|
|
|
באתי חפה מציפיות
עם רצון ונחישות
להיות טובה אל עצמי
ולהקשיב לקול החשוב ביותר,
הוא זה שלוחש ברעדה ולא צועק בעוצמה
לא לוותר עלי
לתת הזדמנות אמיתית
להציץ מבין סדקי החומות שבניתי
כנראה שיש סיבה שהן קיימות
והחלטתי שנכון לרגע זה
אני לא רוצה דבר מלבד להיות בתוך עצמי וללמוד את הלבד הזה
אבל הילדה שבי
רוצה לקבל הפתעות
הוא כותב- הפרשנות שלי:
את מסקרנת - אני רוצה לזיין אותך
את כותבת מדהים- קראתי 2 מילים שכתבת ואני רוצה לזיין אותך ומשתמש בהן בדרך
את מבולבלת ויש לי דרך לעזור לך- אני ממש רוצה לזיין אותך ולהרגיש משמעותי
את מיוחדת- את כמו כולן בעיני אבל אולי ככה אני אצליח לזיין אותך
את חייבת לכתוב יותר- אני רוצה לזיין אותך (ואני לא חייבת כלום)
אהבתי את הפרופיל- אהבתי את המחשבה לזיין אותך
אני רוצה לזיין אותך- סוף סוף קצת אמת,
אז מתי אתה בא? (רמז: הוא לא בא)
"אם תבואי אלי כקורבן, לא אתמוך בך.
אבל יהיה לי האומץ ללכת איתך דרך הכאב שאת עוברת.
אני אשים אותך באש, אני אפשיט אותך, ואני אושיב אותך על האדמה.
אני ארחץ אותך בעשבים טובים, אני אטהר אותך, ואת תקיאי את הזעם ואת החושך מתוכך.
אני אצליף את גופך בעשבים טובים, ואני אשים אותך לשכב על האדמה, עם הפנים אל השמים.
אז אני אנשוף על הכתר שלך כדי לנקות את הזיכרונות הישנים שגורמים לך לחזור על אותה התנהגות.
אני אנשוף לך על המצח כדי להפחיד את המחשבות שמעכבות את הראייה שלך.
אני אשרוף לך את הגרון כדי לשחרר את המועקה שלא מאפשרת לך לדבר.
אני אנשוף על הלב שלך כדי להפחיד את הפחד, כך שהוא יגיע כל כך רחוק למקום שבו הוא לא יכול למצוא אותך.
אני אנשוף על מקלעת השמש שלך כדי לכבות את האש של הגיהינום שאת נושאת פנימה, ואת תדעי שלום.
אני אנשוף באש את הבטן שלך כדי לשרוף את האחיזות המיותרות, ואת האהבה שלא הייתה.
אני אנשוף החוצה את האוהבים שעזבו אותך, ואת הילדים שמעולם לא באו.
אני אנשוף על הלב שלך כדי להפוך אותו חם, כדי להצית מחדש את הרצון שלך להרגיש, ליצור ולהתחיל מחדש.
אני אפוצץ את הזבל שאספת בזמן שניסית לאהוב את מי שלא רצה להיות נאהב.
אני אשתמש במטאטא, ובספוג, ובסמרטוט, ואקפיד לנקות בבטחה את כל המרירות שבתוכך.
אני אנשוף על הידיים שלך כדי להרוס את השלשלאות המונעות ממך ליצור.
אני אעיף על רגלייך אבק למחוק את זיכרונות העקבות, כך שלעולם לא תוכלי לחזור למקום הרע ההוא.
אני אגלגל את גופך, כך שהפנים שלך ינשקו את האדמה.
אני אנשוף על עמוד השדרה שלך מן השורש עד הצוואר כדי להגדיל את הכוח שלך ולעזור לך ללכת זקופה וגאה.
ואז אתן לך לנוח.
אחרי זה את תבכי, ולאחר שתבכי את תישני,
ותחלמי חלומות יפים ומשמעותיים,
וכאשר תתעוררי אני אחכה לך.
אני אחייך אלייך, ואת תחייכי בחזרה.
אני אציע לך אוכל שתאכלי בהנאה, טעימת החיים, ואני אודה לך.
כי מה שאני מציעה לך היום, הוצע לי בעבר כאשר החושך חי בתוכי.
ואחרי שנרפאתי, חשתי את החושך יוצא, ובכיתי.
