הגרון

המשרד שלה די קרוב למשרד שלי ואני קופץ לשם באמצע היום בלי להודיע.

אני: מזל טוב כפרה

היא: תודה.

אני: איך את חוגגת?

היא: אתה יודע, בעלי. משפחה. רגיל.

אני: אני פה למטה, בואי רגע. הבאתי לך משהו.

היא: מה פה?

אני: פה פה. ברחבה מול המשרד.

היא: אוי, אני רואה אותך מהחלון. דקה יורדת.

אנחנו מתחבקים ברחבה ואני מוביל אותה אחרי לרכב שלי. יום חמים. שמש. המזגן עובד. 

היא: אז מה הבאת לי?

אני: <עושה כאילו אני פותח מכנסיים> את זה!

היא: <צוחקת>

אני: את זה. 

אני מושיט לה קופסה קטנה. היא פותחת. בפנים יש מצבטי פטמות קטנים, עם משקולת כדורית קטנה ומבריקה.

אני: מזל טוב

היא: 

אני: תענדי אותם

היא: מתי?

אני: עכשיו.

היא פותחת את החולצה מולי ברכב ועונדת את המצבטים. אני רואה את המשיכה של המשקולת הקטנה. אני רואה את הכאב הקל על הפנים שלה. כיווץ כזה של הפה והעיניים.

היא: אתה מרוצה?

אני: את לובשת יותר מדי בגדים.

היא: <צוחקת> אפשר להוריד את המצבטים?

אני: לא עכשיו. עוד שעה. לפני שאת חוזרת הביתה.

היא: רואים את זה דרך החולצה.

אני: אני בטוח שתסתדרי.

היא: מתי נזדיין?

אני: מבחינתי אפשר עכשיו.

היא: <צוחקת>

אני: בואי אלי מחר בבוקר, לפני העבודה. אני ער משש ועובד מהבית עד הצהריים.

היא: אבוא.

אני: ותביאי איתך את המצבטים.

היא: ברור.

אני: וגם איזה ביס מעוגת יום ההולדת שלך, לקפה של אחרי.

״תקשור אותי״ היא אומרת ומיד מוסיפה ״אל תזוז״ כשאני מנסה לקום להביא את הרצועות. ״לא תזוז״.

אני צוחק ״לא צריך אביזרים״ אני אומר לה.

אני מסתובב ונשכב עליה. לופת את פרקי הידיים שלה חזק. הידיים שלה דקות ואני מקיף אותן בקלות ומהדק סביבן אצבעות. היא מסתכלת עלי.

הזין שלי עומד והרגליים שלה פשוקות ואין צורך בהכוונה של יד. כמה תנועות עדינות עם האגן ואני בתוכך. זז לאט. לוחץ עם המשקל שלי על הידיים שלה.

זז לאט. תנועה ארוכה. זין נכנס לאט. זין יוצא לאט. מגיע לקצה. מחכה. נכנס. לאט. לאט. עד הסוף. עד כל מה שיש לי להכניס.

״תזיין אותי״ היא אומרת, ואני לוחץ לה על פרקי הידיים כשאני מרגיש שהיא מנסה לזוז ומגביר את הקצב עם האגן. קצת יותר מהר. קצת יותר חזק.

היא מנסה להשתחרר מהלפיתה שלי אבל אני גדול יותר. חזק יותר. אני מרגיש את המאבק שלה ומרגיש את הכוח שלי וזה רק מעמיד לי יותר וזה מדרבן אותי לזיין חזק יותר. וחזק יותר. 

אני יוצא ממנה, או תכלס היא הודפת אותי החוצה ממנה כשהיא גומרת, וכמה שניות אח״כ אני שוב בפנים. חזק. מהיר. עדיין מחזיק לה את הידיים.

היא צועקת ואני מזיין אותה עד שאני גומר. שולף את עצמי ברגע האחרון ורואה את הזרע שלי על הבטן שלה. 

אני מתנשף. היא מתנשפת. אני משחרר את פרקי הידיים שלה ונשכב עליה. היא מחבקת אותי.

״מה זה היה?״ היא שואלת, מתנשפת עדיין.

״סקס״ אני אומר לה, ״לא שמעת על זה?״

בימים שאחרי היא שולחת לי תמונה של הסימנים הכחולים שהאצבעות שלי השאירו על פרקי הידיים שלה.

״מזל שעדיין קריר״ היא אומרת, ״ואני יכולה ללכת עם ארוך״.

״מתחמם מחר״ אני אומר לה. ומוסיף סמיילי קטן.

שבת בצהריים. המרפסת פתוחה. האוויר קריר ונעים. אני יושב על הספה בסלון והיא על הברכיים מולי, בין הרגליים שלי, עם הזין שלי בפה שלה.

