סופרפוזיציה

מוקדש באהבה לזה המכנה עצמו מתחלף, שהוא בכלל דומתחלף מסוכן, אבל ממש.

לך, לזכר הימים ההם:)

אה, סליחה, הבטחתי שנאה, אז...
סתם. לא שנאה. אבל כן כעס. לא עליך, על הק ו נ ס פ ט שאתה מייצג.


ואולי סתם הרהורים. למי בכלל יש כוח לכעוס בחום הזה.


אז תקשיב לי ותקשיב ט ו ב: לסאבית, שפחה, נשלטת וגם סתם אישה- יש זכות מלאה לכעוס במערכת יחסים. בכלל לא מעניין אותי כיצד מוגדר התפקיד שלה במערכת. אני את ספר חוקי ההתנהגות לסאבית שרפתי כבר מזמן. אם אני כועסת על הדום שלי, אני אתלה אותו הפוך מהמנורה אם בא לי.


הסבר. מגיע לך הסבר. אז תראה: במערכת יחסים אמיתית ומכילה, יש מקום לדברים האלו. את תרשי לעצמך להיות אמיתית עם הדום שלך רק אם את סומכת עליו שהוא מסוגל להכיל את זה. וההכלה היא כוח עצום.

זה לא שאין סייגים ולא שמותר לעשות אקטינג-אאוט חופשי. את כן צריכה לשים לב כמה הוא מסוגל להכיל, להכיר אותו מספיק כדי לדעת מה אסור לך לעשות בשום פנים ואופן, כי זה חוצה גבולות אמיתיים שלו. כן, גם לאדון יש גבולות. אבל מותק, חלק מההתמסרות שלי הוא כנות עד הסוף. אני אומרת את מה שאני חושבת ואת מה שאני מרגישה. אם אני מרגישה בטוחה, אני גם אעשה את זה בצורה שלאו דווקא תהיה נעימה לדום, אבל א מ י ת י ת. לצרוח עליו שאני כועסת, לבכות (אני תמיד פורצת בבכי אחרי שאני מביעה המון כעס...) ואז לבוא ולחבק אותו, לתת לו לעטוף אותי, לוותר על ההגנות. הכעס מרחיק, ואם אני רוצה להיות איתו באמת, אם אני רוצה להתמסר לו באמת, ללא משחקים וללא הגנות, אני א ב י ע את מה שאני מרגישה, וארפה מזה.

ועוד קצת יש לי לענות לך- על גבולות. לסאבית יש הזכות והחובה להציב גבולות גם במהלך הקשר, בכל שלב. אם הדום מתנהג בצורה לא נאותה, שפוגעת בה, היא חייבת להיות מסוגלת לומר לו ולעצמה: "עד כאן. יותר מזה אני לא מוכנה ולא יכולה לשאת, מבלי לגרום לעצמי נזק נפשי בלתי הפיך". מדובר כאן על נזק בלתי הפיך לתחושת הכבוד העצמי והאוטונומיה. גם סאבית שנותנת את עצמה לחלוטין, בע י ק ר סאבית כזאת, חייבת להיות מסוגלת לקחת צעד לאחור בזמן סכנה, לאסוף את עצמה ולהגדיר מחדש את כללי ההתנהגות המקובלים עליה. דום הוא לא אלוהים, למרות שלפעמים זה מרגיש ככה. הוא בן אדם, במערכת יחסים עם אדם אחר, וכללי ההתנהגות תקפים לשני הצדדים. כן, יש מותר ויש אסור.


עבורי, לעיתים קרובות, כעס והצבת גבולות הולכים יד- ביד. ואם רוצים להשאר בקשר שליטה לאורך זמן ולהעמיק בו, אלו בדיוק הדברים שצריכים לעשות.

שני אנשים במערכת יחסים, יד- ביד, לא שבויים בהגדרת תפקידים נוקשה שלא מאפשרת להם לראות זה את זו ולגעת זה בזו באמת.

רק ככה אני יכולה להתמסר, וכל ההתמסרות שעשוייה להראות כל כך טוטאלית וסמרטוטית, מתבססת על כך שאני לעולם לא שוכחת שקודם כל אני בן אדם, על כל המשתמע מכך. אני לא עובדת עם שום ספר חוקים אוניברסלי ולא עושה דבר שאני לא רוצה לעשות. אני עובדת עם ספר החוקים ש ל י ושל הבן אדם שמולי. איך שאני רואה את זה, זו הדרך היחידה לבנות יחסי בדס"מ אמיתיים.