בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גן עדן של שוטים

Interlude
לפני 14 שנים. 10 במאי 2010 בשעה 17:38

שישי בלילה, טיש, אישתי החוקית אוספת אותי מהבית יחסית מוקדם. נסענו לרוטשילד ומצאנו לנו בית קפה נחמד קרוב לפאב שקבעתי עם הבחור שלי.
רציתי להפגש עם אישתי, עדכונים טלפוניים על מה שקורה בימים האחרונים לא מספקים אותנו.
הזמנו קפה חזק והתעדכנו מה ומי ואיך. דנו על התקופה האחרונה בחיי. היא הגיעה למסקנה "מה שצריך לקרות יקרה". צודקת החוקית שלי.
פתאום שמנו לב לשעה ולמרות שרציתי שהיא תבוא איתנו לפאב, לטיש היו עניינים אחרים. נפרדנו לשלום והלכתי ברגל לפאב.

***

אחרי כמה משקאות האווירה החלה להשתנות ביני לבין הבחור שלי, מצחוקים וחיוכים ביחד, נכנס מתח מיני חזק ומגרה.
ישבנו על הבר מסתכלים אחד על השנייה והיד שלו ליטפה את רגלי החשופה וטיפסה לאט למעלה. התענגתי על המגע שלו.
הבטתי ממולי ועל הבר קלטתי את הבחור הצעיר שלטש עיניים מתחילת הערב ולא הפסיק לצחקק עם החבר'ה שישב איתם.
"נראה לי שאני הולכת עליו" אמרתי לו והפנתי את מבטי לבחור המצחקק.
"דווקא עליו?" הוא השתומם, "הוא ממש לא הטעם שלך".
"אני הולכת עליו" הצהרתי, קמתי מהכיסא וניגשתי לבחור המצחקק.

***

הגענו אלי הביתה, אני והמצחקק. פתחתי את כל החלונות בבית, הנמכתי את המוזיקה בתקווה שהבחור שלי נסע אחרינו והוא כבר בחצר.
רציתי שישמע ואולי אף יראה את הצלליות שלנו.
הבחור המצחקק חיפש את מתג האור תפסתי לו את היד "תשאיר חשוך".
התחלתי להתפשט ונשכבתי על הספה בסלון, לא לקח לו הרבה זמן להצטרף אלי.
כשנגמר, הדליק סיגריה, הרמתי את הבגדים שלו מהרצפה וזירזתי אותו ללכת. התעטפתי בשמיכה וחיכיתי לדפיקה בדלת.

***

כשפתחתי לבחור שלי את הדלת, הבטנו אחד בשנייה שניות ארוכות ושתקנו.
הוא הוריד ממני את השמיכה. זה היה מהר,זה היה חזק ושנינו שכבנו מתנשפים אחד ליד השנייה.
הסקס היה מדהים.. ייזכר לטוב. בין הטובים שהיו.

***

עכשיו אני נזכרת שלפני שהתכרבלנו במיטה התכרבלות של שבת בבוקר שבאה כהמשך ראוי ללילה של לפני,
חדר השינה התמלא באור עם ריח חדש וטוב. הסתובבתי ימינה עייפה והבטתי עליו ישן.
אמרו לי פעם שעל מנת להכיר אדם טוב יש להביט בו ישן. ברגעי השינה הוא הכי אמיתי בלי מסיכות.
הבטתי בו, נראה כמו ילד אבוד, רציתי לנשק אותו אבל המשכתי רק להביט בו כשהקול של אשתי מהדהד לי בראש עם "מה שצריך לקרות, קורה".

לפני 14 שנים. 25 באפריל 2010 בשעה 18:28

בוקר טוב
התעוררתי
3 שנים של תרדמת עמוקה
מנגבת את האבק מהבלוג
ומתאוששת מסופ"ש נפלא שהיה עבורי wake up call

עכשיו כשאני ערה, אפשר קפה?

לפני 17 שנים. 20 במרץ 2007 בשעה 21:48

ארוס,
התעוררתי אתמול לתוך חלום בלהות, סיוט, חיכיתי שמישהו יעיר אותי ויאמר לי שהכל טעות.
יום אחרי, קוראת את המילים: EROS ז"ל, עדיין בלתי נתפס. עוד לא מעכלת, לא מפנימה, לא מאמינה.
כל כך הרבה כאב, צער, יגון ודמעות השארת מאחורייך...
ליווית אותי שנים, כבן זוג, חבר, רע, וגם ידיד אחרי הפרידה. עברת איתי לא מעט.
כמי שהיה אחת האהבות הכי גדולות בחיי, ואחד מן האנשים היותר משמעותיים בחיי,
אני זוכרת איך הערצת תכונת אופי שלי יותר מהכל, כל הזמן אמרת שאני אישה חזקה.
איך כל החוזק הזה התפרק אתמול ... נשברתי. לחתיכות...
לא מצאתי בעצמי כוחות לראות אותך נטמן באדמה, לא מסוגלת...
אין מילים בעולם שיוכלו לתאר את הרגשתי.
אין משהו שיוכל לשפר את הרגשתי.
אני אתאבל עלייך כל החיים.
לנצח תישאר אצלי בלב.

