שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Cogito ergo Sum

ועדיין...בלוג מיותר לחלוטין
לפני 5 ימים. 13 במאי 2024 בשעה 12:51

היום החברים הללו הסתובבו בכייף בשבילי בלינסון.

בטח ברחו מגן החי 🦆🦆🦆

ואיך שהו , זאת הייתה נקודת האור הראשונה להיום.

 

כולנו בדיכאון, עצב, מועקה כל כך כבדה ,

הרבה יותר מימי זיכרון בעבר.

אפילו הגשם והאפור, שבימים כתיקונם מאוד אוהבת , התאים לאווירת הנכאים הכללית.

נקווה שהאוויר והאוירה יהפכו לאט לאט לפחות כבדים. 

 

נדמה לי שהמועקה הכבדה , כבדה כל כך, היות ובעבר הלא רחוק, נניח ב6 באוקטובר, היתה אופטימיות וביטחון בדרך.

עכשיו

מה כבר נשאר? הכל כולל כולם איכזבו קשות , זה מרגיש כמעט חסר תקומה,

מקווה שטועה, אבל אני מטבעי מאוד אופטימית, חשה כאילו רוקנו אותנו מהכל .

הלוואי טועה, באמת כי בהמשך יש חומה אפלה ללא אור בקצה המנהרה

 

 

לפני שבוע. 7 במאי 2024 בשעה 15:14

לפני 3 שבועות. 23 באפריל 2024 בשעה 15:06

מעניין 

מדוע תמיד העולמות החדשים  בסיפורי המד"ב, הנסיבות או האילוצים רעים, מרושעים או קטלניים

ורוח האדם, החופש והתושיה תמיד מנצחים .

כי Happy end חייב תמיד להיות בסיפור?

אולי זה המד"ב האמיתי פה.

כי המציאות שלנו הרי מאוד דיסאוטופית ואיך שהו אין סוף טוב , מקסימום הסתגלות והכלה. 

 

הסדרה בנטפליקס, Bodies ...עולם  דיסאוטופי, כמו רוב המד"ב

בעצם תמציתו הרצון להיות נאהב. 

ומה קורה כשזה נמנע

לא חסרות טרגדיות שנובעות מדחיה  ומהחסך  באהבה.

דיקטטורים כמו היטלר למשל👿

הכל סובב סביב אהבה, יש או אין.

מי אמר אי אפשר עם ואי אפשר בלי.

 

 

לא נותר  לנו אלא להתפעל מהסביבה, הכל כך שגרתית ו"רגילה" שלנו והיכולת למצוא בה את היופי, נקודות אור. . .

להוציא דברים מהקשרם ,לא בסגנון הדאדא אלא יותר לראות את האור בתוך האפור, בתוך החשיכה .

סתם בוגונוויליה , יש המון, סתם ברושים יש אין ספור

אבל שידוך של שניהם , כמו נאהבים❤️

זה כבר יוצר סיפור אחר. 

וחבל לפספס סיפורי אהבה שונים אחרים.

כי לכולנו מגיע לדעת ולשמוע

You Are Loved

🌲🌲🌲

מעניין מתי זה יקרה גם לי 🌻

 

לפני חודש. 14 באפריל 2024 בשעה 16:59

 

כבר מזמן אין סרטי קאלט כמו

"מופע הקולנוע  של רוקי"

או

"חנות קטנה ומטריפה". 

Simor- feed me....

אוי פרחים טורפים

גדולים כמו הטיטאן

וקטנים שטורפים חרקים

 

צולם בגני קיו בלונדון.

לפני חודש. 7 באפריל 2024 בשעה 17:24

זה השלט שהיה תלוי על אחד הקירות בסימטא . 

האיום הנל התייחס לגרפיטי...

אז בדקתי עד כמה השלט אפקטיבי. 😻

האמת 

יש לי fetish  קל לגרפיטי,  במיוחד כשהם יצירתיים וצבעוניים ולעיתים אפילו מעבירים מסרים מענינים. 

אפילו ב"בוק בת מיצוש" של הקטנה, היו מספר צילומים שבוצעו אל נגד קיר עם גרפיטי ענק. 

מספר דוגמיות. יש כמובן עוד המון...

ספיציפית אלו צולמו בשכונת פלורנטין , לשמחתי ולצערי, מבלה שם המון ....המוסך של האלפא שם, ויש לי זמן 'לשרוף' . 

אז....מישהו כבר קיבל קנסות? 

 

לפני חודש. 6 באפריל 2024 בשעה 9:28


פעם מזמן, כשהייתי סטודנטית טריה  וחיילת משוחררת 

עבדתי עם עוד משוחררים, כולם צעירים.

אך היה שם גם "קשיש" בן 30.

בגיל 20, כל מי שמעבר ל25 הוא קשיש...

