צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתעוררת

לפני 7 שנים. 11 באוקטובר 2016 בשעה 10:48
לפני 7 שנים. 11 באוקטובר 2016 בשעה 8:49

אבא לך סלחתי כבר מזמן, סלחתי שנטשת שהייתי בת שנתיים, סלחתי שכל מה שנתת זה סוכרייה על מקל ובמבה, סלחתי לך על כך שנעלמת, שנטשת , סלחתי על כך שהיית פחדן, שהיית מוג לב, עם חוסר יכולת להתמודד, ברחת השתפנת , סלחתי על האגואיזם שלך! על השקרים שלך, על הרצון שלך לברוח.. סלחתי,סלחתי על כך שהיית חסר עמוד שדרה!כיום מבקשת סליחה מילדיי שנתתי לכם את אותו האבא.. 

לפני 7 שנים. 11 באוקטובר 2016 בשעה 8:30

אף אחד לא ידע מי אני, אני כאן ואתה לא, כל מה שרציתי לכתוב לך לעולם לא תקרא, מברכת על כך שאתה לא כאן! כאן, אין משחקי אגו 

כאן לא צריכה להתייפייף , כאן זה אני והכאב שלי... תודה שאתה לא כאן כדי לקרוא אותי באמת... כי באמת לעולם לא תדע מי אני ולעולם לא באמת ידעת 

פתאום התאהבתי בלהיות אנונימית!

לפני 7 שנים. 11 באוקטובר 2016 בשעה 7:43

רוצה לסלוח לך, שהיית לי לשקר

רוצה לסלוח שאהבתך הייתה לשקר.. רוצה לסלוח לך שהייתי אחלה קרש קפיצה עבורך לחיים

רוצה לסלוח על זה שהשתמשת בנו ,וזרקת 

ראית בנו הזדמנות, לחממה לבית למשפחה שמעולם לא הייתה לך, לחברים שאף פעם לא נשארו לצידך, רוצה לסלוח לך על הרעל שהקאת עליי, שבעצם זה היה החרא שיש בתוכך, רוצה לסלוח שהכל היה משחק! כלום לא היה אמיתי, אפילו לא אהבה, הכל היה סתם!! סתם כלים שהשתמשת וזרקת, רצית לבד, רצית שקט, רצית ריגושים, אז הנה הכל פרוש לפנייך עכשיו..

אני רוצה לסלוח לעצמי יותר מכל, על שנתתי ונתתי עד שלא נותר כלום

רוצה לסלוח לעצמי, על הנאמנות, על אהבתי אליך , על ששכתי אותי.. מרוב ששאבת אותי... סליחה שהאמנתי לך, סליחה שהולכת אותי שולל, סליחה שהשארת כאן רק חורבן והרס, סליחה ממני שלא ראיתי..

לפני 7 שנים. 10 באוקטובר 2016 בשעה 20:54

היה הרבה יותר קל לשמור עליך מאשר עלי
היה יותר פשוט להקשיב כל יום למילים המרעילות שלך ולנסות להרגיע
הרבה יותר קל להאמין שזה יעבור ושזו רק תקופה לא טובה
היה הרבה יותר קל לחבק אותך ולנחם

לא שמתי לב איך אני נותנת למילים הקשות לחלחל…
לא ראיתי איך החיבוק הופך לחניקה
המשכתי להאמין שזה יעבור

היה הרבה יותר קל לשמור עליך
מאשר עלי

ועכשיו להתמודד עם זה שאנחנו כבר לא
להתמודד עם זה שויתרת
להתמודד עם זה שהרמת ידיים
להתמודד עם השבר.
השבר שלי

ועכשיו כבר לא נשאר לי על מה לשמור.
נשאר לי רק לבנות מחדש...

לפני 7 שנים. 10 באוקטובר 2016 בשעה 19:12

השעות הכי קשות לך הם השעות שאבא היה מרדים אותך, השעות השקטות של סוף היום, כמה שהייתי נהנית לראות אותך עם אבא, מחייכים , צוחקים, היום אתה עומד בדלת ובוכה , בוכה לי אבא, אבא ביי ביי, אתה עדיין כל כך קטן , קטן מלהבין למה אבא עזב, קטן מלהבין למה אבא כבר לא מתקשר בעיקר שבדיוק אלו השעות שאתה הכי זקוק לו, תמיד מרגיעה ואומרת: אבא הלך לעבודה, בתקווה שתחשוב הנה תיכף אבא יבוא תיכף אבא יתקשר, אבל אתה כל כך חכם נסיך שלי, חכם יותר מהשקרים של אמא ואבא, אז מחבקת אותך חזק מנגבת את דמעותייך ואומרת לך, אמא כאן.. הכל בסדר, שבעצם כלום לא בסדר.. אבל אני כאן רק בשבילך ילדי, אהיה חזקה בשבילך תמיד אשאר לצידך... לעולם לא אנטוש אותך!

לפני 7 שנים. 10 באוקטובר 2016 בשעה 17:24

״ הרי את מותרת לכל אדם״
ביום שאמרת מילים אלו , כן רק שם הבנתי, זהו איבדתי אותך, וויתרת עליי במעמד זה, כאילו אמרת לי , יאללה תתחילי להזדיין, זדייני לי מהחיים, זדייני לי מהעיניים , זדייני פשוט זדייני..!

לפני 7 שנים. 10 באוקטובר 2016 בשעה 17:19

בנית לי בית, והחרבת אותו
נתת לי פרחים אך התברר שהיו רעילים
נתת לי אהבה, אך הפכת לקרח
נתת לי מילים שהתבררו לשקרים
נתת לי הכל, אך דבר אחד קטן ומושלם השארת לי... בבקשה גם אותו אל תהרוס...