סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אזור הדמדומים

אסופת הרהורים
לפני 6 שנים. 7 ביולי 2017 בשעה 15:52

המיעוט שזוכר אותי מלפני חצי שנה ודרומה, אולי שם לב שמחקתי את שלוש השנים האחרונות ונעלמתי.

טלפון לא צפוי מנשלטת עבר שלי הביא בשורות רעות, לא הספקתי להגיע להלוויה שלך פור גוד.

אבל חזרתי וקראתי במשך לילה שלם את כל מה שכתבת בתקופה שלא הייתי וגם את ההתכתבויות הפרטיות שלנו.

אתה לא יוצא לי מהראש, אני חושב עליך ואז על משהו אחר ושוב עליך ככה כבר יומיים ואני יודע שזה ימשך הרבה יותר משבעה.

הרי בכל הכלוב  הזה על עשרות אלפי משתמשיו, ספרתי על יד אחת את אלו שבאמת הערכתי ועכשיו פינית לי אצבע.

אתה וקומץ אחרים (מהוניל) תמיד שמשתם השראה בעבורי, איך מהתחלה כל כך מחורבנת הצלחתם לצאת שקולים וחכמים ואמיתיים ומתפקדים וכל כך ראויים. ונזכרתי באמירה הזו שלי שהחוכמה בחיים היא לשחק (ולנצח) עם הקלפים שקבלת ולא עם אלו שהיית רוצה ואיך אתה תמיד הסתדרת עם מה שיש, תמיד ברוגע ובלי תלונה. 

היית בעיני תבנית של העבר שלך, גם בבחירות שלך וגם בבריחות שלך אבל אלוהים, באיזו נעימות ובכמה חן.

ולא הספקתי לספר לך על הממשקים שהיו לנו כנראה בעבר ולא על המחשבות שהיו לי על מה שאולי נעשה יחד.

למעשה למרות שפתחת לי אלף חלונות למי שאתה, לא הספקתי באמת להכיר אותך. דחיתי. לא למדתי את השיעור לנצל כל יום ולעשות כל מה שהלב רוצה כי אין לדעת מה יהיה מחר. וכמו עם מישהי אחרת שנמצאת בשדות הנצחיים שבהם גם אתה, גם אותך פספסתי ואני שואל את עצמי מה היה קורה אילו הייתי נוהג אחרת.

היית ואצלי תמיד תשאר, האיש העמוק, החכם המשכיל והרגוע שהבין את נפש האדם הישרה וגם המפותלת לעומק ומכלי ראשון. התקשורת אתך הראתה לי תמיד שאתה מהיחידים שמבינים שליטה לעומק רוצים בה לא בשביל הריגוש הזול אלא בחיפוש אמיתי. כמו נשר אמיתי, החיפוש שלך היה אמיתי ולא מתפשר, נשר לא צד זבובים. 

זכינו כולם בבלוג שלך ובנוכחות השקולה, החכמה, העמוקה והמצחיקה שלך וזכיתי גם בשיחות הפרטיות שלנו, שלימדו אותי דברים ושינו והשפיעו על דעותי. ואני בדיוק כמו השיר שואל איפה ישנם עוד אנשים כמוך?

הייתי רוצה יותר וחבל לי שלא זכיתי.

כמו שאומרים, חבל (לי) על דאבדין, אבל (אצלי) לא תשכח.

תנוח בשלום על משכבך.

אהבנו את אותם שירים, אני יודע שהיית מסכים לבחירה הזו, כל מילה היא בשבילך.

 

 

לפני 9 שנים. 8 באוגוסט 2014 בשעה 8:37

מפזר את הערפל בראש מהמסיבה אתמול בדאנג'ן,

קצת מצחיק האבקות בוץ ברחבה פנימית של בניני משרדים אפורים בתל אביב...

חזרתי עמוס בהרהורים שמתערבבים להם,

 

המבוך הידוע, שהיה צפוף אתמול, הזכיר לי בדרך חזרה, אמירה ישנה שהולכת בערך ככה:

"אנשים ראוים, שערים למשמעות המעשים שלהם, ידעו למצוא את הדרכים הנכונות וראויות, גם כשהם נמצאים במבוך ובו אושר עצום של התנהגויות ובחירות אפשריות..."

מה בדבר הבחירות שלי?

שוב חוזר לי השיר הזה, הפעם במקור.

לפני 9 שנים. 5 באוגוסט 2014 בשעה 16:59

אחרי ההכרות הראשונית, אני אוסף תובנות מתכנן סקיצה ראשונה של הקשר שיכול לעבוד.

