סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מאהבה של ליידי נחמיאס

מאת המלכה לירז​(שולטת){כ}     19 במרץ 2004
גם למחוזותינו הגיע הבאז התקשורתי אודות הסופרת העבריה האמיצה אשר נכנסה לגוב האריות (aka BDSM) ואפילו שרדה בשביל לספר על זה. כשרוח יחסי הציבור הנמרצים של הספר נושבת במפרשיי התמימים ניגשתי למלאכת הקריאה. כפי שאתם רואים, שרדתי בשביל לספר על זה.

העלילה בקצרה - הגיבורה מה-שמה היא רווקה תל אביבית שנונה ומקסימה שחולמת להינשא למהנדס מזון, סליחה, חוקר יערות. היא מצוידת בשתי חברות שנונות ומקסימות לא פחות, סמנטה, סליחה, מאיה, ושרלוט, סליחה (לא יודעת מה קורה לי היום), פאני. מאיה היא תירוץ עלוב למלכת סאדו, פאני לעומתה נעלמה לאחר שפנתה לסוכנות שידוכים. אכן, פתטיים הם חייה של הרווקה התל אביבית. הגיבורה שלנו מה-שמה, כחברה טובה וכראויית-חיתון יוצאת לחפש את הנעדרת בסוכנויות שידוך, ומגיעה למקום סליזי במיוחד, אשר מתחת לפני השטח שלו רוחשים סודות אפלים ובאמת איומים ונוראים.

לאחר שהתיישבתם, אני אספר לכם: את הסוכנות הסליזית מנהלות אניטה (לא פללי) ואנה. אניטה היפה ו"בעלת המבט הקר" כמובן, כבר הספיקה להיות זונה, להתחתן ולרצוח את בעלה, אשר במקום הרכוש המצופה הותיר אחריו חובות. אנה היא השפוטה של אניטה, מעין איגור שכזה, אך לצערנו נגזלה מאתנו ההתפתחות הלסבית הפרוסטיאנית המתבקשת בין השתיים. בינתיים, כדי להרגיע את המתח המיני הלסבי הלטנטי ביניהן, מנהלות פללי והאיגור שלה סוכנות שידוכים המהווה מסווה (!) לרשת שעוסקת בהברחת נשים (נכון, מחבר העמים) ובמכירתן לגברים בעלי טעם מפוקפק שלוש נקודות.

גבר אחד שכזה הוא שחר צימרמן, אישיות נכבדת בעולם הפלסטיק של הספר ו"הילד הרע" של "עולם הבדס"מ". למרות שהודרך וננזף ע"י שלושה דומים גרמניים "מהוקצעים ומטופחים", שחר פשוט לא מצליח להשתלט על הדחף לבתר נשים, לועג לתו"ל של הבדס"מ וכל כולו אומר רשע. הרקע האפל שלו מורכב מגניבת אזמלים וסכינים מהפקולטה לרפואה ומאוננות אינטנסיבית מול האינטרנט, תחביב בו הוא עוסק כיאה לדמות אפלה ומסוכנת שכמוהו בחדר נעול כדי שאשתו לא תבין מיהו התכשיט שלה.

אני מתחילה להתעייף (באמת לא יודעת מה יש לי היום) אז נפסח על סרטי סנף, על השוטרת שמחה ושאר ירקות המעשירים את התבשיל שלפנינו ונחתור לסיום: הגיבורה שלנו, עליסה תמימה בארץ הרתמות, מצליחה לגבור על הרוע מבלי שהוא ידבק בה, הורגת את כולם ונוחתת - ראה זה פלא בפרק האחרון - בחיקו הכפרי של שומר (טוב, חוקר) יערות ששוכח לשרוך את השרוכים. לאחר כחמש דקות של היכרות מעמיקה הם מחליטים על מספר הילדים והולכים לישון (לנצח כנראה, בדממת היער).

אנו לעומת נשארים כשחצי תאוותנו בידנו. האם תוסיף מאיה להיות מלכת סאדו למרות שעבדים לא נותנים לה? מה יהיה בסופם של "ביצים כחולות" ו"דבוק לנעל", העבדים עליהם מסתכלות שתי החברות - הואנילית והסאדיסטית בריחוק משועמם ומלא סלידה דומה להחשיד? ועד מתי גברים אשכנזים פרומיננטיים בשנות ה-40 לחייהם שקוראים להם "שחר צימרמן" ימשיכו להסתיר סודות אפלים מתחת לכל הכסף והכוח העצום שלהם?

