם הבודהא אהב ספנקינג?

מאת phoenix_remind​(מתחלף)     19 באוגוסט 2007
דרכו של הבודהא היא דרך קשה. היא רצופה מכשולים רבים וסכנות ודורשת נחישות ואימונים בלתי פוסקים. אפילו לבודהא עצמו נדרשו אינספור גילגולים בכדי להגיע להארה מתחת לעץ הבודהי.

על אף שאנשי כת הזן בודהיזם טוענים כי טבע הבודהא הוא טבעו האמיתי והמקורי של האדם רובנו איננו מבינים את דרכו. במאמר זה אנסה להראות מדוע לאנשי קהילת הבדסמ יותר קל יותר להבין את עקרונות הבודהיזם.

עד כמה שידוע (לי לפחות) לא עסק הבודהא בבדסמ. גם בלילה האחרון לפני שהואר עת ניסו כל שדי השאול בפיקודו של מארה להניאו מדרכו הבודהא לא התפתה להפליק לישבניה של שדונה יפהפיה וגם לא להזדחל לרגליה ככלבלב מובס.

לאחר ההארה נדד הבודהא למשך שנים ברחבי הודו והרצה על דרכו. דרשות אלו נשתמרו לאורך אלפי שנים ונוספו עליהן הררים של פרשנויות וכתבים נלווים. אולם עיקרי התורה נתונים בארבע עקרונות חשובים ופשוטים. אלו נקראים "ארבע האמיתות הנאצלות".

האמת הנאצלה הראשונה היא: החיים הם סבל.
האמת הנאצלה השנייה היא: מקור הסבל הוא תשוקותינו לדברים מסוימים ודחייתנו מאחרים.
האמת הנאצלה השלישית היא: אם ניפטר מרצונות אלו ניפטר מהסבל.
האמת הנאצלה הרביעית היא: הדרך להיפטר מהסבל היא הדרך בעלת שמונה החלקים.

העקרונות שאמורים להיות הכי ברורים לאלו שעוסקים בבדסמ הם השני והשלישי.

אנו עוסקים באופן בלתי פוסק ברדיפה אחרי דברים המסבים לנו עונג ובריחה מאלו הגורמים לנו אי-נוחות. אנחנו לא אוהבים ללכת לרופא שיניים (זה כואב), או להתעמת עם הבוס (זה משפיל), או להסתובב בחליפת דונלד דק בתל-אביב באמצע הקיץ (זה חם, מגעיל, מלוכלך ומבזה).

אך כל מי שחווה סשן מוצלח יודע שכאב והשפלה לא בהכרח גורמים לסבל. למעשה ישנה הפרדה חדה בין השניים. למרות שמקובל לעשות השוואה בין כאב או השפלה לסבל ברור, במיוחד לאנשי הבדסמ, שזה כלל אינו המצב. הכאב או ההשפלה גורמים לסבל רק בסיטואציות אותן אנו מסווגים כלא רצויות. אני לא הולך על עננים וכותב על תור מוצלח אצל רופאת השיניים, ולא משנה כמה המקדחה שלה רוטטת. זה לא ידליק אותי. לעומת זאת סשן עם הדומית החביבה עלי והשוט החדש שלה יכול לעשות לי את היום, וגם כמה ימים אחר כך. מה בעצם ההבדל בין הכאב ממקדחת רופאת השיניים ובין הכאב מהצלפת השוט? מדוע אחד עדיף על השני? במצבים בהם כאב אינו דבר רצוי אנו נוטים להשוות בינו לבין סבל מבלי להבחין שהכאב והסבל נפרדים. נפרדים לחלוטין.

הכאב גורם לסבל כי אני לא מעוניין בכאב במצב מסוים. יותר נכון אולי להגיד שאני גורם לכאב להיות מקור לסבל, ולכן גם הכוח בידי לגדוע את הסבל. בכסא של רופאת השיניים סיווגתי את הכאב כחוויה לא רצויה ואני מעוניין שייגמר מהר ככל האפשר. אני מתאמץ בכל נימי נפשי, עד כדי כך שכל הגוף שלי מתכווץ, לדחוק החוצה את הכאב. וזה מקור הסבל, לא הכאב עצמו אלא התגובה אליו. הניסיון לדחות אותו מעלי. ולהיפך כמובן. אם עברתי סשן מוצלח ועכשיו הדומית שלי לא מוכנה יותר לסשן אותי כי היא הלכה לשחק עם עבד אחר הסבל נגרם כי נמנע ממני התענוג שבכאב אליו אני כל כך מייחל.

