תקציר הפרקים הקודמים: רדבלוד ותלמידתו הלא יוצלחת וליריה מגיעים למסיבת הערפדים, אלא שדברים משתבשים בה באופן נורא ואיום, כאשר ערפד הטוען לזכות אבהות עליה מחליט לקטוע מזמוזים מהנים במיוחד בשבילה, ונראה שאפילו רדבלוד לא יכול להציל אותה מהדייסה הזו הפעם.
רדבלוד היה שבוי כל כך בתגרה, ששם לב כמעט באיחור למוט השחור, לשירק, שצץ בין ראשו לגולגולת של בוב גרינגו. הוא עצר, ונראה שאפילו גרינגו היסס מעט, ונרתע. רדבלוד לא זז. כדאי לא לזוז לשום כיוון כאשר שירק נמצא כל כך קרוב אליך.
"אני מבקש שתפסיקו" אמר לאיטו השיגו שהחזיק במוט. רדבלוד שם לב שהקצה העבה של המוט נמצא בין ראשיהם. השיגו הזה הוא כנראה עצבני במיוחד.
רדבלוד עזב את צאוורו של גרינגו בתנועה איטית, וזז לאחור. הוא הרים את מבטו אל השיגו, שרק הביט בכל העניין במבט מאובן. "רחם עלינו אבינו" מלמל דימיטרי ברוסית, על לשונו קופצת תפילה אנושית, וקרס על ישבנו. פרספוני נאנחה, והתרחקה מהמהומה גם היא, התיישבה על ברכיה והחלה לסדר את שיערה הצבוע באדום ושחור בחזרה לפקעת הנאה בה היה קודם.
זה לא רעיון טוב לעמוד כאשר שיגו מכוון עליך נשק.
רדבלוד שם לב שגרינגו עדיין אוחז בצאוורה של וליריה, ששכבה ולא זזה. נראה שהשיגו הבחין בזה גם כן, או ליתר דיוק, התייחס לזה שכולם הביטו בידו של גרינגו החלאה, והזיז מעט את הנשק לכיוונו.
"אמרתי שתפסיקו. זה אומר שכולכם צריכים לנתק מגע"
"לא" אמר גרינגו בשקט "זו הבת שלי, ויש לי זכות עליה"
השיגו לא התרשם, והותיר את המקל במקומו. שיגו נוספת צצה מאחורי גרינגו. "תנתק מגע" אמרה, בקול גבוה באופן מפתיע, מכוונת את הקצה הדק אל זרועו.
אבל נראה שלערפדי האילורנהם היו אשכי פלדה כברירת מחדל, או שגרינגו היה יותר עקשן מהרגיל, כי הוא חזר על ה"לא" שלו פעם נוספת, והוסיף "לא אני התחלתי את המהומה."
"זה לא משנה מי התחיל, ומה קרה. כל המעורבים נדרשים לנתק מגע" אמרה הערפדית, היא קרבה את המוט אל זרועו של הטינופת במידה הייתה גורמת לכל ערפד אחר להרטיב את המכנסיים.
"אין לשיגו סמכות על האילורנהם" חזר בוב גרינגו על הפזמון הנושן. רדבלוד כמעט וגלגל את עיניו. האדיוט מתכוון לשחק במשחק הזכויות עם שיגו? מרגלים אמורים להיות חכמים, ורדבלוד היה די בטוח שהתנהגות כזו, גם אם נכונה לפי משחק הזכויות, קרוב לוודאי מביישת את השבט שלו ברגעים אלו. הוא הביט בתמיהה בפניו של גרינגו, ומשהו בעינייו צד את תשומת ליבו. נראה שההתנגדות של גרינגו לא נבעה מאשכי פלדה או טמטום. גרינגו בעצמו שקשק מרוב פחד. מה לעזאזל?!
"אין סיבה להוריד לו את הזרוע" אמרה טניה, שצצה לפתע לצד השיגו ששוב קרבה את השירק בצורה מסוכנת לזרועו של גרינגו. השיגו הביטה בה במבט מאובן. טניה העבירה על כל הנוכחים מבט קצר ונוגה. רדבלוד שם לב לפתע שבין הנוכחים צצו כמה ראשי שבטים שהביטו בכל המצב בסקרנות. ערבה וינצ'סטר עמדה בקרבת מקום, שוב עם שתי הצלליות מאחוריה, פניה מאובנות במתח.
"שלום" אמרה אל הטינופת. "מזמן לא התראנו"
בוב גרינגו רק הביט בה בבוז.
"שחרר את וליריה" אמרה לו לאחר שלא זכתה לתשובה.
"לא" הייתה התשובה השקטה "אני האב שלה, ויש לי זכות עליה."
