פשוט הבלוג שלי

ארוחת ערב עם המלכה, כמו כל זוג, מדברים על היום שהיה. על נושאים בעולם, תוכניות לסופ״ש. היא מספרת, אני שואל שאלות. וזה מרגיש כל כך נכון, כל כך טבעי. אני מרגיש שהיא מרימה עוד סושי מהגב שלי, ולוקחת ביס וממשיכים לדבר. הרגליים המושלמות שלה נחות לי על היד. ואני מתכופף לנשק אותן קצת.

היא אומרת לי להמשיך לאכול, אני מפנה מבט לצלחת שלי על הרצפה לידי. תופס סושי עם הפה טובל ברוטב עם הפה ושואב לפה. מרגיש תוך כדי שהיא מניחה עליי עוד כמה חתיכות. מנסה לעשות את זה עם עוד חתיכה של הסושי אבל מאבד שליטה עליו והוא נופל לתוך הרוטב בשכיבה, היא צוחקת עליי עוזרת לי טיפה ואני אוכל גם אותו. מושלם. וחוזרים לשוחח.

הלוואי וכל ארוחה היתה כזאת...

אני על הקצה, אבל זה שלא הגעתי הרגע לקצה. אני על הקצה כבר זמן מה.

רוטט. נוגע קצת ועוצר מיד. נוגע לשניה ועוצר. רוטט ממש.

הפה שלי בינתיים שותה מהנקטר שלה, יונק את הדגדגן שלה ומרגיש אותה גומרת שוב ושוב.

היא מדי פעם מעיפה מבט בזין הרוטט שלי ומתמסרת שוב ללשון שלי.

כשאני ממש רוטט, היא מקימה אותי ומתמקמת מולי בתנוחה לדוגי.

התחת המושלם שלה מולי, הגוף האלוהי שלה מונח לפניי.

כל האינסטינקטים שלי רוצים להיות בתוכה, עכשיו.

אבל אני כל כך על הקצה שאני לא בטוח שאצליח להחזיק.

היא שולחת יד מתחת לגוף שלה למצוא את הזין שלה,

היא מושכת אותי ומחדירה אותי אליה. 

וזה נעים כל כך, שהיא מסביבי. הרטיבות, החום, הנעימות.

אני רוצה לזוז בשבילה, לעשות לה נעים, אבל אני לא מסוגל.

אני רק מרוכז בדבר אחד, לא לגמור. 

מחזיק לה את המותניים או את התחת - הגוף שלי זועק, הזין שלי כואב.

מה זה שליטה? זה השליטה העצמית שנדרשת ממני ברגע כזה להלחם בכל יצר בגוף שלי של להתפוצץ.

ובמקום זה, להרגיש איך היא נהנת מהמצב הזה. להרגיש אותה גומרת רק מהרטט והסבל שלי.

להרגיש איך היא מתהדקת סביבי ובגלל שזה כל כך נעים,

למשוך החוצה ולצאת. ולהתרכז כמה שאני יכול לא לגמור, לא להרוס.

לנשום נשימות עמוקות. לכווץ ולהתאמץ שאף טיפה לא תצא. להחזיק את זה בפנים.

וכשהיד שלה נשלחת שוב, לציית ולחזור למקום הכי נעים שקיים, שדורש ממני שליטה וריכוז שאין כדוגמתם.

היה היה היתה לי שולטת אחרת, כשהיא התעללה לי בפטמות ידעה שאני סופג את זה בשבילה אבל לא נהנה מזה בעצמי. אבל מקומי היה והינו לספק לפני להנות.

כשהתחלתי עם המלכה שלי, והיא התחילה להתעלל לי בפטמות היא ידעה שזה אותו דבר. אני סובל בשבילה, זה תפקידי. אבל לא נהנה מזה.

פאסט פורוורד כמה סשנים. אני על הברכיים היא צובטת לי את הפטמות, מביטה בי עמוק בעיניים על הכאב וגומרת. רק מזה. ואם יש משהו שאני מכור אליו זה שהיא גומרת.

אז מצאתי את עצמי מתרגש יותר כשהיא נוגעת לי בפטמות, מנסה לסבול כמה שיותר רק לראות אותה גומרת. 

פאסט פורוורד כמה חודשים, וכשהיא מתחילה עם הפטמות אני שמח, אני נהנה מזה ואחרי שהיא גומרת אני מבקש עוד. ועוד. רק שהיא תגמור מהפטמות שלי. 

