מאדים בשמי הלילה

תקציר הפרקים הקודם: רדבלוד, ערפד ציני בן ארבע מאות חמישים ושמונה שנה, מקבל אליו את ווליריה,חרפדית, להכשרה - שלא נראית כחומר שאפשר לגלם ממנו ערפדים מוצלחים. רדבלוד מתחיל ללמדה הלכות ערפד מה הן, בזמן מחשבות על קיומו והזדקנותו בזמן שווליריה רק מגלה את חדוות הדם. לאחר שפגשה באויבה המושבע (אף כי עוד לא יודעת על כך) - פעמון הצאוור, השניים יוצאים לכיוון הרפתקאות מסעירות יותר מקודם.


ווליריה ישבה והתבוננה בתמיהה ברדבלוד כאשר פתח את הארון והוציא ממנו מספר מזוודות. זה עתה חזרה מגיחה קצרה לאחר שאכלה כמה חתולי רחוב, דבר יוצא דופן בפני עצמו לאחרונה.
"את עדיין לא מנומסת" צלף רדבלוד לפתע "אבל זה יסתיים בקרוב"
"סליחה אדוני" אמרה ווליריה מכנית.
"עוד יומיים יש לנו את המסיבה ההיא ללכת אליה" אמר רדבלוד "למחרת – יש לך תור במרפאה. יום אחרי התור, יום שלישי, יש לך ערב חופשי."
"אדוני" אמרה ווליריה בחשש כעבור שתיקה של דקות אחדות, משלא יכלה להתאפק עוד.
"כן?" שאל רדבלוד, עדיין הופך בארון
"מה אתה עושה?"
"את עדיין לא מנומסת, אבל אענה לך בכל זאת" אמר רדבלוד, קולו סבלני משום מה "אנחנו עוברים היום למקום אחר". וליריה הפכה את העניין בדעתה.
"למה, אדון?"
"זה לא בטוח לגור הרבה זמן במלון. עברתי לכאן ל...לתקופה הראשונה של הלימוד שלך, אבל עכשיו הגיע הזמן לעזוב. נשארנו זמן רב מידי כאן"
"לאן אנחנו עוברים, אדון?"
ווליריה הייתה מרוצה, לאחרונה זכרה תמיד לפנות לרדבלוד כאדון. נראה שהוא גם מגיב טוב יותר אליה כך. מה טוב.
"שכונה שקטה בצד השני של העיר. זה בית פרטי עם גינה נחמדה, חדרי שינה נחמדים, מרתף נחמד ועליית גג נחמדה. יש לו גם גדר נחמדה וגבוהה ושכנים אדישים שעסוקים יותר בעבודה מאשר ביחסי השכנות הלא נחמדים שלהם" היה קשה לפספס את האירוניה בקולו.
"כמה זמן נישאר שם, אדון?"
"אני מקווה שעד סוף תקופת החניכות שלך איתי. כמה שנים נחמדות, קרוב לוודאי" ענה כלאחר יד. ווליריה קיוותה שהיא לא מעצבנת אותו.
"אני יכולה לעזור, אדון?" שאלה לאחר כמה דקות מתוחות. רדבלוד עצר ונראה שחשב על דבר מה.
"את צריכה לעזור" אמר כעבור זמן קצר בחומרה
"התחילי בזה שתקני שתי מזוודות בשביל החפצים שלך. את יכולה לקחת את הארנק שלי. יש חנות במרכז הקניות. כאשר תחזרי עם המזודות, תארזי בהן את כל החפצים שלך."
ווליריה צייתה. היא לקחה את ארנקו של רדבלוד מכיס מעילו, נעלה את נעליה הגבוהות (שזמן מה התגאתה בהן כל כך) ותיקנה את הסרט על ראשה שיסתיר את אזניה. כאשר הניחה את ידה על ידית הדלת ירה לעברה רדבלוד צרור הוראות "אל תתמקחי על המחיר עם שימוש ביכולת שלך. אל תתחילי עם אף אחד ואל תמשכי תשומת לב מיותרת. תחזרי תוך חצי שעה. קני מזוודות עם ידית טובה, אבל לא יקרות מידי. עכשיו, לכי"
"כן אדון" אמרה ווליריה, פתחה את הדלת והסתלקה. כאשר ירדה במדרגות המלון פלטה אנחה. שנים אחדות עד סוף תקופת החניכות. שנים!

