המתת השור

אני מקדמת אבל תמיד בסבל 

I once had a beautiful fatherland.
לפני 12 שנים. 28 באפר׳ 2008, 6:29
I once had a beautiful fatherland.
The oak
Grew there so high, the violets gently nodded.
It was a dream.
It kissed me in German, it spoke in German
(One can hardly believe it,
It sounded so good) the phrase: "I love you!"

There are more things in heaven and earth, Horatio,
Than are dreamt of in your philosophy. But come;

Ay, springes to catch woodcocks. I do know,

When the blood burns, how prodigal the soul
Lends the tongue vows: these blazes, daughter,
Giving more light than heat, extinct in both,
Even in their promise, as it is a-making,
You must not take for fire.

Toute ma vie a été une recherche après la protection d'un aîné sur moi

la protection d'un homme mais jamais il n'en fut le cas et ici encore moins qu'ailleurs 

dans une société qui en met l'exemplarité en avant, j'ai rarement rencontré des mâles qui remplissait ce contrat 

mais il faut commencer par le début : la fondamentale faille de mes parents à cet effet 

alors je me suis lancée dans le vide avec ce profil de grosse crevette sans coque 

j'ai cherché, vainement, néanmoins, en sourdine 

je n'ai jamais trouvé; ni famille, ni protection, ni stabilité ni filiation 

alors, comment faire quand on a mon âge 

et bien, il ne faut pas se pencher sur ces failles 

je n'ai plus le temps

le temps presse 

et, constatant que je n'en suis pas morte

je saisis au vol mes premiers amours : la vie 

et je traine ma carcasse blessée, meurtrie, abandonnée mais pas défaite 

en un vol lourd, de moi, nous sommes l'éternel enceinte de notre renaissance 

Le plus dur? avoir compris enfin que je me laisse le plus tenter par ce que j'appellerai le vampire émotionnel. 

J'ai vécu à nouveau cet épisode il y a peu quand une de mes élèves s'est présentée absolument catastrophée à l'un de mes cours. évidemment, je ne pouvais pas la laisser dans cet état...je m'étais émue de son état, alors je n'avais pas hésité, j'avais tenté de soulager son angoisse. 

et pourtant, je n'aurais pas du, ou alors ce n'était pas de mon ressort. 

oui...il n'y a plus dans mes responsabilité celle de prendre le monde sur mon dos et de le soulager de ses épreuves. et de manière plus personnelle, garder mes distances...une bonne fois pour toute. 

une forme de message subliminal s'est engagé lors de cet entretien (one way track) : gênée de cette forme d'intimité créée en trop peu de temps,- car     c'est au fond ce qui transparait des crises d'angoisse) une forme de sous-discours a emboité le pas et qui  

רגעים נבחרים בתור שלוטת פרק ב
לפני 12 שנים. שלישי, 13 במרץ 2007, בשעה 10:42

....זו הייתה פעם הראשונה שלי בסשן בדסמ או בייחוד ב"כיוון" הזה ....לי היה מוזר במיוחד העובדה שגבר - עם מה שהבנתי ממה שהיה צריך להיות בדסמ אז - הולך "לקבל " מכות, סטירות לחי (אוי וה !) - וללקק את הזרע שלו מצלחת ברצפה. הוא היה נבוך כל כך - פעם הראשונה שלו גם עם מאהבת שלו שהיא תתלווה אליו- שאני זוכרת במכונית, שנינו נראו כאנשים שהולכים לניתוח בשיניים לפחות....או לחקירה במטרה ...או משהו ממש לא נעים. -)

המלכה הייתה יפה - התברר יותר מאוחר שהיא הייתה אחות בבית חולים -דבר שיתברר כחיוני בהחלט בעתיד הקרוב - אך לטעמי נראית כמו זונה. הפרופסור שלי הסביר לי בלחש שזה חלק מהמשחק
ah bon .... אני אומרת
כן כן ...כך זה צריך להיות. הוא הוסיף.
פתאום, היא לקחה אותו לחדר שלה ...ממש כמו רופא שיניים ....וקראה לי א"כ להצטרף.
והינה היה, הגבר היפה שלי, שחום עור וגבוה אצילי, מושפל על הרצפה, על 4, עם איזה מכשיר קשור על זיין שלו