אין כמדומה קלישאה שנחמיאס לא עטה עליה כמוצאת שלל רב, ואין דעה קדומה ש"סרט לבן על כפה אדומה" מקפח עצמו משימוש נלהב בה. חבל עם זאת שכיפה אדומה הקטנה לא יצאה באמת לטייל ביער. היא הייתה עשויה למצוא עומק וכאב ותשוקה. היא יכלה אפילו להיות סופרת, ולכתוב על הדברים האלה, על מה שמניע אנשים, מפחיד אותם ומדרבן אותם להתגבר על הפחד. אבל קשה לעשות את זה כשצריך להישאר כיפה אדומה, קלולסית ותמימה, שצריכה לגבור על הרוע מבלי שהוא יגע בה, כי הדבר היחיד שנוגע בה באמת מההתחלה ועד הסוף הוא חוקר היערות. ועם כל הכבוד, הוא לא מאוד מעניין.

Gale S.
מושחז אחותי. מושחז.
באמת חרא של ספר ומלימור ציפיתי לקצת יותר, כי בצבוטותי, כך זכור לי במעומעם, היא הרגה אותי מצחוק. ספר רדוד, דמויות מעצבנות עד אימה. שומר נפשו ירחק, בלי שום קשר לרמת הקרבה שלו לקהילה זו או אחרת, כאן שם ובכל מקום.
19 במרץ 2004, 15:43
lust
רשמיי מהספר...
למרות שחלקתי את דעתי בפורום של הדנג'ן, אני מרגישה צורך להביע דעה גם כאן ! בשורות תחתונות : הספר נחמד, הכתיבה נעימה, יש כמה קטעים שאפילו מדליקים. יש לי כעס על הרדידות שבה מוצג עולם ה- BDSM והאנשים הקשורים אליו. קראתי וידעתי שהספר לא משקף, אבל מתגובות שקיבלתי מחבריי הונילים שקראו את הספר, הם היו מודאגים, בכנות, הם יודעים שאני חלק מהעולם הזה, ומכיון שלימור מזוהה כ"כ עם קהילת הדנג'ן, הם חושבים שהספר משקף.......אותנו ואותי... חבריי...... כך אנחנו מצטיירים מבחוץ...וזה עצוב ! באופן אישי אני אחת ששמה פס על "מה אומרים", עד שזה מגיע לחבריי, קרוביי ואוהביי (הונילים כמובן), שחשוב לי שיבינו שאני במקום נפלא, מלא טוב ורכות... לשיקולכם........................... מישל
19 במרץ 2004, 21:18
מישלי
תיקון שם
ההודעה הקודמת נרשמה ופורסמה ע"י - מישל (הידועה כמישלי) שבת שלום לכולם מישל
19 במרץ 2004, 21:22
מוש​(נשלט){k}
תודה לירז
בדיוק היתה לי התלבטות האם לקרוא את זה הספר או לא חסכת לי תודה
21 במרץ 2004, 16:31
המלכה לירז​(שולטת){כ}
מוש...
קצת התאכזבתי מהספר כי הרגשתי שהסופרת חיפשה רקע מעניין וססגוני או משהו כזה לסיפור, ונפלה על הבדס"מ, ללא כל ניסיון מהותי להבין ולהעמיק. בתור ספר מתח/טיסות/העברת זמן קלילה/געגועים לעירית לינור וכ' הוא לא רע בסוגו. בקיצור, אל תימנע מקריאה בגללי...(בתור תולעת ספרים מדופלמת אני לא יכולה לקחת על עצמי אחריות כזאת :)) הסקירה כאן היא רק חוות דעת מהצד של הבדס"מ על העיסוק בבדס"מ.
21 במרץ 2004, 17:19
מיכל המאלפת​(שולטת)
לירז... אני קצת מתפלאה עלייך
לירז, על מה את מדברת?? קודם כל, קוראים לשפוטה של אניטה לאה!!! השם מוזכר בערך מליון פעם, איך רשמת אנה??? נכון שצבוטותי היה הרבה יותר טוב, אבל גם סרט אדום על כיפה אדומה הצליח לשעשע, ולא תמיד צריך לחפש את כוונת המשורר, או הסופרת במקרה דנן. אם היא הייתה כותבת סטאלג - הייתי מבינה את ההתמרמרות, אבל היא כתבה רומן. סתם רומן, שמשלב בתוכו חלקיקים מעולם הבדסמ. לפעמים סיגריה היא רק סיגריה... למי שרוצה לקרוא - יש לי את כל הספרים שלה בבית, לא חייבים לרוץ לקנות :)
10 במאי 2007, 11:20