|
|
|
כאוס בערבית.
תוהו ובוהו.
לא כתבתי 3 חודשים.
לא מצאתי סיבה אמיתית לכתוב.
לא מצאתי למי.
לא מצאתי אותי.
אפילו לא מצאתי תוכן שיעניין מישהו/י.
הספקתי לקרוא לא מעט בלוגים בזמן הזה, חיפשתי משהו/מישהו/י שיחברו לי את התכנים לברכי הבדסמ שצמחתי עליו.
שלושה חודשים של קריאה דוממת ולא נמצא אפילו בלוג אחד שמתקרב, ואולי פיספסתי..
כנפיים ענקיות, קרעים שרוח הנצח נתנה בהן סימנים..
אני האחרון?
فوضى..
*עוד שנה חלפה.
כל הצלקות התעוררו, מגרדות, הזמן לא מקהה את הרגישות, לא באמת מוחק את הדיסקט.
יום הזיכרון.
עוד אחד.
עוד ניפגש..
עוד ניפגש.
https://www.youtube.com/watch?v=FbP29lWeHso
נכתב ולא כהזמנה לדיון..
לא באמת נתחיל למדוד כאב.
אתם חושבים שאתם יודעים מהו כאב.
כאב מזוכיסטי אינו באמת כאב כשפן ההנאה נמצא בקצה הדרך.
ואני ממשיך לרקוד עם שדים
מחייך אליהם בפה מדמם
כשרוחות עלומות מלוות את המסע.
להתעורר בלילות שטוף זיעה
שאגות זאביי שאינם
עוד מסתערות.
עיניי יבשו מדמעות
לוחמים לא בוכים בקרב
אין זמן לזה כעת
והקרב הזה לא נגמר
הקרב הזה לא תם.
קומו והסתערו
אל תספרו לי עכשיו על פגיעות
יש לי ארבעה קליעים משלי
העבודה שלנו לא הסתיימה.
ומתוך אותו ריקוד אני מפסיק לשמוע
את כליהם מנגנים
ימין ושמאל שלי אינם מגיבים
והילד הזה שמדבר עבורי במכשיר הקשר
לוחש לי באוזן עם מערכת גרון
"בוס, אתה מדמם"
ואני לוחש בחזרה
"הכל בסדר, 2, זו לא הפעם הראשונה"..
"תדאג שהסביבון יגיע להוציא אותנו מכאן".
הזמן לא עושה לנו טוב
האור עוד מעט יעלה
שלושה זאבים מוטלים לרגלינו
אחד מהם לא יחלום על הריקוד הזה
יותר.
עוד מטח אחד.
חום נעים מתפשט בחזה
חום רטוב.
העולם מתחיל להסתובב הפוך
אני צולל לקרקע לאט
נוזל
והכל אדום.
הצרחה בקשר של הילד מחזיקה אותי
עוד כמה שניות
"זאב 1 נפל ! זאב אחד נפל !"
ושריקה אחת
נוספת.
ודממה.
הילד קורס עלי והחור בצווארו מדוייק
כמו מבחן בהנדסה.
עיניו פקוחות שואלות.
ואין לי יותר תשובות.
רק רעש שהולם באוזניים.
חבלים שזזים מלמעלה
וזאבים חדשים שמגיעים.
דקירה אחת.
פתאם אין כאב.
ריח העופרת נעלם.
יש לו עיניים כחולות לרופא, מרגיעות.
אנו מכירים.
"תנשום" הוא אומר
"2 ס"מ מהלב.."
"גם הפעם השטן ברח ממך".
בלילה ההוא חצי מהחוליה נמחקה.
3 מתוך 6 חזרו בשקים שחורים.
ככה רצה העולם.
3 קברים לא מסומנים.
לא מדליקים משואות לחיילי צללים, אף אחד לא יודע, אף אחד לא יכיר.
3 זאבים בלילה אחד.
רובכם לא הייתם.
חלקכם חגג.
לרקוד עם זאבים..
זר לא יבין.
