יפה זו ל מילה

להיות שם שני מטר בלבד, ערום, מולי על המיטה שרועה אישה, אישה שכל גבר ממוצע היה מפנה מבט ברחוב כשהיא עוברת, יופיה האינסופי מדהים, עיניה הכחולות מביטות בי, במעשי, שפתיה החושניות עטורות האודם מחייכות, חושפות שורת שיניים ישרות ולבנות, גופה המחוטב להפליא, מעשי ידי האלוהות בעצמו, מעוטר בשמלה קצרצרה חושפנית, החושפת את חמוקיה, מבליט את בוהק לובן עורה החלק והעדין, טיפת שערה מיותרת לא מבצבצת בגופה הענוג, שיערה החלק, הארוך, אסוף בקפידה, צבע בלונד מסנוור, וגולש לעבר כתפיה, בדרך אל החזה הזקוף שלה, רגליה מסוכלות על הספה, חלקות, בוהקות, זוהרות ולאצבעותיה לק אדום.
ואני, מביט נפעם, מרוכז כולי במלכתי, במשימה החשובה שהוטלה עלי, החלק הזיכרי של מוחי מנסה לערער את החלק ההגיוני ולהוציאו מריכוז, מנסה לשדר לאיברי "תתעורר תזדקף תראה מה יש מולך"
אך כלום, ליבי הפועם מעצם היותי העבד של מלכתי לא הוסיף פעימה מיותרת, טיפת דם נוספת לא הוזרמה לאיברי, ועיניי הבוהות ביראת קודש במלכתי כלל לא ראו משהו אחר, פשוט.....
אני כולי כבר מרוכז עמוק במלכתי, היופי הפנימי וההרגשה בלב שלי חזקה מכל שמץ של חרמנות זיכרית זולה, זה כבר מעבר לזה. נקודה.

"תודה גם לך" אמרה לי מלכתי האצילית ונימת שביעות רצון אמיתית השתקפו מפניה היפות והזוהרות.
רק לחשוב ש.... רק לפני שישה ימים בדיוק נזרקתי בבעיטה מארמונה של המלכה החושנית והנשגבת שלי, רק לפני שישה ימים יצאתי בוכה מעוגמת הנפש האיומה מהיכלה של הוד קדושתה, בעודה כועסת ומאוכזבת מעבדה, איכזבתי אותה בכל דבר שעשיתי, בכל תנועה, רצון היה אבל לא ריכוז.
אומרים אנשים שיש רגעים בחיים שאותם לא שוכחים לעולם, רגעים, ארועים, זה היה רגע שמעבר לכך, שניה שנמשכת לנצח, רגע שתיקח איתך לעולם, דקה שתירצה לכל החיים.
והיום, הודיתי למלכתי אלפי פעמים, על הזכות לתקן, על שביעות רצונה, על ההזדמנות הנוספת שקיבלתי, על התוצאה....ובסוף על היחס האנושי והמרומם של מלכה אצילית "תודה גם לך"
כאדם לפני עבד, כאישה לפני מלכה, אמיתית, אכותית, נשגבת ועליונה.
אז עוד תודה קטנה לך מלכה אלוהית שלי
שמנתי שני קילו, שמנתי מנחת