ואז נלך יחד, ואני אראה לך את הגינה שלי, ואת הצמחים שלי, ואני אקח אותך אל האש.
והיא תדבר יחד בקול אחד עם ברכת האדמה.
ואנחנו נצעק ליער את הרצונות של הלב שלך.
והאש תקשיב ותלחש את ההד, ואנחנו ניצור תקווה יחד.
וההרים יקשיבו וילחשו את ההד, ואנחנו ניצור תקווה יחד.
והנהרות יקשיבו וילחשו את ההד, ואנחנו ניצור תקווה יחד.
והרוח תקשיב ותלחש את ההד, ואנחנו ניצור תקווה יחד.
ואז נרכין ראשנו לפני האש, ואנחנו נקרא לכל השומרים הנראים והבלתי נראים.
ואת תאמרי תודה לכולם.
ואת תאמרי תודה לעצמך.
ואת תאמרי תודה לעצמך.
ואת תאמרי תודה לעצמך."
~ יוגש קומאר ~
אביב,
רק אתה הצלחת להביא אותי להיות כנועה על הברכיים.
אביב,
רק אתה יכול להיות כל כך יפה ואכזרי.
אביב,
אתה מרגש אותי.
אביב,
אתה גורם לי לדמוע.
אביב,
הכאבת לי והשארת בי סימנים
אביב,
ואני חייבת לעבוד בגינה ולעקור מלא עשבים
אז אני על הברכיים
הידיים שלי חבולות ושרוטות
והדמעות הן מכל הפריחה המוגזמת
חג אביב שמח
היער הוא המקום היפה ביותר בעיני.
הירוק הבוהק,הבלתי מתנצל ומשב הרוח בין העצים גורמים לי לרצות להיות ביער בכל יום ובעיקר בימים הטובים כדי לחגוג את החיים.
בימים עצובים היער הוא מקום מושלם לבכות בו, הדמעות נספגות היטב בקרקע בכל עונות השנה, אף אדמה אינה רוויה דיה בשביל לספוג את דמעות הצער והכאב שלי,העצים אינם שופטים אותי והשיחים מלטפים בעליהם את כתפי, אני יכולה לשכב כעוברה על שכבות הטחב ולהרגיש את הליטוף הקטיפתי שלהם על פני, להתפרק ולפרוק את האובדן ולצאת מחוזקת.
תמיד הייתי ילדת טבע, מרחוק עיני הכחולה היתה מזהה אדמה ומייד חולצת נעליים, מתהלכת יחפה ומאושרת, מטפסת על עצים, מתבוננת שעות באופן שבו העלים נעים ברוח וצומחים, חופרת בורות קטנים באדמה, אוספת זרדים ואבנים, ושוכבת על הקרקע בין העשבים ומתבוננת.
הסבלנות הזו להתבונן דקות ארוכות בכל מה שעף ומרחף בשמיים ובאופן שבו הרוח מניעה את העצים ולאפשר לעצמי להעלות מחשבות אינה קיימת יותר בחיי באופן שהיה בעבר.
בחרתי לעצמי תפקיד: להיות אמא
תפקיד שהתחבאתי מאחוריו שנים ארוכות
לא שכחתי מי אני אבל בהחלט הדחקתי את הרצונות, היצרים, המחשבות והחלומות הנסתרים ביותר שלי
ולמרות זאת אם תרצו לראות את הילדה שבי, כל מה שצריך לעשות הוא לקחת אותי ליער והיא כבר תצא בעצמה מבלי יכולת או רצון לעצור אותה.
הילדה הקטנה ביער מלטפת ונוגעת בכל צמח הנקרה בדרכה, היא הולכת רגועה ובטוחה במקום הנעים שלה ולא מרגישה לרגע תחת סכנה
היער הוא המקום הבטוח והטבעי עבורה.
לטייל לבד ביער זה להרגיש חופשיה ומאושרת, לטייל כילדה תמימה ביער זה להרגיש בטוחה.
לעומת זאת לטייל כאישה לבד ביער זו להיות חוויה אחרת לגמרי,
זו חוויה מפחידה להיות יחפה בחושך ,כשאת הולכת שבויה תחת עלטה ומתסמכת על חושים אחרים
חוש הראייה נלקח ונוצר חידוד טבעי של שאר החושים, להיכנס ליער כאישה זו חוויה שונה לחלוטין.
