|
|
|
שלא תשמע אותי
כשכל נים בגוף צועק בכל הקול
שלא תראה אותי
כשכל עצב בנפש בוהק וזוהר מזעם
שלא תבין אותי
כשכל מאמציי היו להסביר מה עובר בנשמתי
שלא תדע מה אני צריכה
כשכל תא וחלקיק בי מאיית זאת למולך
תמיד הגנת
תמיד שמרת
ידעת לקרוא אותי
ולקחת אותי לסף
וכמו להטוטן הולכת אותי על החבל הדק
מידי פעם משעין אותי מעבר לקצה
מתיר לי להביט מטה
אל עבר התהום
ונותן לחששות להציף אותי
לפני שאתה מחזיר ומייצב אותי
התקופה הזאת היא אחרת
אתה לא מחפש לקחת אותי לקצה
אתה מרגיש שאני כבר שם
עם או בלי הסשן
אתה משחק בי כששני רגליי נותרות על הקרקע
לוקח באהבה ומשאיר מרווח בטיחות
מגונן ולוקח משנה זהירות
דוחק לקצה נהפך לעוטף ושומר
וכשהחזקת אותי חזק
ושאלתי אותך על זה
סיפרת לי שכל עוד אני מחזיקה מיני גור בבניה
לא תביא אותי לאפיסת כוחות
תמיד תשאיר בי מקום להכיל עוד קצת כאב
ולפרוק עוד כמה אורגזמות
את יכולה להרים את הרגל אם את רוצה להקל על הכאב
החיוך מהדהד בין המילים שלך
והמשפט המקניט שולח אותי לסחרור מנטלי
קרועה בין הרצון להיות בובה על חוט
שתוכל לשחק בה ולהזיז כרצונך
לבין הידיעה שאתה שואב הנאה ממצב הביניים
מהצפייה בי נאבקת להרים את הרגל לאורך זמן
בניסיון נואש להקל על אחיזת החבלים למול המשקולת
ואני לא יודעת מה לבחור
להרפות הכל ולספוג
שתהנה מבובה מתמסרת
או להיאבק בכאב ולהתפתל
שתהנה ממופע הכאב
המלכוד הזה מזכיר לי את התחושה שצפה לי
בכל פעם שידיי חופשיות
ואתה קרוב אליי
בלי יוצא מן הכלל
הרצון הכי גדול הוא ללטף אותך ולנשק אותך
לעשות לך נעים
ותמיד עולה בי הספק..
אולי בכלל רצית שלא אזוז עד שתזיז אותי?
בסוף איכשהו תמיד יוצא ממני שילוב מהוסס שכזה
שולחת יד אחת ללטף והשניה עומדת דום במקום
לא חותרת לנשיקה
אבל מרימה את הפנים לכיוונך
גם כשעונדת כיסוי עיניים
שעות על גבי שעות
חולפות להם כהרף עין
והזמן מרגיש כמו עומד מלכת
מותשת וכמיהה לשינה
שבחרה הלילה להדיר את עצמה מעיניי
מתוסכלת
עייפה
ובכל תנועה שלי לצידך
אתה מושך אותי אליך
מבלי להתעורר
אתה מלמל מילות אהבה
מלטף ואוחז
מצמיד ואוהב
והתסכול נהיה שקט
לקולות הפינוק והעיטוף שבוקעות בין הסדינים
מהרגע הראשון הוא הדגיש את המשמעות שלי בעיניו
ועל אף התקופה שעברתי וחוסר הביטחון שהוצף
האמנתי לו
האמנתי גם כשלא הצלחתי להרגיש זאת
המעשים שלו וההתנהגות שלו הדהדו את הדבר
עם הזמן גם הרגש הסכים להאמין
וככל שחלף הזמן
והעמיק הקשר
המשמעות נהייתה דבר ברור לחלוטין
שכבר לא דורש הגדשה
חוסר הביטחון דעך
וניסיון העבר שהביא אותו
כמעט ונשכח מזכרוני
המציאות השתנתה
הזוגיות נגמרה
והקשר נשאר
ושוב מוצאת את עצמי עומדת למול חשש של חוסר משמעות
והוא כבר לא זר
כבר לא יכולה להיות אדישה לחשיבות שלי בחייו
ועקצוצים של קנאה וספק עולים בכל שיחה שניה איתו
בכל פעם תוהה אם אני צופה בדעיכה של קשר מרהיב לצל של מה שהיה
והשדים בראש שרים לי
מנגנים על הנקודות הרגישות בנפש
שיהיה לו פחות אכפת
שהוא ירצה אותי פחות
ולמה הוא לא נלחם לראות אותי? על מה זה מעיד בכלל?
ואני מבינה.