ובפעם האחרונה.. מתעללת לי בפטמה, אני ערום על הברכיים מולה. מביט עמוק לעיניים שלה. והיא אומרת לי לצבוט לעצמי את הפטמה השנייה לחקות את מה שהיא עושה. והיא גומרת. ואז היא מורידה את היד שלי ואומרת לי להחליף את היד שלה.

אני על הברכיים צובט לעצמי את 2 הפטמות, מביט לתוך עיניה והיא גומרת חזק...

איזה מסע מדהים. 

תודה מלכתי 

לא פגשתי את המלכה שלי יותר מדי זמן...

-----

ברוח החג אמרה לי: בקרוב אוציא אותך מחירות לעבדות 🤞

-----

מכירים את זה שחורים באוזניים נסתמים?!

ככה התחת שלי מרגיש.

-----

מחכה כבר לחזור למקום שלי... העבדות היא החירות האמיתית שלי.

אתה הנשלט הכי טוב שהיה לי

הארי פוטר חי 11 שנים מבלי להכיר את העולם שהוא באמת שייך לו. ואז יום אחד הכל השתנה, הכירו לו את עולם הקוסמים ופעם ראשונה הוא הרגיש שייך. אבל זה לא הסתכם בזה, זה מסוג הדברים שאי אפשר ללכת אחורה מהם. ברגע שאתה יודע שזה קיים, ברגע שהוא הרגיש את התחושה שעשה קסם, שראה קסמים, שהוא עף על מטאטא. לחזור אחורה לחיים ללא קסמים זה בלתי אפשרי.

אפילו אם לא היה עושה קסמים, ברגע שהוא יודע שזה קיים. ברגע שהוא נחשף לזה, אין ללכת אחורה.

הגלולה האדומה מהמטריקס.

בדסמ זה הקסם שלי...

והמלכה שלי - זה התעופה על מטאטא של הארי פוטר.

אני מגיע אליה לדלת, מוציא את הקולר החדש שלי ועונד אותו סביב צווארי. מוודא שהתליון מופנה קדימה כמו שצריך. ודופק בדלת. היא פותחת את הדלת, ומחייכת אליי. זה מדהים איך אני מחסיר פעימה כל פעם שאני פוגש אותה. ״הסתפרת״ אני מופתע שזה הדבר הראשון ששמה לב אליו. אין גרביים!!! הקיץ הגיע, איזה כיף. הרגליים המושלמות שלה מוצגות לראווה כמו שרגליים כאלו אמורות להיות.

----------

היא יושבת על הכורסא שלה, אני על הרצפה לרגליה, מלטף אותה ומקשקשים על חוויות הסופ״ש. היא מנסה לדרוך לי על הזין, ומתוסכלת ״טוב, אתה לבוש מדי״. זה מוזר כמה אני שמח לשמוע את זה, השעה עוד לא 10 בבוקר, והידיעה שסוף סוף אני מתפשט מול המלכה שלי ממלאת אותי אנרגיה. אני מתפשט וחוזר לאותו מקום ערום. היא דורכת עכשיו כמו שצריך, בועטת קצת, עושה טיזינג וחוזרים לקשקש קצת. כי הרי זה הגיוני לגמרי שאני אהיה ערום מולה עם קולר על הרצפה, והרגליים המושלמות שלה עליי.

---------

אני על הברכיים מולה, אותו מקום. היא אומרת לי לאג׳ג׳ ואני מציית בשמחה, אני כל כך אוהב להיות ערום על הברכיים מולה ולאונן. אם היא רק צופה בה, או עושה לי טיזינג. והפעם היה גם וגם. להריח את רגליה, להריח בינהן קצת, בעיטות. מדי פעם כשאני מגיע לקצה ועוצר הרגליים או אפילו הידיים נוגעות בי, טיזינג, מגרות ושוב אני... כשהיא נוגעת בו ואני מושך אחורה כי מפחד לגמור, היא צוחקת צחוק רשעי. היא יודעת כמה קשה לי ועצוב לי להתרחק מהמגע שלה. אבל ברור שאסור לי לגמור. 

כשאני כבר ממש רוטט וכל מגע אני צריך לעצור היא מרשה לי להפסיק. ואומרת שהגיע הזמן שאכין לה ארוחת בוקר. קשה לתאר כמה טוב זה הרגיש להכין לה ארוחת בוקר ערום רק עם קולר, במטבח שלה. כמה זה הרגיש נכון. וכמה הקולר הוסיף לחוויה. שמתי בתנור. וכרעתי לידה, היא עברה לספה בינתיים ואני ליטפתי אותה, ועשיתי לה נעים בעודנו מחכים שארוחת הבוקר שלה תהיה מוכנה. אצבעותיי מלטפות את העור הנעים והמושלם שלה, מדי פעם היא משמיעה קול שנעים לה וזה כל מה שאני צריך בחיים.