רדבלוד נאנח. צעירה כל כך. קשה כל כך לאילוף. טוב שהם עוברים מקום, הוא כבר מאס לחלוטין במלון המתפורר הזה, בשומר המסריח ובצורך התמידי לעמוד על המשמר. סוף סוף הטירה סיפקה להם בית (עליו שילם בכספו, לעזאזל) והבטיחה שהקירות בעלי ציפוי חוסם רעש – דבר טוב אחד שיצא מהעידן המודני.
הוא צריך לאלף את ווליריה היטב. היא לא הייתה תלמידה קלה, ובית מלון אינו מקום מתאים לאילוף. רדלבלוד החל לקפל והניח את בגדיו במזוודות. מתי הספיק לצבור כל כך הרבה?


הם יצאו מהמונית לשביל הגישה לבית החדש, רדבלוד הלך לפניה ופתח את השער והדלתות. וולירה נכנסה אחריו והתבוננה בבית. קומת הכניסה הייתה חדר אחד גדול ללא ריהוט - פשוט מרחב ענק וריק, פרט אולי לכוך המטבח שבו נראה מעט ריהוט לא מחייב. רדבלוד הצביע מדרגות שירדו מטה מפתח אחת הדלתות, ווליריה לקחה את המזוודות והורידה אותן למרתף. המרתף לא היה שונה בהרבה מקומת הקרקע, פרט לכך שלא היו בו חלונות. וליריה הניחה את המזוודות סמוך לכניסה ועלתה לקומת הקרקע. היא לא הייתה בטוחה שהמרתף מוצא חן בעיניה. הוא נשא איזו הבטחה למשהו... לא מאוד נחמד.
רדבלוד המתין לה "מה דעתך?" שאל רדבלוד, ככל הנראה מתכוון לבית.
"הוא נפלא אדוני" פלטה וליריה.
רדבלוד צקצק בלשונו. "עדיין לא מספיק מנומסת"
ווליריה קדה קידה.

דבר מה הטריד את רדבלוד. דבר מה ששכח לומר. הוא הרהר בכך. הו, כן, המסיבה. ללא ספק, מזדקן.
"כבר סיפרתי לך על המסיבה, מיצי?"
"כן אדוני. אמרת שנלך למסיבת קוקטייל"
"למעשה, שתי מסיבות" אמר רדבלוד והחל לחטט בכיסי מעילו. "תזכירי לי לספר לך כאשר נסיים עם כל המעבר. זה מאוד חשוב."
וליריה פלטה עוד "כנאדוני" לא מחייב. היא עלתה על השיטה הנושנה, מן הסתם. הוא צריך לגרום לה להתכוון לכך, בכל פעם שתאמר זאת. עוד דבר לטפל בו, בבוא הזמן.
"תעלי למעלה ותבדקי איזה רהיטים יש שם." הורה לה רדבלוד "תבדקי גם את עליית הגג. אם חי שם משהו, שיהיה לך בתאבון."
הוא הוציא מכיסו טלפון נייד והדליק אותו "תחזרי לדווח לי על כל מה שמצאת."
"כן אדוני" אמרה ווליריה וזינקה במעלה המדרגות.
רדבלוד חייג מספר.
"הובלות אוקטובר שלום" ענה קול
"סטאלין כבר מת, לנין חנוט, ברית המועצות התפרקה" אמר רדבלוד את הסיסמא, שנבחרה לשמש גם בגלל האפשרות שתהיה הערה מבודחת. של מישהו חסר חוש הומר לחלוטין.
