רדבלוד בחן בנחת את שערה של וליריה, והחזיר מספר שיערות סוררות למקומן. הוא הטיב מעט את סרט השיער הכחול, שתאם בכל לשמלה, כך שיסתיר מעט יותר טוב את אוזניה. לאחר מכן נאנח, ולקח לידיו את כלי האיפור. הסתבר לו שגם את זה היא לא יודעת לעשות. לאחר שכיסה כמה פגמים קלים, והדגיש את עיניה בצבעים שיתאימו גם לשמלה הכחולה וגם לשמלה השחורה, הניח בידיה מברשת מסקרה.
"זה את תעשי לבד" אמר לה "ובלי למרוח לעצמך על הפנים"
ווליריה התבוננה זמן קצר במברשת בבלבול. רדבלוד הסביר לה בנחת איך להשתמש בה. ווליריה הוציאה את המברשת מהשפופרת והשתמשה בה באופן סביר, ורדבלוד החל להתלבש. כאשר סיים ניגש ותיקן את הנזקים שהיא גרמה. מסתבר שהצליחה למרוח לעצמה מסקרה על האף באורח פלאי כלשהו.
"את פשוט חסרת תקנה" אמר לה, נאנח. ווליריה הרכינה את ראשה.
"סליחה אדוני" פלטה
הוא הרים שקית עם בגדים מוכנים למסיבה השניה, וסימן לה ללכת אחריו. ווליריה קמה על רגליה בחוסר יציבות והחלה לדדות. הוא עצר.
גם על נעלי עקב לא ידעה ללכת. אלה, מה עוד היא לא יודעת? תהה. הוא ניגש למגרה חיטט בה בזריזות. לאחר כמה דקות מצא סנדלים שחורות ונחמדות למדיי. הן לא התאימו לשמלה כל כך, אבל לפחות נראו מכובדות במידה מספקת.
"תנעלי את אלו" הורה לה במרמור "אני אחכה לך במכונית" אמר, וירד במדרגות. כעבור כמה דקות ווליריה נכנסה לחניה המקורה.
"לא ראיתי את המכונית הזו קודם" אמרה בהתפעלות "חדשה מהניילונים" הוסיפה ביטוי המוני.
"תכנסי ותשבי לידי" אמר רדבלוד. ווליריה פלטה "כנאדוני" לא מחייב ורצה בהתרגשות לצד השני של המכונית, והתיישבה לצידו. היא אספה את זנבה בזהירות לפני שטרקה את הדלת. בתחילת הערב כבר עברו עליו שתי טריקות של דלתות. אחת מהן מכוונת מצידו.
"כללים למסיבה של בני האדם" פתח רדבלוד ווליריה הנהנה בהתרגשות.
"את משתלטת על הזנב שלך לחלוטין." אמר וזקר אצבע אחת.
"כן אדוני"
"כנ"ל האוזניים" הוסיף, מרים אצבע שניה
"כן אדוני"
"מעכשיו השם שלי הוא רפאל, או רפאל רדבלוד."
"כן אדוני"
רדבלוד סטר לכתפה. "אמרתי מעכשיו" הוסיף באיום.
"כן, רפאל" אמרה באנחה
"מצויין" אמר "ואת מתייחסת אלי כאילו את המאהבת שלי. את ממש מעריצה אותי, אבל את לא, ואני מדגיש שוב, את לא השפחה שלי."
ווליריה הנהנה.
"נעלת את הבית?"
"כן"
"מצויין" אמר ולחץ על השלט שפתח את דלת החניה וסובב את המפתח. מנוע המכונית החל לפעול בצליל תקין במידה מספקת לטעמו, ורדבלוד כיוון אותה מחוץ לחניה. כבר לא מייצרים מכוניות טובות, חשב.
לאחר שחגרה את חגורת הבטיחות ווליריה פנתה להביט בנוף מחוץ לחלון. השמש שקעה רק לפני דקות אחדות והיא עדיין הייתה מנומנמת לאחר היקיצה המוקדמת שרדבלוד כפה עליה. בני נוער שחקו כדורסל במגרש משחקים בשכונה, והיא חשבה שחלקם נראו מוכרים. לפני שהבינה שהיא זוכרת אותם ממאורעות השלשום המכונית הם כבר נותרו מאחור והם היו מחוץ לשכונה. ווליריה הביטה החוצה בנמנום והחליטה לעצום מעט את עיניה.
