Mens Rea

אז ערב מחווה לדיוד בואי.

יושבת על הבר, ממשיכה את ההתנזרות מהטיפה החביבה.

גם כן חיים עם פפסי מקס.

עולב

הפוסט אינו ממומן וזה...

הלוואי שהייתי יכולה להיות פחות כמו עלי כותרת של פרח..

אוהב אותי לא אוהב אותי אוהב אותי...

כאמור, אוכלת סרטים...

מה זה סרטים בין מלודרמה לקומדיית טראש אמריקאית שרק חסר הפאי.

סרט גיבורי על ואני מזמזמת 

I'm stupid במקום I'm Groot 

אין במאי, אין נערת מים ולצערי אין הפקה..

נראה לי שמגיע לי כבר שכר אני מספקת המון תכנים...מותחן פסיכולוגי מבית היוצר של מוחי הדפוק והקודח

סרט דוקו שאפילו לא יקרינו בסנימטק או יניחו באיזה ז'אנר נידח בנטפליקס או הכי גרוע.. ב-VOD חינמי של HOT

סרט עם סוף פתוח.

אולי צועדים לעבר השקיעה.

מה יש מעבר לשקיעה באמת?

לא עושה ספויילרים

הלוואי שידעתי...

תביא חנוכיה אני אביא את הנרות...

אל תחשוש אביא גם את הפמוט.

אתה תביא גם את השמש שלך, יש לו תפקיד חשוב במערכה.

חשוב שתדליק אותי לראווה.

אני אהיה חשמונאית מתריסה ואתה אנטיוכוס האיום ונורא.

בא לך לשחק יהודה המכבי?

אני בכלל הפועל...

אז תהיה לנו בעיה

תפתח את כל קופסת הנרות..

פזר אותם על המיטה

צייר עלי בשעווה דיוקן של פח השמן, בסגנון פיקסו המופרע, נעשה לו מחווה..

נשתמש בשמונה נרות ואולי עוד אחד לשנה הבאה

מבחינתי תטגן אותי כמו לביבה...

ולבסוף תכריח אותי לאכול סופגניה (שיהיה לי את מי להאשים חוץ מעצמי)

אני אוהבת ריבת חלב 😉 לא כזאת מסורתית

וכן..מודה אכלתי כרגע עם ריבה!

אוווח סופרמן.. תעיף אותי לשחקים 

אקפץ לי בהנאה על כל הכוכבים.

מבחינתי תעשה לי המפץ הגדול עם קריפטונופוליס.

נביא את באטמן, אותך

ואותי לואיס ליין התמימה

אז אכן יצאנו והיה חלש בהתחלה.

היינו במקום שנראה כאילו כל בית גיל הזהב התפוצץ שם.

מפורסמים מזדקנים בראנז'ה תל אביבית ואיזה אינדיאנית בת 33 שמורידה את ממוצע הגיל (תעשו חציון..)

שנינו נבוכים מסתתרים, מאחורי מגננות, רק סדק קטן נפער בחומות. היה ג'נטלמן להפליא

מביטה בגופו החסון שארוז באיזה סוודר חננה (שנלקח מארון התלבושות של המפץ הגדול). מתי נראה את בגד הגוף קלארק?

אני יודעת שהיום את גופו לא אראה, כבר קיבלתי איומים להפסיק עם השטויות שלי.

הפעם זה רציני.

התדרדרנו לאיזה פאב סלאמס פלורנטיני עם עיצוב מיוחד..

החלטתי שעד כה הייתי נחמדה.

חייכתי בביישנות שיחקתי מובכת, תמימה וחסודה.

אבל אני לא שחקנית כל כך טובה ,עד עכשיו הייתי ג'ייקל הגיע הזמן להוציא את הייד.

רמזתי לו בעדינות, שפה נישקתי בחורה, סופרמן הרים גבה...

איך שהוא בבליל הכאילו אלכוהול. זה התחיל.

וזה היה נפלא.  עוד שניה העיף אותי על הקיר.

לשמחתי קראתי את הגירסא האחרונה והמעודכנת של הנוהל "איך יוצאים לדייט נורמאלי עם וניל חננה-כללי עשי ואל תעשי" וידעתי כיצד לנהוג..

אבל הוא מבעד לחזות הכה תמימה חנונית רבתי הוציא  ממנו את הייד דגם VIP לאוליגרכים.

הפך להיות קינק בצורות מעוררות השראה וגניחה ודברים נוספים.

מבטיחה שאת מקל הוניל לא ראיתי.

הערכתי מצב והבנתי כי טוב.

לסופרמן אין נשק אז הוא באמת שמח לראות אותי

שמח כמו כלב ים מיוחם.

או כמו איזה יצור קדמוני..