לכן בפעם הבאה שאתם חווים כאב, כאב של דיכאון או כאב של כעס או כאב של הצלפה או של מכה, נסו, רק לרגע, לראות מהיכן באה התגובה והאם הכאב הוא באמת גורם הסבל. אולי אפשר לנתק את הכאב מהסבל. אולי אפשר להבין את הכאב הגופני או הנפשי במשהו טבעי שיחלוף ולא כחלק מבור שאין ממנו יציאה.

Daya
נחמד...
זה קרוב אבל לא ממש זה. הסבל נוצר כתוצאה מהפחד לאבד. הרי הכל בחיים הינו זמני, והפחד לאבד גורם לסבל וסבל גורם לכאב. אין שום קשר בין בדסמ לבודהיזם, נהפוך הוא, ההיקשרות לתשוקות (במיוחד המין, לא משנה אם יש בזה נופח בדסמי או לא) היא לרוב מה שלא נותן לנו לשחרר ולהבין שהכל זמני.
1 בספט׳ 2007, 15:51
אח גיבור​(אחר)
היה ספנקינג בזמנו?
אני אמנם בודהיסט מתחיל, אבל: 1. יש כאב גופני ויש כאב נפשי. כאב גופני אכן גורם לסבל. המזוכיסט (לדעתי האישית) מנתב את הכאב להנאה כדי להמנע מהסבל הטבעי. אבל עד גבול מסוים. גם לאחלא מזוכיסט בעולם יש סף כאב ועינויים שמעבר לו יתחיל לסבול. 2. הסבל שוקע בנשמה שלנו במהלך הגלגולים כתוצאה מחוויות שעברנו. סבל בהווה נגרם לי לא רק בגלל מצבי עכשיו אלא גם, ובעיקר בגלל דברים שעשיתי ו/או שעשו לי בגלגולים קודמים. 3. לא ידוע לי על דרך ישירה להפסיק את הסבל, משהו בנוסח: "תסביר לעצמך שהכאב לא בהכרח גורם סבל וכשתבין את זה תשתחרר". מה שבודהא שקיאמוני אמר: אל תעשה כלום, רק תשב ותסתכל בתוך עצמך. זהו הגום (מדיטציה בטיבטית). 4. מה הקשר בין כאב לבין מין? שאלה טובה. למה חשובה לנשלט הידיעה שאת השוט אוחזת דווקא מלכה כוסית ? 5. ולסיום: הכי טוב היה להסתכל על הכאב בשיוויון נפש. לא בשיפוטיות. לא נהנה ולא סובל וכך לא גורם לעצמי שריטות בנשמה.
3 בספט׳ 2007, 10:20
שימוש לרעה​(אחר)
הכאב הכל
אולי בשביל להצליח להבין את הקשר או את חוסר הקשר ....הבודהיזם גם מדבר על הינתקות מדברים משמחים או מספקים . חוץ מדברים שמכאיבים .
8 בספט׳ 2007, 20:07
Hell Fire​(מתחלף){שיר כאב}
מה שבא מאהבה
הבודהה אוהב וכל מה שקשור לאהבה או הפיכת שינאה לאהבה זה בודהה תמיד יהיה מי שיאהב ותמיד יהיה מי שישנא ויבזה הספנקינג או סשנים יותר כבדים נועדו למדוד לא רק את סיבלו של המקבל אלא גם את אהבתו של הנותן ושל הצופה הבודהה אפילו ראה בזה פן הומוריסטי שצריך להיעשות מתוך שימחת חיים ולא מתוך עניות נפש אלא מתוך גדלות הנפש דרך אגב זה נפוץ לא רק בבודהיזם אלא שאצל הבודהיזם זה יותר דרך חיים ומרחיקי לכת ביותר אילו הם הפאקירים הנחשבים קדושים והמשמעות מכך היא שהסבל הוא קדוש וגורם לאושר ולגאולה במקורות שלנו כתוב "חביבין ייסורין שמקרבין את הגאולה"