"דם הקומוניסטים עדיין זורם" ענה הערפד מצידו השני של הקו.
"ואנחנו אוהבים אותו טרי וחם" סיים רדבלוד, מגלגל את עיניו. סיסמא מטופשת.
"מדבר יורי גאגרין, במה אפשר לעזור?"
רדבלוד גיחך. "אתם צריכים לקרוא לעצמכם על שם אישים מברית המועצות?"
"ועוד איך..." מלמל הערפד בטרוניה "אבל זה עדיף על טרוצקי"
רדבלוד חזר על גיחוכו לשם הנימוס ועבר לנימה רצינית יותר.
"מדבר רדבלוד."
"רדבלוד... הממ... תן לי לבדוק רגע..."
רדבלוד החל לנקוש בנעלו על הרצפה בחוסר סבלנות. ססמא מטופשת ושירות גרוע. לאחר דקות אחדות הערפד חזר "כן, רדבלוד, איך אפשר לעזור?"
"יורי, אתה אסטרונאוט. תפסיק להיות כזה מעופף ותן לי שירות כמו שצריך" אמר בארסיות.
"קוסמונאוט" תיקן אותו יורי בחוצפה ומייד התנצל.
רדבלוד כיווץ את שפתיו. ברגע שאמר את שמו היו צריכים להבין את העניין ולשלוח לו את הרהיטים. הוא טרח במיוחד לצלצל אליהם לפני יומיים ולא להשאיר את היזמה לטירה, שהבירוקרטיה החלה לאיים להחניק את פעילותה שוב.
"מצטער, מר רדבלוד. אני באמת מעופף קצת. אנחנו שותים וודקה כל הזמן וזה משפיע עליי ממש לא טוב. אז הם קראו לי יורי."
"טוב, גאגרין, אתה צריך לדעת שהיום מעבירים אליי רהיטים" רדבלוד החל לתת ביטוי לכעסו בקולו.
"רק רגע מר רדבלוד..." נשמעו מספר תקתוקי מקלדת מעבר לקו.
"נסה עם שני O" אמר רדבלוד ביובש
"כן, בבקשה תסלח לי." אמר יורי וכעבור רגע הוסיף בהקלה "ההזמנה יצאה לדרך, יגיעו תוך רבע שעה."
"מצויין, יורקה" אמר רדבלוד ועבר לרוסית "ותעבוד על המבטא שלך, הוא גרוע"
"זה קשה לגרוזיני כמוני לעשות אנגלית עם מבטא רוסי" אמר יורי, ברוסית מושלמת "אני באמת מצטער, חבר"
"תמשיך לעבוד על זה, החבר יורי"
"ושתמצא את הדגל האדום בלילה"
"ומאדים יזרח" ענה רדבלוד את סיסמת הסיום הנדושה וניתק את השיחה.
חובבנים, הפטיר לעצמו. הם פשוט חובבנים. נותנים לאיזה ערפד שאפילו דרך הטלפון אפשר להריח כמה הוא צעיר לטפל בלקוחות. מצד שני... טוב, מילא. רדבלוד החליט לא להטריח את עצמו כרגע בבעיות של חברת ההובלות. הוא יכתוב להם כמה שורות על כך במשוב או משהו בסגנון.

"ווליריה!" הרים את קולו
"כן אדון" ראשה של ווליריה הציץ מבין סורגי המעקה של גרם המדרגות. מעט דם הכתים את שפתיה.
"סיימת?"
"כמעט אדוני" ענתה
"סיימי מהר"
ווליריה חלצה את ראשה מבין הסורגים ונעלמה מטווח ראייתו. רדבלוד ניגש לבדוק את חדר האמבטיה, שרוהט בטוב טעם, עבור אמבטיה. מצויין. רדבלוד בחן את הברזים המתנוצצים, המנורות והמראות. הכל היה נקי. הוא ניסה לפתוח את הברז ולאחר מספר שיעולים יצאו מים אדמדמים. רדבלוד המתין עד שהמים יצטללו וסגר את הברז והחל לבדוק את תכולת הארונות.
