כרוניקה של הערצה

היינו במערכת יחסים ונילית שקיבלה טוויסט,

אני... מנוסה ששנים חוקר ולומד את העולם הזה, 

והיא...שולטת שרק נחשפה לעולם לומדת להכיר את עצמה בתוך שלל האפשרויות שהעולם המרתק הזה יכול להציע.

חווינו...ניסינו... מה לא....ועפנו...

ורק דבר אחד, עליו קראה וביקשה לחקור נשאר כטאבו

פורס-בי

הייתה לה משאלה לראות אותי במגע מיני עם גבר, זה משהו שהיא מאוד רצתה לחוות, שוחחנו על זה לא מעט. היא הייתה מרטיבה רק מהמחשבה על זה....

אין לי משיכה לגברים, אפילו לא טיפה אבל חוויתי פורס בי בעברי הרחוק ועצם העובדה שאני עושה את זה עבורה גירה אותי מאוד. לחוות משהו כי היא דורשת....

שוחחנו על זה לא מעט, על האפשרויות, היו הרבה דילמות, הזהרתי אותה מההשלכות שעלולות לקרות באקט כזה, כאילו ידעתי לחזות מה עלול לקרות ...ובתגובה קיבלתי "אויש נו אתה פחדן".... 

אז זה קרה

חוסך את הפרטים אבל איתרתי מועמד ראוי. כזה שיודע מה הולך לקרות והוא היה ממש היה אחלה.

התכונית הייתה לאסוף אותו, הוא, במושב האחורי, אני נוהג והיא יושבת לידי ובשלב מסויים לאחר סמול טוק קצר, במידה וזה מתאים לה...היא תבקש ממני לעבור למושב האחורי לארח לו חברה והיא תעבור להגה בעודנו נוסעים לצימר שסגרנו.

אנחנו בדלת היציאה מהבית....

את בטוחה? אני שואל? בטח...ענתה לי....

יצאנו....

**המשך בחלק ב'**

אין תחושה עילאית יותר מתחושת השייכות.

הרגע הזה שבו אני שייך, לומד להכיר את הגבירה שלי,

מה היא אוהבת, איך אני יכול לשמש עבורה בצורה הטובה ביותר.

לומד מחדש להכיר את עצמי, את הגבולות ואת תקרות הזכוכית שהיא דאגה מזמן שאנפץ.

אין תחושה עילאית מלהיות שייך ולכל דבר נפלא (כנראה) שיש סוף

אחרי תקופת שבר והחלמה, אוסף את השברים וחוזר לעצמי.

חוזר לכלביה.

מנוסה יותר, בוגר יותר, בשל הרבה יותר...

מוכן למסע הנפלא שהיקום יזמן עבורי

לבן זה לחלשים ובכל זאת

חג שבועות שמח🔥

להיות תחת רגליך

רכיבת בוקר

אני לא מזוכיסט.

אין באימפקט מענה שעונה על צורך כלשהו שלי, אבל הוא עונה על צורך אחר.

הצורך להתמסר ולהיכנע לגבירה שלי. מכור לתחושת ההתמסרות. הרגע שאני מחפיץ עצמי עולה על כאב ההצלפות ויכולת ספיגת הכאב עולה משמעותית.

עבור מזוכיסט אמיתי, אימפקט עונה על הצורך האישי שלו. אינטרס.

עבורי בדיוק ההיפך, התמסרות לקין, להיות נתון לחסדיה של גבירתי עם אפס אינטרס אישי מעצים אותי מאוד.

היא עוצרת את עצמה למרות בקשותיי להמשיך. היא יודעת מי אני, היא יודעת שאני מתמסר לה ושומרת עליי.

אני יודע שהיא עוצרת עצמה, שולטת לא רק בי אלא בייצרים החיתיים שבה.

אני מאוד אוהב אותה, את הגבירה שלי, על כל צדדיה. וכן, גם את היצר הסדיסטי שבה ולכן הייתה לי בקשה מיוחדת בסוף הערב.

ביקשתי סשן אימפקט. סשן שבו ניתן יחד ביטוי לחיה שבה, ערב שבו אהיה חפץ ליצר הסדיסטי שבה.

ביקשתי בלי רחמים הפעם.

ככה אני אוהב אותה, ככה אני אוהב להתמסר אליה.

To Be Continue.....

"לפני שנפגשנו היה בי סוד לא נגיש
הייתי כספת שאת הקוד אין לאיש
את כל החידות פתרת בעצמך
אני לא מפסיק להתרגש ממך"

בכל יום, בכל מפגש, בכל התכתבות מוצא עצמי מכור יותר ויותר.