ע.

לפני 17 שנים. 11 בדצמבר 2006 בשעה 17:37

לא זכרתי אותו כזה, כזה...זאת אומרת...כל כך...
מה קרה לו בכל הזמן הזה?

בוקר.
התעוררתי מצלצול טלפון. לא הצלצול שלי. הרגשתי אותו קם מהמיטה ועונה.
שמעתי אותו במעומעם מדבר בפלאפון שלו. עצמתי את העיניים בחזרה...איזו עייפות.
בקושי ישנו שעתיים.
הלילה שעבר היה מטורף. מטורף? הזוי. אני גמורה. לא להאמין, גמורה סופית.
שמעתי אותו מדבר קרוב, פתחתי עיניים בחוסר חשק.
ראיתי אותו עומד מולי נשען על הדלת, משוחח עדיין בפלאפון מביט בי מחייך.
סרקתי את גופו העירום היפהפה במבטי כאשר נתקע לי המבט בהפתעה על הזקפה שלו.
"אוי לא!" נפלט לי..(מה? שוב? הוא לא נורמאלי...)
הוא סיים לשוחח נשכב עלי מעל השמיכה וחייך "אוי כן!"
"לא, לא..זוז ממני. השתגעת או מה?. כמה פעמים?!"
"רגע, מה? את סופרת לי?" שאל,
"כן, במקרה שלך זה נדרש" עניתי.
"שאתחיל לספור את שלך?..זה הרבה יותר".
"אני עייפה, לא מסוגלת יותר, תן לישון". הזזתי אותו ממני והתכסתי בשמיכה מעל לראש.
הוא משך את השמיכה והחל לנשק לי את הבטן, נשיקות קטנות כאלה, חושניות... הלשון שלו דגדגה אותי.
הפה שלו עלה למעלה לחזה באיטיות שהטריפה אותי... הלשון שלו לקקה לי את הפטמות בתנועות מעגליות...
מגרות..ממיסות...הנשימות לא סדירות...שיט...התעוררתי לגמרי.
טוב, אולי בעצם בא לי שוב...עצמתי עיניים. בעצם בטוח בא לי שוב.
"אתה לא שפוי" הצלחתי למלמל תוך אנחות
"הו כן...כן...בוקר טוב גם לך "גברת שפיות" לחש לאוזני.

עכשיו, שאני יודעת בוודאות שאתה קורא אותי - מה אתה מחייך לך שם אה?

לפני 17 שנים. 6 בדצמבר 2006 בשעה 13:21

אני: "הלו?"
הוא: "היי כוסית"
אני: "היי...." (אני בשוק)
הוא: "מזהה מי זה?"
אני: "ודאי, אתה רשום לי על הצג" (זיהיתי זיהיתי...על ההברה הראשונה זיהיתי)
הוא: "אני עוד רשום אצלך, כבר מעודד"
אני: "אתה בארץ?" (הלוואי...תגיד כן, תגיד כן)
הוא: "איך ידעת?"
אני: "ניחוש פרוע, כמה זמן אתה כבר בארץ?"
הוא: "שבועיים"
אני: "יפה לך" (ורק עכשיו התקשרת? בן זו....!!)
הוא: "התגעגעתי אלייך"
שתיקה
הוא: "לא התגעגעת קצת?"
אני: "קצת.." (לעולם לא תדע כמה)
הוא: "אז התגעגעת...אני רוצה לראות אותך"
אני: "לא חושבת שכדאי"
הוא: "בגלל מה שקרה בפעם האחרונה?...אנחנו צריכים לדבר"
אני: "עזוב, לא רוצה לדבר על זה, שכחתי ומקווה שגם אתה" (אין סיכוי שאשכח)
הוא: "בואי ניפגש. רק לקפה, שום דבר לא מחייב"
אני "נראה" (כן)
הוא: "כמו שאני מכיר אותך אני מבין שזה כן"
אני: "אל תבנה על זה" (יש לי חולשה אלייך ואתה יודע את זה, אני שונאת את זה)
הוא: "שישי"?
אני "שבת, אצלי"
הוא: "סגור. להביא איתי משהו?"
אני: "שום דבר" (חיבוק?)
הוא: "אני מחכה לזה, לא תצטערי על זה, אני מבטיח"
אני "ביי" (אני כבר מצטערת)
הוא: "להתראות"


לפני 17 שנים. 2 בנובמבר 2006 בשעה 13:43

זה נעים כשמישהו עושה לך את זה, אפילו כייף.
מוזר...כשאני עושה את זה לעצמי זה, אני עושה את זה מהר, מתה לסיים עם זה כבר.
כשהוא עשה את זה, זה ריגש אותי מינית.

