צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

מאז 2004 * אורגינל * הגב אליך הלב איתך
לפני 17 שנים. 28 באפריל 2006 בשעה 9:32

ירוק: אפור, אני עוזבת אותך.
אפור: מה?
ירוק: אני עוזבת אותך. אנא ממך, תתיר אותי.
אפור: מה לקחת, ירוק?
ירוק: לא, טמבל. עכשיו אתה צריך להתיר אותי ולהחליק את הקמטים בתחתונים עם היד שלך.
אפור: אני לא נוגע לך בתחתונים. ואתה לא קשור לכלום. עוד פעם קראת משהו באינטרנט?
ירוק: טוב, אני הולכת לעבר הדלת. אבל רגע! אולי סשן אחרון לפרידה?
אפור: ...עם הפסיכיאטר שלך.
ירוק: אתה לא רומנטי כמו האינטרנט!
אפור: אני מתעלם ממך עכשיו.

Succubus​(אחרת) - וואו! אינטרטקסטואליות!
כמה... כמה עמוק!
לפני 17 שנים
lOli - מעולה.
להומור עצמי נוסח הזקנים של החבובות יש סקס-אפיל רציני.
ו...
וואו, אינטרטקסטואליות!
כמה.... גילמן.

אגב גילמן, לא לכך פיללתי.
לפני 17 שנים
קייסי - היי לילית ולוליטי! פה זה הקפיטריה?
(כבר חשבתי שאולפני ג"ג)
לפני 17 שנים
lOli - קייסי! בוקר אור,
ברור שפה זה הקפיטריה.
שנאמר:
גילמן זה כאן.

אמש היה נדמה לי שהקפיטריה של גילמן השתלטה על כל חלקת בר טובה בעיר הזאת. ועוד.
לפני 17 שנים
Succubus​(אחרת) - חלילה. אני את ימי הסטודנטיאליות שלי השארתי רחוק מאחוריי. וזה בהחלט לא היה בגילמן.
לפני 17 שנים
קייסי - אני שומעת צליל טרוניה?
אנא, שתפי לוליטי, אם כבר התכנסנו פה כולנו וג"ג טרוד בפלירטוט גמלוני עם האלטר אגו שלו.
לפני 17 שנים
lOli - טרוניה. ברור שטרוניה.
וכי מה עוד כבר יש לטירונית להגיד?

ולילית, לרגע לא התכוונתי שפה זה גילמן הממשי.
נהפוך הוא, טענתי להתפשטותו המטאפורית על פני המרחב.
גם הווירטואלי.
ולראיה ^
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י