דחיפה בכתפה החזירה אותה אל חושיה. ווליריה פקחה את עיניה והביטה סביב. המכונית הייתה בחניון תת קרקעי מסריח כלשהו, ורדבלוד עמד לצד הדלת הפתוחה והביט בה במבט חמוץ. מאחוריו עמדה אישה אדישה למראה באפוד זוהר ומדי שירות חניונים כלשהו, שווליריה זיהתה כערפדית. היא לעסה מסטיק ואחזה בידיה את שקיות הבגדים שרדבלוד לקח קודם.
"תפסיקי לישון כבר" ירק רדבלוד. ווליריה יצאה מהמכונית, וכאשר רדבלוד טרק את הדלת במרחק של מספר סנטימנטרים מזנבה נזכרה להשתלט עליו וכרכה אותו סביב רגלה.
"את יודעת שרואים אותו ככה?" עקץ רדבלוד. ווליריה הביטה בבליטה ליד ברכה והורידה את זנבה ישר מטה. רדבלוד הנהן מרוצה.
"ושישאר שם"
וליריה הנהנה שוב.
הערפדה משכה קלות בשרוולו של רדבלוד. הוא הפנה אליה את פניו והיא הושיטה לו כרטיס בהבעה משועממת והלכה לה, שקיות הבגדים מרשרשות בידיה. רדבלוד הכניס את הכרטיס לכיסו ותקע את פרצופו מול ווליריה, שנרתעה מעט.
"בחיי, השיער שלך שוב התפרע" אמר וסידר מעט את הסרט על אוזניה. ווליריה נאנחה.
"את המאהבת שלי, קדימה" אמר, והושיט לה את מרפקו. ווליריה אחזה בו.
"אני חושב שאכנה אותך וולרי בהמשך הערב" אמר רדבלוד. ווליריה בלעה את הכנאדוני שלה, וניסתה לצחקק. הצחוק שלה נשמע לה מלאכותי וחלול לחלוטין. היא ראתה את רדבלוד מגלגל את עיניו.
"הולכים" אמר והיא צעדה איתו אל המעלית.
בסך הכל, הם נראים די מרשימים יחד, החליט רדבלוד כאשר בחן את השתקפותם במעלית. "תחייכי" לחש לווליריה, והיא חייכה חיוך קטן ושטחי. "זה לא חיוך"
ווליריה נאנחה וניסתה שוב. הוא הגיע למסקנה שמדובר בחיוך מספיק טוב, ונשק לקודקודה. היא הסמיקה, ואפילו פלטה צחקוק קל, שנשמע מלאכותי, אבל נראה שההסמקה הייתה אותנטית. חמוד להפליא. הוא הושיט לה את זרועו והיא אחזה בה שניות אחדות לפני שדלת המעלית נפתחה למסדרון הריק, שכבר התחיל להתמלא בצלילי מוזיקה מגוחכת כלשהי. ווליריה חייכה חיוך מתוח. אולי לא כל הכישורים החברתיים שלה שווים לתחת אחרי הכל, חשב רדבלוד. הם צעדו מחוץ למעלית בתנופה הראויה, ולאחר שפנו במסדרון ריח הבושם ובני האדם כבר היה חזק מאוד. ולעזאזל, הם שוב עשו מסיבה עם אזור עישון.
"עברת את תרסיס הלימון, תעברי גם את זה" לחש לה, והיא הנהנה והעבירה יד בשערה. בפניה הבאה כבר היו בני אדם וערפדים שציפו להכנס למסיבה. ווליריה החווירה מעט, אבל נאחזה בחיוכה בכל הכח ככל הנראה. הוא לא ראה ערפדים ובני אדם מוכרים במיוחד, והדבר הקל עליו. הוא החליף כמה הנהונים מנומסים ומשך מעט בידו כדי שווליריה לא תקלקל את המקטורן שלו בלחץ המגוחך שהפעילה על מרפקו.