פרט לבקבוק וודקה הוא היה ריק. הבקבוק היה חמים. רדבלוד משך בכתפיו ופתח את הבקבוק, לוגם לגימה גדולה. אמנם הוודקה הייתה חמה, אך פרט לכך לא רעה. הוא שמע את ווליריה מחליקה על המעקה (כמה ילדותי מצידה) ויצא מחדר האמבטיה.
היא נראתה מאוד מרוצה. סימן טוב לגבי הבית. לא לגביה.
הוא זקף גבה והיא כרעה מיד ומלמלה "אדוני". רדבלוד משך בכתפיו ודרש ממנה דיווח. ווליריה החלה לדווח בקצב מסחרר על הארונות הברזים והאסלות שעבדו כולם היטב. נמצאה גם מיטת נוער בעליית הגג, עיתונים פורנוגרפיים וכמה עכברושים (עצלנים), שחוסלו. וליריה גם בדקה את הגג, כמסתבר, וחסלה את אוכלוסיית היונים המקומית והבריחה את החתולים. הגינה הייתה מטופחת עם מזרקה (שווליריה הפעילה) ודגים בבריכה (די טעימים).
"חיסלת את כל הדגים?"
"רק שניים" ענתה ווליריה בחיוך מתחסד. "אדוני"
רדבלוד החליט לוותר בנידון. הוא לא אמר דבר בעניין דגים שיהיו בגינה. אבל ווליריה בהחלט אכלה די הרבה, כך שלא יצטרך לצאת לציד הלילה.
הוא ניגש אל האח ופתח את הדלת שסגרה אותו. היו בפנים כמה בולי עץ. רדבלוד הושיט את ידו ותפס את הוודקה שנחתה בה. לאחר הרהור קל שתה מחצית ממה שנותר ואת השאר שפך לאח. ובהעברת ידו הדליק את הוודקה, שהחלה לבעור מיד בלהבה עליזה, אך כבתה כעבור זמן קצר בלי להדליק את העצים.
הוא הושיט לווליריה את הבקבוק.
"תשטפי אותו ותמלאי אותו בדם, מיצי" ווליריה הביטה בו בתמיהה לרגעים אחדים, ואז חטפה את הבקבוק ורצה לדרכה בהתלהבות "ובלי דגים, חצופה" קרא אחריה. היא שכחה מה"כנאדוני" שלה. הוא יטפל בכך כאשר תחזור.

כאשר רדבלוד בחן את מעט הריהוט שהיה במטבח נשמע רעם של מנוע משאית מחוץ לבית. רדבלוד נאנח וניגש לפתוח את השער.
המשאית חנתה מול השער ובזריזות קפצו ממנה כמה ערפדים ואחר הנהון מנומס נעו בתזיזתיות אנושית לעבר תא המטען והחלו לפרוק ציוד. שניים נוספים נכנסו לתוך הבית עם סרגלי מדידה. נהג המשאית ירד בכבדות וחייך לרדבלוב בנחת. כולם הסריחו מוודקה, לבשו חולצות אדומות ודיברו (קיללו בעיקר, בעצם, אם כי בבדיחות הדעת) ברוסית.
"החבר רדבלוד" אמר הנהג בלבביות, ברוסית. רדבלוד החליט לא לשתף פעולה מבחינת השפה. השכנים עלולים להאזין.
"לא מדבר רוסית" אמר בקול, ובלחש, ברוסית הפעם הוסיף "יש מי שעלול לשמוע"
"סליחה סליחה" אמר הנהג במבטא כבד "הנה, הבאתי כאן ניירות לחתום. קוראים אותי איוון"
רדבלוד ניגש אל הנהג ולקח מיידיו את הלוח, וסרק בזריזות את רשימת התכולה, חתם, הוסיף את ההערה בנוגע לאותו יורי גאגארין בסוף והחזיר את הלוח לנהג, ששמו צויין בראש הדף כ"איוון פאנפילוב". הוא לא הכיר ערפדים בשם זה.
