סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגרון

העמוק

(מה שאני מחפש זו מישהי שתכניס לי אצבע לתחת, כשאני מזיין לה את הגרון)
לפני יום. 28 במרץ 2024 בשעה 8:14

״תרימי את התחת השמן שלך למעלה ותפתחי אותו״

היא רוכנת קדימה על ארבע על המזרון שלי. הגוף שלה מלא סימנים אדומים. רטובה משתן. רטובה מזיעה. היא מניחה את הראש על המזרון. זוקרת את התחת (השמן) שלה כלפי מעלה, שולחת ידיים אחורה ומפשקת. 

אני אוסף רוק בפה ומשחרר הכל על החור החשוף שלה. ״לא מגיע לך לוב״ אני אומר.

״כן״ היא עונה.

שום דבר לא נוגע בה חוץ מקצה הזין שלי שחודר אליה. בראי ממול אני יכול לראות את עווית הכאב. הזין שלי עומד כמו בטון.

היא צעירה ושמנה ובכלל לא הטיפוס שלי, אבל משהו התחבר ואני זורם עם החיבורים האלה.

הזין שלי נכנס לתוכה בקלות.

״את זונה אנאלית״ אני אומר, ״כמה גברים נכנסו לך לתחת כבר?״

״מלא״ היא עונה, ״אני זונה״.

אני מחליק לתוכה עד הסוף. היא גונחת.

״אני הולך להכאיב לך״ אני אומר

״כן״ היא לוחשת.

 

אני לא מגביר קצב לאט אלא מושך את עצמי כמעט החוצה ודוחף מהר חזק פנימה.

היא צועקת אבל לא מבקשת שאעצור.

אני עושה את זה שוב. ושוב. מהר יותר וחזק יותר בכל פעם.

היא צורחת. היא צורחת ״כן״. היא צורחת ״חזק יותר״. היא צורחת עד שהיא נופלת קדימה, מושכת את עצמה רחוק ממני.

״כואב״ היא אומרת.

אני מוריד את הקונדום. שתיים שלוש משיכות והזרע שלי מכסה אותה.

״אמרתי לך שאכאיב לך״, אני אומר.

״כן״, היא עונה, ״לא מתלוננת״.

 

״תראי לי איך את גומרת״ אני אומר ומתיישב לידה. מסתכל עליה בזמן שהיא נוגעת בעצמה.

הסדין מטונף. החדר מסריח. הזין שלי עדיין עומד.

 

 

 

 

לפני יום. 27 במרץ 2024 בשעה 8:30

אני: ספרי לי מה הדבר הכי משפיל או דוחה שעשית?

היא: הזדיינתי פעם עם מישהו ממש שמן ומגעיל. הוא היה מבוגר ממש והיה לו ריח של בצל ירוק.

אני: כמה מבוגר? כמה שמן?

היא: יותר ממך. אולי שישים אולי יותר. שמן. כרס ענקית שמסתירה את הזין. ושעיר נורא.

אני: למה עשית את זה?

היא: כי אני זונה מושפלת. כי אני זונה מסריחה.

אני: ובתוך כל זה. מה היה הדבר הכי דוחה שקרה?

היא: עשיתי לו רימינג. הכל היה מסריח מזיעה וקפלי שומן.

אני: ואיך הרגשת?

היא: בא לי להקיא רק מלחשוב על זה. זה היה דוחה. הרגשתי כמו זבל. כמו סמרטוט.

אני: למה?

היא: אין לי שליטה על זה. זה נכנס לי לראש ואני חייבת לעשות. החרמנות לא משחררת אותי עד שאני שונאת את עצמי לגמרי. רק ככה אני יכולה. 

אני: ועכשיו כשאת חושבת על זה?

היא: בא לי להקיא.

אני: אבל את גם חרמנית ורטובה.

היא: מאוד.

אני: אני מתכוון להשתמש בך לסיפוק שלי. כי אני יכול. 

היא:

אני: תתפשטי ותחכי לי על הברכיים במקלחת.