הטיימר מצלצל, אני קם לתנור, עוד לא מוכן. מסדר מסובב מה שצריך וחוזר למקומי לידה. מלטף ומפנק אותה, אפילו זוכה לנשק לה את התחת קצת. כשהטיימר מצפצף שוב. היא הולכת לשולחן ואני מגיש לה את האוכל שלה, וכורע לידה, רגליה עליי. ואני מלטף אותה בעוד היא אוכלת.

אחרי האוכל היה עוד הרבה כיף שלא ארחיב היום.

--------

 דיברנו בעבר על קולר, ולשנינו זה לא הרגיש מאסט. זה רעיון נחמד, אבל מה זה משנה באמת?! אז אני יכול להגיד שלהיות ערום מול המלכה כשהיא משחקת בי, מתעללת בי, משתמשת בי זה כמובן מדהים. כשזה עם קולר זה אפילו יותר. כי אני עדיין ערום אבל יש עוד משהו שיש רק איתה, שהיא העניקה לי שיש לי רק כי אני שלה, שייך לה. 

לא ציפיתי שאהנה מקולר כל כך, אבל כמו תמיד המלכה יודעת מה טוב בשבילי. בטח שיותר ממני.

תודה מלכתי

הגענו, התארגנו שנייה וחצי (או ככה אני זוכר את זה), ואמרה לי כבר להתפשט. כשאני ערום מולה (זה די מדהים כמה זה מרגיש טבעי ונכון - אבל זה אולי לפוסט אחר). היא מביאה לי שקית. קניתי לך מתנת יום הולדת. התרגשתי ישר, עוד יותר כשאני מנסה להבין למה חיכתה שאהיה ערום כדי להביא לי אותה. מוציא מהשקית מתנה עטופה. אני מנסה למשש, ״לא נראה לי שזה יכנס לי לתחת.״ זה הרושם שאני זוכר שהיה לי שמיששתי.

בתוך העטיפה חיכה קולר, קולר שחור עם תליון לב ורוד עם הכינוי שהיא מכנה אותי. מאד מרגש! היא אמרה לי לרדת על הברכיים. וכרכה את הקולר סביב צווארי, היא נהנתה לראות אותו עליי כל כך. היא שמחה, ואמרה לי איזה זונה יפה וחמודה אני. ואני הבנתי שוב לעומק כמה אני שלה:  אם היא נהנת כל כך מהמתנת יום הולדת שלי, אני מרגיש שזאת היתה מתנה טובה.

היא סיפרה לי כמה קשה היה לעובדי ובעלי החנות לקבל את העובדה שלא צריך לחרוט טלפון על התליון למקרה שיאבד... די משעשע.

זה היה תחילתו של לילה מדהים ומשגע... 

תודה מלכתי

ארוחת ערב עם המלכה שלי. איך הכי נכון? ניחשתם נכון. אני על 4 - סושי על הגב שלי, הרגליים שלה לפעמים על הגב שלי ולפעמים מולי. ועל הרצפה יש לי צלחת עם טריאקי (עם וסאבי כמובן) וקצת סושי. וכשאני רוצה לקחת ביס אני מרים עם הפה אחד, טובל ברוטב ואז שואב לפה. (כמובן שיש את האחדים כשמכניסים לרוטב נשכבים ואז הרבה יותר קשה להוציא אותם.. אבל בואו לא נסטה מהסיפור).

העניין הוא כשמנסים לבלוע בתנוחה כזאת, זה דורש כמה פעמים. כי תמיד יהיו כמה גרגרי אורז, טמפורה או תבחרי את המרכיב סושי האהוב עליכם שייברח מהלוע ויחזור לחלל הפה, לשפתיים, או לשיניים או ללשון. ואז לוקח עד קצת עד שבאמת מצליחים לבלוע הכל ולנקות את חלל הפה.

למה זה קורה? כוח הכבידה. 

דברים שרק נשלטים מגלים...

המלכה: אתה אוהב פרג?

אני: לא טעמתי זמן מה, לא חובב גדול. מוכן לנסות שוב.

המלכה: תת רמה. אין לי מה לומר.

              למרות שפגינג ופרג באמת לא הולכים ביחד.

              ואנחנו יודעים מה חשוב לך יותר

              זונה

אני: הגוף שלי הוא מקדש... והתחת הוא הכניסה.