אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

סערת הרגשות הפרטית שלי
לפני יום. 28 באפריל 2024 בשעה 14:29

בסרט Dark Water הגיבורה מבינה שאין ברירה והילדה המפלצתית לא תפסיק לפגוע בה ובמשפחה שלה עד שהיא לא תקבל את האמא שלה היא זקוקה ואז היא עוזבת את המשפחה שלה ומצטרפת אל הילדה וכך אני צריכה לעשות לצד האפל, המרושע והסוער כדי שאוכל לאסוף אותו ולייצור איזון.


אז מהו הצד האפל שלי

מהן הפנטזיות הכמוסות שקשה לי לבטא אותן כי אני לא יודעת איך הן יתקבלו בצד השני

אלו מילים שמאד קשה לי לכתוב אותן כי זה לחשוף משהו מאד עמוק שאני לא שלמה איתו אבל הוא שם וקיים כל הזמן וזה הרגע שכדי שאוכל לטפל בעצמי ובקשר שלי עם ונוס כמו שצריך הוא חייב לצאת החוצה.


אז כדי להבין נלך לבייסיק שהוא הסקס אידאלי זה לשכב עם מישהו חדש לעשות את כל מה שהוא בחיים לא חלם, שיהיה סקס אדיר ואחרי זה איעלם.


אתה תבער מהשתוקקות כדי להיות איתי שוב ואני אחרפן אותך מזה, המון חוסר וודאות האם אני רוצה להיות איתך או לא, תמיד אשאיר פירור קטן שממנו תוכל להמשיך לפנטז עליי.

אני אהיה איתך רק אחרי שזיינתי את כל העולם ואתה תדע מזה ואז אחליט שניפגש כדי לראות מה יש לך לחדש לי אם בכלל, אבוא כמו סערה ורוב הסיכויים שאראה לך שאני לא מרשמת.


אני אגמור מזה שלך יהיה כואב, משפיל ואפילו מרסק ולא תגמור. גם כאשר תהיה בתוכי תדע שאני לא שלך ולא אהיה שלך אף פעם.

ההנאה שלך תהיה מזה שהסכמתי להיות איתך שוב ואז שוב אעלם ותישאר עם המום עם לב שבור.

לא יהיו מחמאות מצידי אולי תהיה מדורג אצלי גבוה ברשימה אבל אתה לא תדע מכך.

וכך חוזר חלילה עד הפעם הבאה, אם תהיה.


אני זאת שאבוא אליך ואלך מתי שארצה ושלא בטעות תיכנס אליי הביתה כי אז אולי תיכנס ללב.


זה מדהים שאני רואה את הדפוס הזה בכל כך הרבה קשרים רומנטיים מיניים שהיו לי שמצד אחד יש אותי הסדיסטית הרעה שאני צריכה לעשות לונוס את מה שההורים שלי עשו לי כולל מה שאני לא יודעת.

ליצור משברי אמון.

לייצור אי ביטחון.

לא לתת הרגשה של יציבות שהכל יהיה מבולגן ולא ברור.

להרעיב.

להבטיח ולא לקיים, לתת לו לחכות בחלון.

למנוע צרכים בסיסיים.

שלא יוכל לסמוך עליי.

לגרום לו לקנא לי בטירוף עד כדי שיעלה באש מקנאה אליי.

להכאיב לנעוץ את השיניים והציפורניים בבשר החשוף.

ומצד שני יש את הילדה האבודה שרוצה חיבוק והכלה לאוהב בכל העוצמות כמספר הכוכבים בשמיים ושהיא עושה את הדברים האפלים האלה היא מבינה שפגעה ומצטערת על כך בייסורים וכל הזמן מפצה על כך.