כעת, אני צועדת מעדנות יחפה על אדמה חומה ספוגת מים, בתוך האדמה צומחים ונובטים עשבים רבים ופרחים והם מהווים שביל רטוב וירוק,
ריח צמחים נישא באוויר, הניחוח פותח את נחיריי השואפים בהנאה את היופי הטהור הזה, אני מרגישה התעוררות פנימית בלתי מוסברת
לגופי שמלה לבנה ארוכה, עשויה בד דקיק ושקוף התפורה במספר שכבות, עיטורים עדינים עבודת יד נרקמו סביב המחשוף, בקצה השרוולים ובשולי השמלה חרוזים קטנים, אני עונדת צמיד זהב דקיק סביב פרק יד שמאל ועגילים בשתי אוזניי, שיערי פזור ומונח ברכות על כתפי החשופות מעט, חושפות את עיטורי הקעקועים שעל עורי הבהיר.
צעדי הם של ריקוד החופש, אני רוקדת אותו ביער עם העצים והצמחים, חשה שאני פיה קלילה ומאושרת, צעדי בוטחים ורכים, ואפשר לשמוע את החיוך שלי מבין העצים,
אני שייכת לכאן.
הפעם הגעתי למקום אחר מהרגיל, השביל ממשיך לאן שלא צעדתי בעבר אבל זה לא מטריד אותי בכלל, אני מושיטה יד מושכת את עצמי כלפי מעלה על הסלע שמוביל במעלה ההר, בין סלעים חלקלקים צמחים נמוכים המתחרים עם שיחים צפופים אני עולה ומטפסת למקום החדש.
גופי נשרט מין העצים ואני מבינה שאני לא בבית יותר , מבלי הודעה מוקדמת איבדתי את דרכי ואני מתכווצת כולי מהמחשבה וממש ביחד עם הכיווץ של החשש אני מרגישה את הכיווץ הנעים שיש לי בין הרגליים לפעמים, הוא כמו נבט קטן בתוך מה שעומד להיות עץ ענקי ואיתן.
הכיווץ הקטן הזה גורם לי להרגיש נחשקת ורצויה, כמו איילה יפה מאוד שהמראה שלה בולט לעין למרות שהיא אמורה להסתוות בין צל השיחים, עדינות ועוצמה משולבים באותה חיה. חייתית ופרועה אך אצילית וענוגה, חיה טהורה ונקייה לא רק בגוף אלא גם בנפשה.
הטיפוס בהר מרגיש אחרת בגוף, השיער נתפס בשיחים ונמשך לאחור וזה מענג עבורי, כמו התעוררות שכזו לחלק בגופי שמרגיש מאוד רגיל ובבת אחת הופך מעורר וחי.
לפתע אני מרגישה שעובר בי רעד, זו צמרמורת שמגיע מהגב התחתון עד הגב העליון וגורמת לשיערות השקופות של גופי לסמור, זו תחושה נעימה וגם בלתי נסבלת ואני מתמסרת אליה, זיעה קרה מתחילה לטפטף מתחת לשמלה.
המרדף החל, אני טרף ואתה הטורף....
כשטורף מתחבא, הוא יציב, שקט ולא נרתע. לטורף אין ספק בליבו, שכן הספק מערער ומסית, והטורף חייב לטרוף, אין לו כלל אפשרות להיכשל. אתה נחוש כפי שמעולם לא היית, שליו ובטוח כמו סלע עתיק
לעומתו הטרף יכול להיכשל אך גם להכשיל, שני צידי המטבע האלו הם משחק מענג עבורי, אני מסיימת כל משחק כזה בחיוך של הנאה, כמה נפלא זה להיות אישה.
להיות אישה נחשקת זו תחושה חדשה עבורי, אחרי שנים כה רבות של תיעוב עצמי ותחושה שגופי אינו ראוי לדבר מלבד הסתרה, הצעידה הזו ביער כאיילה צחורה היא מפגן כוח אדיר עבורי, אך יחד עם זאת הפחד קיים ונוכח, אין לו הסבר אבל יש לו טעם מר ומשתק, הוא גורם לגופי להגיב באיטיות ומערפל את חושי המחודדים,
אינני רואה את הטורף ודבר מלבד מה שנמצא ממש מולי, היער מעורפל וכהה, אך אני שומעת נשימותיו מבעד לנשימות המהירות שלי, הוא נושם לאט ובכבדות, והיער שהוא מקום המבטחים שלי בוגד בי ומסתיר אותו לא פחות מאשר אותי.