טניה לא התרגשה ממשחקי זכויות. כראש שבט, גם אם אחד זעיר ביותר, היא נשמה את המשחק בכל שעות העירות שלה "ומה מנע ממך לממש את זכותך, המפוקפקת אגב, על וליריה במשך כל הזמן שעבר עד כה, מאז לידתה לצל?"
"זה לא עניינך" ענה האחרון, בלי לקלל, למרות שהיה ברור שהוא רצה מאוד להוסיף אחד מהביטויים הדוחים שלו.
"למרות שלכאורה יש לך זכות על וליריה, זכות כזו במקרה שלך אינה דבר שמקבלים כברירת מחדל, אלא דבר שיש להרוויח, וכזכור לך" עצרה, ועקמה את שפתיה "לא הרווחת אותה, במיוחד לאור ההפרות הרבות שעשית במהלך יצירתה של וליריה"
"את מזבלת" ניסה בוב גרינגו לקטוע אותה, אך בלי הצלחה
"אחת מהן, " המשיכה טניה "חוסר הודעה לאף ראשות או סמכות בקרב הערפדים על יצירה של ערפד חדש, המהווה עבירה חמורה מאוד, אפילו בימנו"
נשמעו מספר מלמולים מהקהל.
"זה לגמריי לא עניינך" אמר בוב גרינגו, אך לפתע קולו נשמע חלש יותר
"להזכירך" אמרה במלכותיות " אני ראש שבט הפילרנהם. ומה שנעשה לבני שבטי הוא לא רק ענייני, הוא גם התפקיד הרשמי שלי ומה שאני עושה משקיעת השמש ועד זריחתה מידי לילה"
קולו נהיה כה ארסי עד שרדבלוד כמעט הופתע שדבר לא זל מפיו "את מתכוונת לערוך כאן משפט שדה, טניה, ראש השבט המיקרוסקופי של כל ה...איך אמרת? פילרנהם? לא שמעתי עליכם אף פעם, סליחה"
רדבלוד היה מופתע מהשינוי במה שהוא חשב קודם כניצחון לטניה, ולמרות שהשיגו לא הזיזו את כלי נשקם.
"אני לחלוטין מתכוונת לערוך כאן משפט שדה" אמרה טניה בחיוך "למעשה, יש כאן מספיק ראשי שבט בשביל אחד כזה, ואפילו כמה נציגי ארגונים. האם מי מהם מתנגד לעריכה של משפט שדה בנוגע לאירוע שקרה עכשיו?"
רדבלוד הביט סביב, שום יד לא הורמה. אחד הערפדים שעמד בצד, לבושו השחור בולט גם על רקע האפלולית של המסיבה אמר "אנא המשיכי ראש השבט טניה, החלטתך על משפט שדה היא נכון לעכשיו היחידה האפשרית, בהתחשב במורכבות המצב ה...מגוחך הזה. כראש השבט הבכיר כאן נכון לעכשיו, אני מאשר לך להמשיך בדיון." רדבלוד ראה כיצד דם אוזל מפניו של גרינגו. טניה חייכה וביקשה מהשיגו להרחיק את נשקם. הם צייתו.
"אתם יכולים לקום על רגליכם" אמרה "ואתה גרינגו, תעזוב את וליריה בינתיים". החלאה ציית, ורדבלוד ניגש אל וליריה במהירות. היא אכן הייתה מחוסרת הכרה. נראה שגרינגו הגזים במיוחד עם המכות שלו.
"פרספוני" אמר לאחות, שנגשה מיד. היא הדקה את שפתיה. "אל תדאג, אני אטפל בה, תוך עשרים דקות היא תחזור לעצמה" אמרה. היא ערסלה את וליריה בזרועותיה ולקחה אותה אל אחד הכוכים שבאזור המזמוזים, וסגרה את הוילון מאחוריה. רדבלוד הזדקף והביט אל טניה.
"למזלם הרב של כל הנוכחים" אמרה ראש השבט והניפה לאחור את שערה הזהוב "שמענו כבר את כל הטענות קודם במריבה של הנוכחים, ככה שאין סיבה מיוחדת לחזור עליהן, ולהרוס לכולנו מסיבה בפטפוטים משפטיים"
בוב גרינגו רטן, אך ראש השבט הבכיר המיסתורי הנהן באישור.
"האם יש למישהו להוסיף דברים על הדברים שנאמרו קודם על ידי הנוכחים בנוגע למצב?" שאלה טניה בקול צלול.
נשמעו מספר מלמולים. לבסוף אברהם הרים את ידו בהיסוס.