לפני יום. 28 באפריל 2024 בשעה 10:56

אני בטיפול מיני כשנתיים וחצי וחווה שיחזור מטורף של הבית המשוגע בו גדלתי

בבית שבו לא שמרו עליי

לא שמרו על גבולותיי

בבית בו נפגעתי פעם אחר פעם מחוסר תשומת לב, חוסר אכפתיות והזנחה נוראית

בית שמצד אחד ביקר אותי וירד לנשמתי ומצד בית שלא נתן לי כלים להתמודד

הבית אותו עזבתי באופן רשמי בגיל 20 ובנפש עזבתי הרבה קודם לכן

אני בקושי רב מצליחה לעצור שניה לפני שאני פועלת לפי האוטומט ההרסני שלי

וזה מרסק אותי עד ליסודות ופוגע באהובי


המיניות שלי חבולה מלא בחרדות, חששות, חוסר ביטחון וחרדת ביצוע.

אחרי המון שנים בעולם הבדס״מ אני מבינה שאני לא באמת יודעת כלום, בעיקר לא בדברים מהותיים הקשורים להחזקה, שמירה וביטחון

אני מבינה שיש פער עצום בין החשקים הסדיסטים שלי לבין היכולת להגשים אותם ולא מצליחה לגשר על הפער מבלי לחרב את כל העולם בדרך.

 

בעלי ונוס אהובי היקר לי בעולם הרוס, שבור ומרוסק ממני האמון שלו בי הולך ודועך וזה שובר אותי לראות מה אני עושה לו.


הבית לא נקי כמו שאני רוצה שיהיה.

וכל אלו מתנקזנים אל השינה הדפוקה שלי שבה אני מתעוררת כמה פעמים בלילה.

 

לפני יומיים. 27 באפריל 2024 בשעה 7:21

לפני מספר שנים שרק קיבלתי רישיון נהיגה הסעתי את אבא שלי לת״א לאיזה מקום שהיה צריך. כאשר הגענו לת״א והתחלנו להיכנס לתוך הרחובות הוא ביקש ממני לעשות פרסה באיזה מקום, אני מודה שלא בדקתי לגמרי את הצומת אבל הנחתי שאם הוא המבוגר האחראי הוא בדק ולכן ביקש ממני

איך שאני עושה את הפרסה מגיח שוטר ואומר שעשיתי פרסה במקום שאסור, אני מקבלת דוח ו5 נקודות כי אני נהגת חדשה.

קצת בהלם הרי סמכתי על שיקול הדעת של אבי וחטפתי מזה.

אחרי קבלת הדוח אנחנו ממשיכים בנסיעה ואבא שלי מתרגז ואומר שהשוטר היה בתוך השיחים וקפץ משום מקום כדי להחשיל אותנו, ואני אמרתי שראיתי את הניידת ואני לא בטוחה שהוא הגיח משום מקום הוא המשיך לרטון ולהאשים את כולם חוץ מאת עצמו שלא בדק את הצומת. 

ואני קיבלתי עוד חור בנפש ומכך שסמכתי על בנאדם שקרוב אליי והוא פגע בי.

לפני 3 ימים. 26 באפריל 2024 בשעה 4:31

ואולי דווקא עכשיו שהכל הרוס ונראה הכי אבוד שיש אפשר לכתוב את הסיפור המיני החדש.

לפני 4 ימים. 25 באפריל 2024 בשעה 15:31

שהייתי ילדה כל כך רציתי שישמרו עליי, יגנו עליי

שארגיש בטוחה ומוגנת

שתהיה לגיטימציה לרגשות שלי

שאוכל לצחוק, שעכשיו אני חושבת על זה אז גם את זה אבא שלי שנא שהייתי צוחקת בטירוף ממשהו מצחיק.

שאוכל לבכות

שאוכל להיות עצובה

שאוכל להיות שמחה

שארגיש מחויבות

שאוכל להיות אני


שיהיו גאים בי על ההישגים

ושיהיו איתי בכשלונות ונחשוב ביחד על פתרונות


שישאלו את דעתי ולא אצטרך להתפרץ ולדבר חזק ומהר כדי להספיק להגיד את מה שאני רוצה להגיד.


שיתנו לי תחושה נעימה בבית

 


ועכשיו בחג בגלל שידעתי שהיו הרבה ימים שנהיה בבית, היה חשוב לי לייצר תחושה נעימה וביתית ודאגתי לארוחה טעימה ולא מוגזמת.

