זה לא בלוג!

היו לי אתמול שוב מחשבות עליך, פתאום באמצע היום, הן תפסו אותי לא מוכן.

לאחרונה הן פשוט עולות, אני לא בשליטה אבל אני לא צריך אותה פתאום.
אני רואה אותך למטה, בין רגליי, בין פלחי נדה למעלה ומטה, הכל רטוב, נעים, וחלקלק.

את עובדת קשה עם הלשון, כמו מנצח על המקהלה, מלחינה לי תענוגות עם הלשון, חודרת, נושקת, מוצצת ושולקת ....ואני, אני מטפס לי בעננים, מקפץ כמו ילד קטן, רוצה לגעת באלוהי הרימניג.

את מתמזמזת איתי שם בין פלחי, פשוט טורפת אותי בנשיקות, זורקת משהו על  "זה ממש כמו פות של בחורה".
ואני, אני מוצף בתחושות ורגשות, עטוף בהם כמו תינוק קטן, בטוח, חמים עם רצון לדמעות של שחרור...אבל לא מצליח לשחרר, אסור!

אני מתקשה להישאר מנותק ככה בלי מחשבות, בלי ניתוחים, רק הגוף.
אני לא רוצה שתפסיקי, אני נד בין הילד העטוף לילד הרעב שלא אכל כמה ימים, ילד שרוצה עוד ועוד ולא מסופק, בא לו לטרוף להכניס פנימה - תפתחי!!! עמוק יותר, רטוב יותר, חזק יותר!

אני נהנה..מגלגל עיניים פנימה...עוצם ופשוט נהנהההה. כמה נדיר שהילד הזה כל כך נהנה.

לפעמים היא שואלות אותי, איך אתה יודע?

אני שואל יודע מה?
יודע מה לעשות, לשלוט?

אני אומר לה אני לא שולט על כלום, אני מגיב, מנתב, מזיז, מכוון, אנא עראף קצת רואה עושה, פשוט!

לא, לא, היא אומרת אתה שולט, אתה שולט עלי!
אני עונה, איך אני שולט, נתתי לך משימות, נתתי לך הוראות, נתתי לך סטירות...טוב, טוב זה לא קשור עכשיו, זה לאחר כך.

היא אומרת לי, אבל אתה מכניס אותי למקום אחר, נו אתה שולט, למה אני לא מרגישה את זה אצל אחרים?
אני עונה לה, מה אני יודע מה אחרים עושים ומה את עושה איתם, אני זה אני ואת זאת את.

היא אומרת לי, טוב די, אתה שולט עלי! עכשיו אתה סתם משחק איתי!
אני עונה לה, באמת שאני לא מבין מה את רוצה, אני עונה לך ברצינות 🤷🏼‍♂️

טוב, טוב, אל תשגע אותי!
בוא תשכב אני רוצה לשים עליך ראש.
אני נענה לה...ממלמל לעצמי "שליטה מלמטה" ,אין מה לעשות 🤦🏼‍♂️

שוכבים כמה דקות, היא מביטה עלי.
אני אומר לה, את יודעת, רואים אצלך בעיניים הכל.
כל רגש שמתרסק אצלך בלב יוצא כמו להבה גדול בעיניים.
כל תחושה שהגוף מייצר, מורגשים אצלך בעיניים.
כל קול שהגרון של מקרין, משתקף לך בעיניים.
כל מחשבה שאת בונה, רואים אותה בעיניים.

אני מסתכל לך בעיניים ורואה הכל,
הם כמו מפה בדרך הביתה,
רק להסתכל ולעקוב,
לראות ולעשות.

טוב יאללה שימי ראש קצת יותר למעלה, הראש שלך לוחץ לי על הבטן!

יצא לי אתמול להסתכל על הצעצועים שיש לי, לא, לא...לא בובות ברבי ודובונים אני לא אבוש או ddlg לעצמי - למרות שיש את צ'יבורשקה וחבריו בכלוב🤔.

