לפני 8 שעות. 29 באפריל 2024 בשעה 21:30
אין לי כח לעיר הזאת
אין לי כח אליה,
בלעדיו
Resistance level
לפני יום. 28 באפריל 2024 בשעה 20:23
Q ואני משתדלים לא ליפול לבורות מפתים בדרך אל האושר. נניח וויכוח פוליטי עסיסי. הפציפיסט השוויצרי עם האצבע של ההולנדי בסכר ומבט אינדונזי מצועף, יכול להרשות לעצמו להרהר בנוסח שלום של אמיצים. בעוד אני, בעלת עבר של התנחלות לא חוקית מעבר לקו (בחיי), לא ממש משתפת פעולה עם דמיונות שווא. וכבר קרה והבור המפתה כל כך התרחב לקראתנו וסחף אותנו בלי שליטה על הסוגרים, אל עבר ויכוח שהתחיל על סיפו של קינוח ונגמר בטריקת מזלגות ו- ׳אני מאוכזב ממך, אני הולך מכאן׳ מתריס. כשהביס המתוק הולך ונהיה מר. אחר כך היה מתח עצום שהשתרע על רחובות לוצרן היפה ונישא על גל אקראי באגם השקט. כשהגענו לחדר הוא עשה מה שעושים לילדה שמאוד מאוכזבים ממנה בלי רול-פליי. בלי שום רול-פליי. כששאלתי מתוך השקט האלים, ׳תרצה שאלך?׳. הוא שאג אל תוך השקט האלים, ׳את כאן כדי לשרת אותי, ותישארי כדי לשרת׳. בלי שום רול-פליי. לא היתה שם טיפת רול-פליי.
וגם לא היה צריך יותר מזה, כדי להרטיב את השקט האלים.
מינימליזם נוסח Q.
לפני יום. 28 באפריל 2024 בשעה 12:20
היידי בת ההרים
לפני יומיים. 28 באפריל 2024 בשעה 3:32
המשכו של מסע השורשים עם Q
אני מבקשת עוד
הוא בררן
אח״כ כשאקיא את הסלמי והזיתים הדפוקים בין הזין לביצים, הוא יחייך בסיפוק, ויתרצה. רק עוד קצת.
לפני יומיים. 27 באפריל 2024 בשעה 10:08
לפני 5 ימים. 24 באפריל 2024 בשעה 11:17
פעם, לפני שבוע, היה פה קיץ
ו-Q ענד לצווארי את חתימתו
לפני שבוע. 20 באפריל 2024 בשעה 19:44
Q אמר.
זה יגיע , בזמן הקרוב, ואת תדעי. אני מְצַפֶּה שההזדמנות שתקרה בדרכך לא תפוספס. אבל את חייבת להביט לירח. אחרי שזה יקרה, את כבר לא תביטי לירח כמו שהבטת לפני. לעולם. זה היה לפני שבוע. מאז אני מנסה להתייחד כל יום עם הירח, אבל הוא מתעתע בי יותר מאי פעם. העננים צפופים, נמוכים וכמעט נוגעים בקצות השיער הפרוע שלי. איכשהו יצא שנשלחתי להביט בירח בשבוע הכי מעונן שידע האיזור מזה חודשים. קצת באסה לי לפספס את מה שאני לא אמורה לפספס. מגיל צעיר אני שמה לעצמי תזכורות בנייד לכל עניין. כשהייתי צריכה לסיים חמש עשרה מטלות ביום בתור מתמחה, צרצור הטלפון הטיפש היה הידיד הטוב ביותר שלי. ושנאת כל מי שעבד לצידי. הייתי מדביקה לעצמי פוסט-איט כמו בונים קטנים של מסעדות ובכל צלצול של הנייד הייתי מסתכלת על הפתקיות הנערמות. אף פעם לא החמצתי דד-ליין. אני מכורה ל- countdown והאאוטלוק שלי מפוצץ ממטלות בצבעים שונים. Q, עבודה, עבודה עם קולגות, Q, עבודה עם בוס, עבודה על עצמי, כדור יום, כדור לילה, כדור בין ערביים, ילד 1, ילד 2, ילד 3, Q, שלושתם יחד, כלב, אוטו, בית, גינה, בנזוג (בהכרח בסדר הזה), Q, הורים, משפחה אחרת, Q, Q, Q, Q. ואז לפני שבוע הוספתי 'ירח'. כל יום קיבל סלוט של ירח. ואני מביטה. כי אין קדוש כמו קדושתו של איוונט באאוטלוק. אבל הוא לא שם.