"שמי ירח" אמר, ורדבלוד חייך לשמע השם. הוא בחר היטב. אכן, מתאים. "אני לא בטוח אם הדברים שאומר רלוונטיים, אבל רציתי לציין שהערפד שכאן" הוא החווה בידו אל בוב גרינגו "אמר דברים שנחשבים לפוגעניים ולא מקובלים ביותר על וכלפי מספר נוכחים כאן שניסו להתערב ולעזור לוליריה, כולל מארגנת המסיבה והמעסיקה שלי". הצלליות הנהנו ולחשו כמה דברים באוזניה של ערבה, שרק זקפה גבה. "כך?" שאלה בשקט, "מסיבה שאתה הוזמנת אליה? כשיסתיים כאן המשפט הזה, ראה את עצמך מסולק מכל אירוע שאארגן לעשרים השנים הקרובות."
"תודה לך הערפד ירח, דבריך ילקחו בחשבון" אמרה טניה. ירח קד, וזז לאחור.
הבא שהרים את ידו היה איוון. רדבלוד מצמץ.
"הערפד בוב גרינגו תקף פיזית מועסק שלי – את דימיטרי, שאמנם שפט את המצב לא נכון, אך לא נקט כלפיו כל אלימות כאשר ניסה להגן על הערפדית החניכה וליריה, שהביעה סימני מצוקה מאוד ברורים."
רדבלוד היה מופתע מהתערבותו של איוון, וניסה לצוד את מבטו, אך איוון רק הביט בדימיטרי וגרינגו לסירוגין.
"מה היו סימני המצוקה שהיא הביעה?" שאלה טניה
"ממה שאני ראיתי, אחרי שהוא תקף פיזית ומילולית ערפדית-כבולה שקיימה תקשורת מקובלת לחלוטין למקום עם הערפדית החניכה שכאן" אמר והצביע על הערפדית שהתייפחה קודם ואז על וליריה (טניה זקפה גבה) "היא התחילה לצרוח ולבכות מסיבה שאינה ידועה לי. ואז היא רצה, ונתקלה בדימיטרי שכאן, וביקשה שיעזור לה, כנראה כי הם כבר מכירים." הוא משך בכתפיו, ונסוג לאחור.
טניה הנהנה והודתה לו על דבריו. לאחר שתיקה קצרה בה אף ערפד לא הרים את ידו, ניגש אל טניה למרבה ההפתעה, חרפד, וקד עמוקות. רדבלוד העביר מבט קצר על החרפד. שלושה בחדר אחד, קרוב לוודאי הריכוז הגבוה ביותר שלהם בעשור האחרון. הוא לא ראה דבר יחודי בו בצורה יוצאת דופן, אך משהו בעיניו נצץ בצורה מעניינת. רדבלוד החליט לברר עליו מאוחר יותר.
"אתה רוצה לומר דבר מה?" שאלה טניה.
"לא, סלחי לי, הגבירה ראש השבט. התבקשתי להעביר לך הודעה שמהאדון שלי". רדבלוד תהה כיצד לא ראה את החרפד הזה קודם במסיבה, ביחוד בהתחשב בכמה הזן הזה בולט בנוכחותו. מתנועותיו והמושגים שהשתמש בהם, כנראה היה בערך בגילו של יורי. החרפד הושיט לטניה פיסת נייר, ולאחר שראש השבט סימנה לו בידה, נסוג. היא פתחה את פיסת הנייר, וקימטה אותה לאחר רגע. ואז זקפה את ראשה והחלה לנאום בקול צלול :"ובכן, ממה שאנו רואים כאן, גם אם חלק מהפעולות של בוב גרינגו לא היו בלתי חוקיות, הרי שבכולן הייתה סתירה למהות היחס המקובל והרצוי כלפי ערפדים תינוקות, סתירה לקוד ההתנהגות החברתית המקובל בקרב ערפדים, וגם סתירה חמורה לקוד האתי המחייב לא לפגוע בערפדים חניכים כאשר אין הדבר חינוכי, ביחוד בלי אישור של ה ערפדים האחראים להם. למרות שלכאורה לערפד גרינגו הייתה זכות על וליריה, הרי שהתרעותיהם של המורה שלה והאחות המטפלת שלה היו צריכים למשוך את תשומת ליבו, והיה עליו לקחת בחשבון את העובדה שיש לשניהם ידע רב שעליו לכבדו במידה וברצונו לפרוש את חסותו על וליריה. כמו כן, בהתחשב בכך שזכותו לאבהות עליה שנויה במחלוקת, ובכך שלא הגיש כל בקשה לנושא או התרעה לשלטונות, ובעצם יחסו הלא הבלתי אחראי כלפי מי שאינה תחת חסותו הלכה למעשה, עד גרימת אובדן הכרה המחייב טיפול, בוב גרינגו מהווה דוגמא למי שלא ראוי להיות הורה לערפד כלשהו"
"הדברים שלך לא מתבססים על כלום ולא מחזיקים מים, ראש שבט" אמר בוב גרינגו
"הדברים של ראש השבט טניה כולם נכונים, ומתוקף ידע פנימי שיש לי על המצב, היא לא יכלה להיות צודקת יותר" אמר ראש השבט בשחור.