היום במשרד הבנתי כמה קשה לעבוד וגם להתרכז כאן.

בזמן שבא לי שיתן לי קצת הרבה ספאנקים וימסמר אותי אותי לשולחן.

עבדת על זה שלוש שנים

והנה זה הגיע. 

קלארק קאנט סופר מן מבית היוצר של גלות ספרד ואשכנז נפל.

כן כן רבותי הוא נפל ברשת... 

הרבה זמן צפית בו.. השתגעת בישיבות. 

אליל הבנות

נשים לרגליו נופלות

כשהודיע ככה בשקט לפני חצי שנה שהוא מתגרש. 

החלה עליה לרגל של נשים מכל חוצות המוסד הקפיטליסטי רבתי 

ואנוכי התמימה חיכתה בשקט.

מחייכת בישיבות אחד על אחת (הלוואי) מציעה להכיר לו נשים. 

מתקרבת ולפתע מסבירה לו משהו במחשב.. 

ולאט לאט בונה את הרקע לפעולה מהירה ואפקטיבית.

לפני כיומיים הוצאתי לפועל  את תוכנית "תמות נפשי עם פלישתים" 

ומה קרה?

הוא נפל.. ונפשי נותרה אייתנה. 

עכשיו שאני גר *לבד* אולי תראי לי את תל אביב נצא נשתה משהו,  אמר בחיוך רומז

ברור!!!! . אמרתי יש המון מקומות נפלאים. (כאילו שאני מכירה.. נהייתי Tour Guide- 

תעקבו אחרי זאתי עם המיטרייה המרקסיסטית הדפוקה, תכירו כאן AM - PM תהנו. אל תשתו לי חשיש וזה...) 

בשבילך אני אוציא טיולי גיל הזהב למיטיבי לכת באזור. 

בדמיון גוררת אותו לחדר ועושה בו שפטים אתות, מופתים ורואה דרך התקרה את הפאקינג כוכבים. 

ובמציאות שולחת הודעה לידיד שלי שימצא פאב חשוך

He ask me out.

חברי הנשמות הטובות מייעצים בהבעה עצובה : אל תדפקי את זה על ההתחלה עם השטויות שלך.  הוא יכול להיות רציני אל תתני לו.. תתני לו, אל תראי את העניינים שלו תראי...  בדייט הראשון. 

אני יודעת לנהל דייט ונילי גאד דאמט.

(כן בטח.. כשאני שיכורה). נקבע דייט, ליטרלי יום ושעה.

עכשיו בשלבי כתיבת הפוסט (פוסט ארספואטי) הוא לפתע נכנס למשרד.... מתה!!

יש לך בחינה היום נכון? אני מקווה שלמדת...        ואם לא מה יקרה לי? ;)

                   אווו כן מאסטר. 

חברי מהמוסד הקפיטליסטי (חברת הבת שלנו) שלחו לי היום פלייליסט.

ממבט ראשון לא הבנתי את הפשר.. ולפתע זה היכה בי הם זכרו את הסיפורים שסיפרתי להם על אחת הדמויות החשובות ביותר בחיי

סבתא שלי.

הם בעצם שלחו לי את הסאונד טראק שליווה את כל ילדותי אצל סבתי הסורית (כל המשפחה כזאת) .

לגדול עם סבתא סורית, זה קודם כל להבין מה היא משפחה מטריארכלית מי שולטת בעיינינים מי חזקה. אישה חכמה ומוערכת 

מדהימה..  ליטרלי זקני השבט כהלכתם

עד גיל 26 היא היתה עמוד התווך שלי.

זאת שמתקשרים אליה כשהלב נשבר ותוך שניה הכל חולף כלא היה.

זאת ששומרת עלי ולוקחת את הצד שלי במריבות מול הורי. 

זאת שמתפללת ( או ששולחת את סבא שלי להתפלל- כן, גם אצלי היתה קצת מסורת) שאעבור מבחן. 

זאת ששעה שהחלטתי לא לאכול ישבה מולי כחמש שעות עד שאסכים להכניס משהו לפה.

זאת שלימדה אותי ערבית. 

זאת שמאמינה בי. 

בילדותי  לעיתים היא החליטה שאני צריכה לנקות בפרך תריסים( לא באמת בפרך...ולא באמתי ניקיתי) כי כל דבר מסובך מזה כמו בטעות לנקות שולחן או לחתוך סלט לא באמת נתנו לי.. (שיפנו אצבע מאשימה לעצמם, למה יצאתי ככה) 

מהרדיו הישן בחדר שלהם התנגנה לה מוזיקה שמשמיעה ראשונה מעט מעוררת אימה גם משמיעה שלישית ורביעית וכו'..