אבל כשרדבלוד נגע בטעות בידו של הנהג כאשר נתן לו את הלוח ואז גיחך."לא זיהיתי אותך, איוון" אמר בשקט.
איוון טפח על כתפו בחיבה "חברים מהעבודה לא נחמד לך לזכור, מה?"
"זה היה לפני שלוש מאות שנה" אמר רדבלוד, מחייך.
איוון חייך אליו ומלמל דבר מה על סוסים.
"טוב, עבר הרבה זמן מאז. עכשיו אני מנהל כאן את כל העסק. אנחנו מגלגלים המון כסף – חצי מחברות ההובלה ביבשת, שלי, ולפני חמישים שנה נכנסתי יפה לעסקי האוטובוסים."
מסתבר שאיוון נשאר נאמן אז לחברת הכרכרות המטופשת ההיא. ומסתבר שהיא לא הייתה מטופשת כלל.
"כמה מהן חברות דם?"
"אה, איזה שתיים או שלוש. זו התנדבות, רדבלוד, הטירה לא נותנת לי גרוש. אם כבר, אז אני מממן אותה יופי טופי"
הגיוני, החליט רדבלוד. הוא רפרף על זכרונותיו על איוון. אלו היו זמנים טובים, זמנים טובים מאוד. לא יזיק לשבת מעט ולהעלות זכרונות איתו.
"בוא, תיכנס" אמר רדבלוד "אני בטוח שכולם כאן כבר יודעים את העבודה"
איוון גיחך בהסכמה, טופח על כרסו. הוא הצליח לשנות את מראהו באופן משכנע למדי בשלוש מאות השנה שעברו. פניו עדיין נותרו אותן פנים, אבל כל שפת גופו ומגון הבעות פניו השתנו.
בזיפיו בני היומיים, השפם והתסרוקת נראה איוון כאילו נשלף היישר מתחילת שנות התשעים לאחר נפילת מסך הברזל וגלי ההגירה של רוסים לכל מיני מקומות בעולם. רדבלוד תהה מדוע החליט איוון לטפח כרס, ואיך בכלל הצליח לתחזק אותה. לערפדים היה קשה להשמין אפילו כאשר השתדלו. הוא הכיר כמה ערפדיות שביצעו ניתוח הגדלת חזה כדי להשאיר את העופרים שלהן בגודל בו היו בחייהן, לפעמים עם בונוס קטן, לפעמים לא.
בכניסה לבית, שאותה חסמו הסבלים שהרימו בזהירות ארון עצר אותו איוון.
"כמעט שכחתי" אמר, משתעשע בשפמו "הבאתי הנה גם את יורי. שמעתי במקרה את השיחה שלו, ולא יכולתי להניח לכך."
רדבלוד שתק. לא היה לו הרבה מה לומר בנידון.
"יורי, בוא לכאן" קרא לו איוון.
נשמע קול פתיחת דלת המשאית ואז צעדים נגררים - ויורי המדובר ניגש אליהם, מתנודד ומשהק קלות. בהתחשב בריח האלכוהול החזק שנדף ממנו רדבלוד היה מופתע.
"הוא חצי זאב, אז הוודקה עושה לו לא טוב" אמר איוון בהצטדקות מה, מששם לב לעיקום האף של רדבלוד.
"כמה הוא שתה?"
"בקושי 100 גרם"
"אז למה בכלל לתת לו וודקה?"
איוון נראה מופתע מעט מהשאלה. "זה מוניטין רדבלוד. רק ככה עושים לקוחות". רדבלוד החליט לא להעיר דבר על המודל העסקי הביזארי של איוון. בכל זאת, נראה היה שהוא יודע מה הוא עושה אם הוא מצליח בעסקים כפי שהוא טוען. דבר מה אמר לרדבלוד שאפילו יותר מכך. הוא תהה מדוע לא שמע את שמו של איוון קודם באזור. רדבלוד נמצא רק שנתיים במדינה, ובכל זאת...