אם אני מרים את הראש ומסתכל שמאלה, אני יכול לראות את השכן המבוגר בבנין ממול מסתכל עלינו מהמרפסת שלו.

אבל אני לא מרים את הראש. 

שלא יבהל ״שתופסים אותו״ ויברח.

״יש לי שאלה״, היא שואלת, כך אחרי כמה שנים שלא היה בינינו קשר, ״ולא - אני לא הולכת להיכנס איתך למיטה״ היא מוסיפה מיד.

״את מכירה אותי כל כך טוב״ אני עונה, ״אין לי צפיות, אחרי כל הזמן הזה״

״חחחח עאלק אין לי ציפיות״, היא עונה, ״בטח ראית הודעה ממני וישר חשבת שאני רוצה״.

״ברור, ו...?״ אני שואל.

״רוצה, אבל לא באמת. בעלי לא יאהב את זה ואני לא אוהב את עצמי אם אעשה את זה״.

״מעריך את הכנות״, אני עונה, ״מה השאלה?״

״אתה... אתה אתה. כלומר - אתה איך שאתה, וזה היה לי טוב וכל זה, אתה יודע״

״אני יודע. היה טוב גם לי״

״ובעלי... הוא... לא כזה. כלומר, הסקס טוב וכל זה, אבל חסרים לי... אתה יודע״.

״אני יודע. איפה השאלה?״

״איך אני לוקחת אותו והופכת אותו ליותר... כזה?״.

״אי אפשר״ אני עונה ולוקח פאוזה. ״סתם נו, יש לכם דיאלוג טוב? זה פתוח בינכם? מה את אוהבת? מה את רוצה?״

״כן. אמרתי לו הכל, כמעט״

״אני יכול לנחש מה לא אמרת״

״סתום. חחחח״

״:-)״

״אז אמרתי לו הכל והוא מנסה, ולפעמים יוצא לו בסדר, אבל זה לא בא ממנו מבפנים״ היא אומרת, ״זה לא מי שהוא ואני מרגישה את זה. אתה יודע איך זה - כל הזמן שואל אם זה בסדר ואם כואב וכל זה - והוא לא קרוב בכלל״.

״מכיר את זה״.

״אז איך אני לוקחת אותו ועושה ממנו יותר?״

״נראה שאת עושה מה שאת יכולה. את לא יכולה להפוך אותו לכזה. את יכולה ללמד אותו להיות קצת יותר כזה. להתרגל ללהיות כזה. fake it till you make it, זו כנראה הדרך היחידה״.

״כן, זה מה שחשבתי״

״את יכולה ללמד פחדן להיות פחות פחדן, אבל את לא יכולה להפוך אותו לאמיץ״ אני אומר לה, ״בלי כוונה לפגוע או משהו כזה״.

״כן כן.״

פאוזה.

״אז...?״ אני שואל

״תשכח מזה״

״חחח :-)״ אני עונה, ״יש לי עדיין תמונות שלך מהפעם ההיא״.

״וואיי... שלח לי״

אני מחפש במיילים הישנים ומוצא את התמונות. שולח לה אחת.

בתמונה רואים אותה מהגב, זקופה ועל הברכיים, על המיטה בדירה שהייתה לי אז. החדר שטוף אור של בוקר. היא עירומה. השיער המבולגן תמידית שלה אסוף מעל הראש. על הגב והתחת אפשר לראות סימנים אדומים טריים לצד סימנים כחולים ישנים. אפשר לראות על הצוואר את השרשרת של מצבטי הפטמות ואם מסתכלים טוב אפשר לראות את הפטמה השמאלית שלה עם מצבט.

״זה מחרמן״ היא אומרת

״אני אעשה על זה ביד אח״כ״ אני אומר לה

״אל תתחיל איתי״ היא עונה.

״אני פה מתי שתרצי״ אני אומר לה.

״אני יודעת. אני יודעת״ היא עונה, ולמרות שהכל כתוב אני יכול לשמוע אותה נאנחת.

אני לוגם לאט מהקפה שלי, שקניתי כשהייתי בדרך אליה אחרי שהורדתי את הילד בבית הספר, שמונח עכשיו על שידת המגירות בכניסה לדירה שלה, בזמן שהיא יורדת לי, עוד לפני שחלצתי נעליים וחושב אם לסיים אותו או לעזוב ולקחת אותה לחדר.

לא עומד.

מה לעשות. קורה. לפעמים.

היא יורדת לי וזה לא עוזר.

מת.

היא שוכבת מולי ואני מביא ביד לזין הרופס שלי.

פאפ פאפ פאפ. רבע זיקפה. מתקרב אליה. גומר.

קצת עליה. הרבה על הסדין. 