וליריה הביטה סביב במתח, והתרכזה בבחינת האנשים סביבה וסימנה לעצמה מי הם הערפדים. היא השתדלה לשמור על חיוך, למרות שלא הייתה בטוחה אם הוא מוצלח במיוחד.
"אה, רפאל" צייצה לעבר רדבלוד. לעזעזל עם המתח הזה, חשבה, אני נשמעת כמו מטומטמת גמורה.
הוא החזיר לה חיוך. הו, כן, הדבר המטופש הזה עם המאהבת. למה בכלל היה חייב לגרור אותה לכאן? ווליריה העדיפה לרגע שהיה משאיר אותה קשורה במרתף ולא כאן, עם ריח הסיגריות המאוס וכל ההפחדות שלו על מה כן ומה לא לעשות.
"אז... אתה מכיר כאן מישהו?"
הוא חילץ זרועו מזרועה וכרך אותה סביב מותנה.
"בדיוק בשביל זה באנו, לא?" אמר וקרץ. ווליריה בלעה את רוקה בחשש. היא תהתה מי מפחיד אותה יותר, רדבלוד השתוי או רדבלוד החברתי. היא לא רצתה לגלות מה יהיה כאשר יעברו לאזור הערפדים.
כעבור דקות אחדות של עמידה מתוחה, ווליריה החלה להרגיש מעט יותר בנוח ולבחון את סביבתה. האנשים שעמדו בכניסה פטפטו בניהם, אבל שום נושא מעניין במיוחד לא עלה. גבר ואישה התחילו להתווכח בנוגע למשהו שהיה קשור לכסף וגרר הרבה מילים שהסתיימו ב"איזם". חלקן נשמעו לוולריה מוכרות, אך היא לא ידעה את פירושן. אולי כדאי יהיה לבלות את הלילה החופשי בספריה, או לבדוק אם יש לרדבלוד מילון באחד מארונות הספרים, הרהרה. היא ערגה לספרים עוד בזמן הטירונות, אך המעט שהצליחה להשיג היה עיתונים ישנים או ספר אגדות שבו תמיד כולם נאכלו או הורעלו באיזה שלב. כאשר לעגו לה על בחירת הקריאה היחידה שהייתה לה הבינה שהעובדה שהיא זוכרת תמונות מטושטשות בלבד מחייה קודם הייתה כנראה לא נפוצה. איש לא דיבר על חייו הקודמים, אבל חבריה לארגז היו מדברים מידי פעם בגעגועים על החיים שעזבו. לה לא היה מושג על מה הם מדברים.
"וולרי, את חולמת" שמעה באוזנה את קולו של רדבלוד. ווליריה התנערה והביטה סביב. הם עמדו מול ערפד משועמם למראה שהושיט להם לוח עם דף עליו.
"אה, מה בדיוק?"גמגמה ווליריה.
"תחתמי" אמר הערפד וגלגל את עיניו.
"לחתום?" שאלה ווליריה
"קדימה, אל תעשי עניין, תחתמי את השם שלך וניכנס. אנחנו מעכבים פה את כולם" נזף בה רדבלוד. וליריה לקחה את העט הצמוד ללוח וחיפשה מקום פנוי לכתוב בו. היא מצאה את המקום בו רדבלוד חתם את שמו. נראה שאיש לא כתב בכתב ברור במיוחד, לכן קישקשה ולרי והוסיפה עוד קשקוש לא מחייב.
"יש לי כתב פשוט גרוע" צחקקה אל הערפד, שלא התרשם וסימן להם בראשו להתקדם.
"איזה פרחה" שמעה מישהו מסנן מאחוריה אך היא ורדבלוד כבר נכנסו פנימה, ופנו במסדרון. כאשר פנו שוב כבר היו באולם. ווליריה הביטה בחדר הגדול בהשתאות, בזמן שנגררה אחר רדבלוד. היו שם שולחנות קטנים עם מאכלים שנראו יותר כמו צעצועים מאשר אוכל, ודוכן קטן של תה (וליריה החליטה לנסות לגשת לשם לאחר מכן). המוזיקה, באופן מפתיע, הייתה שקטה למדיי, והאוויר היה מלא בשיחות של אנשים. סביב היא ראתה המון גברים ונשים בבגדים רשמיים עומדים, משוחחים ומצחקקים בניהם.