לא נכנס עכשיו למערכת היחסים שלי עם צ'יבו 🤐🫣.
בכל אופן, יש לי ים של צעצועים ואני לא מחשיב את הציוד הבדסמי - שמטרתו בעיקר להכאיב ( פלוגרים, חבלים, נרות, אש, מחטים וסכינים וכדו')..ואני בכלל לא מכליל מתקנים כמו הכיסאות דמוי סיבאן או את הכלים החשמלאים כמו מסור, מקדחה ( עם תושבות מיניות כמובן זה לא המסור כאן)...טוב די לפרסומות העצמית לא על זה הפוסט.

יש לי כל מיני אטבים, מתנפחים ודילדואים שרוטטים שואבים, זזים ימינה ושמאלה - קדימה ואחורה, כל מיני משאבות ומחשמלים...אתם לא מאמינים כמה חוטי טעינה שונים יש לי🤦🏼‍♂️

הכל מאוחסן בשקיות מיוחדות בקופסאות של קופסאות מגירות של מגירות וארונות שבקלות היו יכולים לאחסן אצלי מצעים או מגבות, שמעתי שזה מיקום פריים אצל הרבה נשים או בכלל שטויות טכנולוגיים של הייטקיסט משועמם.

אבל הנקודה שלי, שום דבר מזה לא בשבילי, כלום, נאדה!
ברגע שאני לא עם מישהי, זה שוכב שם ומעלה אבק - שאני צריך לנקות😞.
עכשיו אתם בטח אומרים, תקנה לעצמך, מה הבעיה?

אתם צודקים, אין בעיה... המוצרים לגברים זה שתיים וחצי מוצרים אם מדברים על מוצרי גירוי ולא כאב, זהו!

ואני שואל את עצמי, איך לעזאזל הגעתי למצב הזה?🤔
אז אתמול בשיחה עם ידידה הבנתי שכל פעם שפגשתי בחורה והתחיל משהו, השקעתי בצעצועים שהרחיבו (תרתי משמע) את המשחק המיני שלנו...שלא תבינו לא נכון, נהנתי מכל רגע, באמת!

אבל, ברגע שהכל הסתיים נשארתי עם חתיכות הסילקונים, המתכות והזכוכית שמעלות אצלי אבק.

עכשיו רגע, למה השקעת בכלל?

שאלה טובה, אני סקרן באישיות שלי, ואוהב לבדוק גבולות גירוי - כאב ולבדוק מה הגוף מולי יכול לתת לי (ואיתו גם הגוף שלי) . ואף אחת לא הגיעה עם הצעצועים שלה, כלומר גם לא חשבה לכיוון.
חלקן ממש כמו בתולות, בלי צעצוע אחד אפילו, המיעוט שבמיעוט השקיע ממש קצת,והשאר פשוט "ירשו" מהאקס וזה באיזה קופסא בעליית גג שאפילו הגרמנים לא יצליחו למצוא.

אמרתי לעצמי, אם רק היו לי חורים, אם רק! ...הייתי רוכש חצי מאלי!
אבל הן מסתבר לא צריכות כלום, גם מהצעצועים שנשארו מהאקס לא באמת יש שימוש...כבר שמעתי כל מיני משפטים "זה מזכיר לי אותו, אני לא יודעת איך להשתמש לבד, איבדתי את החוט המטען 🤦🏼‍♂️" וכו'...באייפון זה לא היה קורה!

עכשיו בואו, לקנות חדש באלי זה עשרות שקלים - מחיר של ארוחת שווארמה, גם הענייה ביותר יכולה להרשות לעצמה, ראיתי כבר פוסטים של לחם-חביתה מחרמניות ועניות הפייס עם חיוכים מאוזן לאוזן, על נעליים ובגדים אני כבר לא מדבר.