ודאגתי לאווירה טובה ונעימה

ושהגעתי למיניות ולמרות שאמרתי לעצמי לשמור על הרגליים על קרקע ולא לתת לכוח והעוצמה לסחוף אותי לא הצלחתי לשמור על כמו שרציתי ולדאוג כמו שדאגתי לכל יתר הדברים ופעלתי לפי האוטומט הקלוקל שלי.

ויצרתי לעצמי שוב את הבית שבו גדלתי וממנו ברחתי ברגע שיכולתי אבל אני יודעת שאם לא אעשה שינוי מהותי זה ימשיך לרדוף אותי.

לפני 5 ימים. 24 באפריל 2024 בשעה 13:30

אני זוכרת שהייתי ילדה ואבא שלי ראה אותי בוכה ממשהו שכאב לי והוא אמר לי כמה פעמים לא לבכות.

והוא די חיכה שאני אפסיק לבכות ואפשר יהיה להתקדם בחיים.

הוא אמר לי להספיק לבכות, ביטל את הכאב ורצה לא להתעסק בזה

אני זוכרת שהוא ניסה לחבק אותי אבל זה היה זר לו, המגע שלו היה קר ומהיר בטח לא משהו שאפשר היה להשוות בתוכו זה בעיקר היה לא נעים הוא פשוט עזב את זה ובעיקר אותי עם הכאב והעצב.

וככה המשכתי בחיי, עם יכולת להתנתק, לחנוק עצב ודמעות.

ובעיקר חומה ענקית על הרגשות שיוצרת בור ענקי בלב.

לפני 5 ימים. 24 באפריל 2024 בשעה 0:10

את חוסר היצירתיות שלי להתמודד עם פנטזיות נוספות.

את הקביעות שלי לגבי פנטזיה מסוימת שאני בטוחה שעובדת אבל אולי כבר לא ובטח לא שזה רק זה

את אי היכולת שלי להעיז

את הפחד שאבקש משהו ולא יהיה שם מישהו שיקשיב לי

את היכולת שלי להיות פגיעה ונזקקת

את החשש להעמיק את הקשר עוד

את הפחד לחשוף מעצמי עוד

את הפחד שבהשלמה להיות רק הוא ואני

את החשש שלי לצאת מאזור הנוחות

לפני שבוע. 21 באפריל 2024 בשעה 17:47

מאד קל לי לעשות השוואות מעולם האוכל.

הייתה לי הארה משמעותית לפני כמה שנים עוד בטיפול הקודם שעשיתי ועכשיו במבט יותר בוגר ומטופל יש לי יכולת להיכנס עמוק יותר לעוד רובדים.

מה גם זהו צורך בסיסי של כל יצור חי ובבית שבו גדלתי לא שמו על זה דגש ההורים שלי לא ראו את חשיבותו לנגד עיניהם, היה להם נוח שאחרי בית הספר הייתי חוזרת לבית של סבתא שלי ששם תמיד היה אוכל חם.

שזה פתרון טוב אפילו לפעמיים בשבוע באופן קבוע אבל לא חמישה ימים בשבוע במשך 15 שנים.


אני זוכרת כילדה כאשר היינו מתארחים אצל המשפחה ארוחות חג, ימי הולדת או סתם אירוח.

הייתי אוכלת ודי הרבה גם כי הייתי רעבה, אצלנו בימים כאלה לא היו אוכלים כל היום כי בערב יש ארוחה גדולה.

אבל בעיקר כי לא ידעתי מתי תהיה הפעם הבאה שיהיה לי אוכל.

הרבה פעמים הייתי מקבלת הערות שאני מגזימה אבל למדתי להתנתק מהקולות כי ידעתי שהם לא רואים את התמונה המלאה.

זאת מחשבה מוזרה לחשוב על הזנחה כזאת בבית שנראה כמו כל הבתים, לא חריג במיוחד ובעיקר על ילדה שכפי הנראה סובלת מעודף משקל.


זאת תחושה נוראית שבעיקר מערערת את היציבות שהייתי צריכה כילדה, את תחושת הרצף שגם מחר יהיה אוכל טעים לאכול ואולי אפשר יהיה לבחור מה בא לי לאכול ואני לא בהכרח חייבת לאכול עכשיו אם אני לא רעבה רק כי עכשיו יש אוכל.