29 בספט׳ 2007, 12:27
אח גיבור​(אחר)
HAPPY SAMSARA לכולם + פירגונים
ראשית אני רוצה לפרגן על הכתבה היפה והמדויקת. חבל שלא עשיתי זאת קודם. לגופו של עניין התשובה היא: לא וכן. בודהא מעצם הגדרתו הוא סופר-מן ואינו עוסק בסיפוק ייצריו ותאוותיו לכן הוא *לא* אהב ספנקינג. יע"ז בודהא אוהב את הטוב ואת הרע באותו מידה. לכן, אם הייתה באה אליו מלכה ומלקה אותו, קרוב לוודאי שהוא היה מקבל את המכות באהבה, אבל אני בספק אם הוא היה נהנה מזה ... (???). אולם אין כל רע ביחסי עבד-מלכה כל עוד הם בהסכמה ולא נגרם נזק. אני לצערי סוטה מין (אחרת למה אני בכלוב) אבל אני לא נהנה מזה, בשבילי זה עוד פן של הסבל. אם מצאת מלכה ואתה יושב ליד הטלפון ומחכה לפקודות ממנה - אתה במצב של הצמדות. מצב שמוגדר ע"י הבודהיזם כגורם סבל וככזה איננו אהוב. יחסי S/M הם תענוג סמסרי. הנאה זמנית שמתחלפת בסבל וחו"ח. שוב סיבה לא לאהוב ספנקינג. לדעתי נגזר על העבד לחיות חיי בדידות. המלכה יכולה להעיף אותו בכל רגע ובמצב שבו היא כל הזמן היא מקבלת הצעות - זה בטח יקרה. המשיכו לתרגל. אולי עוד תמצא תשובה. ועד אז, תהנו מהסמסרה, זה מה יש.
1 באוק׳ 2007, 19:40
monk
תסלח לי
אבל לא בכל דבר חייבים למצוא BDSM. הקשר היחיד שמצאתי בין בודהיזם ו-BDSM זה המילה "סבל", כל קשר אחר הוא מקרי בהחלט ורוב מה שכתבת זה נסיון לכופף את הבודהיזם כדי להתאימו ל-BDSM. אני בטוח שבאותה מידה ניתן לטעון לגבי כל דת, אמונה ופילוסופיה אחרים שהם בעצם BDSM.
6 באוק׳ 2007, 20:39
לילי נשלטת
יפה
איזה ניסוח מוצלח לעניין מסובך שכזה. תודה. למדתי משהוא חדש...
20 במאי 2008, 15:50
ofer00
אתה חוטא לנושא
לצערי הרב אתה כותב על נושא שאינך מכיר לעומק אולי קראת קצת אני לא יודע. כאשר בודאה דיבר על סבל הוא דיבר על הסבל הענושי לא העל הסבל של לקבל הצלפה כאשר האמת האצילה השניה והשלישית מדברות על הדרך לצאת ממעגל הסבל, הוא לא על ידי קבלת הסבל אלה על ידי אי הקשרות, הסבל נגרם כאשר אנו לא מקבלים מה שאנו רוצים ולהפיך, במערכת סאדו יש אלמנט מאד מאד מאד חזק של היקשרות בין המלכה לעבד, ולכן מנוגד לחלוטין לגישה הבודהיסטית. חבל מאד שאתה לוקח נושא כל כך עמוק ועושה ממנו דבר כל כך רדוד.
2 בנוב׳ 2008, 10:29
Solariss{blackouger}
אז אני בודהיסטית 25 שנים אין שום קשר.. בגדול ofer צודק. כמובן חוץ מזה שבדבם נושא רדוד.
19 ביוני 2019, 13:11
robotz
נחמד שפוסט מלפני 12 שנים צץ פתאום ועולה שוב
28 באוק׳ 2019, 9:07