חשוב לי לציין אני לא משקיע במניות אלי או יחצן של חנויות מין, אין לי שום אינטרס כלכלי. גם עניין ההתמכרות לצעצועים שזה על פניו תמרור אדום...אני מאמין שזה קיים באחוזים מסויים כמו כל התמכרות - אוכל, סמים, סיגריות...אישית לא ראיתי ויתור להכניס אחד מהם לפה גם אם זה ממכר, לכן לא רואה סיבה דומה שלא להכניס לכוס משהו על פניו מענג.

בקיצור לא ראיתי נשים המוותרות על התענוגות עם תמרורי אזהרה חמורים הרבה יותר- סכנה מחקרית.של פגיעות בגוף ובנפש,מחלות וכו' , לכן לא חושב שזה התירוץ לא לקנות.
.וחשוב לציין גם את העובדה שאתם אנשים מבוגרים, סומך עליכם שתבחרו ותאזנו נכון.

אז מה העניין, למה בכף רגל יש השקעה מסיבית אבל בכוס לא?!
זה איבר פחות חשוב?!
אין מידות אצל הסיני?!
הצבעים לא לרוחן?!
חסרים סיילים כמו בבגדים ונעליים?!

איפה אתן בסקאלה הזאת של הצעצועים?
מה אתן קניתן ו/או ירשתן או גרוע מזה זרקן כי כועסות על האקס, מה ההשקעה שלכן בכוס שלכן?

אני שואל נשים, אבל אשמח גם לזווית הגברית בסיפור.

תמונה לאלגוריתם, אבל בעיקר להראות את כמות השיט שרכשתי במהלך השנים שלא משמש אותי בכלל.

אומנם לא אני כתבתי, אבל זאת הייתה אחת הבקשות שלי, שהיא תכתוב על החוויה.

היא לא בכלוב, אבל הרגיש לי שהחוויה שלה מיוחדת ושווה שיתוף.