ואז את שדה ראייתה חסמה ערפדית גבוהה ומרשימה. לצידה עמדו עוד שתי ערפדיות מעט יותר נמוכות ממנה שנראו זהות לחלוטין למעשה, ולבשו צבעים משלימים. הריח של הערפדית היה מבלבל מעט, ווליריה שמה לב, אבל כאשר הערפדית התקרבה בתנופה אליהם, היא הניחה למחשבה.
"רדבלוד, כמה טוב לפגוש אותך שוב" אמרה הערפדית וחילצה את רדבלוד מאחיזתה, מחבקת אותו חיבוק ידידותי ומנשקת ללחיו. רדבלוד חזר על המחווה, אומר דברי ברכה כלשהם שווליריה לא קלטה. היא חייכה את חיוכה הטוב ביותר בחשש מה.
אחת הערפדיות המלוות לחשה משהו באוזנה של הערפדית הגבוהה.
"את וודאי וולרי, כמה נחמש לפגוש אותך!" אמרה ולחצה את ידה של וולריה בין שתי ידיה.
"נחמד גם לפגוש אותך" גמגמה וולריה, וכעבור רגע הערפדית קרצה אליה והמשיכה אל האורחים האחרים.
הערפדיות המלוות התלחששו מעט, וכשני צללים נגשו ללחשש באוזניה של הערפדית הגבוהה.
ווליריה אחזה שוב במרפקו של רדבלוד, והביטה בו במבט שואל.
"ערבה ווינצ'סטר" אמר רדבלוד "מסתבר שהיא ארגנה את המסיבה השנה" ובלחש הוסיף "את החלק הזה קרוב לוודאי".
ווליריה תלתה בו את עיניה.
"היא פילנטרופית ואשת עסקים" אמר רדבלוד "או ככה לפחות היא מציגה את עצמה. אבל זה ברור לכולם שהיא גאונה פיננסית. היא גם נהגה להופיע לפני כמה שנים."
"אני חושבת שראיתי אותה בטלוויזיה..." אמרה ווליריה לפתע, נזכרת במסך טלוויזיה בחנות כלשהי שחלפה לידה כאשר רק הגיעה לעיר.
"היא נורא מפורסמת" אמר רדבלוד "אני בין המעריצים המושבעים שלה, למעשה"
"בקטע הפיננסי?" שאלה ווליריה
"הייתה סולנית של ה'דובדבנים האמיצים' במשך איזה תקופה..."
"מי הייתה סולנית של הדובדבנים האמיצים?" התפרץ לפתע אדם מקריח לשיחה, מחזיק גביע עם משקה אלכוהולי בידו. ווליריה כמעט קפצה, כאשר קלטה פתאום שלא שמעה אותו מגיע אבל כאשר בחנה אותו ראתה שמדובר באדם.
"סיפרתי לוולרי על ערבה וונצ'סטר. מסתבר שלא שמעה עליה עד כה." אמר רדבלוד בנחת, מושיט ידו ללחיצה.
"מיכאל פנטאן" הציג את עצמו האיש, לוחץ את ידו "אני המנכ"ל של 'נפט וזיקוק בע"מ'."
"רפאל רדבלוד, סופר ופיזיקאי" חייך הערפד, ווליריה שמה לב שהמרחק בין עיניו לחיוכו היה ארוך יותר מפניו.
"ואת?" שאל פנטאן, בגסות מה.
"וולרי, המאהבת שלי" אמר רדבלוד בזריזות. לפני שיכלה להתנגד לקח פנטאן את ידה ונישק אותה. וולרי נרתעה קלות, אך הספיקה למלמל "נעים מאוד" למלמול ה"לעונג לי" המטופש של איש הנפט.
"ומה כבר ספרו לך על ערבה?" שאל האיש את ווליריה, מצטרף להליכתם. ווליריה התבלבלה מעט והביטה אל רדבלוד שהנהן אליה באישור.