שכובה על הספה בסלון, רגליים מפוסקות, עוצמת עיניים, מרגישה את סכין הגילוח
עוברת לי שם בעדינות. קצת מדגדגת.
פותחת עיניים, רואה אותו מתרכז ומתמסר לעבודתו.
סוגרת עיניים שוב, מחייכת...
"סיימתי" שומעת אותו.
לוקחת מראה קטנה מכוונת, מביטה... פשוט מושלם!
נוגעת בעצמי, חלק ונעים.
אני אף פעם לא מצליחה לגלח בשלמות לבד.

הוא יודע שנותר לו דבר אחד לעשות. אין צורך שאגיד לו.



לפני 17 שנים. 25 באוקטובר 2006 בשעה 17:42

בפעם הבאה כשתבוא אלי
אקשור את עינייך במשי שחור, אשלול לך את הראייה
תקשיב לנשימות שלי, לנקישות העקב שלי מסביבך...ללחישות שלי אלייך
תרגיש את המגע שלי, ספק מכאיב ספק מלטף...את השריקה של השוט באוויר
שנייה לפני שהוא פוגע בך..
תחוש בחבל נכרך סביב הזין שלך
בטיפות השעווה שיטפטפו אט אט על החזה שלך ויתמזגו עם טיפות הקרח
תרגיש את שפתיי נלחצות לשפתייך, את הטעם שלי
תריח את הריח שלי כשאצמיד אותך ואכוון אותך למקום הכי אהוב עליך...
תשמע את האנחות שלי, תרגיש את הרעידות שלי בשפתייך כשאגמור.

בפעם הבאה...



לפני 17 שנים. 26 בספטמבר 2006 בשעה 17:22

שלי יפהפייה...

הטעם המתוק של שפתייך עוד על שפתיי.
עוד מריחה את ריח גופך וחשה את מגע עורך החלק עלי.
הלטיפות העדינות שלך, הלחישות ההדדיות באוזן...
החזה המושלם שלך...

מתגעגעת אליך אישה

נשאר לי טעם של עוד ועוד...




לפני 17 שנים. 22 בספטמבר 2006 בשעה 6:09

Tish Adams,

שנה טובה ומדהימה שתהיה לך יקרה שלי.
אני מאחלת לך את כל מה שאני מאחלת לעצמי.

המילה "חברה" קטנה מאוד לעומת מה שאת בשבילי,
הפכת להיות חלק בלתי נפרד ממני ומחיי,
נתת לי כל כך הרבה מעצמך, חלקת איתי רגעים שמחים
וברגעים הקשים תמיד התייצבת לידי ותמכת,
פשוט...ניצחת איתי הכל.

רציתי לומר לך, ששום דבר אינו נלקח כמובן מאליו,
אני מעריכה וזוכרת הכל.
רציתי לומר לך, כמה את מדהימה בעיני, וכמה את יקרה לליבי.

ויותר מהכל רציתי לומר לך – אני אוהבת אותך.

לפני 17 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 15:44

מוקדש לכן בנות.
אתן בטח מכירות את התופעה: הכרת מישהו, יצאתם פעם אחת, משהו שם לא הסתדר לך, סיימת את זה יפה ובנימוס ו...
הבחור לא מבין מה זה - לא.
אמרת שיש לך מישהו אחר. לא עוזר.
עשית טעות כשנתת לו את מספר הפלאפון שמנוצל עכשיו לרעה, לא מפסיק להתקשר ולהתקשר.
החלטת שלא לענות יותר. אולי התעלמות תביא להפסקת הצלצולים... וזה עדיין ממשיך.


הודעות SMS לא מזמן (אחרי 16 שיחות שלא נענו)

"למה את לא עונה לי?!!!!"
"הייתי עסוקה."
"ועכשיו?"
"גם עסוקה."
"מה את עושה?"
"עוסקת בפעילות מינית."
"מה???????"
"כן"
"מה עושה שם?"
"שמה זין עליך".