יורי ניגש אל רדבלוד וכרע מולו בכבדות.
"סלח לי בבקשה, הבכיר, אני צעיר עדיין" אמר יורי, שאת קולו זיהה ללא בעיה משיחת הטלפון הקצרה.
"רק לפני שלוש שנים נולד לצללים" המהם איוון
רדבלוד שלח את ידו ונגע בעדינות בשערו הבהיר של יורי. העור שלו היה כמעט לבן. אמנם, לא כמו זה של ערפדי האלבינהם... אבל כמעט. והעיניים שלו היו כחולות ולא אדומות... ידו לטפה בעדינות את קרקפתו של הערפד הצעיר וירדה אל אוזניו. מעט מחודדות. בכל זאת חצי אלבינהם. לא פלא שהוא מתמודד כל כך גרוע עם אלכוהול. קאלרנהם אמנם רגישים לו, אבל לאליבנהם כל כך צעירים יש בעיות בכליות, ומאיזו סיבה גם בהרבה איברים פנימיים נוספים. טוב, לכל אחד יהיו בעיות בכליות אם יאלץ להשתין את כל המלנין שלו החוצה. רדבלוד החליט שהוא יסלח לו. אבל לא בלי תועלת קטנה מצידו.
"איוון, זה המתלמד שלך?" כולם תמיד אהבו במיוחד אלבינהם. אפילו חצי אלבינהם יהיה מתלמד נפלא, ולא פלא שאיוון לא ציין זאת קודם. אלבינהם היו תמיד נחשבו לשלמות היופי אצל ערפדים, והזדמנות לנצל אחד הייתה דבר שכל ערפד יקפוץ אליה.
איוון חייך בשביעות רצון.
"אז... בתור האדון של גאגרין שלנו, אבקש ממך..."
"מר רדבלוד!" התפרצה לפתע ווליריה פנימה מתוך השער, מחזיקה מולה את בקבוק הוודקה המלא בדם "הבאתי את מיץ העגבניות..."
רדבלוד הפנה אליה את מבטו בנזיפה. ווליריה פערה את פיה והביטה בכל בבלבול.
"הם... הם... משלנו?" שאלה לבסוף בהיסוס. רדבלוד נחר בבוז. הטפשה כנראה הבינה את טעותה. היא כרעה על ברכיה בזריזות, מניחה את הבקבוק ומתיישבת בישיבת הקרסול המטופשת שלה. לאחר היסוס קל היא גם השתטחה על הקרקע.
"מבקשת סליחה בהכנעה מהמפק... מהאדונים"
רדבלוד נאנח והושיט את ידו. הבקבוק נחת בה.
"גם לי יש צעירים לחנך" אמר רדבלוד בחיוך קל, מבטו קופץ אל יורי לרגע.
איוון הביט בבקבוק בנחת והוציא את תאומו מתוך מעילו. אלא שהנוזל בבקבוק שלו היה שקוף.
"מה אתה אומר, רדבלוד, נשב על בלאדי מרי וניתן לצעירים לשחק קצת?"
נראה שאיוון אכן לא אוהב לחלוק את המתלמד שלו.
"אני צריך להעניש אותה על ההתנהגות שלה עכשיו" ציין רדבלוד.
"עזוב, המסכנה רועדת מרוב פחד. ניתן ליורי לשחק בה קצת. גם ככה לא רציתי לתת לך לשתות ממנו... זה רק היה גורם לתקריות מביכות נוספות"
רדבלוד זקף גבה ספקנית.
"כשנושכים אותו הוא מתחיל למזמז. וזה תמיד לא במקום. אני צריך לקשור לו את הידיים לפעמים כדי שלא ידחף אצבעות לת..."
רדבלוד הרהר על זה מעט והתרצה.