" so bad boy ! you are cheating on your mistress !"
הצלפה על גבו
" and you don;t even say sorry Son of a bitch !"
עוד הצלפה על הטוסיק !
ואיזו הצלפה...רק הרעש הקפא לי את הדם ...היא פונה אלי ושואלת אותי אם אני רוצה להצטרף ?
" no, no !" אני עונה בכל נבוך ובורחת לכיסא.
אחרי ניבולי פה למיניהם שמצאתי וולגרי בהחלט, היא קושרת אותו על הצלב...
והגבר שלי מחוויר מעט. היא מתחילה למשוך, להכות וכל דבר העולה על רוחה עם הזין היפה שלו ...
"I will teach you to cheat again !" וגשם של הצלפות יורדות על עבר מינו, על הרגליים שלו , סטירות עוד ועוד...

להפתעתי, אני מרגישה יותר טוב עם הזמן. אני נהית נינוחה יותר ...אני משתכלת על המתרחש כמו בהופעה טיפה הוליוודית. חדש לי, טוב לי, מעניין, מסקרן לי...איך גבר יכול להתגרות מהשפלות שכאלה, ממצבים שכאלה. לא כך הוא ...
היא עוזבת את החדר לרגע וחוזרת עם עוד מכשיר מאיים מאוד בידיים. היא משתכלת עלי עם זיק בעיניים, עליו עם חיוך רע מעט, אני צופה בו עכשיו ו- כאשר בדיוק אני שואלת לעצמי איך הזין שלו הולך לקחת את העינוי הזה, הוא לוקח צבע אפור בפנים ומתעלף על הצלב ! ממש כמו ישו !

מרגע הזה, הכול הופך למופע של גרושו מרקס. האחות שבה מתעוררת פתאום והיא מתנפלת עליו על מנת להוריד אותו משם...הוא נופל רפוי בזרועותיה וניראה לי יותר ויותר אפור. השפתיים צבע יין כהה שלו הפכו לחוורות והוא נושם בקושי...היא סוטרת לו עוד ועוד, הפעם עם סטירות שהיו מעירות גופה מתה...ואכן הוא מתעורר מונח על הירך שלה, ידיים הצידה,ראשו מושפל על החזה.

עכשיו, הוא ממש נראה כמו הפיאטה של Michelangelo ואני מחייכת בתוך עצמי " הינה.....הגברים האלה...הולכים לסשן על מנת שיעשו להם רע ו בכל זאת מצליחים לקבל תיפול מסור ומלטף מי 2 נשים יפות !" אוף!

בדרכינו חזרה למלון, P העייף שואל אותי איך היה לי, אם לא נכנסתי לפאניקה יותר מדי?
תמיד אזכור את תשובתי " לא my dear one.... לא נכנסתי לפאניקה...הדבר היחד ששאלתי לעצמי זה : עכשיו, איך אני אתפטר מה גופה !"

Je ne cessai de connaître les essences de l'amour; ce poison roux et mou, langueurs chaude au creux de la gorge et des reins. 

ma nature a moi pourtant n'est pas de celles-ci: je suis égoïste , égoïste comme un génie un créateur et je n'ai pas de place, aucune, pour la centralisé de l'autre dans ma vie. il doit être accessoire, au service de la quotidienneté impudente qui vient entamer l''energie et entâmer aux franges l'émerveillement, cet émerveillement qui fut, à l'origine, la découverte de l'absolue succulence

la vie 

elle ne laisse aucun place hélas, pour l'homme, un homme dans ma vie encore moins. 

il aurait dû en être ainsi dès le début

Souvent, j'ai eu le sentiment d'une métamorphose alors qu'il s'agissait plutôt d'une forme de lucidité

celle ci ne se fait pas sans avoir à renoncer et a faire le deuil

je dirais que le dernier grand shift de ma vie se fait quant à la nécessité de devenir réellement égoïste