מנסה להבין איזה דברים יהיו נכונים כאן ומה לא ואיך לגשת לבניית הקשר הזה.

חושב שזה דומה לעבודה של סטייליסט בהסתכלות ובהתאמה האישית של הדברים שאני רוצה להשיג לבן אדם שממול. גם בצורך להבריק.

חושב שזה דומה לעבודה של אדריכל לגבי האומץ והתנועות הרחבות

לכומר בשליחות ובקדושה

לרוצח שכיר בכניסה המהירה ושני כדורים ללב של המטרה.

לכוריאוגרף בחוש הקצב

למטאדור באגרסיביות ובתשוקה

זה דומה מאוד להרבה מקצועות וגם קצת לי

אני מקווה שזה יעבוד ויקח אותנו למקום הנכון

לפני 9 שנים. 4 באוגוסט 2014 בשעה 19:24

Oh my lordi...

 

הם גדולים מהחיים

לפני 9 שנים. 4 באוגוסט 2014 בשעה 7:14

בהקשר של גיוס עובדים אני תמיד אומר שהעובדים הגרועים לא ממש מסכנים את הארגון.

לוקח קצת זמן להבין שהם לא טובים לארגון ולפלוט אותם החוצה.

המסוכנים באמת הם הבינוניים. ה"כמעט".

הם נחמדים ובסך הכל "הם בסדר" והם "כבר שם"... אלו יכולים להתקע במקום לנצח ולגרור את הארגון כולו לבינוניות.

אני תמיד אומר "גייסו כאילו כל  אחד הוא לסיירת"

בבני זוג זה אותו דבר.

ומתברר שה"כמעט" הוא די נפוץ...

 

לפני 9 שנים. 3 באוגוסט 2014 בשעה 20:19

תקופה לחוצה התקופה הזו.

יש לי הרבה כדורים באויר וריבוי משימות ברמה הזו הולך להשפיע לרעה, זה ברור.

כמו בסופר מריו, יהיו כנראה דברים שיתרסקו לרצפה.

ועדיין, את הדברים שהם בעדיפות ראשונה צריך לשים ראשונים ואת זה אני בסך הכל עושה ממש יפה.

 

ואז, כשמסתמנת רגיעה, או בשעות של הפוגה אני חושב עלייך. את שאני כבר רוצה להכניס לחיים שלי.

איפה את עכשיו? מה את עושה? ואיך אמצא אותך.

מצד אחד פתוח לגמרי למחשבה שמגובה בנסיון החיים שלי שלפעמים הדברים הכי מדהימים באים באריזות הכי מוזרות ומהמקומות הכי לא צפויים.

מצד שני, ממשיך עם החשיבה התכליתית של חיפוש מונחה מוח.

אז אני מתעסק בראש בכתיבת "תיאור המשרה" כדי לעזור לי לחפש ולזהות אותך, ואז בשאלה אם את באמת כמו שחשבתי אז איפה ואיך אמצא אותך.

מנסה לברר אם זו או אחרת יכולה להתאים להולוגרמה שבניתי.

יודע שבשבילי, בניגוד לסקס ונילי, בשליטה אם זה לא מדויק, עדיף שלא להתחיל.

 

יודע שכשתהיי תחת ידי ותהיי נכונה, אני אדע את זה וארגיש שסיימתי את הניווט.

ועד אז... עד אז, אני ממשיך.

אין שום סיכוי שאתעייף.

לפני 9 שנים. 28 ביולי 2014 בשעה 9:50

בפינית או אסקימוסית יש עשרים מילים לשלג (כך אומרים...) ואני חושב על מגוון הסוגים של חיכיון

חיכיון כמו של איכר לגשם,

כמו של נזיר להארה,

המתנה בתור ללחם,

או לתוכנה שלא עולה,

הצלף בתוך השיח, לשניה הנכונה

לעובר בתוך הרחם בהתרגשות ודאגה

הסולן על גל הקצב לעוד שורה במקומה

הנרקומן כבר עם החומר מחפש את הפינה

או כמו האופק שמייחל אל השקיעה

הנמר לשעת הכושר לזנק לרדיפה

כמו איש אשם שמתייסר למחילה

אולי כמו אלו שמהבהבים בין יאוש לבין תקווה, מקווים לגאולה 

כל כך הרבה סוגים של חיכיון ומשאלה הכרנו ותארנו במילים,

ומעט מכל אחד מסוך את תוך החיכיון שלי.