מייד maid

אני לא זוכרת מי הציע את הרעיון, סטס Ctac DM או אני, שאבוא לפליי בתפקיד הבאטלר (או המייד - maid באישה).
כבר שנה שהחבר האהוב הזה חופר לי על באטלר, על החזון שלו, הפרוטוקול המדויק, כמה קשה למצוא אדם מתאים לתפקיד הזה..
ואני מצידי חופרת לו על הגילויים המרגשים שלי בעולם החדש שגיליתי פה, על השירותיות שלי, על השפחה, על משמעת וסדר והחפצה.
כבר השתתפתי באירוע דומה בתור משרתת,
אני משרתת את האדון שלי בבית בטקסיות ומסירות,
וחיכיתי בהתרגשות רבה לפליי הזה,
לראות לראשונה אנשים שחיכיתי להכיר
ובעיקר, להיות ה'מייד'.
כמה ימים לפני ערב האירוע סטס פירסם לכל מי שיהיו נוכחים, וגם לי, פרוטוקול מפורט של תפקיד המייד,
מלא חוקים! אסור לגעת בי או לנסות לקשקש איתי, פונים אלי רק באופן רשמי ורק בשם 'מייד'. אני רשאית לפנות אל האנשים רק ב'אדוני' ו'גבירתי', ואסור לי להישיר מבט. התפקיד שלי הוא לשרת את כל האורחים, לקבל אותם בכניסה בברכה רשמית ולקחת את התיקים שלהם, להגיש להם שתייה ואוכל, לסייע בסשנים אם מבקשים ממני ולתקתק את המטבח באלגנטיות כך שהמארחים יהיו חופשיים לגמרי לשחק.
האמת, לא היה לי קשה.
אני אוהבת לשרת, רגילה לתקתק מטבח או להגיש אוכל ולדאוג לכולם. הרקע שלי בחינוך ובמכירת אוכל במסיבות גם הרגיל אותי לרגעי הלחץ, כשהצטברו כמה בקשות במקביל. אלו לא היו האתגרים שלי.
האתגר הגדול ביותר עבורי היה לא לגעת, לא לחבק ולא להיות מחובקת או אפילו ליטופון קטן.. בחלל כל כך מלא באנשים היה לי מאתגר מאוד. עד כדי כך שהיה רגע שהתחכחתי עם הכתף בעדינות בחברה אהובה רק כדי להרגיש קצת מגע אנושי חחח
כל כך שמחתי כשמישהו הזמין אותי לקחת את היפה שלו, שהיתה כמו ציפור קטנה אחרי סשן יפהפה וכואב, וביקש ממני לכסות אותה בשמיכה ולחבק אותה. אוחח זה היה רגע של רכות שכל כך הייתי זקוקה לו.
האתגר השני היה לא להסתכל בעיניים. הרגשתי לרגעים לא מנומסת אפילו לא להביט באדם שמדבר אלי. אבל זה היה הפרוטוקול ועל אף כמה התפלקויות לא רצוניות (אולי חלק רצוניות 🙈) של העיניים, דבקתי בפרוטוקול.
כמעט כל הנוכחים קראו את הפרוטוקול ושיתפו פעולה מהרגע הראשון והייתי חייבת להניח שהם מבינים למה אני לא מסתכלת להם בעיניים. הסתובבתי בחלל הדירה והמטבח כל הערב בנעלי עקב ושמלת משרתת והקולר שהאדון שלי ביקש שאלבש (הוא לא בא איתי לאירועים אבל שמח 'להשאיל' אותי ושמח שאני מגיעה ומשתתפת).
עצם ההסתובבות במרחב כמשרתת, הרגעים בהם עמדתי בתנוחה המוסכמת מראש, יודעת שמסתכלים אבל לא יכולה להישיר מבט, לא לחייך לחברה אהובה… זה היה קצת כמו מדיטציה, כמו ללכת רק על הקווים. והמבט של סטס ששומר עלי ממרחק, מדי פעם מתקרב לתת קצת ביטחון וחום אנושי שהיה נדרש ❤
אני מודה על החוויה הזאת ומודה לכל המשתתפים שנתנו לי את הזכות להגיש להם משקה או אוכל, להלביש אותם במחוך ומגפיים, להחזיק את הראש ולעזור לעטוף בניילון, לנקות את הדם מהרצפה ואת שאריות המחטים, לחבק, לסדר ואפילו לשטוף כלים.
ומודה לסטס שמעבר לזה שהוא חבר טוב ושותף לדרך, גם איפשר לי לחלוק בצורה כל כך נעימה ונקייה טעימה מהבדס"מ שלי (שהוא בדרך כלל הרבה יותר מטונף חחח).

בִּמְסִבַּת הַזִּמָּה

מִסָּבִיב לַבָּמָה
עָמְדוּ לְהִזְדַּיֵּן
בָּחוּר עִם בַּחוּרָה

זֹאת הַחַרְמָן רָאָה
וְהִנֵּה גַּם הוּא בָּא
אִתּוֹ הַחַרְמָנִית
וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה

לָהּ לָהּ לָהּ,
לָהּ לָהּ לָהּ,
לָהּ לָהּ, לָהּ לָהּ לָהּ,
אִתּוֹ הַחַרְמָנִית וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה.

רַק הַבּוֹדֵד הַמְּסַכֵּן
עָמַד לוֹ בַּצַּד
הוּא נֶאֱחַז בְּמַקְלוֹ
לֹא נָע וְלֹא נָד

אֵיךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ
אֵיךְ אוּכַל לְזַיֵּן
וְיָדִי כֻּלָּם
כֻּלָּם רֵיקִים עוֹד?

לֹא חֲמִישִׁי וְלֹא שִׁשִּׁי,
כִּי אִם יוֹם רָגִיל סְתָם,
וּבִמְסִבַּת הַמִּין
קוֹל שָׂשׂוֹן וּמִשֶּׁגַּל עַם.