טניה הדקה את שפתיה בחיוך, והמשיכה:"בוב גרינגו, כראש שבט הפילרנהם ואחראית ואם חוקתית לכל החרפדים באשר הם, אני מבטלת את זכות האבהות שלך על וליריה, ומורה לך לעזוב את המקום באופן מיידי, אלא אם הדבר נמצא בסתירה לאחראית עליו"
"הדבר לא בסתירה" אמרה ערבה "בקשתך ממנו לעזוב מתואמת עם בקשתי"
"האם הדבר מתקבל על ידי הנוכחים? אם ישנה התנגדות על ידי מי מאלו שאינם מעורבים במקרה באופן אישי, אנא הרימו את ידכם."
בוב גרינגו הביט מסביב. אף לא יד אחת התרוממה. רדבלוד ראה את עיניו מתרחבות בחרדה קלה.
"השיפוט שלך והגזרה שלך מתקבלים, ראש שבט הפילרנהם" אמר ראש השבט האחראי "אני מאשר את דברייך, ועליהם לצאת לפועל. באחריותך לידע את כל הנוגעים בדבר לגבי ההחלטות שנעשו"
"תודה לך, סגן שני לראש המועצה" אמרה טניה וקדה. רדבלוד התגבר על הצורך לשרוק בהשתאות, ומבלי להקדיש תשומת לב נוספת לאיש מהנוכחים נחפז אל הכוך אליו פרספוני לקחה את וליריה. דייסה נאה דיה התבשלה כאן כרגע, ורדבלוד רצה יותר מכל לסגת מהמקום כרגע, ולא לתת לערפדים האחרים עוד חומר לשמועות, או להתפתות לתת לבוב גרינגו עוד מנה הגונה. הוא קילל בליבו את כל הנוכחים בקללות הנמרצות ביותר שהכיר, אך העניין לא הקל על סערת רוחו. הנחמה היחידה שמצא הייתה בכך שכאשר נכנס אל הכוך, פרספוני בשרה לו שוליריה בסדר. ולצערו, כנראה תתעורר בקרוב, ולא תוכל לחסוך ממנו את הצורך לקחת אותה בחזרה אל הבית ולטפל בה, וכך להתחמק מהמסיבה לשארית הלילה.
***
וליריה פקחה את עיניה ומצמצה. הראש שלה כבר לא כאב, והמוזיקה שהתנגנה במסיבה הפסיקה כנראה, למרות שקולות ערפדים, וגם כמה גניחות מרוחקות עדיין המשיכו. התקרה והאור והריח היו אחרים. היא התיישבה באיטיות, ונגעה במצחה במקום אותו נהנה כל כך הערפד המפחיד ההוא להטיח ברצפה. המגע לא כאב.
"מרגישה יותר טוב, וליריה?" שאל קול נשי. וליריה הרימה את עיניה והלסת שלה נשמטה. מעליה, על כיסא שנראה קצת יותר מידי מקושט, ישבה ערפדית. מבטה של וליריה עלה אל אוזניה המשולשות, שנראו איכשהו, מקומטות מעט. היא חרפד, כמוני, חשבה בהלם. ואז חייכה, והחלה לגמגם סדרה של הברות, ולבסוף הצליחה לפלוט "גבירתי" באופן מביך למדי ולאחר מכן "כן, גברת". החרפדית חייכה חיוך קטן.
"וליריה" נשמע קולו החמור של רדבלוד "את נמצאת בנוכחות ראש השבט שלך. כדאי לך להביע קצת יותר כבוד מזה"
וליריה כמעט קפצה, אך הספיקה לפלוט "כנאדוני" קצר ולאחר היסוס קל הצמידה את מצחה לרצפה, לצד נעליה של ראש השבט. רדבלוד כבר הספיק לומר לה כמה הוא לא מחבב את ישיבת הקרסול שלה, וזה נראה כמו תחליף סביר לכמות הכי גדולה של כבוד שיכלה לתת.
ראש השבט צחקה. "את יכולה לשבת, וליריה." בתוך תוכה התפשטה אנחת רווחה. נראה שלא יענישו אותה. היא התיישבה על ברכיה באופן הכי מכובד בו הצליחה והשפילה מעט את ראשה. היא כבר חטפה מספיק לערב אחד, ואפילו רוב המכות לא היו כתוצאה מעונש, היא החליטה שהכי טוב יהיה להשתדל כמה שיותר כרגע. אמנם הכאב הפסיק, אך פעימה לא נעימה עדיין התקיימה באחורי ראשה. ידה של ראש השבט נגעה בראשה של וליריה בעדינות, והיא לא יכלה שלא לחוש התרוממות רוח.