קורה.

היא: קורה.

אני: קורה.

היא: אתה בטח רוצה להשתין עלי עכשיו

אני: <זיקפת בטון> ססססאממממק.

עשר וחצי בלילה.

אני: מה קורה? חשבתי עלייך.

היא: שכח מזה.

אני: לילה טוב.

----

אני: מה קורה? חשבתי עלייך.

היא (אחרת): הוו... עכשיו אתה נזכר?

אני: את יודעת איך זה.

היא: אני יודעת איך זה.

אני: אז מה את אומרת?

היא: לא.

אני: לא לתמיד או לא לעכשיו.

היא: לא לעכשיו. מאוחר. דבר איתי מוקדם יותר בפעם הבאה.

----

אני: מה קורה? חשבתי עלייך.

היא (שלישית): :-)

אני:

היא: מה חשבת?

אני: כמה מלוכלך להיות?

היא: הכי

אני: חשבתי על זה שאני רוצה לראות אותך נקייה ומריחה מסבון במקלחת שלי... אחרי ששטפתי ממך את השתן שלי...שניקיתי איתו את הגמירה שלי מהפנים שלך... אחרי שסיימתי לזיין לך את התחת עד שהתחננת שאפסיק.

היא: ומתי כל זה קורה?

אני: אני לבד בבית.

היא: תן לי שעה.

אני: אני אפעיל את הדוד.

היא עירומה. אני קושר לה את הידיים מאחורי הגב ומושיב אותה על המיטה.

אני ניגש ומלקק לה את הפטמה. הרטיבות חשובה למקרה הזה. אני משאיר את הפטמה הימנית שלה רטובה מרוק.

אני מחביא ביד פרוסה קטנה של פלפל ירוק חריף. לא צריך הרבה. פרוסה דקה.

אני לא מראה לה מה אני עושה. ניגש מאחוריה וחופן לה את החזה. מוודא שהפרוסה נוגעת בפטמה. ברטיבות של הרוק.

מוריד את הידיים. מתיישב מולה ומחכה.

״מה זה״ היא שואלת כמה שניות אח״כ, ואני יודע שזה התחיל לעבוד. אי אפשר לעצור את זה. צריבה.

הפטמה שלה משדרת למוח תחושה של שריפה.

"זה כואב״ היא אומרת.

״אל תזוזי. תסתכלי עלי״.

״מה עשית לי״

״סוד״ אני אומר לה ונוגע בה ביד השניה, מרגיש איך הכוס שלה רטוב. ״תראי כמה את רטובה מזה״ אני אומר ונותן לה ללקק את היד.

היא מלקקת. היא נשכבת אחורה ומתפתלת.

״זה כואב״ היא אומרת שוב ושוקעת לתוך עצמה בשתיקה.

אני מסתכל עליה בשקט סופגת את הצריבה הזאת לתוכה. רואה איך היא מתפתלת. איך היא מנסה להסתובב לנגב. למצוא דרך להעביר את התחושה הזאת של הכאב החם.

זה עובר לבד.

כמה דקות.

נצח בשבילה.

ואז אני עובר לפטמה השניה.

עם מי צריך לשכב כדי לקבל מציצה בעיר הזאת?

למי צריך למצוץ כדי לזיין בתחת?

את מי צריך לזיין בתחת כדי להשתין?

פאק, כמה שנמאס לי משיחות היכרות בנאליות. וגם לא בנאליות.

הכל אותו הדבר שוב ושוב ושוב. אין לי כח לזה.

הסקס שבקצה המנהרה לא מפתה.

אני אלך לעשות ביד וזהו.

לנשום.

הזמן עוצר. אני מרגיש כל נשימה. כל פעימת לב.

אני מרגיש את הלחץ בשלפוחית. אני מרגיש את הזיקפה מאיימת לעלות.

אני צריך להרפות.

וזה לא בא.

לנשום.

שקט באוויר. היא נושמת. מחכה. הגוף שלה עירום ומתוח, הפה פעור, השיער מפוזר, סתור. 

אין שעון, אבל אני יכול לשמוע את מחוג השניות. קלאק קלאק קלאק.

וזה לא בא.

כל שניה היא נצח. עולם שלם של כישלון.

אני נושם ומחכה.

מנסה להרפות. לשחרר. לתת לזרם לצאת ממני.

היא מסתכלת עלי. חצי מחייכת. חצי לא.

קר.

אני מחזיק לה את הראש.

אני מרגיש טיפה מתקרבת וחוזרת. שריר לא רצוני מתהדק.

חזרה להתחלה. לנשום.

זה לא בא.

חזרה להתחלה. לנשום.

זה יבוא.

חזרה להתחלה. לנשום.

זה יבוא.