אני לא רוצה להיתפס, אבל אני מבינה שזה יקרה, ראשי מחשב את היכולת שלי להתחמק ולברוח, והמוח ממציא מגוון פתרונות, אבל בתוכי, ממש קצת מעל הנקודה המענגת שהתכווצה לה קודם אני יודעת- שאין לי שום ברירה, אתה תתפוס אותי ותטרוף ללא רחמים.
איני רוצה ברחמיך, איני מצפה לעדינות או רכות, אני רק מייחלת לשרוד ולספק
אני יודעת שתתפוס אותי חזק ועמוק באופן שיגרום לי קודם כל להרגיש המומה, וההלם הזה הוא משתק באופן שבילתי ניתן להילחם בו, אבל אני כל כך רוצה להילחם. להרגיש חזקה לרגע וחלשה וחסרת אונים מיד ברגע שאחריו
אני ממשיכה לברוח, פונה וזוחלת בין השיחים, שולי השמלה נקרעים, החרוזים ברקמה העדינה נתלשים ומתפזרים בין האבנים הקטנות, חפץ קטן וזר ליער שישאר כאן לעד, ואז אני לוקחת החלטה לא נכונה, ומוצאת את עצמי על סף תהום.
רגע הלכידה תופס אותי עמוק בקרביים, הבטן שלי מתהפכת וליבי מחסיר פעימה, אני מבינה בשבריר של שנייה שזה נגמר. אינני מתנגדת, לא מחוסר רצון אלא כי זה חסר טעם וביזבוז של שארית הכוחות שיש בי, ואני יודעת שאני זקוקה להם כדי לשרוד
שיערי שהיה פזור אך מאורגן מתפזר כעת בפרעות על כל פני ושוליו נדבקים לזיעה הקרה של מצחי, ומבעד לתלתלים הפזורים אני רואה את הלבן בעינייך הטרופות ואת הלבן של שינייך החשופות ויודעת שהלבן הבא יהיה חם ונוזלי היכן שתבחר. הכל בשליטה שלך
ציפורניך שורטות את עורפי, שינייך ננעצות בצווארי ואתה מרים אותי כמו חפץ דומם ומצמיד אליך בעוצמה ונוהם "את שלי".
אני רוצה להיות הבובה הקטנה שלך
הזונה הפרטית שלך
רוצה שתשחק עם הגוף שלי
תבחן את סף הכאב שלי באיזורים שונים
תבדוק איך הנשימה שלי משתנה בהתאם לסוג הכוח שאתה מפעיל עלי
תחנוק אותי בעוצמה ובעדינות
תפשק, תפתח ותפלוש אלי בעוצמה
רק עם דבר אחד אני לא יכולה יותר שישחקו לי, והוא החשוב מכולם
הלב
להיות אישה רגישה זה להיות בעלת היכולת לזהות מרחוק דברים שאתה לא מזהה בעצמך
להיות אישה רגישה זה להבין שהתחושות של האחר לפעמים עוברות דרכי, זה חודרני אבל זה גם מרגש להבחין בזה ולדעת
להיות אישה רגישה זה לעמוד בחוץ כשיורד גשם ולהרגיש את הטיפות מחלחלות לי לתוך הנשמה ולנשום את הרוח משחררת את הנפש
להיות אישה רגישה זה להתרגש מדברים קטנים עד דמעות, כאשר כל השאר אפילו לא עוצרים להביט
להיות אישה רגישה זה לחוות את הטבע הפראי כמו שילדים צעירים חווים, בעוצמה ובמסירות
להיות אישה רגישה זה להרגיש את הכאב אחרת, לא רק בעוצמה אלא מה זה עושה לי לנפש
להיות אישה רגישה זה להבין את הדברים שלא נאמרים במפורש ולהיות רגישה גם לא לאמר אותם שלא לצורך.
