פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך
הוד מעלתה הייתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה היתה
הוד מעלתה.
יום אחד הופיע ג'ק ספסר ההימורים
ברנש די מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
ישר בלקקן
הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
למטה עד סופן
מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בעיניו תמיד היתה
הוד מעלתה
הרופא הביט בה וקבע זה אבוד
אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה היא לא תוכל לזוז
גם לא לעמוד
כל האזרחים אותה השאירו לבד
טוב למי יש זמן
מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו חדרו הצר
ובזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה
פנקס הקטן שרת שנים במסירות
את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות
לא נותרה פרוטה
כל מה שצוותה עליו צמיד או עגילים
הוא מיד נתן
וברחוב דחף הוא את כסא הגלגלים
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה
יום אחד הודיעה, "קר לי פנקס בוא
ניסע לדרום החם", ארוכה היא הדרך ואין כסף למסע
"דחף אותי לשם"
הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים
אפילו לא רטן
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילים
זה פנקס הקטן
היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד ועם כסא הגלגלים
מכפר לכפר ללא מילים
כי בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.
וכשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
היא אמרה פתאום
"רד על שתי ברכייך, רד נא פנקס הקטן
כי הגיע יום
מהיום אביר תהיה להוד מעלתה
כי כבר בא הזמן
אהבתיך, בוא נשקני נא
בוא, פנקס הקטן"
הוא נשק רכות רכות לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות מלחייה הצמוקות
וכך נפחה את נשמתה
הוד מעלתה.
למחרת היום כתבו פתאום בסמרטיטון
משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
והיכה תייר
את גבו שבר ובמכות במוט ברזל כמוכה שטן
וכולם אמרו מה זה קרה לעזאזל לפנקס הקטן
אבל הוא לא השפיל מבט גם כשהגיע למשפט
ולא גילה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה.
וכשעלה בצעד קל על הכסא המחושמל
עלה שקט ומחייך ולא הסביר על מה ואיך
כי הוא נזכר בנשיקתה
של הוד מעלתה.
ביצוע: ששי קשת מילים: דן אלמגור לחן: מתי כספי
לפני 20 שנים. 24 בינואר 2005 בשעה 8:13
