מחשבות זדוניות

קמתי הבוקר מוקדם, לריצה. אחרי שאני חוזר, מזיע את חיי, בד"כ אני יושב בחוץ בגינה לנוח קצת. כי הגוף ממשיך להזיע עוד זמן אחר כך. בזמן הזה נכנס לבדוק מה המצב ברשתות החברתיות, בערוצי החדשות. הבוקר גם נכנסתי לכלוב, קראתי בלוגים ראיתי תמונות בוקר מחרמנות..  אתן נשים לפעמים כלכך מטריפות. כאלו סקסיות. בעיקר כשמורידות את המסכה של "מוסכמות חברתיות". כל המרבה הרי זה משובך.

הבוקר זה היה קצת יותר מידי, חייב להודות. כי עכשיו אני צריך להכנס להתקלח ולהתחיל יום עבודה אבל כל מה שאני חושב עליו זה על זו שנכנסת אלי למקלחת ובועלת אותי. אני יכול לדמיין את הסטראפ חודר אלי, כשאני נצמד לקיר והמים החמים מלטפים אותי... אבל אז אני גם יכול לדמיין את הלשון שחודרת אלי, את הזין שלי נכנס עמוק לתוך הגרון שלה לגמירה... רגע מה?! כן אני יודע זה לא קשור. אבל הרגשות מעורבים, החרמנות מוגזמת ואין לי מושג מה לעשות עם כל זה. רעיונות?

קמתי באמצע הלילה עם זיקפה, לא ברור לי מה קדם למה. לנשים ביננו אסביר כי קימת טרם, גוררת לעיתים זיקפה בלתי נשלטת. זין עומד בהפתעה, לרוב יהיה קשה כמו ברזל. הזין יהיה נפוח ובצורתו המיטבית והגדולה ביותר שכן העור מתוח ומאיים להתפקע. בקיצור זין. כשאני אומר שלא היה ברור לי מה קדם למה, הכוונה היא שעד עתה אני לא בטוח אם קמתי כי עמד לי או שעמד לי בגלל שקמתי. זה היה דומה לזיקפת בוקר אבל היה אמצע הלילה, כך שלא ברור. אבל נראה שלקימה הזו הייתה גם השפעה הבוקר כי כשהתעוררתי הרגשתי פרפרים בבטן. הפעם בלי זיקפה. את הפרפרים האלה אני מכיר טוב. אי אפשר להפטר מהם, כי הם תופעת לוואי של צורך בסיסי. צורך באינטראקציה מינית וסוטה. כזו שתבחן את הגבולות, תמתח אותם, תחצה כמה. מניח שהייתי יכול פשוט להגיד שאני חרמן, הבעיה היא שזה לא המצב, כי גמירה לא תספק את הצורך הבסיסי, היא אולי תדחה אותו אבל לא תספק אותו. מתסכל. מנסה להבין מה זה אומר, מה עובר עלי. בנתיים אין לי תשובות.

לפעמים מתגעגע לימים שהייתי שובב.

משהו השתנה.

זה עצוב, כי בא לי. 

בלי חשבון, בלי אחרי, בלי אחריות.

לחיות את הרגע, רק כי בא לי.

גחמות ותשוקות בלי חשבון.

החופש, זה שנותן שקט.

כמהה אליו.

מוכן אפילו על ארבע.

בחוץ. על הערסל. ברקע אופנוע, מזעיק אותי.

מעט חרדות, אבל לך תסביר שזו המלחמה השניה שלך בעורף. כל היתר הייתי שם. קשוח, כאן יותר משם.

היד מלטפת זין רך, חסר חיים. אני לא רגיל. המחשבות טורדות את המוח. חייב גירוי, לבדוק שאני עדיין חי.

אני לא יכול לשאת את זה עוד.

אני צריך לנקות את הראש.

אני צריך לנטרל את המחשבה.

ניסיתי לרוץ, זה לא עבד.

ניסיתי להשתכר, לעשן.. זה לא עבד.

אני צריך איפוס.

אני צריך לשחרר.

את האגו, את המחשבות, את הזרע.

הכל.

ראשי סחרחר עלי, וויסקי, שמש.

גופי זועק, משיל קליפות בגדים, שמש.

נכנס הביתה, שוכב על המיטה, פסוק.

מבט אל על, מזגן, רוח קרה.

מחשבות, בפנים בוער, עומד לי.

לא נוגע, מרחיק מחשבות, נשבר.

יוצא החוצה, הזין עומד, נשכב על הדשא.

השכנה טורקת את הדלת, כדי שאבין שהיתה בחוץ.

על הזין שלי.

לבד לי.

הרעב הזה. הרעב המקולל. הצורך בתשומת לב. נפש לחלוק בה. הנפש שלי. זו שמשוועת למעט משמעות. להתקלף מהמסכות, מהבגדים. ערומה כביום הוולדה. את, הנפש... זה לא משנה. בלי משחקים, בלי פחדים. רק אני והתשוקות שלי, הגבולות שלי, אלה שמגדירים אותי. אותך. 

כשחוצים אותם, מגדירים מחדש. נקי. אמיתי. מביך.

לבד לי.

יושב בגינת ביתי במושב, בצל עץ השסק הענק. חם. מתפשט ויושב על ערסל הישיבה שלי. מדמיין איך היא יושבת מולי ובוחנת אותי. המבוכה, מעמידה לי. מרים את הראש מהטלפון ורואה את השכנה מרחוק, תוהה אם היא מצליחה לראות שאני ערום ועומד לי. זה כלכך מטריפ אותי כשמסתכלים עלי. אני מרגיש ככה הכי אמיתי, בלי מסכות, בלי הגנות... נתון לחסדי... 

לפעמים, כל מה שבא לי זה מישהי לחלוק איתה את התשוקות. לא מתוך מטרה למפגש או זוגיות. רק לחלוק. להיות מובך מולה. להרגיש אמת. לשחרר. לא להחליט. לא לחשוב. לתת לתשוקות וצרכים שלה להוביל אותי במבוך המבוכה הכלכך מטריף הזה.

זה לא נובע מכך שאני נשלט. כי אני לא. לפחות לא תופס עצמי ככזה. זו בחינה של קווי הגבול שלי. זה עוזר לי להבין מי אני. זה תורם בהשלת האגו. ככל שאני חרמן יותר, כך זה קל יותר. למרות שגם מול גבר זה יכול להיות מעניין. אבל לרוב, אלה מעט חוששים ממני. האמת, בצדק.

הקימה הזו עם צורך משבשת אותי

מנסה לשמור על רצינות בחיים,

אבל לא מצליח להשכיח את המחשבות.

לפעמים הייתי רוצה חברה, לא בת זוג.

מישהי שרוצה להקשיב, נהנית מזה, לא שופטת.

מאפשרת, ליברלית, פתוחה עם נכונות.

כל מה שצריך זה קשר מאפשר,

כזה של שותפות גורל.

בלי אינטרסים.

בלי מטרות.

נקי.

למי שלא ניסה, זה הכרח:

לעצור בפינה מרוחקת, עדיף יער או מדבר. באמצע היום. לבד או עם פרטנר.ית להוריד בגדים ולהסתובב ערום. 

לשבת לשיחה רצינית של הכרות כשאחד הצדדים ערום.

לקבוע פגישה ראשונה בערום מלא.

משהו בקילוף הקליפות מסיר את כל המסכות, האמת משחררת. מגרה. מטריפה.

(עוד רעיונות, יתקבלו בברכה)