אין כמו קצת הארד קור כדי לבחון דייט פוטנציאלי ונילי.
אחרי שבוע של התכתבות, אנחנו קובעים במרינה באשקלון ואני מחליטה לבחון את הגבולות, שלי ושלו.
לובשת בגד גוף שחור ומתקשטת ברתמת עור וניטים, שמדגישה את החזה שלי.
אני יפה.
העיניים שלו נחות עליי כבר מרחוק. הוא מחייך ושבע רצון. שום מילה על הרתמה. שום הערה.
אנחנו יושבים בבארסרי, כמעט על הים. בקבוק יין אדום בינינו. השיחה זורמת, לרגעים כבדה, לרגעים מצחיקה. לא מאתגרת מדי. לא ראיון עבודה.
בשעה 22:30 הרעב מתחיל להציק ואנחנו נוסעים לאכול באושי אושי. 20 אנשים ממתינים בחוץ ואנחנו נכנסים מיד. שולחן VIP ויחס מטורף. כל המלצריות מכירות אותו. הדי.ג'יי מהנהן לו לשלום. פחות מעשר דקות והשולחן עמוס בסושי, מוקפצים, אלכוהול.
והמבטים, על הרתמה שלי, כמעט וחורכים אותי.
אני אוהבת את ההתכווצות הזאת ואת הנשימה המשחררת שבאה מיד. לוקחת עוד שלוק מהקוקטייל.
מתלבטת אם לעשות שורה, מהלבן הזה, שהוא הציע.
מתלבטת אם להצטרף אליו ולשותף שלו, בדירה שעל הים.
מתלבטת.
ונוסעת בחזרה לבאר שבע.
הוא לא בשבילי.