היום החברים הללו הסתובבו בכייף בשבילי בלינסון.
בטח ברחו מגן החי 🦆🦆🦆
ואיך שהו , זאת הייתה נקודת האור הראשונה להיום.
כולנו בדיכאון, עצב, מועקה כל כך כבדה ,
הרבה יותר מימי זיכרון בעבר.
אפילו הגשם והאפור, שבימים כתיקונם מאוד אוהבת , התאים לאווירת הנכאים הכללית.
נקווה שהאוויר והאוירה יהפכו לאט לאט לפחות כבדים.
נדמה לי שהמועקה הכבדה , כבדה כל כך, היות ובעבר הלא רחוק, נניח ב6 באוקטובר, היתה אופטימיות וביטחון בדרך.
עכשיו
מה כבר נשאר? הכל כולל כולם איכזבו קשות , זה מרגיש כמעט חסר תקומה,
מקווה שטועה, אבל אני מטבעי מאוד אופטימית, חשה כאילו רוקנו אותנו מהכל .
הלוואי טועה, באמת כי בהמשך יש חומה אפלה ללא אור בקצה המנהרה