מכור לחיוך, לליטוף, לתחושת הנחת שאני גורם לך.

"...ואז את חייכת אמרת לי את שמך
אני לא מפסיק להתרגש ממך"

אין כמו יום כיפור בכדי לרענן הסכמים ישנים והספר ארבע ההסכמות הוא בהחלט אחד מהם.

- טוהר המילה

- אל תקחו שום דבר אישי

- אל תניחו הנחות

- עשו תמיד כמיטב יכולתכם

"כשאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, עם הזמן ההרגלים של השימוש לרעה במילים, לקיחת דברים באופן אישי והנחת הנחות יחלשו ויופיעו בתדירות נמוכה יותר. אל תשפטו את עצמכם, אל תחושו אשמים או תענישו את עצמכם אם אינכם מצליחים לקיים הסכמים אלה." 

(ציטוט מהספר)

תעשו כמיטב יכולתכם.

את חרותי שמרתי לי אותך כמו כוכב בסער
את חרותי עזרת לי לעמוד בכל כאב וצער
וללכת בדרכי גורלי עד תבוא גם עלי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה וללכת ללכת

את חרותי למען רצונך את שבועותי הפרתי
את חרותי לשמור בריתי איתך את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תיתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי ושלך רק הינני

את חרותי הורית לי לוותר על תפנוקים ונועם
את חרותי לימדת את ליבי גם בבדידות לשמוח
את שלימדת אותי לחייך למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעיי במסתור ולקום וללכת לי הלאה

את חרותי בלילה קר אחד הפרתי את בריתנו
וכך ערקתי לבדי מהשביל עליו פסענו שנינו
בגדתי בך חרותי הטובה אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה
בתנועה רחבה
נעלה את השער

יש משהו ביכולת המופלאה של בני אדם לחוות שיאים חדשים ברגע ניתוק המיינד מהגוף.

ניתוק המיינד נועד לנטרל את פאקטור ה"קשה לי", "אני לא מסוגל","זה גדול עליי".

זה לחלוטין לא עניין פשוט ומצריך תרגולת, תרגולת של התנתקות.

בצלילה חופשית צוללנים מתנתקים בכדי להאט את דופק הלב ולאפשר שהייה ממושכת מתחת למים.

ספורטאים אולימפיים מנתקים את המיינד בכדי לשבור שיאי עולם למרות שהגוף כואב ונמצא מעבר ליכולתו.

ואצלי, ניתוק המיינד נועד לאפשר טוטאליות עבור הגבירה שלי ברגע שאני זוכה לחוות עת עוצמת הפלוגר על גופי.

ברגע שהיד של גבירתי מטה את הנר והשעווה צורבת את עורי.

תחושה מופלאה של התמסרות.

ברגע של ניתוק המיינד מתאפשרת לי להגביר משמעותית את יכולת הכלת הכאב. הכאב הפיזי. העיניים נשואות לגבירה שאני כה מעריץ ואני שם עבורה.

טוטאלי מאי פעם.

חוויתי לא מעט סשנים בחיים.

חלקם טובים יותר חלקם טובים פחות, חלקם במסיבות וחלקם במרתפים אפלים. מכל סשן למדתי משהו חדש על עולם השליטה שמכיל בתוכו מנעד רחב של דרכי שליטה, השפלה וכאב.

אך מסתבר שחוויה אחת, המשמעותית מכל, לא חוויתי מעולם....

לפני שבוע חוויתי סשן עם הגבירה שלי, גבירה שיש לי רגשות מאוד חזקים אליה ושאני מאוד אוהב אותה.

מעולם לא חוויתי סשן עם עוצמת רגש כמו שזכיתי לחוות ועד אותו מפגש לא הבנתי כמה אלמנט הרגש הוא הכרחי.

באותן שעות שבהן הייתי מסור טוטאלית, לא עניין אותי כלום מלבד לשרת את גבירתי ולעסוק בהערצתה.

הרגשתי עילוי מכל מחווה שזכיתי לה ומכל חיוך שהצלחתי לספק לגבירה שלי.

לא הבנתי את עוצמת האירוע, אלא רק בחלוף מספר שעות שהקולר הוסר.

לוקח זמן רגע להבין מה חוויתי. העובדה שהייתי מנותק ונמצא באיזשהו Zone של התמסרות טוטאלית הייתה חדשה לי.

אני יכול לתאר את התחושה בצורה הטובה ביותר כחוויה חוץ גופית.

זה נקרא Subsapce.

תודה לך גברתי על שיעור נוסף שזכיתי להכיר

כלב טוב...שלך....