"יורי גאגרין, אתה תשגיח על ווליריה בשעות הקרובות." אמר רדבלוד
"כן, הבכיר"
"היא מאוד צעירה, אז אל תסבך אותה בצרות" הוא טפח על ראשו ויורי קם על רגליו. ככל הנראה התפכח קצת כי עתה עמד ביציבות.
"שמעת מה הוא אמר" נזף בו איוון "קח ת'תינוקת ועופו לנו מהעיניים"
"כן אדון" אמר יורי, ביראת כבוד שווליריה יכלה להתקנא בה, וניגש אליה. ווליריה תהתה איך היא צריכה להתייחס אליו.
"שמעת מה הוא אמר" נזף בה רדבלוד למראה היסוסה "קישטה מיצי." ונכנס אל הבית יחד עם הערפד השמן סוגר אחריו את הדלת. בהקלה ווליריה שחררה את קרסוליה. היא הייתה בטוחה שתיענש הפעם. הערפד יורי הושיט אליה את ידו. ווליריה היססה מעט, אך לקחה את ידו וקמה.
"תודה" אמרה בלחש. יורי משך בכתפיו וניגש אל הדשא, שם שמעה שפתח את רוכסן מכנסיו והשתין במשך זמן מה.
"יש לי עדיין בעיות בכליות, אז אני צריך להשתין כל כמה שעות כדי שלא להזיק להן יותר" ציין כבדרך אגב.
ווליריה הביטה בו בשאלה.
"אני חצי אלבינהם..." החל יורי
ווליריה הביטה בו בתמיהה, וכאשר פתחה את פיה לשאול קטע אותה "בת כמה את בכלל?"
"ארבע וחצי חודשים" ענתה ווליריה במבוכה. יורי שרק חרישית.
"באמת תינוקת" גיחך וסגר את רוכסן מכנסיו.
יורי פתח את השער והחל ללכת "בואי, מיצי, נלך לטייל"
ווליריה בקושי קלטה את דבריו. היא התעכבה להביט בישבנו הנאה. כששמה לב שיצא מהשער מיהרה אחריו. הוא היה ערפד כל כך נאה. אפילו יותר מושך מרדבלוד, לפחות חיצונית. היא נאנחה, אפילו המבט בערפד הזה גירה אותה. רדבלוד המעצבן, חשבה, מכווצת את שפתיה, עד לאיזה מצב יביא אותה עם האיסור המטופש שלו לעשות ביד?
"טוב" אמר יורי לפתע "לא יסבירו לך את זה עד שתהיי בת שנה, אבל אני אספר לך קצת על הזנים של ערפדים"
"הסבירו לנו בטירונות" אמרה ווליריה, אך הביטה בו, מחכה שימשיך. יורי נחר בבוז.
"ההסברים של הטירונות שווים לתחת"
"אני רוצה לשמוע" אמרה ווליריה. היא הביטה בו בצמא. היא גם רצתה לשמוע וגם... גם נמשכה אליו נורא. היא הייתה בטוחה שהוא שומע זאת בקולה. כמה מביך.
יורי חייך.
"אני חצי קאלרנהם וחצי אלבנהם, שאלו הם זנים של ערפדים. זה שם רשמי, אבל הבוגרים מעדיפים אותו. בטירונות בטח קראו לקאלרנהם זאב או חיה"
"קאלרנאם" ניסתה ווליריה את המילה הזרה
"אלבנהם זה... טוב, הזן של הלבקנים. אני חצי, אז אני לא לגמרי לבן"
"רדבלוד אמר שאין כזה דבר חצי..."
"טוב, התכונות שלי די התחלקו חצי חצי. אולי זה בגלל שנחשפתי לשני וירוסים"
"וירוסים?"
"אני לא ממש מבין בזה" אמר יורי "אבל יש וירוס שהופך אותנו לערפדים. ויש כמה סוגים שלו. לכל סוג יש וירוס משלו, אבל לפעמים לערפד מסוג אחד יוצא צאצא מזן אחר. בגלל שהוא נשא של יותר מוירוס אחד או משהו כזה..."