איזה באסה. הוא פשוט לא שם.
אולי הוא התכוון תחת?
לפני שבוע. 19 באפריל 2024 בשעה 6:59
פאק פאק פאק איזה ליינאפ!
שלוש שעות לפתיחת קופות, איך בוחרים??
עצות, רעיונות יתקבלו בברכה!
לפני שבוע. 18 באפריל 2024 בשעה 7:44
אביב בציריך
Like an unknown lover
And me, oh God, are one
לפני שבוע. 16 באפריל 2024 בשעה 21:01
שמם של שלושת החורים הקדושים הולך לפניהם. באמת, מעולם שלושה חורים לא ידעו עדנה כמו בכלוב. אבל אפשר לסמוך על Q שהוא לא יסתפק במוכר, הצפוי והידוע. וכך הוא מבשר לי בחיוך אגבי לגבי היעד לסופש. אנחנו שועטים ערב שבת לכיוון אתר של מקלות, כדורים קטנים לבנים ו- לא פחות מ- 18 חורים, הוא מסכם, ומייד מבקש לוודא שארזתי נעלי הליכה/ריצה טובות. זה כשלעצמו מלחיץ שכן אני בכלל רגילה לארוז תחתוני פיתוי/זיון טובים. ובשילוב עם האינפלציה בחורים, אני תוהה לאן זה לוקח אותנו. Q מופיע בדיוק בשעה שהוא קבע עם ה- Q מוביל המעושן שלו. נסיעה של לא יותר משעה מביאה אותנו אל פאתי לוצרן. פניה קטנה ימינה מכביש משמים ולמולנו מתגלה נוף פתוח אל פסגות הרים מרוחות שלג דק שנמס בחום המפתיע ישירות אל האגם, ומעל, מבנה שכאילו הורם מהנוף בלי להזדקר יתר על המידה. אני בולעת 'וואו' גדול כדי לא להישמע עירונית מסריחה, ודוהרת אחרי Q. הוא בתורו, מוודא שוב את קיומן של הנעליים ההן ואפילו מבקש לראות אותן בזמן שהוא מזכיר לי, כדורים קטנים לבנים, מקלות, ו- 18 חורים. כל זה כנראה לא הספיק, כי התיק השחור הגדול של Q נשלף גם הוא מהבגאז' המאורגן מדי שלו. חשש כבד זוחל בי כבר יומיים ששום דבר טוב לא יכול לצאת מסופש שמתחיל בנעלי ריצה, כדורים קטנים לבנים, מקלות ו- 18 חורים. מצד שני ליד Q דברים תמיד נראים אחרת.
כשהוא מוביל אותי למרפסת החדר המינמליסטי אך אדיר המימדים שנדחפתי בו, הבנתי קצת יותר את גודל השעה.
Q לא הכריח אותי לשחק גולף באותו סופש. בסהכ, יש לו שם לתחזק שם יש להניח. במקום זה הוא לקח אותי לטיול שורשים. היו שם נקודות חבויות שהוא ברח אליהן עם חברים לעשן בתור ילדים שוויצרים מעצבנים, מועדון הפאנק שאירח לו השראה, מסעדה נסתרת של אישה קטנה עם חיוך גדול וטפאסים ללקק את השולחן. הוא נכנס והחיוך הגדול ממילא שלה, התרחב ותפס את כל גודלו של המטבח הצר. והיו עוד הרבה שפיספסנו כי הלוז נדפק.
גם החורים. שלושתם. ובזה כאילו לא היה שום דבר חדש, אבל כשחזרנו הוא אמר לי,
"everything changes while all remains about the same"