כל זה קרה
שנים לפני שנכנס החוק נגד הטרדות מיניות במקום העבודה.
ה"קשיש", נהג להטריד אותי, מילולית , ולדבר גסויות ולנסות להשפיל.


ספוילר ,
כשנמאס לי נכנסתי למנכ"ל, הודעתי לו שזה לא מקובל עלי ה"קשיש" עף הביתה באותו הרגע.

כן גם שימועים לא היו אז. . .

אז לעניניינו
היו לו כל מני 'פניני לשון', בעצם לא פנינים- יותר כדורי חרא.
לא זוכרת , לא ספרות גבוהה ולא מעניין,
למעט ביטוי אחד שזוכרת עד עצם היום.
אז כמו היום, לא הצלחתי באמת להבין מה הכוונה.
מבינה את המילים אבל לא את המשמעות של הצירוף.

כשאני רואה אותך אני "משפיך ניטים".
אני יודעת בדיוק מה זה ניטים, יש כל מני סוגים לדוגמא👇🏻
.

יש מישהו , בקהל הקדוש פה ,

שמסוגל להסביר לי מה הכוונה?
אוקי,לה

ניסה להשפיל... ברור.

אבל תכלס מה זה אומר. ???


אשמח לרעיונות
כי אני לא מסוגלת לדמיין איך זה מרגיש אם הם באמת ניטים....

לפני חודש. 5 באפריל 2024 בשעה 12:35

כתום  לא בדיוק הצבע שלי, אני עם הצבעים הקרים.

אבל

במיוחד באביב, יש בי השתוקקות לצבע 'אפרסק'  ו'מישמיש'🧡🍑,  שעונתו קצרה מדיי לטעמי. 

הצבע בא לידי ביטוי בביגוד, נעליים, תיקים,

הלק שתמיד מחפשת את הגוון האפרסקי המדוייק

 

ונהנת מהדרך והניסיונות 🤫

 

וזה גם הצבע שעוד רגע יארגן לנו השילוב של האור והשעה

 

 

היש יפה מזה? 

לפני חודש. 1 באפריל 2024 בשעה 13:26

קיבלתי מתנה מגבר גבר, עקרב♏ 

ביקשתי זנב, חשבתי קטן, רגיל

והוא הביא לי את זה.

האמת 

מה כבר אפשר לעשות עם האורך הזה? 

מה גם שהפלאג מחליק ממקומו. 

 

לא כל מה שגדול יותר, או ארוך יותר

הוא טוב יותר...מסתבר

 

לפני חודש. 31 במרץ 2024 בשעה 22:28

גם אצלכם יש נפילת מתח חזקה, הרבה יותר  מהרגיל? מוזר ביותר 

הרי עכשיו הכל מתעורר לחיים, לשמש,  פריחות וריחות משכרים 

אבל איך שהו, אין לי תחושת התחדשות.

רואה את היופי , מסמנת לעצמי שמדהים ו...לא חשה באמת "מדהים". 

זאת לא תקופה הקשה, שכבר איתנו יותר מדי זמן, 

זה הרבה מעבר. 

תחושת  מחנק שמתעצמת.

אולי הגעתי לשלב היאוש? איבוד התקווה? שזה הכי נורא שנורא יכול להיות

אולי .

אימוני ספורט עוזרים . מאוד עוזרים! תמיד.

אבל

זה כמו אקמול, ההשפעה נחלשת  וחולפת  כעבור ארבע שעות. 

ושוב הכל מעיק וכבד. 

 

רק אצלי זה "חרבו דרבו" ?

 

והתמונה?

סתם ככה , להעלאת המורל העצמי, מתקופה יותר טובה. אי-אז לפני ....חודש חודשיים

כאילו עידן אחר, רחוק

 

לפני חודש. 27 במרץ 2024 בשעה 15:35

 

פוסט עגום
התנודות בין אנחת הרווחה

זו שחווה כל פעם שיש לי דז'ה וו של תחושת מחויבות , כאילו אין לי זכות על חיי על זמני, כי חייבת לוותר עליי
ואז זה מכה בי, היי אבל אני לבד.

ה רוטן הראשי כבר לא נמצא פה לתת לי תחושת כישלון וחוסר שביעות רצון מתמשכת מכל העולם ואשתו , אבל בעיקר מעצמי.

ועוטפת אותי תחושת. רווחה של ניצולה
ניצולה שהשתחררה לחופשי

ואז התנודות בין אותה אנחת רווחה
ובין
ההשתוקקות העזה למישהו עוטף, להיות שייכת כמו שמיכה כבדה,
והאפלה והחונקת את גרוני ונשמתי,

נקרעת בין הרצון למצוא מישהו
ובין החשש שזה מגיע עם מחויבות,

ששוב אלך לאיבוד בתוכה ועדיין רוצה את הפרפרים

יהיה מה שיהיה, נתמודד 

הבחירה בין האין  או הפריחה