ווליריה שקלה את העניין בכובד ראש. "זה הגיוני. אמרו לי שהאב שלי לא היה חרפד."
יורי עצר והסתובב אליה.
"את פילרנהם" אמר בהפתעה ובתנועת יד מהירה הסיר את סרט השיער שלה. אוזניה קפצו החוצה בהקלה, אך ווליריה כיסתה אותן מיד בידיה.
"מישהו עלול לראות" אמרה לו. יורי החזיר לה את הסרט והיא כיסתה את אוזניה.
יורי חייך אליה "פשוט, חבר טוב שלי הוא גם פילרנהם. הם נורא נורא נורא נדירים. לא ידעתי שיש עוד פילרנהם בכלל במדינה..."
"יש עוד מישהו כמוני?" שאלה ווליריה בהתרגשות. לא היו ערפדים כמוה בטירונות בכלל. גם לא באף אחת מהפלוגות האחרות.
"כן" ענה יורי, קולו חמים לפתע, מתקרב אליה. ווליריה נסוגה במבוכה ומצאה את עצמה צמודה לחומה. "היינו ביחד בטירונות, והרבה מהלילות החופשיים בילינו ביחד." יורי התקרב אליה עוד וכמעט נגע בה בגופו. היא הרימה את מבטה ונתקלה במבט כחול ומשועשע.
"אני צריך לספר לו את זה. הוא ישמח" אמר והצמיד את שפתיו בחוזקה לשפתיה והחל לנשק אותה בפראות. הוא שלח את הלשון שלו לתוך פיה, וולירה פשקה את שפתיה בשמחה, נצמדת אליו ברצון, שוכחת ממבוכתה. היא הייתה כל כך מגורה. היא כרכה את זרועותיה סביב צאוורו והחזירה לו נשיקות, נושכת קלות את שפתו התחתונה. ידיו היו על שדיה, ועל ירכיה, ועל גבה, היא לא שמה לב מתי הניע אותן. אחר כך לקח בידו את זנבה וליטף בעדינות, ממשיך לנשק אותה. ווליריה הייתה מאוד מגורה. היא שלחה את ידה תחת חולצתו והחלה ללטף את גופו בפראות.
"היי... תרגעי" אמר יורי והתרחק ממנה קצת, אך ידו עדיין על ירכה. הוא העביר את ידו אל פנים ירכה והבעת פניו נעשתה מופתעת.
"את ממש רטובה" אמר בפשטות "וממש לא לובשת תחתונים. אני... מתי הספקת להוריד אותם?"
ווליריה הרכינה את ראשה וצחקקה. הוא הבין לא נכון.
"רדבלוד לא מרשה לי ללבוש תחתונים... או לעשות ביד"
יורי התרחק מעט והחל לכפתר את חולצתו. ווליריה תהתה מתי זו נפתחה. "מסכנה קטנה" אמר לה "באמת שמעתי שרדבלוד די מנייאק. "
"אתה לא צוחק עלי?" שאלה ווליריה בהיסוס
"מה פתאום. אני מבין אותך. גם לי יש אדון"
ווליריה חייכה.
"שמעי" אמר יורי לאחר מחשבה קלה "נלך לאיזה מקום יותר... פרטי, ואני אספק אותך קצת. נראה לי זה יעביר לנו את הזמן כמו שצריך" ווליריה חייכה בשמחה. כל דבר שיעזור לה להקל על הצורך שהטריד אותה כל לילה יהיה מבורך. ועם ערפד נאה כמו יורי זה יהיה פשוט נהדר.
"לאן נלך?" שאלה בציפיה.
יורי הביט סביב ומבטו נעצר בגג של קניון סמוך "לשם" אמר "אם תבטיחי להיות בשקט"
+++
אישים מברית המועצות ששמותיהם הופיעו בפרק זה:
יורי גגרין:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%92%D7%92%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9F
איוון פאנפילוב:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9F_%D7%A4%D7%90%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%91