היום אספר על פנטזיות
זה לגיטימי לפנטז על הגבירה שלך בעיקר שלי....ויש המון על מה לפנטז.
יופיה רגליה עיניה וגופה האלוהיים הם מקור קינאה לכל עבד ולכל גבר שללא ספק מסובב את ראשו כשהיא עוברת ברחוב.
מאות קטעי פנטזיה רצו בראשי מאז הכרתיה לראשונה, למען האמת כבר מהפעם הראשונה בו ראיתי את תמונת רגלה בכלוב
אבל בחרתי לי דווקא את אותם קטעים שמשפט מסוים מעלה לך את הפנטזיה לכמה רגעים בראש.
"נדרש גם נייר טואלט" נכתב לי בהודעת המיסרון כשהייתי בדרכי אל הוד מעלתה היפה בנשות תבל מלכתי, ממממ עלה בראשי אותה פנטזיה שרק כמה ימים עברו מאז...."לא דאגת לשים נייר טואלט חדש בשרותים" נאמר לי באותה פנטזיה לאחר שסייימתי לנקותם, "אם כך, עבד עלוב וטיפש" נזפה בי בעלת העור החלק והמקסים, "נחסוך נייר ונשתמש בלשונך" ....
"אני בבית קפה למטה" אמרה המלכה הנחשקת שלי כששוחחנו לפני שהגעתי, מייד הגעתי לשם, הפנטזיה רצה לי בראש, רואה אותה יושבת, מלוא הדרה וקומתה הזקופה והנאה, מלכה אמיתית, בפינת הקפה, הכוס כבר ריקה, הסיגריה כמעט גמורה והחשבון על השולחן, משפיל מבט ומחכה לאות ממלכתי האצילית שללא מילים מביטה, אני ניגש כורע ליד שולחנה ומנשק לרגליה היפות והענוגות, לא מביט שמאל או ימין, כאילו אין אף אחד סביב, אבל אני בשלי, מנשק ומעריץ את הרגל האלוהית ממתין עד לתקומתה ועזיבתה את הקפה, אני משאיר את החשבון והטיפ ומקפץ אחרי מלכתי.

בעצם....התחיל
כבר לפני 3 חודשים עוד הייתי במערכת שליטה אחרת ראיתי בכלוב את תמונת רגליה האלוהית.רגל שפשוט יצר האלוהים במו ידו, מושלמת זה בלשון המעטה.
לא התאפקתי וכתבתי לה על יופי רגלה, תגובתה היתה קצרה וקולעת "חן חן"
התמונה לא יצאה מראשי זמן רב ורק אחרי חודשיים העזתי ופניתי שוב
אבל אז זו כבר היתה פניה לשמה
הוד מעלתה ענתה ובין יתר הפרטים שנמסרו הוזמנתי לצור קשר במסנג'ר ואז....
התעוררתי מחדש, הלב נכבש, החיוך חזר לפני, והדם זרם גם לבצים
במהלך השיחה, ויש לציין את נימוסיה נעימות שיחתה והאיטלגנציה השופעת ממנה, התחלפו תמונותיה לא אחת והשניה יותר יפה מהראשונה.
רגליה המושלמות, פניה היפות, כגופה המדהים, העיניים עורה הצח והחלק הצבע המקסים לקח לאלוהים אלפי שנים ובסופו של דבר....הצליח לייצר את המושלמות שבנשים.
ולי...עבדון עלוב וקטן, יש את הזכות, להביט, להעריץ ולסגוד לתמונותיה.
הייתי מביט בתמונותיה דקות ארוכות גם כשלא יכלה לשוחח איתי, הלב היה פועם, התרגשות מבט משתוקק בעיני רעד זיעה וכן...גם זיקפה היתה צומחת.
לאונן...? חלילה, אין זו אחת התמונות הזולות שמאוננים עליהם, גם כשיש זיקפה, גם כשחרמנות מציפה אותך, וזה לגיטימי אני חושב, לא היתה באה האוננות, ההיפך, התנשאות רוחנית, כמיהה פנימית, תשוקה אמיתית למלכה נערצת ויפה.
אם צריך... תאונן אחרכך על מיליוני תמונות וסרטים אחרים שלא חסרים בכל הצורות והמינים.אבל על תמונותיה = חלילה מלחשוב אפילו.
כן היום אני כותב חודש וחצי אחרי ועדיין עומד לי עדיין אני מתרגש כשרואה מול עיני את תמונת כפות רגליה, ולא צריך נעל עקב בשביל להבליט את אלוהותה, זוג נעלי אצבע, ולק אדום, צבע מושלם, האצבעות מסודרות אחת אחת קוראות ללשונך לקרוב, ללקוק, לחמוד, לרצות, לסגוד.
כן..כך זה התחיל, הדליק בליבי את רצון, הכמיהה, התשוקה. ומכאן יש רק לשאוף לרצות ןלפנטז שאולי....יגיע היום
שיחות רבות כמעט כל יומיים
מפאר ומשבח את תמונותיה, את יופיה, את הדרה בפניה ונענה בעדינות נפש על ידי מלכה אצילית ואלוהית.
ימים רבים ימים של תשוקה