"אה... היא גאונה פיננסית ופילנטרו...פית" גמגמה ווליריה את המילה הלא מוכרת. לעזאזל, היא הייתה צריכה לשאול את רדבלוד למשמעות המילה. "והייתה סולנית ב'דובדבנים האמיצים'. אני חושבת שראיתי אותה בטלוויזיה..."
פנטאן צחק. "את מתכוונת אותו"
רדבלוד עצר מהליכתו, ווליריה עצרה איתו.
"למה אתה מתכוון?" שאלה בזהירות
"זה גבר שעשה ניתוח" אמר פנטאן, נימתו קלילה ולא מחייבת "כולם יודעים את זה. הוא גם כל הזמן דובר בכל מיני דברים שקשורים לקהילה של ההומואים וכל זה..."
ווליריה הביטה בו בתדהמה. הדברים שאמר נשמעו לה גסי רוח במיוחד.
"בתור אורח של ערבה, הטרנספוביה שלך קצת מפתיעה" אמר רדבלוד בקול קפוא "אבל אולי זה לא צריך להיות מפתיע. זה נכון מה ששמעתי, מיכאל, על אי סדירויות כספיות במפעלים שלכם? כתבו על זה בעיתונים לא מזמן, בלאגן שלם..."
"אתם באמת לא מבינים הומור, הא?" מלמל מיכאל והתרחק.
"אדיוט" ירק רדבלוד אחריו וחייך.
"לא הבנתי למה הוא התכוון" אמרה ווליריה
"וולרי, הוא התכוון שערבה היא אישה טרנסית. היא חיה במשך זמן רב מאוד בגוף שלא התאים למה שהיא הרגישה... אז היא התאימה את הגוף שלה"
ווליריה הרהרה מעט בנושא, אבל לא הייתה בטוחה שהבינה לחלוטין. היא החליטה לשאול את רדבלוד בהזדמנות הבאה בנידון.
"באמת אדם דוחה, הפנטאן הזה" אמרה.
"ואת לא יודעת מה זה פילנטרופ" הוסיף רדבלוד, כאשר נעמדו במרחק מה משולחן שעליו שכבו קינוחים ככל הנראה, למרות שהזכירו יותר פרחים.
"נכון יקירי" אמרה ווליריה. רדבלוד זקף גבה ואחרי שניות אחדות פרץ בצחוק.
"זה שאת משתדלת זה מאוד חמוד" לחש לה "אני לא יכול לחכות עם הפעמון הזה"
"פילנטרופ" הזכירה לו ווליריה, קולטת לפתע שבינתיים היא פחות מחוייבת לקודי הכבוד המטופשים שנדרשו ממנה.
"אדם שאוהב לעזור. בקונטקסט הזה - ערבה תורמת ונותנת חסות לכל מיני אירועים. שמעתי היא אחת מהתורמות העיקריות למצעד הגאווה בעיר הזו... אבל אני לא בטוח. היא גם ארגנה את הערב הזה כערב התרמה, בין היתר..."
"התרמה למה?"
רדבלוד הרים את עיניו והצביע על שלט גדול על הקיר.
"ערב התרמה להקמת בנק דם" אמרה ווליריה לאחר שקראה את הכתוב.
"איזו פילנטרופית" אמר רדבלוד והניח את ידו על חזהו, וקרץ לווליריה, שצחקקה. בנק דם, חשבה, והרעיון לפתע האיץ את ליבה.
"בנק דם?" שאלה בפליאה
"אוי וולרי..." אמר רדבלוד "את באמת צריכה לראות יותר טלווזיה". הקול שלו נשמע מלאכותי להפליא.
"את יודעת," לחש לה "בני אדם מקבלים דם כטיפול כאשר ... אה... חסר להם"
וולריה הסמיקה במבוכה. היא נזכרה שהסבירו להם את המושג בטירונות. איך יכלה לשכח דבר כזה בסיסי?