כל תא רציונאלי במוח רואה את המצב בבהירות
זה לא הוא
זאת אני
וכנראה שיש לי עוד עבודה לעשות
עוד צלקות להחלים
מהימים בהם מסרתי את עצמי לשימוש בלי לדפוק חשבון
בהם נתתי לחשק רגעי לנהל אותי
והסכמתי להישלט בידי אלו שלא רצו גם לעטוף
ולא רעד עולמם ממני
כמו שעולמי רעד מהם
לא יהיה נכון לקרוא לזה פרידה
הרי לא יהיה נתק של הקשר
יהיה רק שינוי מהותי
שיגרור איפוס שליטה בינינו
וימחק מיניות ורומנטיות מהתמונה
זה המחיר שאותו עלינו לשלם
המחיר הגבוה שנגבה
ברגע בו החלטת לענוד עליך שלשלאות של מונוגמיה
ואתה זאב פרוע
ואתה פראי ומופרע
ואתה בוחר להיות כבול
אני גאה בך על הבחירה הזאת
שמחה בשבילך ובשבילכם
שאתם מסוגלים לשים בצד הנאות רגעיות
בכדי להשקיע ולהחלים את מה שחשוב באמת
הזוגיות הרומנטית המינית והבדסמית איתך תחסר לי
מאוד
אבל בכנות
אני כמעט ולא כואבת
קשה לכאוב אובדן שמרגיש לי שיהיה עבורך אוויר לנשימה
קשה להתאבל כשעוד נישאר אחד בחיי השניה
קשה לדאוב כשאתה עושה את מה שנכון לך ולכם
איך יוכל להישבר הלב שאוהב אותך כלכך הרבה יותר
מאשר הוא אוהב את השליטה שלך?
''איך תשרדי ככה סשן?''
לחש לי השד
ולרגע דעתי מוסחת משריקות הבמבוק
שוב שריקה באוויר ועוד חבטה בישבן
והכאב חודר את הבשר ואוחז בעצמות
ומקבל משקל שמרגיש לא טבעי
השריקה לא הייתה די חזקה כדי להצדיק את עוצמת הכאב
''את לא מסוגלת במצבך לספוג את מה שהוא רוצה לתת''
השד מנגן לי על פחדיי וחששותיי
סף הכאב שלי מרגיש לי אפסי היום
וכמה שהתגעגעתי לספוג בשבילך ריגר אהוב שלי
איך אוכל לפתוח פה לבקש רחמים כשבוער בגוף געגוע?
אתה מתחיל לכרוך את החבל סביבי
אתה אוחז
אתה לופת
אתה מצליף
ואתה נושך
והכל כואב כלכך
כאילו לקחת את ווליום הכאב והגברת אותו בכל הגוף
אני יודעת שאתה לא מגזים ביחס אלינו
ברור לי שהשינוי הוא אצלי
ואתה מנגן על החבלים הכרוכים
כמו פורט על מיתרים שפרסת עליי
הכל מוקצן כלכך
אתה מעלה את רגליי באוויר והחבלים בוערים על הבשר שלי
אפילו לא הרמת את החזה שלי מהמזרן כשהתחלתי לייבב
יצאה ממני אנחה נואשת
ואתה בבת אחת עצרת את הכאב
עברת בהרף עין מהענקת כאב להענקת אורגזמות
בין ספירה לספירה
פתאום נפלה עליי ההבנה
שמהרגע שהנחת עליי חבלים
השד שתק
ואמנם הייתי מודעת מאוד לשינוי בסף הכאב
הוא פתאום לא הפחיד אותי
פתאום לא חששתי שאספק אותך פחות
אני אני. ויש לי לתת רק את מה שאני מסוגלת.
ואת הכל אני נותנת לך.
אז אין פה יכולת לכישלון
ייחלתי שתיקח אותי בדרך שהיא שלנו
רציתי שתשתמש ותתענג ותתפנק
רעבתי להתחנף אליך עם שפתיים ועם האף
אבל יותר מהכל
נזקקתי שתחזיק אותי קרוב קרוב
שתעטוף אותי בזרועות שאני כה אוהבת
שתשרה בי ביטחון בעודך מביט בעיניי
ושתאמר שאתה אוהב אותי
הגוף רותח מהתיאורים שלך
קוראת מילה מילה
חשוב לי לציית
בוער בי לצפות מראש מה תרצה
שלא תצטרך אפילו לפקוד עליי לבצע
שולחת לך תמונה אחר תמונה
סרטונים בשרשורים
שתראה מה אתה עושה לי גם כשאתה רחוק
רק להראות לך שוב שוב
את הגוף שלי ואת הרעב שלי אליך
אתה שולח לי תמונה
פותחת והחום שלי מרקיע
הכוס שלי רותח
החזה שלי מפרפר בהתרגשות
ובבטן נפער חור תהומי
הכאב שהריק הזה מביא עצום
ייסורים של כמיהה חסרת גבולות
כואב כלכך כי אני נואשת
נזקקת וחסרת אונים למול הצורך
שתשב לי על הפנים
מרגישה שזקוקה לזה יותר מחמצן
שאוכל להתחפר וללקק ולטעום
לנשום אותך ולספק אותך
מסתכלת שוב
מחייכת ומגחכת לעצמי
כמה שאני זונה שלך
שהכאב הזה נפתח וגועש
מתמונה פשוטה של החיוך המרהיב שלך
מהרגע שדיברנו על הרעיון שניפרד
אנחנו רק מתקרבים יותר
ואני מתענגת על כל רגע
בו אני זוכה לגלות בך עוד רבדים
מתפטמת מהצדדים בי שאתה מוציא
מוצאת את עצמי
מייחלת להיות גורה טובה וממושמעת
ובו זמנית רעבה לקרוע איתך כל גבול
כמיהה להתנהג יפה ולתת לנו מקום לצמוח
ורעבה כלכך לשבור איתך חוקים
אתה עושה אותי שובבה וצייתנית
מעצב אותי כמטונפת ותמימה
הניגודים שאתה מוציא משגעים
ואתה מותיר אותי מוטרפת