et cela me déprime  

לפני 12 שנים. שישי, 2 במרץ 2007, בשעה 08:30
הסתכלתי על האישה שהופיעה מול המראה. שיער סיבה וחום ארוך נופל ומתפתל עד אמצע הגב, נפוח משמש ומלח הים. עור כמעט זהב, נמשים פה ושם אבל במיוחד על קצה העף, על הזרועות הערומות, על השדיים ומחשוף. טעם וריח של ים, חול ובדידות ארוכה על החוף עם ספר ביד - הסנדק - שעות של חוסר מעש וחוסר דאגה. אני זוכרת עוד לרגע את המבט של שני הכושים היפים שחיכו כאשר רצתי לעברם בריצה ארוכה ואדישה - כל צעד על החוף האין סופי והזהב, היה לו טעם של חופש, קלילות של ציפור בשרנית, ציפור של שמש.
אז המבט הראשון היה לראי ושם, ראיתי מה שהם ראו: אישה יפה עם שיער אפור ואוכל בליטוף את פניי המתוחות ולבסוף, עיניים שבלעו את השמש, את הים, את השמיים, חומות אש כמו שלא היו הרבה זמן, של אושר

מיים של מקלחת, קצת סומק ושחור על עיניי השלימו את המשימה. לא הייתי צריכה הרבה יותר כדי להקסים את המאהב שלי שב 5 בדיוק חזר מקונגרס על גלים מגנטים- אל תשאלו לי מה זה ? עד הים לא הבנתי...זה היה באמת חשוב?

" את יפה" הוא ממלמל בכמעט לחש...
"כן, אני יודעת" מחייכת לו בחזרה..." אני מוכנה לנסות הערב" ממשיכה בין שפתיי..." תשכב על המיטה...ערום, ותלבש את הדילדו.."

הפרופסור המכובד אוהב נשים, אוהב אותן כל כך שהמגיה שהן גורמות לו מביאה אותו לרצון להישלט עלידהן כמו אובייקט שבו, אין צורך להתחשב. זה חדש בשבילי. אני רגילה לכוח הגברי, לאלימותם, לרצון הבולט והנצחי שלהם עלי, להילקח על ידיהם, שיסובבו אותי מצד לצד, שיעשו מה שעולה ברוחם בי
לא כך הוא רצה. ההיפך הוא רצה : " תשתמשי בי" היה אומר שוב ושוב ולא, לא הייתי מוכנה, לא הצלחתי להבין. "איך להשתמש בך? הרי אני האובייקט הנחשק....אתה צריך לקחת את גופי ולפלוש בו, להכליל אותי בתוכך ולמוך אותו תחתיך...." הייתי מרגישה. לא הערב.

אזי, אני עולה על הדילדו הענק הכולא את הזין שלו ונעה מהר מצד לצד כפי שרוצה. הוא שוכב עם זקפה אך היא כלואה ואינה מרגישה את בשר הכוס, הנרתיק הפנימי. אני נהנית, הוא יכול רק מהבעת פניי, מחיוך העולה על שפתיי, בלי שהוא יכול לנגוע בי.
הלהט שעולה בי מביא אותי לתלתל אותו בלי להתחשב. אכזת בשיער גופו בלי לפחד, העיניים רואות מדי פעם, כאשר נעצמות במחצה את החיוך על פניו, בתוך עיניו ..."את נירא כמו...." מכסה את שפתיו עם ידי וממשיכה לנענע אותו כמו שיכורת חושים.
הנפש שלי פתאום עולה אל על..."זה מותר לי לעשות ?" שואלת בתוך עצמי...אני יכולה להרגיש בלי להתחשב? בלי לדאוג להנאתו? יש גבולות להנאתי ? יש איסורים ? יש תפקיד שאני צריכה למלא? אני לשרות של...
לא ולא...שוב עולה בראשי ופתאום זוכרת את האלימות של גברים במשפחתי, את האימה שהטילו עלי, את העליונות "הטבעית" שלהם עלי, על האישה שבי...
לא נכון יותר. מותר...לא! לא מותר! אני אגואיסטית גרידא
אני לוקחת. נקודה.
אז, גדלו לי כנפיים בגב. מלאך מזיין, מזדיין. הם, הגברים משתחרים מהאימה שתמיד הרגשתי לידם. הוא נחות תחתיי, הוא לא מתיל צל מאיים יותר. הוא ניהנה ייצור נותן, מעניק, אוהב, אלגנטי בצייתנות שלו. הוא נתינה כולו ואז פרסתי את כנפיי, מלא, וגמרתי גמירה של אריה, שם בשמיים , ידיים למלה בשאגה שרק החופש, האוויר יכול לשאת כ אקו אדיר ביום הלוהט הזה.
גיליתי שסוף סוף, גבר יכול לתת חיים...לא מוות.