"ממה שסיפרת לי, כבר חששתי שהיא תהיה גרועה הרבה יותר" אמרה החרפדית.
וליריה שמעה את רדבלוד מגחך, ומוסיף ביהירות הרגילה שלו "אני עדיין אחד המורים הכי טובים שיש"
ידה לטפה את ראשה של וליריה, והיא אמרה "עוד נראה לגבי זה". הליטוף המשיך ווליריה לא זזה. מרדבלוד לא נשמעה תגובה.
"כמו שכבר אמר המורה שלך" פתחה החרפדית "אני ראש השבט שלך. שמי הוא טניה, אבל את לא תשתמשי בשם הזה. את יכולה לקרא לי גבירה, מלכתי או אימי. גבירתי ראש השבט גם מתאים."
וליריה היססה מעט לגבי השימוש בשמות. לכל דבר יש משמעות, אמרה לה אז הצללית של ערבה. היא החליטה לבחור במה שנראה הכי בטוח.
"כן, גבירתי ראש השבט"
"באמת קצת חצופה, כפי שאמרת, רדבלוד" אמרה טניה, והפסיקה ללטף את ראשה, אך הותירה את ידה במקומה.
"היא עדיין תינוקת" אמר רדבלוד, בקול מגונן באופן מפתיע "ורק לפני זמן קצר סיימה את הטירונות"
"שלושה שבועות לערך, לא כן?" שאלה טניה. וליריה הופתעה מהידע והרימה את מבטה, אבל טניה רק הביטה ברדבלוד.
"כן, אני מניח שגם את קיבלת את הדו"ח"
טניה הנהנה, וידה החליקה מראשה של וליריה. "ערמה נאה של ניירת קיבלתי עליה. צירפו את כל בדיקות הדם שלה מהשנה האחרונה, וזה אפילו לא היה רבע מהמסמכים"
וליריה הרימה את עיניה בתמיהה בשנית. טניה הביטה בה והטתה את ראשה הצידה מעט. "את רוצה לשאול משהו, וליריה"
האחרונה היססה. גבירתי ראש השבט לא התאים. גבירה כנראה לא ילך טוב, והיא הרגישה היסוס מסויים לגבי "אימי".ההחלטה נפלה, "כן מלכתי, אני מבקשת רשות לשאול שאלה" צייצה וליריה וליתר ביטחון ניסתה לצלול לקידה נוספת, אך מצחה נתקע באופן בלתי צפוי בקרסול המושט של טניה. "סליחה גבירתי ... ראש השבט... הגבירה" מלמלה וליריה בלחץ. היא הרגישה את פניה מתחממות, ואוזניה התחילו לבעור. היא שמטה אותן במבוכה. טניה החלה לצחוק בקול פעמונים, ורדבלוד הצטרף אליה לזמן קצר. וליריה ישבה בלי תנועה, לא בטוחה אם להצטרף לצחוקם, ותוהה האם טניה הושיטה את רגלה בכוונה תחילה.
"כן" אמרה טניה לאחר חצי דקה "מותר לך לשאול שאלה אחת"
וליריה שאפה. היא כבר התחרטה על הרצון לשאול את השאלה המטופשת הזו. אבל נראה שלא היה מוצא.
"למה שלחו אלייך ניירת עלי, מלכתי? אני לא מתכוונת להביע חוסר כבוד..." מלמלה "אני רק סקרנית" הוסיפה לאחר רגע, ואז דחפה עוד "מלכתי" אחד לסיום, ליתר ביטחון, והשפילה את עיניה.
"אני ראש השבט שלך, ואחראית עלייך" ענתה טניה "מובן מאליו שאקבל עלייך דיווחים שוטפים, וגם אקרא את כולם."
"גם מ...אדוני רדבלוד, מלכתי?"
טניה הושיטה את ידה אל פניה של וליריה, ונתנה לוליריה מכה קטנה וכואבת באף. "אמרתי, רק שאלה אחת"
"סליחה מלכתי" אמרה וליריה וניסתה לקוד שוב, ושוב נתקלה בקרסול שלה, אבל הפעם הספיקה לעצור את עצמה.
"לכי שבי ליד המורה שלך" פלטה טניה לאחר כמה שניות.