הֲדֵיגִי בָּעֶמְדָּה,
בַּחֲצַר הַצַּלָּם, -
זִין מִי זֶה אֵפוֹא
מִפִּמְפּוּמִים תֵּעָצֵר?

וּבִמְסִבַּת הַזִּמָּה
מִסָּבִיב לַבָּמָה
קָפַץ הַבָּחוּר, הֵרִים שׁוּק,
קָם לְהַשְׁפְּרִיץ עַל הַבַּחוּרָה.

וַיַּרְא זֹאת הַבַּלְיָן
וְלֹא יָכוֹל עוֹד עַמּוּד
וּלְאַחַר כַּמָּה שׁוּרוֹת
רָץ עִם הַבַּלְיָנִית לַמִּטָּה.

בֶּן סְוִינְגֶּר צָהֹב הַמְּעִיל
מִכְנָסָיו אָז הִפְשִׁיל
וּבַחֲטָפוֹ נְשׂוּאָה
קָם לְזַיֵּן בַּגִּיל.

וְיִבְעָר אָז כְּאֵשׁ
מְקַנְּאָה לֵב הַבַּעַל
וְיִקְפֹּץ לְמַזְמֵז
עִם אָחוֹת הַנְּשׂוּאָה.

וְכִרְאוּת זֹאת הַחַרְמָן
הִתְאַפֵּק לֹא יָכוֹל
וְיִתְפֹּשׂ חַרְמָנִית
וְיָצָא בְּמָחוֹל.

וּפִתְאוֹם - שִׂימוּ רֶוַח -
גַּם הַבִּדְסָמִי זֶה בָּא
מְסַשֵּׁן בְּכָל עֹז
עִם בַּת נִשְׁלֶטֶת עָבָה.

וְגַם צֶמֶד הַחֶמֶד,
סַקְרָן וְסַקְרָנִית,
הִתְלַבְּטוּ בֵּין כּוֹס וְהַזַּיִן,
וְרָאוּ: לֹא גֵּרְשֹׁם!

גַּם הַבּוֹגֵד הָאֶבְיוֹן -
אַל אֶתֵּן פִּי לַחְטֹא -
בָּא לְזַיֵּן, בִּמְחִילָה,
הוּא עַל כָּל דִּיסְקְרָטִיּוּתוֹ.

וְתִרְעַשׁ הַמְּסִבָּה
וְיָהֹם בָּהּ כָּל שְׁבִיל
מִזִּיּוּנִים וּנְגִינָה
וּמִמִּצְהֲלוֹת גִּיל.

רַק הַבּוֹדֵד הַמְּסַכֵּן
עָמַד מִן הַצַּד,
עַל מַטֵּהוּ נֶאֱחַז
וְלֹא נָע וְלֹא נָד.

"אֵיכָה אוּכַל לְמַשֵּׁשׁ,
אֵיכָה אוּכַל לְזַיֵּן -
וְצִיצֵי לֹא נִשְׁאֲרוּ כְּבָר,
וְאֶשְׁכֵי מִלִּים עוֹד.

הכניסיני תחת ישבנך

והיי לי נקב וגמה
ויהי חורך מקלט ראשי
קן גניחותי הרועשות.

ובעת הבקעתי בין הפלחיים
שחי ואגל לך סוד תשוקותי
אומרים יש בעולם אנאלי
היכן האנאלי?

הכניסיני תחת ישבנך...

ועוד פאמפ אחד לך אדחוף
זיקפתי נשרפת בלהבה
אומרים אנאלי יש בעולם
מה זה אנאלי...

הכניסיני תחת ישבנך...

הקונדומים רימו אותי
היה חומר אך גם הוא התייבש
עתה אין לי כלום בישבנך
אין לי דבר.

הכניסיני תחת ישבנך...