|
|
|
אני לא מאמין למה שאני שומע
אלא רק למה שאני רואה מולי
ואם חשבת שאולי אני מתגעגע
כדאי שתדעי שזה שלילי
הדם שלך מלוכלך
ואני רוצה להיות נקי
מצטער שזה לא הלך
אבל עד אז - מקווה שתחנקי
אני שונא אותך ואת שונאת אותי
תירוצים כדי לעשות עוד משהו שטותי
אני שונא ואתך ואת שונאת אותי
מרוב שקרים שכחנו מה זה אמיתי
תרדי לגינת הפרחים איתי
בואי, תרדי ותראי
למרות שיללתי בין שדות
והעיניים שלי הפכו אדומות
האם את עדיין אותו הדבר?
האם יש שם משהו שנשאר?
בדרך הביתה
חזרתי בחזרה
דרך כל כך הרבה סמטאות
וכל כך הרבה דמעות
המילים שלך לא שרדו את הדיו על הנייר
הדיו המיותר שחותך דיה בבשר
האהבה שלך לא הייתה מותאמת לחום הלהבה
לחום הלהבה של האהבה
בדרך הביתה
חזרתי בחזרה
דרך כל כך הרבה דמעות
וכל כך הרבה סמטאות
מזה תקופה ארוכה יש לי את ההרגשה הזו.. זה כאילו אני עומד מחוץ לעצמי, רואה את עצמי עושה דברים שאני לא רוצה לעשות, צופה מבחוץ - כאילו אני מישהו אחר, אבל אף פעם לא מסוגל להפסיק את ההצגה.
אני לא צריך הוראות הגעה
אני לא רוצה כדורי הרגעה
אמרו לי שצריך לתת לזמן זמן
אז נוסע אבל לא באמת יודע לאן
אני לא צריך לחיות כדי למות
או להיות צודק כדי לומר שזו טעות
האורות בוהקים אבל אני עוד לא מוכן
ואם הגעתי, אז היכן זה "כאן"?
אני לא צריך לסטות כדי להתיישר
אותו הדבר לא יכול להיות משהו אחר
כל מה שאמרת התברר בדיעבד כלא נכון
תעקבי אחריי וביחד ניפול אל תוך אסון
וכשהעבר יחדול מלהטריד
ואני לא אהיה מעורב
והעתיד כבר לא מפחיד
כשהכל סביבך ממילא חרב
והדברים נופלים לאט
ומתנפצים על הרצפה
בחתיכות, אחת-אחת
למה בדיוק את מצפה?
רימתי את הנוכלם הכי גדולים
על כל דבר ולו הכי קטן
קשור באלף חבלים
בסך הכל עוד שרלטן
מחופש למישהו עם פרצוף אחר
החליפה צמודה ולא נוחה
ואם משהו אותך שובר?
תוכל למצוא בו הסחה
עוד קורבן מסכן
פוסע ברחובות
קניבל זקן
רוצח ילדות
עוד סעודה בדם
מאוחסנת במקרר
של קניבל איום
לא מישהו אחר
קניבל זקן
חג על משפחות
קניבל איום
מפריד בשר מעצמות
בטן נפוחה
לקניבל רשע
עוד ארוחה
לקניבל המרושע
* לא לחפש איזו משמעות אעלק נסתרת לגביי פדופיליה או וואטבר, זה ליטרלי על קניבליזם
אני עוד חולם אותך
בבקשה, תרשי לי
להאמין לך שאת
כבר לא בשבילי
אני רואה אותך מתחת לפני השטח
משני הצדדים של דלת הזכוכית
אף פעם לא התכוונתי
לזלזל בכל מה שקנית
כל חיים בעצם מלאים
בדברים שעתידים לבוא
ואיך אפשר להתאים
כשאתה לא באמת פה?
איך בורחים מכאן?
איך כובשים שטח מסומן?
אני שואל אותך "לאן" ומפסיק לנחש
בטח יעבור עוד הרבה מאוד זמן
לפני שזה באמת יתרחש
פרקתי אותה מנשקה
להלחם אני לא מסוגל יותר
מה שווה נשיקה
כשהיא בפה של מישהו אחר?
והשנים עוברות
כי אין ברירות
פרקתי אותך מנשקך
כשגנבתי לך את היכולת לחייך
מהבוץ בתעלות שלך
אני לא רוצה להתלכלך
והחודשים נושרים
והימים קצרים
במלחמה הזו אני אמות
כי רציתי לבלוע את הכל
הכל היה כל כך פשוט
כשלא יודעתי לאכול
את הדקות והשניות
במירוץ התחמושות
תעקור את העיניים שלך
עם היד הרקובה של האדון
איפה שהצמחים רק בגללך
צומחים מתוך הריקבון
על הברכיים, עכשיו
כי אם לא תסבול יותר
אתה חייב לסבול
כן, אסור לך למות מהר
השמיים נופלים כאן
אין היכן להסתתר
אתה רוצה לזחול לאן
כאן הזמן של מישהו אחר
עם הפרצוף בתוך הבוץ
כן, ככה זה מרגיש ללחוץ
עם היד הרקובה של האדון
שדנה אותך לאבדון
אני אשחה בים שלרגליי לבנים
את מרחוק תזרקי עליי אבנים
תחתכי עמוק, צפי בי מדמם
היא אותי תחנוק כדי שלא תשתעמם
את צריכה להכות אותי ולא בתור אזהרה
מותק, בבקשה תכי אותי עד אובדן הכרה
תסובבי לי את המפרקים
תשברי לי את העצמות
תכבלי אותי באזיקים
תשכיבי על גחלים לוהטות
את צריכה להכות אותי, להכות במהרה
בובה - תכי אותי עד אובדן הכרה
עכשיו אני על הברכיים
בוכה ולא רגוע
דם נוזל מהעיניים
נכה וגם פצוע
את צריכה להכות אותי, אין לך ברירה
יקירה, תכי אותי עד אובדן הכרה