"אני חושבת שאלך לקחת לי תה" אמרה ווליריה, בהחלטה להתרחק מעט מרדבלוד ולהסדיר מעט את מחשבותי. רדבלוד חייך באישור, ופנה ממנה, אל גברת אנושית כלשהיא שעברה במקום, מחייך מאוזן לאוזן. ווליריה הפנתה את מבטה אל עגלת התה, וראתה שם את איוון ויורי, שהיה תלוי על זרועו של אוון – כנראה גם כן על תקן המאהב. היא שקלה את צעדיה. רדבלוד אמר לחכות ולראות איך ערפדים שהיא מכירה מגיבים אליה. מצד שני, אחרי יורי ורדבלוד נעמדו בתור מספר אנשים, כך שיתכן שלא ישימו לב אליה, וכל רעיון בנק הדם הצמיא אותה במידה מסויימת. היא נגשה לאט לעגלת התה, זוכרת להשתלט על זנבה, שפשוט התחנן לנוע בעצבנות.
רדבלוד לקח גביע שמפניה ממלצר חולף ולגם לגימה קצרה. הוא שנא שמפניה מאז ומתמיד, אבל כך יוכל להסתובב עם גביע משקה בלי להתפתות לשתות אותו. הוא החליט להתרחק מעט מאלכוהול לזמן מה, אחרי ההתפרעות שהתפרע לפני זמן קצר כל כך בכל המסיבה הנאה של מעבר הדירה. הוא הופתע בעצמו מכך שאיבד שליטה באופן הזה, והחליט שמוטב שזה לא יקרה שוב. הוא ידע בדיוק מה איבוד שליטה כזה יכול לסמן.
האישה שמולו המשיכה ללהג על כל מיני שטויות, כאשר לפתע שם לב שהעירה משהו על דת האבולוציה.
"דת האבולוציה?" שאל "לא זכור לי שראיתי אנשים מתפללים לדארווין"
"נו, אבל ברצינות, איך זה לא דת אם אנשים מאמינים בכל מיני שטויות כמו זה שהעולם נוצר מפיצוץ ולקופים נולדו אנשים"
רדבלוד גלגל את עיניו. הוא היה שמח מאוד להשתיק את הליהוג המטופש שלה עם איזו נשיכה נאה בצאוור שאולי תקדם מעט את האבולוציה בכיוון הקטנת השרדות של מטומטמים. לא התחשק לו להכנס לויכוח בשום צורה כרגע. הוא שנא בריאתנים ויותר מפעם אחת שקל פשוט לקפוץ להתארגנויות שלהם ולדלל את שורותיהם בצורה נעימה ומשביעה. הוא ליקק את שיניו, ונזכר בכמה נערי כמורה נחמדים וכמה רבנים שהיו טעימים לא פחות, למרות שכל הקטע של הזקן היה קצת מעצבן. לאחר ששם לב שהיא ממשיכה לדבר שטויות במיץ, רדבלוד פשוט הסתובב והלך לו. היא לא צעקה יותר מידי שיחזור, והוא החליט ללכת לנסות לדבר עם אחת הצלליות של ערבה. כמות המטומטמים שפגש במסיבה הזו הייתה בלתי נסבלת כבר עכשיו. הוא זרק מבט אל ווליריה. היא עדיין עמדה בתור לעגלת התה, נותנת לכל מי שהביע קצת אסרטיביות לעקוף אותה. כעבור רגע ראה שאחד המגישים שם לב אליה ושאל לרצונה, והיא ענתה דבר מה. הוא הסתובב בגבו אליה ונתקל באיוון, עם יורי תלוי על זרועו.
איוון הושיט ידו ללחיצה והציג את עצמו שוב, כבעלים של "תעבורה בע"מ", ורדבלוד חזר על ה"סופר ופיזיקאי" שלו.
"אז מה מביא אותך למסיבה, מר רדבלוד?" שאל איוון, זחוח ומרוצה מעצמו כתמיד.
"הו, אתה יודע, קיבלתי הזמנה. אני מקווה להשתלב כאן באוניברסיטה המקומית, אחרי החופשה הארוכה שלקחתי, ובגלל שאני ידיד של ערבה..."
איוון צחק באופן לבבי וטפח על כתפו.
"ערבה סידרה קהל מעולה הערב, לא?"