פריד איל אטרש 

קולו נכנס לכל חלל בבית והיא זימזמה איתו בזמן ששוב שטפה את הרצפה.

ומסבירה לי בעברית מושלמת להפליא, איך כמעט הם טסו לאמריקה(סיפור של כולם) אבל בחרו לעלות לארץ. 

אם רק הייתי יודעת שכל רגע כזה יש לנצור ולשמור. 

עד לערב פסח הנורא בו הכל נגמר... 

בשבוע שקדם לו, כל יום ביקרתי אותה בטיפול הנמרץ כל יום נפרדתי ממנה קצת.

לא האמנתי איך העולם יכול להיות כל כך אכזר. 

עוד זוכרת את הלק הלבן על אצבעותיה.

והרצון שלי ( שגם מומש) לתת לה יד בעודה שוכבת במיטת בית החולים, כאילו להעביר לה שאני פה איתה שומרת עליה. רק תתעוררי

מחפשת כל דבר, אפילו פיסת נייר שהיא נגעה בה שאוכל לקחת ולשמור שתמיד תהיה שם איתי.

בחרתי לקעקע את שמה. 

והיום המוזיקה הזאת מפחידה ככל שתהיה מעניקה לי צלילי געגוע.

געגוע אליה לסבתא המדהימה שהיתה לי.

ותמיד תהיה 

את יודעת שאת רוצה לשלוח לו הודעה. 

ואת יודעת שבחפץ חשוד אסור לגעת. 

ביחוד אם החפץ הוא פצצה או לבנת חבלה שנשלחה לחייך לפתע וללא סיבה.. (או שכן) 

את זוכרת את הפגיעה ואת ההתאוששות. 

חשבת שלא תוכלי לאהוב יותר. 

מחקת את הטלפון בכוונה

את רוצה ולא רוצה. 

בתוך בועה יכול היה להיות עולם נפלא.

אך בינתיים בואי תקבלי ספאנק או שנים (שלושה ומעלה..) 

שישכיחו ממך את הכל

והכי חשוב אותו

זה אסקפיזם במיטבו

כל העולם כולו התכנס על מנת לגרד, לשחוט ולקצץ  היטב את מסגרת האשראי שלנו...

וגם בישראל תופסים טראמפ על המסורת ומורידים בשקל תשעים את כל המוצרים.. הנדיבות, ממש "בעל הבית השתגע" (במקרה שלנו זה נכון והוא לא מוכן ללכת)

מצעים שחורים קורצים לי מהמסך, למה את צריכה עוד מצעים שחורים?

מתחילה לדמיין את מד ההנאה עולה יותר ויותר כאשר אשן על המצעים. 

מרקסיסטית כמוני נופלת כמו מסוממת אל מול האופציות שתמיד היו שם

רק שעכשיו הן מקושטות יפה, באמת יום שישי השחור.

אצלי זה גם המשיך לשביזות יום א' 

אז מה היה לנו בגדים, איפור, ספרים ואפילו כריות.

על השחיטה, זאת לא מילה גסה.. אבל עדיף שתאמר בשקט.

בשקט בפני עצמי המופרעת שעוקבת אחרי המשלוחים מגולף ומאמזון.

ומסתכלת על עשרות השקיות שעכשיו בסלון. כאילו שאם אסדר אותן הטירוף יעלם.

שקיות האשמה.

וכן... קניתי את המצעים

אולי תירד ממני כבר?

אולי תעלה עלי כבר?

אולי ארד לך כבר?

אולי...

תעוף כבר מחיי אהוב שלי.

תשחרר אותי מנוכחותך המאוד מאוד רצויה.

תיגע בי בידך שלא מכה... וניל

אני חייבת להתנתק אבל חייבת אותך שם.

אני לא אהיה איתך יותר, אבל אהיה איתך תמיד.

מעלה אותי באש ואז מרסס במטף כיבוי. 

כולם יודעים שזה כבר לא שפוי..

הא התחלת להתאמן. לחטיפי הפרוטאין יש טעם של... אתה יודע חלבונים.

תעזוב אותי כבר

תישאר

באמת הפעם חזרנו לחיים

תייסר אותי בשוטים ועקרבים.

תקשור אותי, מבחינתי תזרוק עלי אבנים.

מאסתי בכל הונילים... כולם ביחד לא משתווים לספאנק אחד נעים.

מה אתם עושים לי נעים? דאמט

באמת שאתם משעממים.

מה את אוהבת לקבל מכות?!

אוווו וניל יקר אתה לא יודע כמה.

מה את נמשכת לחגורות?!

הן נמשכות אלי.

אין חובת הנמקה...

רק חובת הוכחה...

אולי ראייה יפה, סימן מופלא על הגוף

של זאת המופרעת שלכם

שאוהבת לקבל מכות.