היא: אף פעם לא השתינו עלי.

אני: לא שאלתי.

 

היא הולכת. אני שומע את המקלחון נפתח. היא מחכה.

אני לוקח את הזמן. מסיים את הקפה לאט. מרגיש את השלפוחית שלי.

שתחכה.

לפני יומיים. 26 במרץ 2024 בשעה 8:36

בהמשך לפוסט הקודם ובתגובה לפניה עצובה שקיבלתי (ולא בפעם הראשונה) - אני לא משלם על סקס.

 

תודה ובהצלחה.

לפני 3 ימים. 25 במרץ 2024 בשעה 10:36

זו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים. דיברנו קצת לפני.

היא לוקחת את הכסף מהשידה ומכניסה לתיק.

נכנסת רגע למקלחת וחוזרת עטופה במגבת. אנחנו נכנסים למיטה ומזדיינים בלי לדבר.

זה לא סקס רע אבל גם לא טוב. יש גבולות ברורים. יש כן ויש לא.

לא וניל, אבל לא לא וניל.

זה קר ומנוכר. קצת יותר ממה שאני אוהב.

אני משתמש בה לפורקן שלי. אני לא מרגיש את ההנאה שלה, אם יש כזו. 

היא לא לגמרי שם. נוכחת, אבל לא מחוברת.

אני גומר. נחים קצת. מזדיינים שוב. אני גומר.

קצת סמול טוק, מקלחת זריזה והיא מחוץ לדלת.

 

אני מגלגל שאכטה על הספה כשהטלפון רוטט.

היא העבירה לי כסף בביט. 200 פחות מהמזומן שנתתי לה.

שולח לה צילום מסך.

 

אני: לאן נעלמו 200?

היא: מוניות :-)

אני: זה לא מה שסיכמנו, אבל בסדר.

היא: הפנטזיה והמציאות מתנגשות לפעמים.

אני: נגיד ש...

היא: אתה תתמודד עם זה :-)

אני: רוצה לבוא שוב?

היא: זה לא מה שסיכמנו.

אני: אין לקוחות חוזרים?

היא: אין לקוחות נקודה. רציתי פנטזיה של זונה. קיבלתי. הספיק לי.

אני: היה נחמד.

היא: היה כיף.

אני: לא הרגיש ככה.

היא: פנטזיות, אתה יודע, לא תמיד לממש אותן מחרמן כמו לדמיין אותן. 

 

אני לא עונה. אני לא מרוצה.

אני מעלה קצת פורנו, עושה ביד. גמירה שלישית בערב הזה. פורקן ראשון.

פנטזיה.

אני מסמן וי בראש על זה והולך לישון.

 

לפני שבוע. 21 במרץ 2024 בשעה 12:44

היא: אפשר אצלך?

אני: למה?

היא: נמאס לי לישון על מזרון רטוב ולכבס מצעים כל הזמן.

 

 

לפני שבוע. 20 במרץ 2024 בשעה 12:00

היא לא רצתה לדבר על גבולות. 

and i should have known better.

חוסר הנסיון. חוסר הפתיחות. חוסר היכולת לומר זה כן. זה לא.

לא צריך הכל, אבל את מה שחשוב.

היא לא רצתה להכנס לזה. ואני הייתי צריך להשאר בחוץ.

 

לפני שבוע. 17 במרץ 2024 בשעה 10:16

שישי בצהריים. אחרי הגן.

הילדים משחקים. ההורים שותים יין זול. קצת חם מדי ובכל זאת יש גם רוח קצת קרה מדי.

יש איזו מפעילה שלא משתלטת על הבלאגן ויש עוד עוגה ומתנות וכל זה.

הרבה סמול טוק. פחות מדי זמן לשנ״צ שהייתי רוצה.

 

״אתה לא מזהה אותי, הא?״ היא אומרת.