"כן מלכתי" ענתה וליריה, והחליקה את חצי המטר שהפריד בינה לבין רדבלוד, והתיישבה לרגליו. היא הרגישה לפתע מספיק בטוחה בשביל להשעין את ראשה על ברכו. הוא ליטף אותה בעדינות, והיא תהתה אם הוא שומע את ליבה פועם כל כך חזק מרוב פחד.
"תראה אותה" אמרה ראש השבט, מעל ראשה מן הסתם "היא כולה רועדת"
"אני לא יכול לומר שעבר עליה לילה פשוט...או שאירועי הימים האחרונים היו קלים"
"ובכל זאת, הייתי שמחה לקצת יותר...שמחת חיים, אסרטיביות, פראות, משהו. היא יותר עצבנית מגמל שלמה לפני משגל. ואני לא חושבת שהיא הייתה מסוגלת לזהות אותי אם היא הייתה רואה אותי מחר." לאחר הפסקה קצרה היא הוסיפה בנימה שנשמעה כמעט כמו נזיפה "היא גם לא מסתכלת בעיניים, רדבלוד".
"שמעת את ראש השבט שלך" אמר רדבלוד וטפח טפיחה קלה על אחורי ראשה של וליריה "תתחילי להסתכל עליה"
טניה נאנחה במה שנשמע כמו שילוב בין תסכול לבוז, ווליריה הביטה בה. היא הייתה יפיפיה. שערה היה בהיר מאוד, חלק מאוד וארוך מאוד, בערך בגוונים שגרמו לה לחשוב על חיטה בשלה, מאיזו סיבה. הפרווה על אוזניה, שהיו מקומטות באופן קצת מוזר הייתה סמיכה ובאותו הגוון. משהו בפניה היה מוזר מעט, כאילו לא סיים להתקבע, אבל למרות זאת, הרושם הכללי היה מרשים במיוחד, בגלל עיניים ירוקות ענקיות וסנטר שהיה מחודד רק במעט. עצמות הלחיים שלה גרמו לוליריה לרצות להעביר עליהן לשון. השפתיים שלה... מזמן לא ראתה זוג שפתיים שעורר בה כאלו רעידות תשוקה. במבוכה הורידה את מבטה הישר אל המחשוף העמוק של שמלתה האדומה, שהייתה צמודה מאוד. זה לא עזר במיוחד לרעידות שלה, אז וליריה עברה להביט באצבעות ידיה שהיו, בניגוד למצופה, דווקא חמודות להפליא. ילדותיות כמעט. השמלה נצמדה על מותניה ומשם נשפכה הישר אל רגליה. נראה היה לוליריה שהיא חתוכה באלכסון, אבל היא לא הייתה בטוחה. על כל פנים, טניה לבשה זוג נעלי זוועה אדומות עם עקבים מחודדים במיוחד, שכנראה היו נוחות רק בזמן ישיבה, ובאופן מפתיע היא ראתה בכל זאת אנשים הולכים בזוועות האלו, אבל אלו היו בני אדם. העניין הפתיע מעט את וליריה, אך היא דחקה אותו לאחורי מוחה. הנעליים היו מבריקות מאוד. וליריה בחנה לרגע את השתקפות פניה בהן, ובתקווה שלא תצטרף ללקק את אלו גם כן, הפנתה מבט אל ברכה החשופה של טניה, שישבה ברגליים משוכלות. זו הייתה ברך רגילה לחלוטין, ככל שהשיגה דעתה בנוגע לברכיים, ולא עוררה בה שום רצונות נסתרים או התפעלות. בצידה הפנימי של הברך היה קעקוע קטן וכחלכל, אך בגלל הזוית ממנה הביטה, לא הצליחה וליריה להבין מה הוא בדיוק.
"אני מבינה למה התכוונת עכשיו" אמרה טניה אל רדבלוד. וליריה השפילה מעט את אוזניה. זה נשמע קצת כאילו טניה יורדת עליה.
"היא עוד תשתפר" אמר רדבלוד בעצלתיים. הם חזרו לדבר, אך וליריה הפסיקה להקשיב. היא הייתה עצבנית מידי. היא תהתה אם להשעין שוב את ראשה על ברכו. זה נראה לה כדבר שלא יהיה מכובד לעשות. המשך נעיצת המבט בברכה של טניה כנראה גם הוא לא טוב, אך היה עדיף על נעיצה של מבט בכל מקום אחר. היא הפנתה את המבט אל פניו של רדבלוד בזמן שדיבר. הוא סיפר מעט על האימון שהעביר אותה עד כה, עדכן אותה באיזה פרט קטן שהתעניינה בו. כאשר טניה דברה העתיקה את מבטה אל פניה, עד כמה שיכלה. או לפחות, הביטה אל פיה. להרים מבט אל עיניה היה קצת מפחיד. אך להביט במי שמדבר נראה סביר מאוד, בכל מקרה זה נראה לה כמו דבר הגיוני לעשות. באופן מפתיע רדבלוד לא ענה אחרי חילופי דברים נוספים בינו לבין טניה.