כך נראת המיניות שלי, מהר כאן ועכשיו כי יש וכי אני רעבה ואני חייבת להספיק הכל כדי אני לא יודעת מתי תהיה הפעם הבאה וזה לא אמור להיות ככה.

לפני שבוע. 20 באפריל 2024 בשעה 8:50

הדחף האוטומטי שלי הוא להסתער בנשיקות, לחתור למגע כמה שיותר מהר, סקס קליל ואז להגיע לאורגזמה.

אבל אני מזכירה לעצמי שהאוטומט שלי דפוק.

וזה נחמד שאני רוצה להסתער כי היצרים, דחפים, חשקים וכו׳ שלי גבוהים בטירוף

אבל בגלל שלא היה מגע כבר הרבה זמן זאת לא תהיה התגובה הנכונה בטח לא כזו שתצליח לייצר עברנו רצף ומה שבאמת אני צריכה הוא ליצור תחושה נעימה ויציבה לאורך זמן.

תחושה כזו שגם אחרי הסקס ישאר בי הרעב התמידי שממנו אוכל לייצור עוד פנטזיות ועוד הרבה אינטרקציות מיניות בנינו, תחושה כזו שתשמור על המתח המיני בנינו.

הבנה שלא חייבים להספיק הכל בסשן אחד בודד ודחוס והכי נכון יהיה להתמקד במשהו מסוים וללכת איתו רחוק כי יש רצף יציב.

וכי יש לי מחויבות למיניות שלי שצריכה תחושה של ביטחון, יציבות ובעיקר המשכיות כדי לפרוח.

 

📸 ונוס 💞

לפני שבוע. 18 באפריל 2024 בשעה 8:32

בגלל שבמיניות שלי רצף והחזקה זה משהו שלא קיים שם בטבעיות 

החלטתי לכתוב לעצמי זכרון של מקרה שלא ואיך היום זה נראה אחרת.

 

פעם שהייתי מבשלת לא הייתי מאורגנת ומתארגנת כמו שצריך.

הייתי רואה איזה מתכון שבא לי להכין חושבת מה נראה לי שאין לי וצריך להשלים קונה כמה מצרכים מפנה זמן ואז מתחילה לבשל.

תוך כדי מבינה שאין לי מוצר מסוים שהייתי בטוחה שיש

עוצרת הכל והולכת לקנות  אולי גם קניתי לעצמי איזה נישנוש בדרך

חוזרת

שוב ממשיכה במתכון

שיט עוד הפעם משהו חסר

שוב עוצרת הכל אבל הפעם אהיה חכמה יותר ואבדוק שלא חסר עוד שום דבר נוסף והולכת להביא

כל המצרכים נמצאים

בנתיים קצת התעייפת אז אשב טיפה לנוח

עובר זמן

טוב נכנסת שוב למטבח להכין עכשיו שהכל נמצא.

מכינה

לרוב לא בהכרח בודקת כמה זמן נדרש או אם יש תוך כדי יש דברים שצריך להכין מראש


וכך ממשהו קליל ופשוט היה פתאום סוג של פרויקט מתיש שגוזל מלא אנרגיה.

 


היום אני קודם כל בודקת את המתכון, מה משך הזמן הנדרש, האם צריך להפריש/ להשרות וכו׳ לפני.

בודקת את כל המצריכים בודקת מה יש בבית ורוכשת בהתאם.

מפנה זמן מתאים

ואז ניגשת למלכה

נדיר שיהיו לי הפרעות תוך כדי שלמשהו שחסר.

הדברים הרבה יותר מתוזמנים יש דברים שתמיד יש בבית על בסיס קבוע כך שאין הפתעות בקטע הזה.

והרבה יותר כיף לי לבשל היום בצורה הזאת.


ייתכן והמצב של המוכנות של היום לא היה יכול להיות ככה מעצמו וזה הצריך הבנה ברורה של מה קורה אם זה לא מסודר כמו שצריך.