גם ברגעים הכי נמוכים שלך, תזכרי,
מי בצד שלך, מי לא ומי ינסה לנצל אותך.
את..כן, את.
כל התורה בשני משפטים.
פייסכלוב שלום !
היום אעלה תמונה בתחתונים עם סנופי..
כולי מצומרר מהתרגשות.
למי שתהה/תהתה לאן נעלמתי אז התשובה נמצאת לעיל.
קצתי באותם פוסטים, אותן שטויות, אותו מיקי ומיני מאוס, קצתי ביללות על הוא עשה והיא בחשה, בשטויות של האיומים הסמויים בקבוצות של נשלטות על מי השולט הכי כלבלבון או מרצה את עולמכן (כן..הקבוצות האלה פתוחות והמידע זורם..רואים לכן), קצתי בשיח ריקני של מתלהבות, של ילדות שטרם התבגרו אבל קולעות צמות מושלמות, קצתי.
זמן וואלהאלה.
מה שקורה בין 4 קירות יפה שישאר שם..ואם לא, לפחות כבדו את עצמכם/ן בבגרות מינימלית.
או שפשוט תמשיכו בגנון..קטונתי מלשפוט משהו מעבר למה שמעורר בי בחילה.
וואלהאלה.
יופי של מוסיקה.
שקט, צנוע, נסתר.
לפעמים, רק לפעמים,
(בכל זאת, הנרקסיזם שלי מצליף מיד וכואב)
עולה מחשבה כזו, של מה היה קורה אם וכאשר, מי הייתי כאחר, האם יכולתי להיות אחר, פחות מוכר, פחות ידוע, פחות הבלחות טלויזיה/עיתון, פחות הכל.
האם היתה בי שלווה אחרת?
האם יכולתי לחיות ב-50 קמ"ש?
מהויות של בוקר שלילי נוסף..
כשכולם סביבי חיוביים ואני נותר שלילי.
בא לי חופש.
'זדיינו.
תיזכרי את השם.
משועשע מהודעה עלומה שקיבלתי..
מי אתה?!
אז:
אדם פשוט.
זהו :)
10%- מזל
20%- כישורים
15%- ריכוז
5%- הנאה
50%- כאב
(תאשימו את הטיוב..)
100%-סיבות לזכור את השם.
BODYGUARD
(..Read the lyrics )
להפליג הביתה.
יצאת להפלגה, הנקודה האחרונה שמוכרת לך היא נמל הבית, מכשירי הניווט אינם פועלים, המפרש הגדול מובל בכוח הרוח.
ובתוך הדממה הגדולה את על השניים..
אחד כהה ואחד בהיר, את דוהרת על הגלים ששניהם רוחשים בתוכך, עינייך מתהפכות לאחור..
מכושפת.
את פוערת פה ומקבלת את הקברניט.
דמעות של אושר.
מפליגה.
הגעת.
הגעת הביתה.
הטיוב רק לקצב.
ובימים ההם הם יצאו מהמאורה, מהבהבים, מוכנים להטיל אש על עור חלק וממתין.
שנים הם מונחים מחכים, ריח העור והמתכת מתמזגים להם.
לדרקונים אין תאריך תפוגה.
הם מגיחים לקריאה, מגרגרים בהנאה במקצבים שמכתיב האוחז בהם.
העונג..
אין מספיק מילים ואש בעיניים להנאה שבאחיזתם.
הצמד המופלא..
היפים שלי.
אני בא מן המים.
אני בא מענן של אש.
זה העולם שלי.
היא באה מענן של סערה.
סערת מדבר פרועה, סמל הדרקון עליה,
מתכרבלת במוטת הכנפיים הענקיות, מרימה את ראשה, במתיקות של אין סוף לומדת את דרך הדרקון העתיקה, מפנימה את כוח המעמד.
העולם לפני ואחרי משתנה לאחר שלומדים את כוחה של האש הסגולה.
דרקונית.
ברוכה הבאה 2022..
'זדייני 2021.
עשית מספיק נזקים, ומצד שני..😈