 

לפני 9 שנים. 20 ביולי 2014 בשעה 21:40

ימים כאלו,

כל כך הרבה קורה וכלום לא קורה,

מחכים.

מחכים כאן במרכז לטלפון שיקפיץ אותנו דרומה,

מחכים לשמוע שכל מי שאנחנו מכירים שלם ובסדר ולא ברשימות,

מחכים לראות מה קורה עם אישה אחת

עם חופש גדול שזוחל ומדשדש סביבנו,

יום הולדת שמתקרב

והרבה טרדות של חברים.

לא רגיל לחכות. רוב החיים גרמתי לדברים לקרות ולא המתנתי להם שיקרו,

אני מחכה שהדברים יחזרו להיות כמו שאני רגיל :-)

 

 

גם הוא רוצה לדעת אם היא האישה שהוא חיכה לה...

 

 

לפני 9 שנים. 16 ביולי 2014 בשעה 15:26

בפתח הספר על הזקן בן המאה ש.... מצטט הסופר את ההוא שאמר "אלו שמספרים אך ורק את מה שקרה בדיוק כמו שקרה... לסיפורים של אלו, אין טעם להקשיב..."

 

התדריך ניתן בחיוך והיה ברור. 

מכנסונים קצרים באיזה צבע שאת רוצה,

מתחת חוטיני וגרביונים רשת שחורה עם חורים מרובעים גדולים, בצד הפנימי של רגל ימין תהיה רכבת שתתחיל יותר נמוך מהברך ותגיע עד התחנה הסופית בין הרגלים שלך.  נעלי עקב מבריקות ודיר באלאק שתהיה שם זונה אחרת עם עקב יותר גבוה משלך!!!

החולצה שלך תהיה שקופה שני כפתורים לפחות יהיו  פתוחים ויראו מתחתיה את החזיית פוש אפ שתהיה בצבע שחור או אדום ותשאיר את רוב החזה שלך בחוץ.

שרשרת עם חי או מגן דוד בשביל הפטריוטיות ועגילים גדולים תלויים מאמי זה הכי כיף שהם מתנדנדים כמו פעמוני רוח כשהראש שלך זז קדימה ואחורה.

אני רוצה איפור מוגזם! ובושם אגרסיבי בשפע. האודם שלך יהיה בצבע אדום חזק.

ככה את תרדי מהדירה שלך ותכנסי למונית שתיקח אותך לתל ברוך,

אני רוצה שתעמדי במקום הזה (מצביע על מפה שהדפסתי מהאינטרנט).

תדאגי שיהיו לך קונדומים, מגבונים לחים ומסטיק בתיק למקרה שאני אאחר וללקוחות לא יהיה (היא במבט מזועזע)...

אני אגיע באיזשהו רכב, כדאי מאוד שכשהחלון של האוטו ירד אני אראה מולי שניפחת בלון לפחות בגודל הביצה שלי מהמסטיק שבפה שלך!

אבל אני לא יודעת לעשות בלונים...

מצוין, יש לך עד יום חמישי ללמוד ולהתאמן.

תשתדלי לא להעצר אני מחייך.

הכל ברור? 

יופי זונה שלי, 

 

המשך אולי יבוא :-)

 

 

לפני 9 שנים. 14 ביולי 2014 בשעה 13:25

לפעמים זה מרגיש כמו מסדרון אינסופי,

אני שמח שחזרתי בכלל ללכת במסדרונות האלו,

שמח שלמדתי לראות. לעצור. להסתקרן מדלתות שלכאורה לא נועדו לי ולפתוח אותן. להציץ ולהכנס פנימה.

שמח שאני מצליח להביא את עצמי ואת הסקרנות שלי פעם אחר פעם.

נהנה מהרבה קסמים ופלאות שגיליתי ומאינטרקציה מדהימה עם אנשים שחלקם לא פחות ממדהימים.

משתדל לא לפול ברוחי כשמשהו מאכזב קורה.

כשמתברר שדברים הם לא מה שציפיתי,

לאסוף את עצמי ולצאת חזרה למסדרון,

לגייס את כל הסקרנות ותשומת הלב שלי לדלתות הבאות.

לזו שתקרוץ לי בשתיקתה הכי נכון, 

לפלא הבא שמאחוריה, ההוא שבטח נמצא רק במרחק נגיעה

קוואפי בדרך לאיתקה אמר שהחיים הם בעצם המסדרון

 

דווקא את הבצוע הזה