להיות אישה רגישה זה להיות נוסטלגית, להיזכר בדברים מסוימים מריח או שעה מסוימת ביום ולחייך לעצמך
להיות אישה רגישה זה להתרגש שוב ושוב, להרגיש ולכאוב, להחשף ולאהוב ללא מחשבה
להיות אישה רגישה זה להיות מפוסקת ופתוחה מולך, להביט ישר אל תוך עיניך ולהתענג על כל מילימטר תזוזה שלך
להיות אישה רגישה זו המתנה הכי טובה שקיבלתי
הערב ציחצתי שיניים לבת שלי:
"ועכשיו לירוק" אני אומרת
"אני מעדיפה לבלוע" היא משיבה לי
"מצוין זה הכי טוב לבלוע" אני משיבה לה ומחייכת
כנראה שהיא בכל זאת דומה לאמא
לא סתם זה שם הפרק, כנראה שזה משהו שאני צריכה להתמודד איתו עכשיו.
הרעב הזה להרגיש זין בכל מקום בגוף שלי
זה משהו שלא הצלחתי להסביר
כנראה שזו טיבה של סטייה
כשאני נפתחת למישהו (לא רק ליטרלי) אני אוטומטית רוצה מאוד לטעום אותו
לטעום את הטעם של הרוק שלו, לספוג את הריח של הצוואר שלו, את המגע של העור שלו ואת הטעם שתחווה הלשון שלי מטיילת עליו.
אם שכבתי איתך זה בגלל שהייתי טעים לי, והריח שלך היה מטריף עבורי
בעיני זו בדיוק התשובה לשאלה: "מה הטעם שלך?"
אני יצור מאוד אוראלי וחוש הריח שלי מוביל אותי מאוד, אני אוהבת שטורפים אותי וזה חלק משמעותי מהעניין וגם אני אוהבת לטרוף כנראה.
אז כאמור אנחנו בפרק ז, ואני נזכרת בפעם הראשונה שהתחננתי לזין שלו, ממש התחננתי למצוץ אותו, זה היה מענג עבורי להכניס אותו לפה ולמצוץ יותר מאשר שהוא נהנה מהמציצה.
ןאני לא מוצצת גרוע. זה פשוט אחד הדחפים העמוקים שלי
כמה בושה זה היה בעבר...גועל עצמי ותיאוב.
אני כל כך שמחה שזה מאחורי
ואני יכולה להתמסר לדחף הזה מתי שרק ארצה
אני מתעוררת לאור בוהק ומסנוור ומיד עוצמת שוב את העיניים, הגוף שלי מרגיש כבד. התחושה היא של חוסר אוריינטציה והבילבול הזה מערפל חזרה לתוך עצמי, המפגש עם החוץ קשה לי ואני זקוקה להבין את הגבולות של הגוף שלי שמרגיש שונה לחלוטין אחרי המסע שעברתי.
עם הזמן אני מבינה שאני שוכבת במיטה ושמיכה ענקית וכבדה מכסה את גופי העירום. אני לא זוכרת איך הגעתי לכאן אבל זה בכלל לא משנה, אני יכולה לשכב כאן כמה זמן שארצה.. התלתלים שוב פזורים על כל הכרית ואני מבינה ששקעתי בשינה עמוקה וטובה, כי הלחיים שלי חמות במקצת.
אני שוכבת בשקט ומקשיבה: אין זכר לאדם בחדר וגם בחוץ ממש שקט, אני לא ליד החוף ולא בבקתה שהיינו בה קודם, אני מרגישה שהגוף שלי אחר, ומתחשק לי לגעת בי ולבדוק איך אני החדשה מרגישה, כמו שמישהו אחר שהיה נוגע בי לראשונה בוודאי היה עושה. הכל בתולי וחדש, מרגש ובלתי ידוע
אני עוצמת עיניים שוב ונוגעת ביד מרפרפת קלות בצוואר שלי, הוא חם וחלק והעור שלי עדין, שטה בין העור לקו השיער במגע שהולך ומתעצם, הנשימה שלי נעשית כבדה והראש נצמד לאחור, אני מתפתלת בהנאה רבה ושאר הגוף מגיב בהתאם, לאט לאט הידיים ממשיכות לאורך צידי הגב ואני מרגישה שהאישה הפראית שבי קמה לתחייה, הכל מרגיש כל כך חייתי, יש בי תשוקה לטרוף את התחושות האלה ולראשונה אני בכלל לא מתביישת
הבושה היא מחלה שפעם סבלתי ממנה מאוד, יחד עם ה"מה יחשבו עלי" היא דבקה בי והפריעה לי להנות ולחגוג את עצמי, במיטה הפרטית שלי אין לה מקום יותר, להתראות בושה. אני כלל לא אתגעגע אליך.