״מעבר לגן וכל זה? אני מודה שלא״, אני עונה, ״תזכירי לי?״

 

יש לה משהו מוזר בפנים, שאני רוצה להאמין שהייתי זוכר, אבל אני לא. היא קצת מלאה מדי וקצת מוזנחת מדי, כמו כולם במסיבת גן בשישי בצהריים.

אני שותה מהיין שלי.

״מהכלוב״, היא אומרת.

״זה כללי מדי״ אני עונה ומחייך, אבל נראה לי שאני מתחיל להזכר.

היא אומרת מי היא היתה פה פעם ואני מודה שאני לא זוכר שמות משתמש. בקושי זוכר אנשים.

״באת אלי פעם, כשעוד הייתי עם בעלי. גרנו ברמת גן ליד בית הכנסת הגדול״, היא ממשיכה.

 

ובום אני זוכר הכל.

את המבט הזה. את הידיים שלי מחזיקות את הידיים שלה גבוה מעל הראש וצמוד לקיר, כשאני מכניס את הזין שלי לגרון שלה. את הדפיקה המהירה הזאת של הפה. את הבריחה המהירה החוצה. את הצעצועים על הרצפה. את העצב העמוק של הימים ההם. את התחושה שהיא במקום דומה אבל בעולם אחר.

אני זוכר את הגמירה שלי. עליה. על הרצפה. את הריצה המהירה לרכב שהשארתי בחניה לא טובה ואת הנסיעה חזרה לעבודה.

״אכלתי צהריים עם חבר״ אמרתי אז, כמו תמיד, כשחזרתי למשרד.

 

זו לא היתה תקופה טובה. זה לא היה מפגש טוב. לא מבחינת המעשה ולא מבחינת התקופה.

לא רציתי להזכר בזה ואני לא רוצה את זה שוב.

תקופה של הרס עצמי.

 

אני ממשיך בהכחשה.

״באת אלי פעם, כשעוד הייתי עם בעלי. גרנו ברמת גן ליד בית הכנסת הגדול״, היא ממשיכה.

״הוא היה בבית?״, אני צוחק.

״לא לא. נו. אתה באמת לא זוכר?״

״מה עשינו?״

״זה מביך״ היא מגחכת לעצמה בלי לצחוק, ״אתה יודע...״

״אני מבין. סליחה. אני לא זוכר״, אני אומר, ״לא נעים לומר, אבל היו לי קצת יותר מדי מפגשים כאלה לאורך השנים״

״אני מניחה״, היא אומרת.

״אז... מה איתך בימים אלה?״ אני שואל, מנסה להסיט את השיחה. לא רוצה ליפול לזה שוב.

״כמו כולם. גירושים. מעברים. שינויים בחיים״, היא עונה.

״את עוד בכלוב?״ אני שואל?

״לא לא. אני בפאזה אחרת״, היא עונה, ״אתה?״

״לא לא״, אני משקר לה, אולי היא משקרת גם לי, ״כמוך, אני בפאזה אחרת״.

 

״שניה, אני תכף חוזר״ אני אומר לה והולך לשחק עם הבן שלי ולא חוזר.

 

בתחת שלי פאזה אחרת.

 

לפני שבוע. 15 במרץ 2024 בשעה 9:13

כיף לנו ביחד והסקס מצויין. אגרסיבי, כואב, כזה שמשאיר את הגוף מפורק בימים שאחרי.

ואין ימים שאחרי, כי זה יום אחרי יום. עוד פעם ועוד פעם.

שעות במיטה. אין הפוגה.

 

אבל היא לא ״משלנו״. לא מכאן. לא מהעולם הזה.

והיא עוצרת אותי כשהאצבעות שלי מתקרבות לה לתחת. ואני מדבר איתה על זה. והיא לא. 

עשתה. ניסתה. עשה לא לא טוב. אז אין.

ואין מה לדבר בכלל על הדברים האחרים שאני אוהב.

אין מה לדבר על משחקים בפומבי.

אין מה לדבר על משחקים מרחוק.

אין בכלל מה לדבר על רוק או שתן.

 

ויש מחסור.

אצלי יש מחסור.