"וליריה, את חולמת" אמר כעבור כמה רגעים. וליריה התנערה. היא כל כך השתדלה להחזיק תדמית להתנהגות סבירה שבכלל לא שמה לב למה שהם מדברים עליו.
"כן אדוני" אמרה "סליחה אדוני" הוסיפה כעבור רגע, והשפילה את אוזניה ואת ראשה באופן הכי כנוע שיכלה. טניה נחרה חרישית.
"אני אחזור על השאלה וליריה. והפעם בבקשה תקפידי להקשיב למה שאני אומרת ולא רק להעמיד פנים"
"כן מלכתי" אמרה וליריה.
"המורה שלך סיפר לי שהוא שלח אותך להתמודד במשימה נגד דוב, כדי שתביאי לו שן. הייתי רוצה לשמוע על כך"
וליריה התבלבלה מעט, אבל לבסוף הצליחה לאזור קצת אומץ ופלטה "אני לא יודעת בדיוק מה את רוצה לשמוע ממה שקרה, מלכתי."
"פשוט תספרי לי על מה שקרה במהלך המשימה הזו" ענתה טניה בפשטות.
"ובכן, לילה אחד רד..האדון שלי לקח אותי ליער, ואמר לי שהוא רוצה שאביא לו שן של דוב. ואז הוא פשוט נעלם אחרי רגע, ואני התחלתי לחפש"
טניה הנהנה "איך חיפשת?"
"מלכתי...טיפסתי קודם על עץ, והתחלתי לרחרח ולהקשיב. היה מאוד נוח על העץ, כי יכולתי לראות כל מה שמסביב. ניסיתי להזכר איזה ריח יש לדוב. ראיתי הרבה חיות. היו שם צבאים, וסנאים ו..."
וכך זה נמשך. וליריה סיפרה בפרטי פרטים על המשימה שלה, טניה מעודדת אותה בשאלות קצרות. ככל שהתמשך הסיפור, רדבלוד שם לב שבטחונה של וליריה גובר, ורמת הפירוט עולה. וליריה לא הפתיעה, וסיפרה גם על כל מיני דברים שחשבה תוך כדי. רדבלוד שם לב שהיא מספרת באופן מעניין וחי מאוד מה שקרה. נראה שהיא אפילו שמה לב שיש מי שמתעניין ועשתה מידי פעם הפסקות דרמטיות. היא התחילה להוסיף קולות וחיקויים של הדוב, אך לא הגזימה עם המחוות. תשומת הלב העדינה של טניה גרמה לה ממש לפרוח לנגד עיניו. רדבלוד נשען לאחור ונהנה מההצגה. מאבק עם דוב הוא עניין של מה בכך, אך הוא מעולם לא שמעט מוליריה את הפרטים. הוא הופתע מהמחשבות שסיפרה עליהן, וגם קצת מכך שהתכוונה לקחת מהדוב שן בלי להרוג אותו. הוא חייך כאשר סיפרה על הרעיון שדחתה על מציאה של דוב עם שיניים מתחלפות (אחד התלמידים שלו אכן הצליח לעשות משהו בסגנון). באופן מפתיע, למרות שהסיפור היה שולי וזניח, הוא מצא את עצמו צוחק כאשר סיפרה על כך שכאשר נשכה אתה דוב בצאוורו הפה שלה התמלא בפרווה. וליריה הייתה יכולה להיות מספרת סיפורים מוצלחת למדי, לו נולדה לפני כמה מאות שנים. היום המיומנות הזו נחשבה לחסרת תועלת, למרבה הצער. ובכל מקרה, חשב ביובש, אם הייתה הופכת לערפד כנראה הייתה מתה, ואם לא... כנראה הייתה חיה את חייה מטופלת בעשרה ילדים ועם בעל שהיה אונס אותה מידי לילה, עד למותו המשמח לזמן קצר בקטטת שיכורים, לאחריו כנראה הייתה מתחילה למכור את גופה כדי להאכיל את ילדיה...
כאשר סיימה וליריה את סיפורה רדבלוד מחא כף אל כף מספר פעמים וליטף את ראשה ליטוף הגון. היא מאוד השתדלה להתנהג יפה, והסיפור שלה היה מוצלח, ונראה שהיא אפילו לא הגזימה בשום פרט. נראה שגם טניה הייתה מרוצה.