רדבלוד לא התכוון להסתיר את הבעת פניו החמוצה. "היא גאונה פיננסית, אבל אני באמת לא בטוח למה היא הייתה צריכה להזמין את כל המסיונרים המוזרים של המכון הבריאתני ואת הטמבלים הגזענים של חברות הנפט"
"גברת וינצ'סטר יודעת מה היא עושה" אמר יורי בקול שקט ומנומס להפליא "אני חושב שדווקא היא מצליחה לגרום להם לבלוע כמה צפרדעים רק בגלל הכסף ולהניע את החברות שלהם בכיוונים מעניינים"
"ליורי יש תואר שני בכלכלה" אמר איוון בגאוות מה
"הוא היועץ שלך?" שאל רדבלוד את השאלה המתבקשת, למרות שידע את התשובה. כמה אנשים סביב התקרבו להקשיב.
"בהתחלה לקחתי אותו כיועץ כלכלי..." גיחך איוון, ויורי חייך והנהן "אבל... טוב, דברים זרמו בכיוונים מעניינים עבור שנינו" וקרץ.
רדבלוד חייך בנימוס. מספר בני אדם סביב התחילו להתערב בשיחה, ורדבלוד עמד עוד כמה דקות והחליט לפרוש הצידה, אל הספות. הוא כבר שכח כמה שנא את המסיבות הללו... כאשר הביט אל גביע השמפניה שלו שם לב שרוקן את כולו. לעזאזל, הוא כנראה באמת עצבני. ורעב.
על הספה ישבה אחת הערפדות המלוות של ערבה, אם כי ערבה עצמה או הצללית השניה שלה לא נראו באזור. היא רמזה לו בידה וטפחה על המושב לצידה, מזמינה אותו לשבת.
"אני העוזרת האישית של גברת וינצ'סטר" אמרה הצללית והושיטה את ידה ללחיצה "ריקה"
"רפאל רדבלוד" ענה ולחץ את ידה.
"אני יודעת, אני מכירה את כל המוזמנים" אמרה בשקט
רדבלוד חייך בנימוס, ובחן אותה בזריזות. בגדיה ותסרוקתה נראו כאילו עוצבו עבור דמות מסדרה מצויירת יפנית; נעלי בובה לבנות עם עקב נמוך וגרביים שחורות שטפסו בלי כל קפל (על רגליים מושלמות, ציין לעצמו) עד אמצע הירך. חצאים קפלים קצרצרה בצבע לבן, וחולצת צאוורון שחורה עם שרוולים מתנופפים ועניבה לבנה. ומעל כל אלו – מחוך אפור וצמוד. התסרוקת המדורגת ושני זנבות הסוס העבותים שיצאו מאחורי ראשה לא הקלו על הרושם שהיא קפצה מתוך ציור. רק החגורה עם נרתיק האקדח קצת קלקלה את הרושם, או שדווקא הגבירה אותו. הוא לא הצליח להחליט. לפחות שיערה היה בצבע חום כהה רגיל.
נראה שהבחינה שלו לא הביכה אותה כלל, היא חייכה חיוך קל וחכתה.
"סתם, רציתי לשאול על חלק מהאורחים במסיבה" אמר רדבלוד, משתדל לשמור על נימוסו
"אני מניחה שהיו כמה אורחים שהרגיזו אותך" אמרה ריקה.
"אפשר להגדיר את זה ככה" הפטיר רדבלוד
"האורחים של ערבה הם עניינה הפרטי" אמרה ריקה באדישות מה "ואם יורשה לי לומר, היא יודעת מה היא עושה. האם אתה יודע?"
רדבלוד שתק, וריקה קמה ממקומה ונעלמה בין האורחים. האם הוא יודע באמת מה הוא עושה? עיניו נחו על המושב שעליו ישבה ריקה. הייתה עליו פיסת נייר מקופלת. הוא לקח אותה בידו ופתח אותה.
"אני רוצה לראות את ווליריה." נכתב שם. ובתחתית הפתקית היה כתוב רק שם. "טניה".
רדבלוד קילל חרישית והביט בשעונו. נותרה לו עוד שעה וחצי לשרוף במסיבה הארורה.
____________________________________________________________________________________________
ריקה: ציור תכנון הדמות
