|
|
|
מתכון לרגע מושלם
מצרכים
1 כוס בירה 10% / גוינט
2 אויר של קיץ בלילה
3 ספה מבד
אופן הכנה
מתחילים בסטלה ,שותים תבירה / מעשנים תגוינט
נשכבים על הספה
לוקחים נשימה עמוקה כזאת מבפנים וכשמרגישים את הצמרמורת צוללים לעונג שבה
שבת שלום
שיחזרו כולם ושיהיה פה טוב יותר
זוהרת
לחבק אותך שכולך שורפת
שהכל מפמפם
לחבר קצוות
לנשק ברכות
כבר לא חסרת אונים
קיבלת את השקט
ואני מתמלא בעצמי
ממך כמו שקיעה
אל שממה
את זוהרת
אחד אמיץ משו
מתבקע
אפשר לגעת בחיוך שלך
אפשר לחוש את השקר
סנטר למעלה בגאווה
שנאת גברים
אין בך שום ענווה
קנאה יוקדת או שחלמתי חלום
לעי צוחקת
עוד דקה היא בוכה
אני מכיר כמוהה
הן אחר כך מיבבות
משוות לחיבוק
מבקשות נחמה
ואני , אני כאן
במרחב
במרחב שלך מלטף מילים
מענג דמיונות מעריץ שדים
את לא כאן באמת
דמיינתי אותך
את זה היא, היא אני אחת באחד
טוב אף פעם לא התחברתי ל age play לא הבנתי מה מדליק בזה ואיפה זה מגרה או ממלא.
אבל יש לי קטע שחזק ממני שאני חולה עם חום אני מתחיל להתנהג כמו ילד בצורה קונדסית ומציק לכל תושבי הבית ...
ברמה שאפילו הילדים קצת בשוק אבל זורמים חחח
זה לא מיני בכלל אבל אולי עונה על איזה חוסר מובנה בחיים שלי ...
מוזר? או הגיוני ?
תום
עברתי בבית אחרי ארוחת צהריים כי הבת המקסימה שלי נלחצה מאיזו שטות.
כל מה שהיא הייתה צריכה זה קצת חיבוק ואהבה...
פתאום חשבתי רגע מתי לאחרונה אני קיבלתי את זה...
מתי אנחנו מרשים לעצמנו גם קצת ...
זה יכול להתחיל בצליל של הצלפה או שיחה ששמעת לידך ,פקודה , תמונה של כניעה.
או שאת פשוט רוכנת, קדה או סתם נעמדת.
ואז שקט והמוח מעבד, כמו הזמן הזה שלפני שאתה נדלק מאקסתה ... שקט מחכים-התאבחות מתחילה
ואז זה עולה מטפס ואתה לא בטוח מה אני כן או שלא ,עלה לי?
ואז מגיעה הנקודה שאתה מבין אתה בתוך הספייס ואפשר לרחף כל אחד מהמקום שלו...
כמו אז שההינו ילדים הכי אמיתי שלי ,הכי להרגיש
נרגעים בחיבוק -בונים הריסה
ואחרכך למיטה והשינה מחושמלת, חלומות מופגזים במיליון מחשבות
למחרת הספייס מדשדש אבל נאחז מסרב לעזוב ואז נפרדים עד העונג הבא.
להיות בי די אס אמי
אתגר סופש:
מזהה שם השיר והכותב שלו יזכה באופנוע ים וקרטיב קרח
בלי גוגל כן ...
"זוכרת לפני שפחדנו לחיות
הגיטרות ניגנו חזק ידענו לצחוק
עכשיו זה מיים שקטים רסיסים של אהבה"
יאלה בואו נראה אותכם...
עלים משוננים
עץ אלון העלים משוננים
גדלתי בחורש גללי
מתבונן לצפון לכיוון הסמויה
מאחורי הצדיק של הקבלה
לכל אבן בחורש
צורה מיוחדת
שנתנה לה השמש, המיים הגשם
כולנו נושאים תבניות של עבר
כולנו בעצם זה שיר מטורלל
מתבונן במילים, בעלים בסלעים
מלקק אדמה מתפלש במילים
ומתחיל לפרש מתחיל להשלים
זה הפעם אני , אני מתחיל להפנים
באחד הפוד קאסטים ששמעתי על bdsm דיברו על מה זה להיות בידיאסאמי והאם זה נטיה או תקופה או צורך.
אולי זה טרנד , גנטי? מלא מלא שאלות שבאמת גרמו לי שניה לחשוב ...
והנושא עלה גם עם הפסיכולוגית ולגמרי השלמתי עם זה שזה חלק ממני וזה פה להשאר.
אבל חוץ מבידיאסאמי אני גם ישראלי שעשה 3 שנים סדיר ו20 שנה במילואים (קרבי) , משלם מיסים ואפילו מקבל בשורות קשות מהגדוד שהשתחררתי ממנו.
אבל התקופה הזאת גורמת לי להרגיש כיאלו אתה לא בסדר אם אתה רוצה bdsm כיאלו זה מותרות.
ודווקא עכשיו השיחרור כלכך חסר ,דווקא עכשיו עולים זכרונות ,פנטזיות והכל מוצף בחרמנות.
אם היה אפשר לקנות מניות שלשפיות הייתי נכנס אול אין . מתגעגע לנורמליות שלי לנורמליות שלנו
מילים: רן אלמליח
לחן: מייק גולן ויורם חזן
"את תשבי שם עירומה
את גופך יכסה
רק עלה של תאנה
המלאכים ישירו
אני אגש אלייך קרוב
ועל ראשך אניח
זר כמו כתר של קוצים
גחליליות יאירו
אני ארד אלייך
את יפה ועצובה
ומחשבות עלייך
ישאירו לי מיטה רטובה
ואז בלי צל של כוונה
את המכחול אניח
אומר דברים בלי תקנה
שרק מגע ישכיח
אומר מילים בלי מטרה
אומר דברים בלחש
גחליליות ישירו שיר
המלאכים יאירו"
אתה עוצר לייד מישהו ומסתכל עליו ובשניה אחת של מבט כולם מבינים את כולם...
אז חזרתי מהים בבקר ועצרה ליידי מישהי וכולי במחשבות בליווי שיר שבדיוק סיפר מה קורה לי בפנים...
ובשניה הזאת היא גם הבינה וראיתי את העצב בעיניים שלה גם
האביב הנצחי /רן אלמליח
כשחזרתי ממך באביב הנצחי
חרקים זמזמו לי שיר על חופש
פרפרים ערבלו את האוויר,
היכו הוריקן בתוכי.
זה לא סתם
זה לא סתם שאת אומרת
"אני לא אוהבת אנשים"...
אני אוהב את העיניים הצוחקות שלך.
כשחזרתי ממך...
זה לא סתם
זה לא סתם שאת אומרת
שעדיף לך להיות רק איתי
אני אוהב את השקרים
הקטנים שלך.
