אני ואני ואני ואני ....

שאתה מפחד מזה שטוב לך כי מחר הכל חכול להתהפך

שאתה מחבק בכח כי לך תדע

שאתה מפחד לקרוא חדשות

שאתה מפחד מהודעות

שאתה נכנס לפה כי פה אפשר טיפה

לנשום

אני אומר לך כששנינו נינוחים על הספה והיא נושכת אותי בכתף.

אני גם אומר את זה כשהיא משחקת לי בעדינות בקצה הזין ואני מתפתל והנשימה שלי נעתקת.

היא מפסיקה לשניה ושואלת אם זה כואב, ברור לי שהיא נהנית מאיך שהגוף שלי מגיב, מאיך שאני מתכווץ. לפני שאני מספיק להגיב האצבע שלה שולחת אותי שוב להתפתל ואני מתפתל עד שאני מקבל שני ספנקים לזין שלמען האמת מרגיעים לעומת מה שקרה רק לפני שניה.

אנחנו שוב חוזרים לספה, כפות הרגליים שלה נחות על הברכיים שלי ואני מעסה אותן, היא מחייכת אליי חיוך מצועף ואני כאילו עונה לה: אשה צריכה להיות קצת מפונקת.

אני קצת חולה עכשיו, כבר כמה ימים.

חושב מה יקרה ברגע שאגיע לקופת החולים ויבקשו ממני להוריד חולצה

פשוט

כל הכתף שלי נשוכה.

איזה כיף, כל הכתף שלי נשוכה.

כשהיא אומרת לך שיש לך אחלה טוסיק.

לקבל דבר כזה מאישה פשוט מערבב לך את כל החושים 

מעניין אם אתחיל ללכת אחרת עכשיו, כאילו אני לועס מסטיק.

גם אם אחרי זה אתה הולך לחטוף קצת, גם אם אסור יהיה לך לגמור.

גם אם אתה מרגיש שהיא מחזיקה לך בביצים.

זה כל כך משחרר שיש צד שיודע מי אתה.

ואת לקחת זוקיני והחזקת אותו במין צורה כזאת.

לא משהו בוטה.

רק צורה כזאת שרק אשה יודעת להחזיק זין.

יש רגעים שגבר רוצה אישה בצורה הכי חזקה שיש, רגעים שנחרתים ונצרבים במוח לעשרות שנים.

את כבר מזמן לא שלי, אבל הרגע הזה תמיד יהיה של שנינו ... גם הזיון המטורף שבא אחריו.

הגעת אליי יפה כמו שאת

מתחבקים כי אין על חיבוק

יש לי קצת דברים לעשות וכשאני מסיים עוד מוקדם יחסית.

אנחנו מתחילים בריטואל המטורף הזה שבו אני מפעיל את כל המחשבה שלי, את כל הכוחות שלי, את כל מאודי לגרום לך לסיפוק. זה מגיע וזה בא בגלים, את מתנחשלת מולי פעם אחר פעם, רוטטת, מתנשמת במהירות, גונחת.

את נושכת ושורטת אותי, צובטת. אני עובד בשבילך, עובד אותך. מנשק, חודר ובועל,לאט ואז מהר, מהר ואז לאט. אני מלפנייך ומעלייך ומצדדייך ולי העומד.

אנחנו לא מתעייפים והפסקתי לספור את הדברים שעשיתי לך.

אני כמו שאני, נשאר זקוף ולא מצליח לגמור.

הראש שלך מונח על החזה שלי, את מעיפה את היד שלי שאיתה אני מאונן לעצמי. את לוחשת לי: עשר משיכות.

סופרת איתי לאט ובכוונה.אני מת להתפרץ אבל לא מצליח ואת אומרת: עזוב אותו עכשיו (אני מת על העכשיו הזה כי אין מצב שאני יכול להמשיך) - בא נלך לישון.

ואנחנו הולכים לישון עד שאני מתעורר שטוף תאווה רק כדי לספר לכם שלא היה שיגור, לפחות לא שלי.

אבל אני אמשיך להתאמץ כי היא פשוט כל כך שווה את זה. 

תני לו שוקולד לפני השינה.

הצרבת!!!

למות!!!!!

מתקשר אליה לשמוע את הקול שלה.

בסוף זורק לה בקטנה: היום לא אוננתי.

בדיוק רציתי לשאול אותך היא עונה.

באיזו טבעיות הדברים מסתדרים.

כמה זה היה חסר.

כמה טוב שזה קיים.

אבל משבת כבר לא. אני מגיעה ביום שני.

אתם קוראים שני משפטים.

אני חווה עירפול חושים.

כמה מתוק וטוב להיות במקום הזה

איתה.

שלה.