 

אני לא צריך לדמיין אותה על הברכיים במקלחת שלי, כי היא שם, על הברכיים מולי.

ואני מת לשחרר אבל לא.

ואני מדמיין את כל האחרות. 

ואני נכנס לאפליקציות או לכאן ומחפש. אבל לא עושה.

אבל מתישהו זה יגיע. מתישהו תהיה מישהי שתענה על הצורך. מישהי להשתמש בה.

כמו מגבון. כמו סמרטוט. חד פעמית. או רב פעמית.

מישהי שהשימוש הזה בה גורם לה לטפטף.

 

מתישהו המישהי הזאת תבוא ותרד על הברכיים, עירומה או לבושה, ואראה אותה נרטבת ושותה ונגעלת ומתחרמנת.

והזין שלי עומד רק מהמחשבות שיש לי תוך כדי כתיבה עכשיו.

אז מתישהו זה יקרה

ואני ארגיש טוב

ואז ארגיש חרא

ואז אמשיך כרגיל, עד הפעם הבאה.

 

 

 

לפני שבועיים. 12 במרץ 2024 בשעה 15:17

השלפוחית שלי מפוצצת כשאני רץ במדרגות. הדלת מחכה לי פתוחה והיא עירומה במקלחת.

אני פותח את דלת המקלחות פותח את המכנסיים מהר, ובקושי מצליח להוציא את הזין לפני שהשתן טס ממני אליה. עליה.

בורחת ממנה שאיפה של הפתעה. מין ״הי״ מהיר שכזה. היא מתאפסת מהר ופותחת את הפה. מרטיבה את השיער. נוגעת בעצמה.

זה מרגיש כאילו אני משתין שנה. ליטר ועוד ליטר ועוד ליטר.

אני מסיים ומנער. היא מלקקת את הטיפה האחרונה.

אני מחזיר את הזין והמכנסיים, מסתובב והולך.

 

״אתה הולך?״ 

״כן״

״למה?״

״כי אני יכול״

״אתה לא רוצה כלום?״

״זה היה משהו״.

 

לפני שבועיים. 11 במרץ 2024 בשעה 8:59

היא יוצאת מהמקלחת, מתנגבת ומתלבשת בבגדים לאימון. מכנסיים צמודים. גופיה קטנה.

 

״עוד יש לך כח לאימון אחרי כל זה?״ אני שואל

״תמיד יש לי כח לאימון״ היא עונה.

״יכולת לוותר על המקלחת וללכת ככה״

״חחחח... עם כל הזה שלך עלי? אין מצב״

אני מגחך איתה.

 

מנורה נדלקת לי בראש. 

 

״חכי שניה״ אני אומר, ״שבי רגע על המיטה״.

״מה את רוצה? אין לי זמן״

״שבי״.

 

אני לוקח את בקבוק המים שלה ומרוקן אותו לכיור.

״מה אתה עושה?״ היא שואלת

״חכי״ אני אומר ופותח מכנסיים.

אני מחזיק את הבקבוק פתוח ונוגע בעצמי.

״אתה מפגר״ היא אומרת

אני מתעלם וממשיך. עוד קצת ועוד קצת. מרגיש את זה מתקרב וגומר לתוך הבקבוק שלה.

״אתה דוחה״

״חכי, עוד לא סיימתי״ אני אומר ואחרי עוד המתנה קצרה אני משחרר את מעט השתן שנשאר לי לתוך הבקבוק.

״תמות״ היא אומרת.

אני ניגש לתמי4, ממלא עד הסוף עם מים, סוגר את המכסה ומנער.

 

״אתה דוחה״ היא אומרת.

אני מחייך, ״אני אני״.

״איך אתה יודע שלא ארוקן הכל ואמלא מחדש?״

״את לא. אני יודע״, אני אומר, ״את את״.

 

״כוס אמא שלך״ היא אומרת, לוקחת ממני את הבקבוק בפרצוף כועס, נותנת לי נשיקה על הלחי והולכת.