"נשמע שיש לך כמה מהכשרונות האופייניים לשבט שלנו" אמרה טניה בחיוך
רדבלוד דחף אותה בעדינות בכתפה, ווליריה, שבאופן מפתיע הבינה את המחווה, הצמידה את מצחה לרצפה ואמרה "תודה מלכתי". טניה חייכה בשביעות רצון מובהקת. ואז היא שכלה את רגליה מחדש, אבל הפוך. מה היא מתכננת?
"שמעתי גם מרדבלוד שלא רק חוויות ציד שונות היו לך. נראה שהיה לך גם מגוון של בני אדם לשחק בהם" פתחה טניה פתאום. רדבלוד קילל במחשבתו.
"אה...אני חושבת שכן, מלכתי" אמרה וליריה בהיסוס, מרימה את מצחה מהרצפה.
"אז," פתחה טניה בהיסוס מזויף "בואי נבדוק אם הלשון שלך טובה לעוד דברים חוץ מחוצפנות וסיפורי דובים". אכן, מה שרדבלוד חשב שיקרה...אמנם, הייתה בת האנוש הלסבית ההיא, שכנראה וליריה הצליחה איתה לא רע, אבל חוץ מזה הוא מעולם לא ממש הסביר לה את העניין באופן מפורט. חוץ מזה, לענג בת אנוש נחותה זה דבר אחד, לענג ערפדית בוגרת זה עניין אחר לגמריי.
"סליחה מלכתי" אמרה וליריה. רדבלוד שם לב לקצת סומק בלחייה "אני לא בטוחה שאני מבינה"
רדבלוד נשען לאחור. טניה בניגוד לאחרים צריכה להיות מודעת לחוסר נסיונה של וליריה בכל דבר בערך, אז לא תהיה לה זכות גדולה במיוחד לטענות. אם כי, בהתחשב במונטין שיצא לטניה, רוב הסיכויים שהוא ישב בצד ויסתכל. לאחר שיקול קצר, החליט שמוטב שכך. במחשבתו חזר לרגע לחרפדון ההוא, בן גילו של יורי. יהיה מעניין לראות אותו ווליריה יחד. או לברר אם הוא יכול קצת להתמזמז איתו. הוא נראה דווקא חמוד למדי.
"הו, את הבנת טוב מאוד למה אני מתכוונת" אמרה טניה, והציבה את רגלה הימנית לצד השמאלית "גשי אליי"
וליריה החליקה שוב את ישבנה אל טניה. "תעמדי" צוותה האחרונה, מוסיפה קמצוץ ציווי. וליריה קפצה עוד לפני שהספיקה לפלוט תשובה. טניה חייכה בשעשוע, ומשכה אותה לחיקה. רדבלוד הביט באגן שלו בחוסר שביעות רצון. בקצב הזה עוד תתפתח לו שם זקפה הגונה...הוא קיווה שלטניה לא יהיה אכפת אם הוא גם יהנה תוך כדי צפיה בהן. בכל זאת, הם לא באזור הציבורי, אלא בשטח הנפרד המיוחד לטניה כראש שבט, וכאן הכללים שלה קובעים. הוא הביט בוילונות השקופים שסביב. נראה שהאזור היה שקט. הוא ראה דרכם כמה ראשי שבטים דנים במה שדנים, או מזיינים את מי שמזיינים, או שניהם בעת ובעונה אחת (הוא שמע שזו פרקטיקה נפוצה בזמן האחרון). נראה שלא צפויות הפרעות בדקות הקרובות. הוא החזיר את מבטו אל טניה ווליריה. האחרונה ישבה בנוחות בחיקה של ראש השבט, פניה כל כך סמוקות שאפילו התוך הורדרד של אוזניה נעשה אדמדם. טניה ישבה וחייכה בשביעות רצון, ידה האחת מקיפה בבעלות את מותנה של וליריה, וציירה באצבעה השניה קוים מפותלים על זרועה של התלמידה שלו. אצבעה עלתה בקו מפותל מעלה ומעלה עד שהייתה מול שדה. ובהבזק תנועה מהיר היא צבטה את פטמתה של וליריה, שגנחה בכאב ובעונג. רדבלוד באמת קווה שלטניה לא יהיה אכפת שהוא ידאג להנאה שלו עצמו תוך כדי הצפיה בהן. הוא התרווח בכסאו והביט בחיוך כיצד היד שאחזה במותנה של וליריה מחליקה אט אט אל בין רגליה של תלמידתו.
_______________________________________________________
הודעה: לנוחות הקוראות/ים, מעכשיו יש למאדים בשמי הלילה גם עמוד תקצירים, שבו מפורסמים קישורים לכל הפרקים שפורסמו עד כה. כמו כן, עדכונים על פרקים חדשים מפורסמים גם בפייסבוק שלי. לעמוד התקצירים, לחצו על התמונה: